המשימה הראשונה של כחלון: לנער את "סיירת מטכ"ל" של האוצר - תעשייה ומקרו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המשימה הראשונה של כחלון: לנער את "סיירת מטכ"ל" של האוצר

גם באוצר מודים כי אגף התקציבים צריך לעבור ניעור אמיתי וחיזוק של ממש ■ בצמרת האוצר שורר חשש ששר האוצר הנכנס יפטר בכירים במשרד עם כניסתו לתפקיד, כפי שעשה יאיר לפיד ■ מה יעשה כחלון בדרך לרפורמות הגדולות במשק?

16תגובות

אחד המהלכים הראשונים של יאיר לפיד עם כניסתו לתפקיד שר האוצר היה לפטר את מנכ"ל המשרד, דורון כהן, ואת ראש אגף התקציבים, גל הרשקוביץ. המהירות והדרך שבה נעשו הפיטורים הותירו טעם רע אצל הרוב המכריע של עובדי המשרד, ויצרו אווירה לא נוחה סביב לשכת השר. במשרד האוצר מקווים ומאמינים כי כניסתו לתפקיד של משה כחלון - שעל פי מרבית ההערכות ימונה לשר האוצר בממשלה הבאה - תהיה אחרת.

מתח ואי־ודאות שוררים באוצר לקראת כניסתו הצפויה של כחלון לתפקיד. במשרד אומרים כי לטובת כלכלת ישראל וגם לטובת עתיד האוצר, עדיף שכחלון לא יפתח את הקדנציה שלו בפיטורי בכירים, אלא ייתן לבכירי המשרד למצות את מלוא הקדנציה שלהם בלא חשש מפיטורים, כפי שנהגו כמעט כל שרי האוצר שקדמו ללפיד, ורק לאחר מכן ימנה אנשים משלו.

שירן גרנות

אנשי האוצר אומרים כי פיטורי בכירים מיד עם כניסת השר החדש יביאו לאבדן דרך, תוכניות, ידע וניסיון עוד לפני שתקציב המדינה החדש ל–2015 גובש, וגם ירתיעו מועמדים פוטנציאליים, שהמשרד חפץ בהם, מלהתקרב אליו בעתיד. עם זאת, חשוב מאוד כי שר האוצר ימנה בהקדם, לצדו, בלשכתו, יועץ כלכלי או יועצים כלכליים מהשורה הראשונה במשרה מלאה - ולא כפי שהיה בקדנציה של לפיד.

במשרד האוצר, לרבות רשות המסים, יש כ–7,000 תקני כוח אדם, ובראש הפירמידה עומדים מנכ"לית המשרד ושבעת ראשי האגפים — ששווים במעמדם, בשכרם ובזכויותיהם למנכ"ל של משרד ממשלתי. בעוד תפקיד המנכ"ל הוא משרת אמון של השר, וכל שר אוצר חדש זכאי למנות לתפקיד את האדם שנראה לו כמתאים ביותר, שאר ראשי האגפים נחשבים למינויים מקצועיים, והם מתמנים על ידי הממשלה, כמעט תמיד פה אחד, לפי המלצת שר האוצר, לתקופה של ארבע או חמש שנים. למעשה, המינויים לכל התפקידים במשרד בעבר - בוודאי שאחרי התוכנית לייצוב המשק של 1985 - היו כמעט תמיד מקצועיים גרידא, בלי הטיות פוליטיות. גם במקרים שבהם היו מינויים פוליטיים, הם נעשו רק בדרגים היותר גבוהים, ולא בדרגי הביניים, והיו על פי רוב גם פוליטיים וגם מקצועיים.

תקציב חד או דו־שנתי

אחד המהלכים הראשונים של שר האוצר החדש יהיה אישור תקציב המדינה ל–2015 בכנסת. על הממשלה החדשה לאשר את התקציב לשנה זו בכנסת עד אמצע אוגוסט - שאם לא כן, הממשלה החדשה תיפול.

לצורך הכנת והעברת התקציב ל–2015, שר האוצר החדש זקוק לניסיון, הידע, הרצון טוב והכישורים של צוות משרד האוצר, ועל כן פיטורים במשרד יפגעו בהכנת התקציב.

שר האוצר החדש יצטרך להחליט כמעט מיד עם כניסתו לתפקידו אם הוא רוצה לחוקק תקציב ל–2015, או תקציב דו־שנתי ל–2015–2016. בכירי האוצר ינסו לשכנע אותו, בשל לחץ הזמנים וגם בשל נוחות העבודה, לבחור בתקציב דו־שנתי, כפי שעשה לפיד עם כניסתו למשרד האוצר בעיצומה של 2014 — אבל דווקא כחלון, שהבטיח שינויים חברתיים משמעותיים בתקציב המדינה, צריך להעדיף תקציב חד־שנתי ל–2015 ותקציב נפרד ל–2016. הרי בתקציב 2015 אפשר יהיה לבצע מעט מאוד שינויים לעומת התקציב ל–2015 שהאוצר הכין עוד בתקופת לפיד, ושאף אושר בממשלה היוצאת.

תקציב 2016 יכול להיות תקציב המפנה — שבו יוכל כחלון לחולל את השינויים שהוא מתכנן בהוצאות הממשלה. ובאשר למצוקת הזמנים, בכנסת הקודמת הוכח כי ניתן למשוך את אישור תקציב המדינה מספטמבר, כנהוג בשנה רגילה, עד נובמבר (תקציב 2015 אושר בכנסת בקריאה ראשונה ב–11 בדצמבר 2014), מה שיאפשר לכחלון להביא לאישור הכנסת במחצית השנייה של 2015 שני תקציבים חד־שנתיים.

אורן נחשון

שנתיים רעות באוצר

האמת חייבת להיאמר: השנתיים האחרונות היו מהפחות טובות בהיסטוריה של משרד האוצר. כדי לחזור להיות משרד מוביל, האוצר זקוק לרענון ולרפורמות, ולחיזוק של ממש בכמה מנקודות החולשה שלו. ביצוע שינויים כאלה יהיה אחד מהתפקידים החשובים של כחלון, אם ייכנס לתפקיד.

מזגו השונה של כחלון, בהשוואה ללפיד, יכול להביא ליחסי עבודה טובים יותר ומנוכרים פחות בין לשכת השר לעובדי המשרד. נראה כי השר החדש ולשכתו יהיו פתוחים יותר לבכירי האוצר.

בכירים במשרד האוצר, וגם אישים מחוץ לו המתמצאים בעבודת המשרד, מסכימים כי עמדת מנכ"ל משרד האוצר זקוקה לשדרוג, וכי רצוי מאוד כי בקדנציה החדשה ייבחר לתפקיד זה איש אקדמיה, מומחה למקרו־כלכלה, בעל ראייה רחבה, שמצוי היטב בכלכלת ישראל. במשרד הכלכלי החשוב ביותר של ישראל אין כיום בין ראשי כל האגפים אף לא אדם אחד בעל תואר דוקטור בכלכלה — וכל שרי האוצר האחרונים לא למדו לימודים אקדמיים בתחומי הכלכלה, מינהל עסקים או ראיית חשבון. המשרד חסר תיאוריה כלכלית כיום, אומרים בכירים באוצר, והמנכ"ל החדש יכול להתחיל למלא את הפער הזה. הוא או היא גם יצטרכו לתמרן בהצלחה בין האגואים המנופחים לעתים של שבעת המנכ"לים האחרים במשרד, ולהביא אותם לעבודה משותפת לטובת המשק.

עופר וקנין

"סיירת מטכ"ל" של האוצר זקוקה לניעור

אגף התקציבים הוא מהאגפים החשובים ביותר באוצר. בעבר היה ללא ספק האגף מספר אחת, ושר האוצר לשעבר, יעקב נאמן, אף גרס כי האגף הוא "סיירת מטכ"ל של השירות הציבורי". עם השנים כורסם מעמדו של האגף, אם כי הוא נותר דומיננטי ומוביל בשירות הציבורי.

כיום גם באוצר מודים כי האגף צריך לעבור ניעור אמיתי וחיזוק של ממש, נוכח המשימות הרבות והמורכבות המוטלות עליו. רצוי כי לאחר שראש האגף הנוכחי, אמיר לוי, יסיים את תפקידו, מי שיבוא במקומו יהיה או איש אקדמיה בכיר, רצוי פרופסור, שלא עבד בעבר באוצר ולכן יהיה נטול דעות קודמות, או בכיר אחר בעולם הכלכלה, עם רקע מוכח בתפקיד בכיר במגזר העסקי, וכן בעל רקע מקרו־כלכלי מוצק. ראש האגף הבא יצטרף להכיר את עבודת הממשלה והכנסת, ולהיות מסוגל לנהל את צוותו, לנער את האגף ולהעלות אותו על מסלול חדש ומודרני.

עד היום היה נהוג - במשך עשרות שנים, עם חריגות קלות פה ושם - כי ראש אגף התקציבים היה מי שגדל ככלכלן באגף, הגיע לדרגת סגן ראש האגף, פרש למגזר העסקי, וחזר לעמוד בראש האגף. היו לרוטינה הזו הרבה יתרונות, אבל היו לה גם חסרונות, והם גברו עם השנים. הבעיה העיקרית היא בכך שראשי אגף התקציבים היו, במשך שנים, אנשי אסכולה אחת מאוד מסוימת, ולפיכך ראיית העולם הכלכלית שלהם היתה מאוד מסוימת, ומוטה מאוד לכיוון של ממשלה קטנה, תקציבי פיתוח קטנים, תקציבים חברתיים קטנים ותקציב ביטחון גדול. אם שואלים מדוע מדינת ישראל הידרדרה במשך השנים למקות נחות בין המדינות המפותחות בתחומים החברתיים ובתחומי התשתיות, אין ספק כי לצד הממשלות וראשי הממשלה, גם לאגף התקציבים בעשרות השנים האחרונות חלק מהאשמה.

צעירים חסרי ניסיון

השינוי באגף התקציבים צריך להקיף לא רק את הקודקוד, אלא גם את אלו שמתחתיו, שצריכים גם הם לעבור ניעור.

אגף התקציבים במשרד האוצר נהפך לאגף מרכזי בשירות הציבורי בעקבות התוכנית לייצוב המשק מ–1985, שבאה בעקבות אחד המשברים הכלכליים הקשים ביותר בתולדות ישראל. במתווה להוצאת המשק מהמשבר הוחלט לתת יותר כוח בבניית תקציב המדינה, בניהולו ובפיקוח על ביצועו לשר האוצר ולמשרד האוצר, ובראש ובראשונה לאגף התקציבים. למעשה, כל תהליך התקצוב השתנה.

הצלחת התוכנית היתה מהירה, וכבר ב–1986 ובשנים שאחריה התוצאות נראו בשטח, והפתיעו לטובה הן את מקבלי ההחלטות והן את הציבור; האינפלציה כמעט ונעלמה, הגירעונות והחובות בתקציב ירדו פלאים, המשק צמח, התעסוקה עלתה והאבטלה ירדה. כל אלה סייעו לחזוק המעמד של אגף התקציבים בממשלה, בכלכלה ובקרב הציבור הרחב.

אחת הסיבות המרכזיות להצלחת האגף ב–30 השנים האחרונות היתה כוח העבודה המעולה שהוא הצליח לרכז. באגף עובדים כ–60 כלכלנים. צעירים שהצטיינו בלימודי הכלכלה או מינהל עסקים באוניברסיטה מתקבלים לאגף כרפרנטים. אם הם נחשבים ראויים, הם מתקדמים לתפקיד רכז אחרי קדנציה או שתיים של שלוש שנים כרפרנט — בממוצע הדבר קורה אחרי ארבע שנים. אחרי ששימשו כרכזים, הם יכולים להתקדם לתפקיד ראש אגף (תחום), שהוא גם סגן ראש אגף תקציבים. יש באגף התקציבים חמישה או שישה סגנים כאלה. אחרי קדנציה או שתיים בתפקיד סגן, הם פורשים ממשרד האוצר, בדרך כלל לתפקיד אטרקטיבי ומשתלם כספית במגזר העסקי. רוב הפורשים מתפקיד הסגן עושים זאת לאחר כעשר שנות עבודה באגף, כשהם 
בני 35–40.

שיטה זו, שהיתה מצוינת בשנות התשעים וטובה בעשור הקודם, מתגלה כפחות ופחות נכונה בשנים האחרונות. גם באוצרים אומרים כי הגיע הזמן לשפר אותה, קודם כל לטובת האגף עצמו. בנוסף, טענה שחוזרת ונשנית בשנים האחרונות, ונשמעה גם קודם לכן, היא כי אין זה נכון להפקיד בידיו של מי שסיים את הלימודים באוניברסיטה רק לפני שנה — או אף לפני חמש או עשר שנים — את גורל תקציב הביטחון, החינוך, הבריאות או התשתיות, גם אם הוא היה סטודנט מצוין.

הטענה היא כי כל כלכלני אגף התקציבים, להוציא את ראש האגף, הם צעירים חסרי ניסיון בעולם העסקי שמעולם לא ניהלו מפעל או חברה, ומעולם לא ניהלו עובדים פרט לאלה שכפופים להם באוצר. ואם כך, מדוע לא לקבל לאוצר גם אנשים בוגרים יותר, לצד אלה שמתקבלים כיום, שואלים הדוגלים והלוחצים לרפורמה — אנשים עם תארים אקדמיים, רצוי מתקדמים, שעשו משהו בחיים הכלכליים של ישראל והצליחו. מדוע לא לקבל לתפקיד סגני ראש האגף גם אנשים עם ניסיון מוכח מהאקדמיה, מהמגזר הפיננסי, מהתעשייה ומההיי־טק - מבלי לחסום את הדרך למצטייני האגף? כך, האוצר יהיה מגוון יותר, עם ראיית עולם מקיפה יותר.

טענה נוספת נגד המבנה הנוכחי של אגף התקציבים מתייחסת לגיל שבו פורשים אנשי אגף התקציבים מהאוצר למגזר הפרטי. הטענה היא כי לאגף מתקבלים צעירות וצעירים לאחר סיום תואר ראשון או שני באוניברסיטה, חסרי כל ניסיון מעשי, וכי הם מתגלחים מספר שנים מוגבל ולא ארוך על חשבון הקופה הציבורית, לומדים את העבודה על בורייה, וגם תורמים למגזר הציבורי — ואז, כשהם לפני שיא הפריחה המקצועית שלהם, בגיל 40-30, הם פורשים לסקטור העסקי, והוא שמפיק מהם את מירב התועלת מכישוריהם לאורך עשרות שנים. רבים טוענים כי יש לשנות את השיטה, ולהשאיר את המוכשרים שבין כלכלני אגף התקציבים באוצר למשך שנים רבות — כמו שעושים בבנק ישראל, שבו רבים מהעובדים הטובים ביותר נשארים לאורך כל הקריירה.

שינוי במבנה אגף התקציבים מחייב קודם כל רצון, תכנון וחשיבה. יכול לבצע אותו רק שר אוצר רפורמטור, עם ראייה ארוכת טווח ויכולות ביצוע, ועם מנכ"ל שיעבוד בראש שלו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#