הכירו את החברות הישראליות שמנסות להציל את העולם מרעב

ב-40 השנים הקרובות יצטרך העולם לספק את כמות המזון שייצר ב-8,000 השנים האחרונות - אך משאבי הקרקע והמים מצטמצמים; במלים אחרות, ללא פתרונות, העולם צפוי לשקוע ברעב ■ בישראל מפתחים 
כמה טכנולוגיות מסקרנות שצפויות להקדים תרופה למכה

יורם גביזון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

מיליארד איש סובלים מרעב - 14% מאוכלוסיית העולם. רעב, שמוגדר כצריכת מזון שנמוכה בצורה מתמשכת מ-2,100 קלוריות ליום, גורם למספר מקרי מוות רבים יותר ממחלת המלריה, האיידס והשחפת ביחד. תת־תזונה גורמת ל-3.1 מיליון מקרי מוות של ילדים מתחת לגיל 5 - 45% ממקרי המוות בילדים בגילאים אלה. 16% מהילדים במדינות מתפתחות סובלים מתת משקל וכל ילד שלישי במדינות מתפתחות סובל מעצירת הגדילה, כתוצאה מתזונה לקויה.

נתונים אלה נשמעים מזעזעים מספיק כדי לגרום לעולם להשקיע סכומי כסף גדולים בפתרון בעיית הרעב העולמית, אבל נראה שתעשיית המו"פ בטכנולוגיה חקלאית סובלת גם היא מתת־תזונה: על כל 100 דולר שמושקעים במחקר ובפיתוח בתחום הבריאות, רק דולר אחד מושקע במחקר ופיתוח חקלאי - נתון מאכזב, אם נזכור שחלק לא קטן מהמחקר בתחום הפארמה מוקדש לפיתוחים שהתרומה הקלינית השולית שלהם אינה גבוהה, וחלקם נועדו לחסום או להתגבר על תחרות לתרופות, שמניבות רווחי עתק לחברות התרופות.

מימון החסר של המחקר והפיתוח החקלאי היה אחד מנושאי הרצאתו של ד"ר ג'ון האמונד, מנהל יזמויות צמיחה בענקית הזרעים והאגרוכימיה מונסנטו, בכנס ביומד שנערך לפני שבועיים בתל אביב. מונסנטו, ששינתה את פני החקלאות מאז החדירה לראשונה את הזרע המהונדס לפני 20 שנה, משוכנעת שישראל היא אחד השווקים המעניינים למי שרוצה להבטיח את הביטחון התזונתי של העולם בעשרות השנים הקרובות.

בחמש השנים האחרונות רכשה והשקיעה מונסנטו 200 מיליון דולר בשלוש חברות ישראליות אבוג'ן, Beeologics ורוסטה גרין - וממשיכה לחפש טכנולוגיות חקלאיות ישראליות.

האמונד הוזמן להרצות על האתגר של האכלת 9.6 מיליארד פיות שיאכלסו את העולם ב–2050. גודל האתגר נובע לא רק מהגידול המספרי של אוכלוסיית העולם, שיצריך את העולם לייצר את כל כמות המזון שייצר ב–8,000 השנים שקדמו להן ב–40 השנים הבאות.

ההתפלגות הגיאוגרפית של הגידול, השינויים בהרגלי התזונה של אוכלוסיית העולם המתפתח והשינויים האקלימיים מציבים גם הם אתגרים לא קלים לפתרון הבעיה. מרבית הצמיחה באוכלוסיית העולם תתרכז במדינות המתפתחות שחוות עלייה חדה ברמת החיים. כתוצאה מכך, צריכת הבשר במדינות אלה תכפיל את עצמה עד 2050, וחלקו של הבשר מסל התזונה הממוצע בעולם יגדל מ–9% ל–14%.

העלייה בצריכת הבשר תטיל עומס נוסף על משאבי הקרקע והמים של העולם, משום שכל ק"ג בשר מצריך 8 ק"ג של מזון - בהשוואה ל–1.5 ק"ג של מזון הנדרשים לכל ק"ג של עוף - וכן כמויות גדולות יותר של מים. הגידול הנדרש של 70% בייצור המזון בהשוואה לרמתו הנוכחית יהיה קשה יותר בשל השינויים האקלימיים שהביא על עצמו המין האנושי: השטח הראוי לעיבוד לנפש צפוי לרדת מ-4 דונם ל-1.3 דונם והשינוי במזג האוויר עלול להכפיל את מחירי הסחורות החקלאיות.

המשמעות המצטברת של גידול דרמטי בצורכי המזון של העולם מצד אחד והירידה הצפויה במשאבי הקרקע והמים שיעמדו לרשותו מצד שני, היא שיהיה צורך בגידול חד בפריון, כלומר בשיפורים משמעותיים בטכנולוגיה החקלאית, כדי לעמוד במשימה. החדשות הטובות הן שמשחר ההיסטוריה משפר המין האנושי את הפריון בעקביות. כך למשל, גדל יבול התירס בארה"ב פי 18 בין 1866 ל–2010, בעוד ששטחי המזרע של תירס גדלו פי 2 בלבד. קצב השיפורים הואץ ב–30 השנים האחרונות, כאשר יבול התירס גדל ב–64% ואילו שטחי המזרע של התירס לא צמחו כלל.

הגדלת היבולים אינה הדרך היחידה להציל את העולם מרעב. אופציות אחרות, פחות זוהרות אבל אפקטיביות, הן הקטנת הבזבוז: על פי הערכות, 25% מהמזון שמיוצר בערכים כספיים נזרק, וחלק מהמזון המיוצר, בעיקר במדינות מתפתחות, אינו מגיע ליעדו בשל אחסון והפצה לא יעילים.

חברות ישראליות מעורבות בפתרון בעיית הרעב העולמית כבר יותר מ–50 שנה. תרומתן של חברות אלו זכתה להכרה ומוניטין בינלאומיים, שבאו לידי ביטוי באופן המוחשי ביותר: רכישתן על ידי חברות ענק בינלאומיות. שלוש חברות זרעים ישראליות נמצאות בבעלות זרה: הזרע נרכשה על ידי וילמורין הצרפתית, א.ב זרעים נרכשה על ידי דה רויטר - שנרכשה על ידי מוסנטו - וזרעים גדרה נרכשה על ידי סינג'נטה. חברת נטפים, המובילה בעולם בתחום ההשקיה בטפטוף, נשלטת על ידי קרן ההשקעות הפרטית הגרמנית Permira ומתחרתה הגדולה, חברת פלסטרו, נרכשה על ידי ענקית המיכון החקלאית ג'ון דיר, שבאחרונה מכרה אותה לקרן ההשקעות הפרטית הישראלית פימי.

המעורבות של חברות ישראליות בבעיית הרעב התרחבה בעשור האחרון ממיכון חקלאי וטיפוח זרעים למחקר גנומי תוך שהן רותמות את היתרון היחסי של ישראל בטכנולוגיית המידע ומחברות אותה לטכנולוגיה חקלאית. בין היתר, אפשר לראות חברות כמו אבוג'ן (ראו מסגרת) ו–RGENE, שמספקות לחברות הזרעים כלי תוכנה רבי עוצמה, שמקצרים את תהליך הפיתוח של זנים מושבחים. ואולם, כנראה שהתהילה תלך תמיד לחברה שתשים את ידה על הגביע הקדוש של הטכנולוגיה החקלאית: הגדלת היבולים.

קיימא: החברה שמבטיחה להגדיל את כמות היבולים בעולם

שנת הקמה: 2007. מייסדים: עמית אבידב, דרור מעיני ואלון לרנר. מנכ"ל: ד"ר דורון גל. מספר עובדים: 70. גיוס השקעות: 95 מיליון דולר. פתרון לבעיית הרעב העולמי: פיתוח זנים מוכפלי דנ"א בגידולי מפתח כמו תירס וחיטה, כדי להגדיל את היבול והעמידות למחלות ולאקלים קיצוני

חברות סטארט־אפ ישראליות בתחום הטכנולוגיה החקלאית אינן מגייסות בדרך כלל סכום של 65 מיליון דולר לפי שווי חברה של 300 מיליון דולר, כפי שעשתה קיימא בקיץ 2013, בעיקר כשהמשקיע העיקרי הוא לי קה שינג, האיש העשיר באסיה שהונו מוערך ב–31 מיליארד דולר.

קיימא אינה עוד חברת אגרוטק ישראלית. תג השווי שהוצמד לה עוד בטרם הוציאה מוצר אחד לשוק או הנפיקה בבורסה מלמד על גודל היומרה ועל גודל הציפיות מהחברה, שנחשבת לאחת ההבטחות הגדולות של הטכנולוגיה החקלאית בישראל. החזון של קיימא הוא להאכיל את העולם באמצעות החדרת זנים חדשים של גידולי מפתח בעלי יבולים משופרים.

קיימא, שהוקמה ב–2007, תוקפת את בעיית הרעב בצורה הישירה ביותר: הגדלת היבולים. החברה שנוסדה על ידי עמית אבידב, אחד ממטפחי הזנים המובילים בישראל, ואלון לרנר, ממייסדי א.ב זרעים שנמכרה לדה רויטר ההולנדית, ודרור מעיני.

הטכנולוגיה של קיימא נקראת EP (Enhanced Ploidy), כלומר הכפלה של מספר הכרומוזומים בתא הצמח, וזאת כדי להגדיל את היבול ולהגביר את עמידות הצמח למחלות ולתנאי יובש קיצוני.

הכפלת מספר הכרומוזומים בתא הצמח נעשית ללא הנדסה גנטית על ידי התערבות בתהליך הטבעי של הכפלת התא. במהלך הכפלת התא מוכפל החומר הגנטי שלו וכדי שלשני חלקיו יהיה חומר גנטי זהה, מסתדרים הכרומוזומים זה מול זה על סוג של סיבים שנקראים סיבי הכישור. קיימא מתערבת בתהליך חלוקת התא באמצעות חומרים שמכוונים לסיבי הכישור ומעכבים את חלוקת התא, כשעוד קודם לתגובה הכימית שגורמת למניעת חלוקת התא מבודדת קיימא את החומר הגנטי המוכפל ומגנה עליו מפני תכונותיו השליליות של המעכב, ככל הנראה באמצעות הפעלת שדה מגנטי.

הטכנולוגיה של קיימא ייחודית, אך הרעיון לא. הטכנולוגיה פותחה ונוסתה כבר בשנות ה–50 וה–60 על בסיס תצפיות של מדענים מימי ד"ר אהרון אהרונסון, שהבחינו שאוכלוסיות שנמצאות בעקה מפתחות צמחים חזקים יותר על ידי הכפלת הגנום.

דורון פייביש, סמנכ"ל פיתוח עסקי בקיימא, מסביר שהכפלת הגנום נוסתה בעבר, אך לא יושמה בגידולים המשמעותיים כמו תירס, סויה, חיטה, קנולה וכותנה. הסיבה לכך היא שעצירת חלוקת התא בתהליכים כימיים פגעה בדנ"א, וגרמה למוטציות כמו זרעים עקרים, תוצאה שאינה בעייתית, ואף רצויה במידה מסוימת, בגידולים כמו תות שדה ואבטיחים, אבל הופכת את התהליך לחסר תכלית כלכלית כשמדובר בחיטה ללא גרעינים.

לדבריו, החברה הצליחה להראות בגידולים כמו חיטה ותירס עלייה של יותר מ–10%–20% ביבול בזנים מוכפלי גנום, וממתינה לתוצאות בניסוי שדה בחיטה באירופה ובתירס באירופה ובארה"ב. החברה קיבלה פטנטים בארה"ב לשימוש בטכנולוגיה EP בגידולי תירס, אורז, חיטה, קנולה, קיקיון וסורגום. העובדה שהטכנולוגיה של החברה אינה כרוכה בהנדסה גנטית מקלה על חברת הזרעים שעושה בה שימוש במגעיה עם הרגולציה ומקצרת את זמן הפיתוח בכמה שנים עד למסחור ושיווק.

חודשים ספורים לפני פרסום התוצאות של זני התירס מוכפלי הגנום של חברת קיימא עזב את החברה אבידב, סמנכ"ל הטכנולוגיה של החברה והרוח החיה בה ובמקומו ימונה המייסד המשותף אלון לרנר. אבידב, שמחזיק בשרשור ב–24.75% ממניותיה של קיימא, אמר שפרישתו אינה נוגעת לקשיים טכנולוגיים אלא לרצונו לעסוק בטכנולוגיות אחרות בתחום טיפוח הזרעים, שנמנע ממנו בהיותו בקיימא. אבידב אמר שבכוונתו למכור את מניותיו בקיימא בהזדמנות הראשונה, וציין כי ניתן למכור מניות רגילות של קיימא בעת אירוע הנפקה או מכירה של החברה או למכור אותן לצד שלישי בכפוף לזכות סירוב של בעלי המניות האחרים, ככל הנראה דרור מעייני שאבידב מחזיק בבעלות משותפת ושווה בחברת זמרת הארץ המחזיקה ב–49.5% ממניותיה הרגילות של קיימא.

אבידב העריך שהזדמנות כזו תיווצר עם סיום הניסויים בסתיו הקרוב שיעלו את שוויה של קיימא למיליארד דולר ובנקודה זו החברה תונפק או שתימכר.

קיימא גייסה 65 מיליון שקל בספטמבר 2013 לפי שווי של 300 מיליון דולר מקרן הורייזנס של לי קה שינג, הבנק העולמי, וקרן אינפיניטי שמנוהלת על ידי אמיר גל אור וכן ממשקיעיה הוותיקים של החברה קליינר פרקינס, אוברלי וקרן DJF.

קלח התירס של קיימא

יישום: שומשום שלא צריך ללקט מהקרקע

שנת הקמה: 1964. מייסדים: חברת המסחור של הקניין הרוחני שנוצר באוניברסיטה העברית. מנכ"ל: יעקב מיכלין. מספר עובדים: 25. הכנסות: 60 מיליון דולר. הפתרון לבעיית הרעב העולמי: מסחור טכנולוגיות שפותחו בפקולטה לחקלאות וגיוס 5 מיליון דולר לקרן שתשקיע בפרויקטים

למרות העלייה העולמית בביקוש לשומשום, נותר הגידול נחלתן של מדינות עולם שלישי. הסיבה לכך פשוטה: ההלקט של השומשום, זה שמחזיק את הזרעים העשירים בתכולת שמן, נפתח בקלות ועל כן יש ללקט את הזרעים בצורה ידנית - בלי קומביין ובלי מכשירים. לא משהו שחקלאי אמריקאי, למשל, ירצה להתעסק אתו בהיעדר כוח אדם זול.

בדיוק על הבעיה הזאת שוקדים כיום בחברת יישום, חברת המסחור של הקניין הרוחני שנוצר באוניברסיטה העברית. למעשה האוניברסיטה העברית באמצעות הפקולטה לחקלאות ברחובות היא כיום בית הגידול המשמעותי בישראל לטכנולוגיה חקלאית בין הפיתוחים המבטיחים של הפקולטה נמצא זן מושבח של שומשום, שפותח על ידי ד"ר צבי פלג ומכיל מוטציה ייחודית.

ד"ר מיכל לוי, סמנכ"לית פיתוח עסקי בנושאי חקלאות וסביבה בחברת יישום, מסבירה שפלג יצר מוטציה שמאפשרת להלקט להישאר סגור גם אם הקטיף נעשה באמצעות קומביין. "היופי הוא ששומשום הוא גידול קיץ, ולכן ניתן יהיה לגדל אותו כגידול נוסף בקרקעות שמשמשות כיום לגידול חיטה ולא מנוצלות מחוץ לעונה", מסבירה לוי.

לדבריה, במקביל לפיתוח זני שומשום בעלי הלקט חזק יותר, מפתח פלג זן שומשום בעל ערכים תזונתיים משופרים, למשל ברזל זמין יותר לגוף. הזן החדש מעורר עניין רב בתעשייה מצד חברות ענק, שעד עתה לא עסקו בשומשום. להערכת לוי הזן החדש יהיה מוכן לשיווק בתוך שלוש שנים.

פיתוח אחר של אחד מחוקרי הפקולטה לחקלאות הוא זן חדש של חומוס - אחד מגידולי הקטניות הגדולים בעולם וממרכיבי המזון החשובים בהודו, שבה הוא מספק עמילן וחלבון. הזן החדש שמפתח פרופ' שחל עבו, מומחה עולמי בגידול חומוס מהמכון למדעי הצמח והגנטיקה בפקולטה לחקלאות ברחובות, פותר את אחת הבעיות הקריטיות של הגידול שמקטינות את היבול: מחלת האסקוכיטה הפוגעת בחומוס עד כדי השמדת עשרות אחוזים מהיבול. המחלה נגרמת מפטרייה שתוקפת את החומוס ולאחרונה פיתחה עמידות בפני חלק מקוטלי הפטריות. באופן אידאלי, החומוס נזרע בדצמבר־ינואר, פורח במארס ונקצר ביולי, אלא שהעונה הגשומה מגבירה כיום את סיכויי החומוס ללקות באסקוכיטה.

משום כך החקלאים דוחים את עונת הזריעה. הדחייה גורמת לכך שפריחת החומוס מתרחשת כאשר הטמפרטורות עולות והחום מעכב ומונע את השלב שבו עלי הכותרת נושרים והפרי מופיע במקומם (חנטה). יתרה מזו, הדחייה של הזריעה מצריכה שימוש מוגבר בהשקיה במקום מי גשמים.

עבו מפתח בשיטות של טיפוח, ללא שימוש בהנדסה גנטית, ועל בסיס חקר של האבולוציה של גידול החומוס, זני חומוס שיהיו בעלי עמידות בינונית לאסקוכיטה ותכולה מועשרת של לוטאין - נוגד חמצון חשוב שצריכתו קשורה בסיכון מופחת ללקות במחלה ניוון רשתית שגורמת לעיוורון.

עבו ושותפו, ד"ר דוד בונפיל ממינהל המחקר החקלאי־מכון וולקני, גילו שניתן להקדים את עיתוי הפריחה של החומוס ב–60 יום ובכך להגדיל את היבול, משום שהתפתחות מוקדמת של התרמילים עשויה להעלות את הסיכוי שהגידול יחמוק מההשפעה המזיקה של שרב ומחסור במים. הקדמת עיתוי הפריחה של החומוס מאפשרת גם לגדל את החומוס באזורים שבהם לא גידלו אותו עד כה, כמו צפון הנגב, באמצעות שימוש במי גשמים ולא בהשקיה - תכונה שחשיבותה עולה ככל שההתחממות הגלובלית תרחיב את השטח שסובל ממיעוט גשמים.

יעקב מיכלין, מנכ"ל יישום, ולוי מציינים שהפיתוח של עבו ובונפיל מעורר עניין רב בתעשייה ושבטווח של שנה עד שנתיים ניתן יהיה להיכנס לעסקת מסחור של מה שהם רואים כהזדמנות עסקית ייחודית.

צבי פלג. השומשום שיצר מעורר עניין רב בתעשייה

דנציגר: תוכנת עריכה לדנ"א

שנת הקמה: 2008. מייסדים: מיכה וגבי דנציגר. מנכ"ל: מיכה דנציגר. מספר עובדים: 8. הפתרון לבעיית הרעב העולמי: טכנולוגיה להסרת מקטעי גן לצורך הגדלת היבול, שיפור העמידות למחלות ולתנאי יובש והארכת חיי הצמח

בדנציגר משק פרחים דן ממשמר השבעה, אחת החברות המובילות בתחום טיפוח וגידול זני פרחים, יודעים על בשרם כמה זמן לוקח לטפח זרעים: אורכן של תכניות הטיפוח של חברות זרעים הוא שבע שנים בממוצע ועלותן הממוצעת מיליון יורו לשנה. הטכנולוגיה שפיתחה חברת דנציגר, אינוביישנס שבבעלות דנציגר משק פרחים דן, אמורה לקצר כמעט במחצית את משך הזמן הזה ולהוזיל בצורה דרמטית את העלויות.

Innovations Danziger, שבבעלות מיכה וגבי דנציגר, הוקמה ב–2008 על בסיס מחקרו של פרופ' אלכסנדר ויינשטיין מהמכון למדעי הצמח והגנטיקה בפקולטה לחקלאות ברחובות וד"ר עמיר צוקר, מנהל המחקר והפיתוח של דנציגר משק פרחים ועל פי הסכם רישוי עם יישום. וינשטיין וצוקר פיתחו את טכנולוגית MemoGene שהיא מעין תוכנת עריכה שמאפשרת שינויים גנטיים בצמחים לצורך השבחתם.

מיכה דנציגר מסביר שהטכנולוגיה שפותחה מאפשרת פגיעה נקודתית בגנום של הצמח, וכן החדרה מדויקת של גנים לאתר ספציפי בגנום. חלקה הראשון של הטכנולוגיה אושר על ידי הוועדה הראשית לצמחים מהונדסים כטכנולוגיה שאינה הנדסה גנטית ואילו חלקה השני יוגדר כנראה כהנדסה גנטית.

הטכנולוגיה מאפשרת לשנות את הדנ"א בכל תא שהודבק בווירוס. כתוצאה מכך ניתן להשיג, למשל, צמחים בעלי יבול רב יותר, בעלי עמידות למחלות או יובש או צמחים בעלי אורך חיי מדף משופר. לאחר מכן מסולק הווירוס מהזרעים שנוצרים מהצמח שנחשף לתהליך, והם מכילים את השינוי הגנטי הרצוי.

היתרון בטכנולוגיה זו הוא שבשיטות ההשבחה הקונבנציונליות או בהנדסה גנטית לא ניתן להשתיק גנים או לשנות את אופן הביטוי שלהם מבלי להכניס רצף דנ"א אחר לצמח וגם קשה לחזות את המיקום המדויק של ביצוע השינוי בגנום של הצמח. רמת הדיוק של תהליך השינוי הגנטי מאפשרת גם לסמן את הגנום, על בסיס הידיעה הייחודית של המטפח באיזה אתר בגנום נערך השינוי, ולמנוע הפרה של הזכויות הקנייניות על ידי מתחרה שזומם להעתיק את הפיתוח.

לדברי דנציגר, החברה משתפת פעולה עם שתי חברות בינלאומיות ולהערכתו מספר שיתופי הפעולה יגדל משום שערכה של הטכנולוגיה שפיתחה החברה יעלה ככל שהידע על הגנום הצמחי יצטבר בעקבות הירידה התלולה בעלות ריצוף הגנום. במקביל, החברה פועלת לייצור זנים עבור עצמה בגידולי שדה וירקות ועבור דנציגר משק פרחים דן בגידולי פרחים.

מרופלורה: וירוס חיובי / רותי לוי

שנת הקמה: 2008. מייסדים: אילן סלע (דרך חברת יישום), ארוה אואט, מירי לפידות וגל ירדן. מנכ"ל: דותן פלג. מספר עובדים: 15. גיוס השקעות: מיליוני דולרים בודדים. הכנסות: הכנסות ראשוניות מכניסה להסכמי שת"פ. הפתרון לבעיית הרעב העולמי: שיפור עמידות הצמחים וקצב הצמיחה שלהם

25% מתוצרת המזון העולמית יורדים לטמיון כיום בגלל מזיקים, וירוסים, חיידקים וטפילים שהצמחים אינם עמידים בפניהם. הכלים שמפתחת מורפלורה אמורים לספק דרך לטיפול פשוט ויעיל בזרעי הצמחים, שיהפוך אותם לעמידים לחלק מהבעיות האלה.

מאחורי הפיתוח של מורפלורה עומדת התבוננות שונה על אופן פעולתם של וירוסים בטבע: "הווירוסים יודעים לחדור לצמח ולהשתמש בו לצרכים שלהם. אף שווירוס נחשב נגע ויכול להזיק, הוא מעולם לא השמיד זן", מסביר דותן פלג, מנכ"ל החברה. "הווירוס עושה בצמח מניפולציות, אבל הוא לא מוריש את הווירוס לדור הבא", מוסיף פלג. לדבריו, מורפלורה הצליחה להשתמש בתכונת ההתרבות וההובלה של הווירוס כדי להוביל לצמח גנים רצויים באופן חד־דורי.

בחברה פיתחו פלטפורמה המאפשרת החדרת גנים רצויים לצמחים שישפרו את עמידותם וקצב הצמיחה שלהם. "אנחנו ספקי טכנולוגיה", מבהיר פלג. "החברה שלנו נותנת את הפלטפורמה לחברות שמעוניינות להחדיר גנים לצמחים. שוק טיפולי הזרעים העולמי מסתכם ב–4 מיליארד יורו ועיקרו ביישומים כימיקליים. הטכנולוגיה שלנו תאפשר לשוק הזה לגדול משמעותית ולהוסיף לתחום יישומים גנטיים".

השיטה של מורפלורה יישימה לכל סוגי הזרעים והירקות, אך החברה מתמקדת בזרעי הסויה והתירס. "אלו השווקים הגדולים בעולם בהיקף טיפולי הזרעים, ושני היבולים האלה מספקים חלק ניכר מתצרוכת הקלוריות של העולם המודרני", אומר פלג.

כיצד שונה הפתרון של מורפלורה מפתרונות אחרים בענף החקלאות, כמו זנים עמידים מהונדסים גנטית?

"פיתוח זן מהונדס גנטית הוא תהליך שלוקח יותר מעשור והעלות הכוללת שלו היא יותר מ–100 מיליון דולר", מסביר פלג. "האלטרנטיבה שלנו זולה ומהירה: בשלוש עד חמש שנים אנחנו יכולים להחדיר מוצר לשוק, שיהיה ישים לזנים רבים". עם זאת, פלג מעיד על קושי בגיוס מימון: "תחום שבו אנחנו עוסקים הוא מדעי אין לו יחסי ציבור. כפועל יוצא, הפיתוחים הביו־טכנולוגיים בחקלאות סובלים מתת־מימון ביחס למגזר הביו־טק וההיי־טק - אף שמהם יכולים לצאת הפתרונות למשברים הומניטריים".

האם הפתרון לבעיית הרעב יכול להגיע מישראל?

"כן. אין לנו אדמה, אין לנו מים, אין לנו אקלים טוב לגדל את כל הגידולים, ואין לנו כוח אדם מיותר שעובד בחקלאות. המהפכה בתחום יכולה להתרחש כאן בעיקר בזכות כושר ההמצאה הישראלי ואנשים שנרתמים לנושא, רבים מהם מתוך אידיאולוגיה".

חממת מחקר של מרופלורה. פלטפורמה לחברות שמעוניינות להחדיר גנים לצמחים

אבוג'ן: להאריך את קלח התירס / ענבל אורפז

שנת הקמה: 2002. מייסדים: קופמיוג'ן, חגי קרחי ורפי מייזנר. מספר עובדים: 200. השקעות: גיוסים של כ-142 מיליון דולר. מכירות ב-2013: 17.5 מיליון דולר. הפסד נקי ב-2013: 8.8 מיליון דולר. פתרון לבעיית הרעב העולמי: פיתוח אלגוריתם לזיהוי גנים לצורך השבחת גידולים חקלאיים

מלכות יופי נוטות לפזר הצהרות בנוגע לחלום שלהן לפתור את בעיית הרעב העולמי. בבגדים נוצצים פחות והרחק מאור הזרקורים, 85 אנשי מחקר ופיתוח במטה חברת אבוג'ן ברחובות, בהם 40 דוקטורים, מגיעים יום־יום לעבודה ומתמודדים עם אחת מהבעיות הקשות ביותר שאתן מתמודד כיום העולם - הרעב.

"הדרישה ליבולים במגמת עלייה - ומנגד, ההיצע שאמור לענות על הביקושים מוגבל", אומר עופר חביב, מנכ"ל אבוג'ן. "אף שכמות האדמה לא גדלה, נוכל לייצר יותר תוצרת חקלאית כדי לענות על הביקוש, בעיקר לארבעת הגידולים שמהווים שני שלישים מסך הקלוריות שהעולם צורך: תירס וסויה למשק החי, ואורז וחיטה לצריכה ישירה", מאמין חביב.

הפיתוחים של אבוג'ן מתרכזים בשני רכיבים בסיסיים: זרעים וכימיקלים או חומרים ביולוגיים לסביבת הצמח (למשל קוטלי עשבים חדשים). המטרה היא לשפר את איכות הזרעים והחומרים הכימיים והביולוגיים באמצעים טכנולוגיים, כדי שהזרעים יתנו יותר יבולים, יעמדו טוב יותר בתנאים קשים כמו בצורת ויתמודדו טוב יותר עם מזיקים. הדרך של אבוג'ן לעשות זאת היא על ידי הבנת הגנומיקה של הצמחים ושימוש בה.

חביב מדגים: "אם מאריכים קלח תירס ב–10%–15% בלי לפגוע בצפיפות או באיכות הגרעינים, אפשר יהיה להגדיל את יבול התירס בשיעור דומה", הוא אומר. "אנו מחפשים את הגנים שיכולים להוביל לכך שהצמח יפנה אנרגיה ופעילות להארכת הקלח". מדובר באתגר גדול. לכל צמח יש 30 אלף גנים. איך יודעים במה להתמקד? "המחשב קריטי כאן, כי מדובר במידע גנומי - פיסות קטנטנות של אינפורמציה שצריך לחבר כדי לסמן את הגנים המעניינים", אומר חביב.

החזון של אבוג'ן מסעיר, אך החברה עוד בשלב הפיתוח. מודל החברה מבוסס על שיתוף פעולה עם חברות הזרעים הגדולות כמו מונסנטו, שהיא גם בעלת מניות באבוג'ן, ויש להן פרויקט בהיקף 100 מיליון דולר, שעיקרו איתור הגנים של צמחי התירס והסויה במטרה להגדיל את יבול הזרעים שהחברה מוכרת לחקלאים. מונסנטו תעניק ערך מוסף לחקלאים - ותוכל לגבות מהם מחיר גבוה יותר. המודל הכלכלי שבו עובדת מונסנטו עם אבוג'ן כולל השתתפות בהוצאות המחקר, ובהמשך חלוקת רווחים ממכירות של הזרעים שעברו השבחה גנטית, על פי הערך לחקלאי.

בנוסף, אבוג'ן היא הבעלים של חברת זרעים בשם אבופיול. פעילות החברה מתמקדת בחיפוש גידולים שיכולים להיות בעלי ערך כלכלי גדול לתעשיית הביודיזל. כך למשל, החברה מפתחת צמח קיקיון שייצר כמויות שמן אדירות, ושניתן לגדלו באזורים עם כמות משקעים נמוכה, שאינם מאפשרים גידול מזון. בדרך זו בונה החברה תשתית חדשה לתעשיית הדלקים האלטנרטיביים, שמבוססת על צמחים.

חממה של אבוג'ן. המטרה היא לשפר את איכות הזרעים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker