זכיית המדינה בבוררות מול כיל תעלה לחברה כ-2.5 מיליארד שקל

השופטת בדימוס טובה שטרסברג כהן קיבלה את כל טענות המדינה בנושאי המחלוקת המרכזיים שנידונו בבוררות 
■ כיל: "אין מנוס מלהאיץ את פעילות ההתייעלות בישראל, במטרה לקזז את העלויות החדשות הנובעות מפסק הבורר"

אורה קורן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורה קורן

הבוררות בין המדינה לחברת כיל על חובות החברה בגין גביית תמלוגי עבר בחסר הסתיימה אתמול בניצחון גורף למדינה בכל הנקודות המרכזיות שהיו שנויות במחלוקת בין הצדדים.

פסק הבוררות קבע כי על כיל לשלם תמלוגים בגין חובות עבר במלואם, וכן שעליה לשלם תמלוגים על תרכובות, לפי מחיר המכירה לצרכן שהוא צד ג' (אינו קשור אליה) ולשלם את התמלוגים על מוצרי כל מפעליה, גם אלה הרחוקים מים המלח. השופטת בדימוס טובה שטרסברג כהן קבעה כי החישוב המדויק של חובות כיל ילובן בין הצדדים בשלב השני של הבוררות ביניהם.

עם זאת, המשמעות הכספית של ההכרעה מוערכת ב–2.5 מיליארד שקל, על פי תחשיב המדינה הקובע כי בגין חובות עבר לעשור שמסתיים ב–2010 תשלם החברה כ-850 מיליון שקל — מהם כ–550 מליון שקל (כ–150 מיליון דולר) פערי תשלומים בגין הברום וכ–320 מיליון שקל (כ–90 מיליון דולר) בגין מוצרי המשך במגנזיום. בהנחה שמכירות כיל לא ישתנו עד תום תקופת הזכיון, מדובר בהכפלת הסכומים בשני העשורים העוקבים.

פסק הבוררות, שעליו חתומים השופטת ושני הבוררים — הבורר מטעם כיל, עו"ד רם כספי, והבורר מטעם המדינה, עו"ד אלקס הרטמן — קבע כי "על מפעלי ים המלח לשלם למדינה על מכירת מוצרי המשך המיוצרים על ידי חברות התאגיד. התמלוגים יחושבו על פי הנוסחה הקבועה בשטר הזכיון, ולא לפי מחירי ההעברה הנקובים על ידי כיל. השווי ייקבע על ידי מחיר מכירה של מוצרי ההמשך לצדדים בלתי קשורים לכיל".

איסוף אשלג במפעלי ים המלח של כילצילום: בלומברג

השאלות המרכזיות בבוררות היו האם כיל צריכה לשלם תמלוגים על שנים שבהן המדינה לא עמדה על המגיע לה ולא דרשה תיקון תחשיבי תמלוגים; האם עליה לשלם תמלוגים על הברום לפי מחירים ריאליים, או לפי המחירים שהיא קובעת במכירה בתוך הקבוצה; האם על החברה לשלם תמלוגים על מוצרי המשך, כמו תרכובות ברום ותרכובות מגנזיום, או רק על ברום ומגנזיום — כשמחירי התרכובות גבוהים בהרבה; האם חישוב התמלוגים מתייחס לכל מפעליה בישראל, או רק לאלה שליד ים המלח; והאם יש לגבות תמלוגים ממכירות כיל לצרכן הסופי בחו"ל, או רק מהמכירה עד שערי הנמל (ראו הרחבה במסגרת על הסוגיות העיקריות שנידונו בבוררות).

בחלק מהסוגיות התקבלה החלטה פה אחד על ידי שטרסברג כהן ושני הבוררים. בחלק מהסוגיות התקבלה ההחלטה על ידי שטרסברג כהן והרטמן בניגוד לעמדתו של כספי. את המדינה ייצגו עוה"ד גיל אוריון ועודד רביבו ממשרד פישר בכר חן וול ואוריון.

בוררות שנמשכה 
יותר מעשור

פסק הבוררות פורסם יממה לאחר פרסום המלצות הביניים של ועדת ששינסקי 2 לקביעת מדיניות תשלומים למדינה בגין שימוש במשאבי טבע. מקורבים לבוררות אמרו כי מדובר בצירוף מקרים - ואולם, פסק הבוררות יקרין על דיוני ועדת ששינסקי לקראת גיבוש החלטות סופיות, בעיקר בנושא חישוב התמלוגים שעל כיל לשלם למדינה ללא קשר לשטר הזכיון. ועדת ששינסקי קבעה כי חישוב התמלוגים ייעשה ממחירי מוצרי ההמשך, אבל שיטת החישוב נותרה פתוחה, וכך גם הקביעה מהו מוצר המשך: האם זה מוצר שכיל מוכרת לחברה בת שלה בחו"ל, או לצד ג'. פסק הבוררות יחזק את הטוענים לחיוב כיל לפי מכירה לצד ג' כדי להימנע ממצב שבו כיל קובעת מחיר העברה פנימי נמוך בין חברות הקבוצה, ובכך חומקת לכאורה מתשלום מלוא התמלוגים למדינה, כפי שעשתה לכאורה במכירת הברום שנחשפה בבוררות.

במשרד האוצר אמרו אתמול כי החשבת הכללית מיכל עבאדי בויאנג'ו והפרקליטות נחושים למצות את מלוא הפוטנציאל הכספי מפסק הבוררות, כדי להחזיר לאזרחים את הכספים שמגיעים להם. עבאדי בויאנג'ו אמרה כי "קבלת עמדת המדינה בבוררות עם כיל היא ניצחון של הציבור ותשלום ראוי של תמלוגים ממשאבי הטבע של מדינת ישראל. אגף החשב הכללי ימשיך לפעול לשמירה על נכסי המדינה".

השאלות המרכזיות בבוררות בין כיל למדינה

תהליך הבוררות נמשך מתחילת שנות ה–2000. בתקופת כהונתו של ירון זליכה כחשב כללי נחשפה הבעיה, ולאחר דין ודברים ממושך עם כיל הוגשה ב-2007 התובענה נגדה, בתקופת כהונתו של החשב הכללי שוקי אורן. עבאדי בויאנג'ו המשיכה את התהליך עד תום השלב הנוכחי, ובכוונתה למצות אותו ולגבות את החובות מהחברה במלואם.

שאלה מרכזית שבה טמון הכסף הגדול היתה האם על כיל לשלם תמלוגים בגין מוצרי המשך של חומרי הגלם. המדינה טענה כי שטר הזכיון מחייב את כיל במפורש בתשלום תמלוגים על מוצרי המשך. כיל טענה כי עליה לשלם תמלוגים רק על המחצבים המופקים בים המלח ונמכרים לחברות בנות שלה להמשך עיבודם. מדובר בפערי מחירים גדולים במיוחד, מכיוון שמחירי מוצרי ההמשך גבוהים פי כמה ממחירי המחצבים. השופטת ושני הבוררים קבעו כי על כיל לשלם תמלוגים בגין מוצרי המשך.

"לצדק חלוקתי יש משמעויות חברתיות"

בדברי הסיכום כתבה שטרסברג כהן כי "החובה המוטלת על מפעלי ים המלח בנושא תשלום התמלוגים למדינה קיימת הן על מוצרי יסוד המיוצרים על ידי מפעלי ים המלח וברום ים המלח, והן על מוצרי המשך המיוצרים על ידי תרכובות ברום וחברות הקבוצה". לדבריה, חובת התמלוגים קיימת "בהתאם לתפישה הקונצרנית, לא בהתאם לתפישה הגיאוגרפית. חובה זו חלה בין אם המוצרים מיוצרים במפעלים של החברות הממוקמים באזור ים המלח, ובין אם הם ממוקמים מחוצה לו".

מהלך הבוררות משותף לאגף החשבת הכללית במשרד האוצר ולפרקליטות המדינה. לאחר פרסום פסק הבוררים אמרו באוצר כי "התקבלה החלטה מוצקה וברורה, שקיבלה את כל טענותינו. התמלוגים יהיו על מכירות המשך, כולל על מכירה סופית בחו"ל, ולא רק על מכירות בישראל. ההחלטה גורפת, במובן שאם מוקם מפעל של כיל בסין שהיא מחזיקה 49% ממנו, או אפילו פחות אבל יש לה שליטה אפקטיבית בו, התמלוג ייגזר ממוצרים שהוא מוכר לצד ג'". עוד אמרו באוצר כי "הסתיים שלב ראשון בבוררות, שהוא שלב חשוב, אבל יש עוד דרך ארוכה לפנינו. עכשיו נצטרך לתרגם את הזכייה לכסף. נרכז גם פה את מיטב המאמצים, ונדאג שהפסיקה תתורגם לתקבולים מירביים".

באוצר טענו כי אחד הגורמים שהשופטת התייחסה אליו בהחלטתה הוא צדק חלוקתי: "השופטת שמה על זה דגש וסברה שלאור התפתחויות התחיקה בנושא בשנים האחרונות, יש לתת לשטר הזכיון פרשנות מרחיבה שהמדינה נתנה לה. מנגד, עו"ד כספי הסתפק בפרשנות תכליתית לנוסח השטר. כיום לצדק חלוקתי יש משמעויות חברתיות, ולא רק משפטיות", אמרו המקורות במשרד האוצר.

מכיל נמסר בתגובה: "מפעלי ים המלח שילמה מאז ומעולם את התמלוגים באופן קבוע, רציף, ברור, חד משמעי ומוסכם, בהתאם לחוק ולנוהג שקבעה הממשלה. התחייבות לשלם תמלוגים על מוצרי המשך תגדיל את נטל העלויות של מפעלי תרכובות הברום של כיל בסין, באירופה ובעיקר בישראל, בשל היותו מפעל על גבול הרווחיות. לאור החלטת הבורר יהיה קשה להצדיק השקעות חדשות בישראל, ואין מנוס מלהאיץ את פעילות ההתייעלות בישראל, במטרה לקזז את העלויות החדשות הנובעות מפסק הבורר".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker