40 מיליארד ש' מהתקציב - לריבית: האם ניתן לחסוך בתשלומי הענק?

10% מתקציב המדינה הכולל ב-2013 יועברו לתשלומי ריבית על חובות ■ חובותיה של ישראל הסתכמו בכ-667 מיליארד שקל בסוף 2012 - פי 1.7 מהתקציב השנתי ■ כדי להתמודד עם בעיית החובות הגדולים ממחזרת המדינה את החוב, ונוטלת הלוואות גדולות בישראל ובחו"ל

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מוטי בסוק

אחד מהסעיפים הגדולים ביותר בתקציב המדינה - תשלומי הריבית על חובות - עובר מתחת לרדאר של מרבית השרים והח"כים ושל הציבור. זהו הסעיף הגדול ביותר אחרי תקציבי הביטחון והחינוך, אך רק מעטים מבינים או מתעניינים בהוצאה הציבורית הענקית הזו.

כ-10% מסך התקציב 
ב-2013, שהוא 395 מיליארד שקל, יוקדש להוצאה זו - שתגיע השנה ל-39.5 מיליארד שקל. בתקציב 2014, שיהיה 406 מיליארד שקל, תקציב הביטחון יהיה 51.3 מיליארד שקל, תקציב החינוך - 44.1 מיליארד שקל ‏(וההשכלה הגבוהה עוד 9.1 מיליארד שקל‏) ותשלומי הריבית 41.7 מיליארד שקל. במידה רבה, זהו כסף מבוזבז - הוצאת ענק על ריבית במקום על ביטחון, תשתיות וצמצום פערים.

תשלומי הריבית תופחים משנה לשנה ומכבידים על תקציב המדינה. התשלומים יגדלו ב-2013 ב-2.3% בהשוואה 
ל-2012, וב-2014 הם יגדלו בעוד 5.8%. הגידול בתשלומי הריבית נובע בעיקר מהעלייה בגירעון התקציבי ומהאי־ודאות השוררת בשווקים.

כתבות נוספות באתר TheMarker

אותם אנשים, אותה תרבות, אותן תחזיות

סכנת חיים: 10% מהמזון שאנחנו קונים מזויף

שר האוצר יאיר לפידצילום: אוליבייה פיטוסי

אם ישראל היתה מצמצמת את הגירעון, היה עומד לרשותה סכום נכבד מאוד לקידום נושאים חשובים כמו חינוך, בריאות, מלחמה בעוני ועוד. למצער, אם לישראל היה חוב קטן פי שניים והיא היתה משלמת ריבית קטנה פי שניים - היו נשארים עוד 20 מיליארד שקל להקטנת מספר התלמידים בכיתות, לבניית בתי חולים חדשים, לשיפור מערך הכבישים והרכבות. אם תשלומי הריבית היו נמוכים יותר, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר האוצר, יאיר לפיד, לא היו נדרשים בתקציב 2013 ו-2014 לגזירות כל כך קשות.

1. התשלומים 
רק גדלים

הבעיה עם תשלומי הריבית היא שהם לא צפויים להתכווץ בשנים הקרובות, אלא להיפך - רק להתרחב. כלומר, יותר תשלומי ריבית - פחות חינוך, בריאות ותשתיות. התשלומים הללו ילוו גם את תקציב המדינה ב-2015 וב-2016, וגם את תקציבי 2025 ו-2026. הם היו קיימים תמיד ויהיו קיימים תמיד. מדינת ישראל הרי לא מתכוונת לשמוט חובות, וכל עוד המדינה לא כיסתה את כל חובותיה - תהיה ריבית.

לרוב המכריע של מדינות העולם יש חובות, וגם הן מתמודדות עם בעיית הריבית. במשבר הכלכלי האחרון, מדינות רבות בעולם הגדילו את סך החובות שלהן, כלומר העמיסו על עצמן תשלומי חובות גדולים יותר לעתיד - וכפועל יוצא, תשלומי ריבית גבוהים יותר. גם ישראל העמיסה על עצמה תשלומי חובות נוספים בתקופת המשבר.

עם זאת, יחסית לעולם עומס החוב של ישראל קטן. מדינת ישראל מקפידה מאוד כל השנים לשלם את חובותיה במועד, ולא ביצעה מעולם תספורות. בכך שומרת ישראל על המוניטין הטובים שלה בשוקי העולם.

2. החוב גדל, יחס 
החוב־תוצר ירד

אחד המדדים המאקרו־כלכליים החשובים ביותר, שלפיהם נמדד בין השאר מצבן של מדינות העולם, הוא יחס החוב־תוצר - סך חובות המדינה ביחס לסך התוצר שלה.

ככל שיחס החוב־תוצר של מדינה נמוך יותר, כך מצבה של המדינה נחשב טוב יותר, והיא תשלם ריבית נמוכה יותר על האשראי שהיא מקבלת בשווקים הבינלאומיים. דרך אחרת למדוד את עומס החוב של מדינות שונות הוא להשוות בין שיעור הוצאות הריבית השנתיות שלהן מסך תקציב המדינה.

ב-2012 גדל התוצר של המשק הישראלי והסתכם ב-928.7 מיליארד שקל. באותה שנה, גדלו גם חובות המדינה, ל-666.8 מיליארד שקל בסוף השנה. יחס החוב־תוצר הממשלתי ב-2012 היה 71.8%, לעומת 72.6% ב-2011 ו-74.7% ב-2010. יחס החוב־תוצר הציבורי, שכולל גם את הרשויות המקומיות, היה מעט גבוה יותר בשנה שעברה 73.2%, לעומת 74.1% ב-2011 ו-76.3% ב-2010.

מאחר שהתוצר גדל בכל השנים האחרונות בשיעור גדול יותר מאשר הגידול בחוב, יחס החוב־תוצר של ישראל ירד, על אף שסך החובות גדל. עם זאת, סך חובות המדינה בסוף 2012 גבוה פי 1.7 מסך תקציב המדינה ל-2013.

יחס החוב־תוצר הגבוה יחסית של ישראל הוא שמונע ממנה לאורך שנים שיפור בדירוג האשראי שלה אצל חברות הדירוג הבינלאומיות הגדולות, S&P, פיץ' ומודי'ס.

כדי להתקבל כחברה לאיחוד המוניטרי האירופי, מדינה צריכה להגיע ליחס חוב־תוצר של 60% ‏(שמכונה "יעד מאסטריכט"‏) ופחות. היעד המעודכן של ישראל הוא יחס חוב־תוצר של יותר מ-61% - רק לקראת 
סוף העשור.

3. 95 מיליארד שקל לתשלומי קרן

מספרי החובות של ישראל אינם סימפטיים, והציבור לא מכיר אותם: סך תשלום החובות בתקציב המדינה ל-2013, עבור קרן וריבית, מסתכם ב-135 מיליארד שקל - 34% מהתקציב. 95.4 מיליארד שקל מסך החובות מיועדים לתשלומי קרן ו-39.5 מיליארד שקל מיועדים לתשלומי ריבית.

אם המדינה היתה משלמת את כל חובותיה, לא היה נשאר כסף גם לביטחון. עם זאת, 
התשלומים על החזרי הקרן אינם כלולים בחישוב הגירעון, וגם לא בחישוב ההוצאה המותרת לפי חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית, התשנ"ב (1992).

סעיפי תשלום החובות בתקציב ב-2014 מסתכמים ב-139 מיליארד שקל, מזה 96.9 מיליארד שקל לתשלומי קרן ו-41.7 מיליארד לתשלומי ריבית. סכומי עתק. כל זאת, על אף שבעשור האחרון נרשם גידול מתון בסך החוב הממשלתי וירידה ביחס החוב־תוצר, וגם ירידה בעלויות גיוס החוב הממשלתי ‏(בשל שיפור עקבי באמינות הפיסקלית של ישראל‏) - מה שמאפשר את צמצום חלקן של ההוצאות לחוב בתקציב 2014-2013 בהשוואה לשנים קודמות.

רוב התשלום לפירעון חובות פנים של המדינה מועבר ישירות לציבור כפדיון של פיקדונות בנקאיים ופדיון של איגרות חוב המוחזקות בידי קופות הגמל, קרנות הפנסיה, חברות הביטוח, קרנות ההשתלמות, הבנקים, חברות ואנשים פרטיים. תשלומי הקרן בגין מלוות הפנים יעמדו על כ-74 מיליארד שקל ב-2013 וכ-75 מיליארד שקל ב-2014. החזר החובות בחו"ל ב-2013 וב-2014 צפוי להסתכם בכ-18 מיליארד שקל בכל שנה. התשלומים לחו"ל כוללים פדיונות של מלוות מבנקים בארץ ובחו"ל, מלוות בין־ממשלתיים והבונדס ופדיון אג"חים שהנפיקה המדינה בחו"ל.

4. הפתרון: 
מיחזור חוב

איך פותרים את בעיית החובות הגדולים? לוקחים הלוואות גדולות בארץ ובחו"ל למיחזור החובות ‏(קרן‏). המדינה מגייסת בארץ כספים מהציבור במהלך השנה, באמצעות הנפקת אג"חים במיליארדי שקלים רבים, ומגייסת כספים בחו"ל באמצעות הנפקת אג"חים ובאמצעות כספי הבונדס.

ההנפקות בארץ ובחו"ל, מכירת אג"ח המדינה פה ושם, נועדו גם לכיסוי הגירעון בתקציב, שיגיע השנה ל-4.65% תוצר ובשנה הבאה אמור להגיע ל-3% תוצר, וגם לכיסוי חובות העבר של המדינה ‏(קרן‏) בגין אג"ח שהונפקו בעבר בחו"ל ובארץ ומועד פירעונן הגיע. כך, הגדלת הגירעון בתקציב מגדילה את החוב.

הגדלת יעד הגירעון אמנם מאפשרת אולי הקלה בגזירות בתקציבים המיידיים, אך משמעה העמסת חובות נוספים על הדורות הבאים והגדלת סעיפי החזרת החובות בעתיד, שבאים על חשבון סעיפי הוצאות אחרים. לפני כחודשיים התעורר ויכוח חריף בעניין, כאשר שר האוצר לפיד רצה להגדיל את יעד הגירעון ל-2013 לכ-5% תוצר, ונתניהו והנגיד היוצא, סטנלי פישר, התנגדו לכך בתוקף. בסופו של דבר הושגה פשרה, ויעד הגירעון הוגדל ל-4.65% תוצר.

באגף החשב הכללי במשרד האוצר פועלת יחידת ניהול החוב הממשלתי. בראש היחידה עומד רו"ח יהלי רוטנברג, סגן בכיר לחשב הכללי. גיל כהן הוא מנהל החוב הממשלתי. היחידה אחראית על נושא גלגול החובות, כלומר פירעון חובות עבר וגיוס כספים, וגם על תשלומי הריבית. בין השאר היחידה פועלת, בגיוסי כספים חדשים, להורדת גובה הריבית ולפרישתה על פני יותר שנים. תשלומי הריבית פחתו בין 2005 ל-2014 ב-7% - זהו סעיף ההוצאה הגדול היחיד בתקציב המדינה שפחת עם השנים. הירידה נבעה מגידול נמוך יחסית בחוב הממשלתי ומירידת שיעורי הריבית על החוב.

המדינה מתכוונת לקחת ב-2013 הלוואות בהיקף של 113.7 מיליארד שקל. הגיוסים יקטנו מעט ב-2014 ל-102 מיליארד שקל.

במשרד האוצר אומרים כי אמצעי מרכזי להתמודדות עם הצרכים התקציביים של ישראל, הצפויים לגדול בעתיד, הוא פינוי מקורות פנים תקציביים. הדרך הטובה ביותר, לדבריהם, היא הפחתת החוב הציבורי - קרן וריבית - שתאפשר לממן הוצאות על חינוך, בריאות, תשתיות, הקטנת פערים וכדומה, שצפויים לצמוח בעתיד, מבלי להעלות את נטל המס. עוד אומרים באוצר כי שמירה על תוואי חוב יורד לאורך זמן תגביר את היציבות והאמינות התקציבית, ותאפשר למשק מרחב התמודדות גדול יותר עם משברים כלכליים עתידיים.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker