הצרכנים משלמים 
את מס הקרטל

את מחירי העופות ניתן להוריד באמצעות הגדלת הייצור מיידית, ללא תוספת השקעה

אורה קורן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורה קורן

מועצת הלול אינה שונה מתחומים אחרים בכלכלה, שבהם חוגגים מקורבים ומקושרים על חשבון הציבור הרחב. תקציב עצום יש למועצת הלול הישראלית, 124 מיליון שקל בשנה, המממן, בין השאר, משכורות לכ–210 עובדים. לצורך השוואה, למועצת החלב, שמשרתת יותר חקלאים, יש תקציב של כ–60 מיליון שקל ו–40 עובדים.

אם משרד החקלאות לא היה מתעורר לפני כחצי שנה, תקציב מועצת הלול היה נשאר 134 מיליון שקל, כמו ב–2013. אבל משרד החקלאות הריח שמועצות הייצור הן שריד בולשביקי של קרטלים בתכנון, בייצור ובשיווק, שיש להתחיל להקטין את מימדיהם. תחילה שקל לסגור אותן, אך לאחר מכן העדיף להמשיך להשתמש בהן כזרוע ביצוע למדיניותו ורק לצמצם את ההיטלים שהן גובות מהחקלאים, תובנה שאליה הגיע בעקבות מרד החקלאים במועצת הצמחים. אלא, שלעתים הגולם קם על יוצרו, כמו שנראה שקורה במועצת הלול.

מי מממן את הקרטל של מועצת הלול? נהוג לומר שאלה החקלאים, אבל זו תשובה חלקית ולא נכונה. את המועצות האלה מממן הציבור הרחב, דרך יוקר המחיה. נכון, החקלאים הם אלה שמשלמים את התשלומים השנתיים למועצות, אך או שהחקלאים משקללים את המס למועצה במחיר המוצר לסיטונאי, או שהמועצה מווסתת עבור החקלאים את השוק כך שהביקוש יעלה על ההיצע וישאיר את המחירים גבוהים - ואתם את הרווחיות למגדלים. כך יוצא, שהחקלאי מממן את ההוצאות הגבוהות של המועצה ואילו זו בתורה שומרת על רווחיותו הגבוהה. ואת כל החגיגה הזו מממנים אנחנו, הצרכנים.

צילום: תומר אפלבאום

את מחירי העופות ניתן להוריד באמצעות הגדלת הייצור מיידית, ללא תוספת השקעה. די אם המועצה היתה מאפשרת שישה מחזורי גידול במשק, במקום חמישה. אבל זה לא קורה - ההיצע אינו גדל לעומת הביקוש והמחירים אינם יורדים. גם את מחיר הביצים ניתן להוריד, אם המגדל לא היה צריך לשלם על כל ביצה מס לקרטל הלול, אם היה צריך לשלם פחות, או אם היו מחליטים על הגדלת ייצור הביצים עם משרד החקלאות.

כשהמיליונים זורמים בשפע מדי שנה לקופה של מועצת הלול, נוצר מצב שעם האוכל בא התיאבון. במקרה של מועצת הלול, התיאבון לתחום הווטרינריה. בענף מדווחים כי המועצה הרחיבה את פעילותה מעבר למתחייב על פי החוק, ומשתלטת על תחום הפיקוח הווטרינרי, תוך ניצול חולשת משרד החקלאות ובנדיבות הגובלת, כנראה, בפזרנות. "חדר הישיבות במעבדה של מועצת הלול בצפון יפה יותר מכל חדר ישיבות שנמצא במשרד החקלאות", אומרים בענף ומוסיפים, כי עודף הכספים מוביל לצבירת כוח ולהשתלטות עם חללים שמותיר משרד החקלאות.

במועצת הלול טוענים כי הם פועלים רק בתחום שירותי בריאות לעופות. עם זאת, כששואלים את משרד החקלאות, התשובה היא שהמשרד הוא האחראי על כל תחום הווטרינריה. כשחוזרים לחוק המועצה לענף הלול מתברר כי היא מוסמכת בהקשר זה רק לפקח על הליכי הטיפול בעופות.

מועצת הלול היא כנראה עוד דוגמה לגוף שהתנהל מתחת לרדאר התקשורתי, שאור השמש לא שיזף ולא חיטא את תחלואיו. ממשלה צריכה לנהל את החקלאות בתחומה, ולא מועצה כזו או אחרת. יש להחזיר את מועצת הלול לממדים עליהם חשב המחוקק ולהקטין את התשלומים שמשלמים החקלאים לפרנסיה. המועצה אמורה רק לסייע בתכנון הענף - לא לבנות ארמונות ולהתפרס על תחומי עשייה אחרים. וכמו בכל מקום, יש לקצוב את משך כהונתו של מנכ"ל מועצת הלול, מולי לויט, המכהן בתפקידו מ–2007.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker