"לא מספיק מדען ראשי - החדשנות תלויה בחינוך, בתשתיות התקשורת ובתחבורה" - תעשייה ומקרו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"לא מספיק מדען ראשי - החדשנות תלויה בחינוך, בתשתיות התקשורת ובתחבורה"

ממחקר חדש עולה כי התרבות היזמית היא המנוע המובהק של החדשנות בישראל, אך לא נעשה מספיק כדי לשמר אותה כיתרון על פני העולם

6תגובות

"בישראל צריך לפתח את המתכון לשלב הבא בהיי־טק. תחום החדשנות בעולם השתנה מאוד בשנים האחרונות, ויש לעדכן את הכלים שלנו" - זוהי המסקנה המרכזית של מחקר חדש בנושא החדשנות בישראל.

מחקרי חדשנות בעולם תמימי דעים כי יישום החדשנות תלוי במכלול של גורמים, ולא רק בתהליכים של מחקר ופיתוח. לכל מדינה מערכת מקיפה (אקו־סיסטם) של חדשנות מותאמת לה, ולכן המחקר סקר את חלקם של הגורמים העיקריים בחדשנות הישראלית - הממשלה, האקדמיה, גורמי המימון, התרבות והתשתיות. במחקר השתתפו 25 מרואיינים, מבכירי התעשייה, הממשלה והאקדמיה.

המחקר, שערכה יפעת טורבינר, בפקולטה לניהול על שם גילפורד גלייזר באוניברסיטת בן־גוריון בבאר שבע, זיהה שלושה מרכיבים בעייתיים מתוך חמישה באקו־סיסטם של החדשנות - ממשלה, אקדמיה וגורמי מימון. גורמי המימון, בהם קרנות ההון סיכון קיבלו 2.1 נקודות מתוך 3. ציון זהה קיבלו האקדמיה ומוסדות המחקר. ציונים אלה אמנם גבוהים מזה שקיבלה הממשלה, 1.9 נקודות, אך רחוקים מההשפעה על החדשנות שיוחסה לתרבות הישראלית - 2.9 נקודות מתוך 3. התשתית הטכנולוגית דורגה שנייה מבחינת חשיבותה, והשפעתה וקיבלה 2.3 נקודות. בדירוג התשתית הטכנולוגית בלט פער גדול בין אנשי התעשייה, שדירגו אותה במקום גבוה לאנשי האקדמיה, שדירגו אותה במקום נמוך.

ממסקנות המחקר של טורבינר, שהיתה, בין השאר, קונסולית כלכלית בארה"ב, יועצת כלכלית לשר התמ"ת ועבדה במגזר הפרטי, עולה כי הגורם המשפיע ביותר על החדשנות הישראלית הוא התרבות בישראל, המעודדת אי־הליכה בתלם (בניגוד, למשל, לתרבות בסינגפור), רואה בקושי אתגר ולא מחסום (בניגוד לתרבות האמריקאית) ואינה מענישה על כשלונות (להבדיל מהתרבות היפנית). כמעט כל המרואיינים דירגו את התרבות כפרמטר המשפיע ביותר על החדשנות בישראל.

השיטה לא השתנתה

ממחקרים אקדמיים ודו"חות ארגונים כמו האו"ם, הבנק העולמי ו–OECD עולה התפקיד המשמעותי של הממשלות בהתנעת חדשנות במשק, ואילו המחקר של טורבינר מצא שהממשלה בישראל היא בעלת התרומה הנמוכה ביותר כיום לחדשנות ביחס לגורמים האחרים.

לדברי טורבינר, "מדיניות הממשלה לא השתנתה באופן משמעותי משנות ה–90. אמנם נוספו תוכניות למדען הראשי, ותוכניות אחרות עברו התאמה, אך הן בשוליים. השיטה לא השתנתה - אנחנו רואים שהמדען הראשי נותר ערוץ ממשלתי מרכזי לעידוד חדשנות באמצעות מו"פ, אך זה לא עונה כיום על כל הצרכים. מרואיינים רבים ציינו שהתמיכה של המדען נחמדה, אך לא הכרחית. הטענה היתה שמה שבאמת צריך זה השקעות בתשתיות תקשורת, חינוך ודרכים".

טורבינר גם נגעה בהמלצות שלה בפרות קדושות, כמו יבוא כוח אדם איכותי. לטענתה, העובדים הזרים לא יתפסו את מקומם של הישראלים בהיי־טק, מכיוון שבענף מדברים על מחסור חמור של מהנדסים, אלא רק יעזרו לו לממש את הפוטנציאל שלו. "נוצר פער בין הצרכים של התעשייה בחדשנות לבוגרי מערכת החינוך", היא אומרת. "בארה"ב יש הגירת היי־טק מ–2013; בסינגפור מדיניות החדשנות מבוססת על יבוא כוח אדם איכותי, ואצלנו מייבאים עובדים מתאילנד לחקלאות. יש מחסור במהנדסים, וניתן לייבא מבלי לפגוע בתעסוקה בישראל". מסקנה נוספת היא שהממשלה צריכה לבחון את האקו־סיסטם החדשני כמכלול.

הקרנות לא
עושות מספיק

התשתיות הנדרשות לפיתוח השלב הבא של ההיי־טק הישראלי עליהן דיברו המרואיינים, מבכירי תעשיית ההיי־טק והתעשיה המסורתית, כוללות בראש ובראשונה שיפור מערכת החינוך, על רקע ההידרדרות של ישראל במדדים בינלאומיים בתחום.

בנוסף, נדרש שדרוג משמעותי בתשתית תקשורת מהירה ובתחבורה, בהנחה שחדשנות מבוססת על חיבור פיסי שמאפשר הפריה של רעיונות. לגבי התשתית הטכנולוגית המסקנה היא שהיא בולמת בעיקר את הצמיחה בתעשייה ופחות את האקדמיה.

לגבי הנטייה הישראלית לבסס את החדשנות על מערכת הביטחון, אומרת טורבינר כי "כשמדובר על קלינטק, בריאות וחינוך, לאקדמיה ולמוסדות המחקר האחרים יש חשיבות גבוהה, כי הם מקור הידע המרכזי לכך. לכן, בראייה צופת עתיד, חשוב יותר לבנות את המנגנונים הללו, שבעבר לא היו חזקים ושהחדשנות הביטחונית טישטשה את זה".

גורמי המימון קיבלו במחקר ציון נמוך בשל הפער בין הפוטנציאל לסיוע בפועל. מהמחקר עולה כי בשנות ה–90 היה מחסור במימון, ואילו כיום ההיצע מגוון, וכולל קרנות הון סיכון, מיקרו־קרנות, מימון המוני ברשתות חברתיות ואנג'לים. בנוסף, נכנסו לתמונה קרנות השקעה תאגידיות של חברות כמו גוגל, אינטל ומיקרוסופט הפועלות בישראל, ומלאנוקס הישראלית הקימה קרן דומה. בנוסף, ירדה קרנם של קרנות ואנג'לים, ובתעשייה ציינו כי הם לא עושים מספיק מעבר למימון.

ללא קרדיט

בנוסף, לדעתה מה שנדרש בישראל הוא רשת נטוורקינג שתיצור חיבור בין מרכיבי החדשנות השונים. "יותר אירועי נטוורקינג באקדמיה עם התעשייה יערבבו אנשים מכל הדרגות והתחומים" היא אומרת.

לדבריה, "אנחנו לא תקועים, אנחנו נסוגים לאחור בדירוגים בינלאומים של חדשנות, במיוחד בתשתיות. גם האקדמיה במצב לא טוב. החינוך הטכנולוגי בישראל בבתי הספר התיכוניים לא קיים, בתי ספר שהכשירו חשמלאים ופחחים נסגרו, ושוכחים שגם אותם צריך במערכת החדשנות, כהנדסאים וטכנאים. חדשנות אפשר להתחיל ללמד כבר בתיכון, ולא בגיל 24 במכללות.

"החדשנות לא עומדת לבד - יש לה השלכות על הפערים החברתיים. יש רק מיעוט שנהנה מהחדשנות. איך יכול להיות שפריון העבודה נמוך כל כך כשאנחנו אומת הסטארט־אפ? מישהו בממשלה צריך לשנות דיסקט. אפשר להתבשם בהישגי ההיי־טק, אבל זה לא יחזיק מעמד הרבה זמן".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#