ירום אריאב: לבדוק את השליטה של האוצר בתקציב 2013

לדברי מנכ"ל האוצר לשעבר, 2013 אינה יכולה להיחשב שנה אבודה שלא ניתן לתקן בה את החריגה התקציבית, מאחר שהאוצר יושב על ברז התקציב - ולכן אמור היה למנוע את החריגה מלכתחילה ■ משרד האוצר: השליטה התקציבית טובה, הבעיה היא ירידה חדה בהכנסות ממסים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

האם יש בעיה בדרך שבה מנהל משרד האוצר את תקציב המדינה 
ל-2013? לכאורה, ניהול התקציב עומד בלב הדיון הסוער על הגירעון התופח, שצפוי להגיע בסוף 2013 ל-4.65%-4.9% מהתמ"ג. אך הדיון פסח על פרט חשוב: משרד האוצר שולט כיום בתקציב שליטה מוחלטת.

מאחר שתקציב 2013 עדיין לא חוקק, המדינה מתנהלת לפי תקציב 2012. מנה חודשית מתקציב השנה שעברה ‏(1/12 מהתקציב השנתי מדי חודש, בתוספת הצמדה לאינפלציה‏) מועברת למשרדי הממשלה מדי חודש על ידי אגף החשב הכללי, בראשות מיכל עבאדי-בויאנג'ו.

ירום אריאבצילום: אמיל סלמן

מקובל לחשוב שכאשר המדינה מתנהלת בשיטת המנה החודשית של תקציב השנה שעברה, התוצאה היא תקציב מרסן. במקרה של 2013, הציפייה היתה שהניהול של התקציב תחת אגף החשב הכללי יהיה מרסן במיוחד - התקציב אמור להיות גדול בכ-15 מיליארד שקל מתקציב 2012, ולכן ניהול הממשלה לפי תקרת התקציב של 2012 משמעו חניקה תקציבית של המשרדים.

למרות זאת, הנתונים מלמדים שבתקציב הממשלה כיום נרשמות חריגות. אם 2012 הסתיימה בגירעון של 4.2%, הרי שהרבעון הראשון של 2013 הסתיים כבר בגירעון ‏(ב-12 החודשים עד מארס‏) של 4.5%. משמעות הדבר היא שתחת ניהול החשבת הכללית, וכאשר זו מקצה למשרדים מדי חודש רק 1/12 מתקציב 2012, הגירעון גדל במקום לקטון. הכיצד?

גם מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, ירום אריאב, תמה על כך. בתחילת 2009, בתקופת ההמתנה לבחירות ולחילופי הממשלות שהתקיימו באפריל, היה אריאב אחראי על ניהול התקציב במנות חודשיות לפי תקציב 2008. לדבריו, ניהול כזה הוא מורכב ודורש מיומנות. בין השאר, אריאב מזכיר כי המנות החודשיות מחולקות מהתקציב המלא - הכולל תשלומי חוב וריבית - ולפיכך ניהול לא נכון עלול להביא לגידול לא אחראי של הגירעון.

זה דורש הסבר: תקציב משרדי הממשלה לבדם ב-2012 היה כ-240 מיליארד שקל. תקציב המדינה המלא, הכולל גם החזר חובות ותשלומי ריבית, היה כבר קרוב ל-370 מיליארד שקל. המנה החודשית מחושבת על בסיס הסכום המלא, 370 מיליארד שקל - כלומר כ-31 מיליארד שקל. אם החשב הכללי שוגה ומקצה למשרדים 31 מיליארד שקל מדי חודש ‏(במקום שיקצה להם 1/12 מ-240 מיליארד שקל, וישמור את השאר לתשלומי ריבית והחזר חובות‏), התוצאה עלולה להיות התבדרות תקציבית.

נוסף על כך, התקציב אינו נצרך באופן שווה בחודשי השנה השונים - בדרך כלל, הממשלה מוציאה פחות בחודשים הראשונים של השנה ויותר בחודשים האחרונים. יש להביא בחשבון גם את הנקודה הזאת בעת ההקצאה של המנה החודשית של התקציב למשרדים.

החשבת הכללית באוצר,מיכל עבאדי-בויאנג'וצילום: אמיל סלמן

לדברי אריאב, ניהול נכון של המנות החודשיות של התקציב על ידי החשבת הכללית אמור להעניק לאוצר שליטה טובה מאוד בהוצאות הממשלה ובגודל הגירעון. "הטענה של האוצר כאילו 2013 היא שנה אבודה ואין זמן לתקן את הגירעון הגבוה, תמוהה - כי הרי האוצר שולט בתקציב באופן מוחלט בחודשים האחרונים, עד לאישור התקציב של 2013 בממשלה, ולכן יכול להוביל להורדת הגירעון", הוא אומר.

למעשה, אריאב טוען כי האוצר גם אמור היה לחזות את ההתבדרות של הגירעון ב-2013. הגירעון אמור היה להיות 3%, אבל כעת הוא מתוכנן להיות 4.65%, ובתחילת השבוע הוא עוד אמור היה להיות 4.9% - ולכן מן הראוי היה שהאוצר יפעל מוקדם יותר לריסון הגירעון המצטבר, כלומר לפעול מוקדם יותר להעלאת מסים ולא להמתין עד לשלב מאוחר כל כך בשנה, שבו כבר יש מעט זמן לתקן.

ריסון חריף בתקציבי המשרדים

במשרד האוצר דוחים את טענותיו של אריאב. במשרד טענו אתמול כי אין כל תקלה בניהול התקציב בידי אגף החשב הכללי, וכי החשבת מרסנת היטב את תקציבי המשרדים. עוד טוענים במשרד כי בניכוי החזרי החוב והריבית ובניכוי השוני בקצב ההוצאה של המשרדים בתחילת השנה ובסופה, נתח ההוצאה שאושר עד כה למשרדי הממשלה נמוך מעט מזה שנגזר מהמנות החודשיות של תקציב 2012.

באוצר מבהירים כי מדובר בריסון חריף של תקציבי המשרדים - לא זו בלבד שהמשרדים מקבלים בקושי את הנתח של תקציב 2012, הם אינם מקבלים את נתח ההוצאה שאמור היה להיות להם ב-2013 ‏(לפי יעד ההוצאה‏), ובוודאי אינם מקבלים את נתח ההוצאה החורג ‏(החריגה בתקציב 2013 היא של 13 מיליארד שקל מעל ליעד ההוצאה‏).

גם זה דורש הסבר: תקרת ההוצאה של 2012 היתה כ-290-285 מיליארד שקל ‏(ללא חוב, עם ריבית‏). תקציב 2013 אמור היה להיות 303 מיליארד שקל. בפועל, ההוצאה שנצברה היא 316 מיליארד שקל ‏(חריגה של 13 מיליארד שקל מעל לתקרת ההוצאה‏). לכן, משרדי הממשלה היו מכווננים להוצאה של 316 מיליארד שקל, והם מקבלים נתח מתקציב של כ-290-285 מיליארד שקל בלבד. התוצאה היא ריסון עמוק.

איך ייתכן, אם כך, שהגירעון בתקציב רק גדל, וזאת תחת הריסון האמור? באוצר מסבירים זאת בהמשך הפיגור של ההכנסות ממסים. הגירעון, לדבריהם, גדל בגלל חריגה בהכנסות, ולא בגלל חריגה בהוצאות. זה, כמובן, עד אפריל. בהמשך השנה מתכנן האוצר לחרוג בהוצאה, ולהגדיל את תקרת תקציב 2013 לכ-310 מיליארד שקל.

למעשה, משמעות הנתון הזה היא שגם אם ישראל לא היתה מסתבכת בחריגה עצומה מעל לתקרת התקציב ‏(הוצאה נצברת של 316 מיליארד שקל‏), והיתה עומדת ביעד ההוצאה שקבעה לעצמה ‏(303 מיליארד שקל‏), 2013 בכל זאת היתה נגמרת בגירעון של 4.5%-5%, לעומת יעד גירעון של 3%. משמע, התכנון של תקציב 2013 היה לקוי מבסיסו, וזאת בלי קשר לחריגה שנצברה בהוצאות.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker