מירב ארלוזורוב

חוק עידוד השקעות הון העניק הטבות מס בהיקף של 5.6 מיליארד שקל למפעלים ברחבי המדינה במהלך 2010. 4 מיליארד שקל מסכום זה - כמעט 70% מההטבות - זרמו לכיסן של 4 חברות היצוא הגדולות של ישראל ‏(המאיון העליון של החברות‏), ככל הנראה טבע, כיל, אינטל וצ'ק פוינט.

למעשה, ההטבה שקיבלו 4 החברות הגדולות במסגרת חוק עידוד השקעות הון היתה כה עצומה, שהן נמצאות במצב של מעין חבות מס שלילית למדינה. הן שילמו למדינה מסים בסכום של 1.1 מיליארד שקל ‏(מס חברות או מס הכנסה על שכר עובדיהן‏), וקיבלו הטבת מס של 4 מיליארד שקל - כלומר, המדינה החזירה להן מסים בסך 2.9 מיליארד שקל יותר מכפי ששילמו.

מפעלי כיל בים המלח
מפעלי כיל בים המלחצילום: עופר וקנין

העובדה שהמדינה חייבת מסים לחברות הגדולות היא עיוות, שאין דומה לו באף תחום מסים אחר - לרבות בחוק עידוד השקעות הון עצמו. כל שאר החברות העסקיות הכלולות בחוק עידוד השקעות הון משלמות יותר מסים מאשר מקבלות הטבות. רק במאיון העליון, אותן 4-6 היצואניות הגדולות במשק, המצב מתהפך. בכך חוק עידוד השקעות הון הוא, ללא ספק, החוק הרגרסיבי ביותר בספר החוקים הישראלי. ככל שאתה עשיר וחזק יותר כך אתה משלם פחות מסים, ואם אתה במאיון העליון - אז המדינה משלמת לך יותר החזר מסים ממה שאתה משלם לה מס.

איך הגענו למצב פרדוקסלי שכזה? מהדו"ח של מינהל הכנסות המדינה ל–2003–2010 מתברר שיש לכך כמה תשובות - טובות יותר וטובות פחות. התשובה הבעייתית ביותר, שצריכה להדיר שינה מעיניו של כל ישראלי, היא קיומם של פערים אדירים בקרב החברות הישראליות. ליתר דיוק, יש לנו 4-5 חברות תעשייתיות חזקות וטובות, שנמצאות בעמדת הובלה עולמית. כל שאר החברות נשרכות הרחק מאחור. לפי נתוני מינהל הכנסות המדינה, בין 2003 ל–2010 גדלו הרווחים של ארבע החברות הגדולות ב–470%, ואילו רווחי שאר 99% חברות התעשייה בישראל גדלו רק ב–29%.

כתוצאה מהזינוק קדימה של ארבע הגדולות - הזינוק במחירי האשלג של כיל וההצלחה של הקופקסון של טבע הם כנראה מרכיבים עיקריים בכך - גם הטבת המס שלהם זינקה לשמיים. זו בעקרון בשורה טובה, שחברות ישראליות מרוויחות הרבה. זו בשורה הרבה פחות טובה, כאשר מתברר כי הגידול ברווחים מרוכז כולו בארבע או חמש חברות, מתוכן חברה אחת שהיא בכלל זרה ‏(אינטל‏), חברה אחת שבמקרה התמזל מזלה להנות ממשאבי טבע ‏(כיל‏), וחברה נוספת שהפיתוח העיקרי שלה, תרופת הקופקסון, הולך ומאבד גובה ‏(טבע‏).

בכל מקרה, לא רק הגידול ברווחים ובהשקעות של חברות הענק הביא לזינוק בהטבות המס שלהן, על חשבון כל השאר. גם התנאים המפליגים שהן קיבלו מהמדינה - מס של 0% על השקעות גדולות, ללא הגבלת גודל ההשקעה - סייעו להן מאוד. מאז 2006 נמצאת הטבת המס לחברות הענק בגידול מואץ, בגלל שינויים בחוק שאיפשרו לחברות הגדולות להנות מהטבות מוגדלות - העיקרית והקיצונית שבהן היא הטבת המסלול האסטרטגי, 0% מס, שנשמרה רק לחברות הענק.

בשל המסלול האסטרטגי, מדינת ישראל כמעט לא נהנית מהכנסות מס מאחד הפיתוחים המבריקים שהיו כאן - תרופת הקופקסון של טבע מיוצרת תחת הגנה של 0% מס למשך עשר שנים. מכיוון שהקופקסון הולך ונחשף לתחרות עולמית, ישראל כבר לא תזכה לראות נתח מס משמעותי מהתרופה הזו, שהיא פרי פיתוח של מכון ויצמן. מהבחינה הזאת, הטעות שנעשתה עם המסלול של 0% מס עלתה למדינת ישראל מיליארדי שקלים - שלא ניתן להשיבם.

הקיצוניות של הטבות המס לחברות הגדולות אילצה בסופו של דבר את המדינה לבצע שינויים בחוק. הנתונים שפירסם אתמול מינהל הכנסות המדינה הם נחלת ההיסטוריה, משום שהם מתייחסים לחוק עידוד השקעות הון הישן. החוק החדש, שנכנס לתוקף ב–2011 ואשר השפעתו על תשלומי מס חברות תורגש רק לקראת סוף העשור, מנסה לתקן חלק מהעיוותים של החוק הישן. כך, מסלול ה–0% לחברות הענק הוחלף במסלול של 5%. כך, גם יצואנים רגילים יכולים להנות משיעור מס מופחת מאוד - 6% בפריפריה, 12% במרכז. בנוסף, החוק החדש הוא פשוט מאוד - הקריטריון היחיד הוא יצוא של 25% מתוצרת המפעל.

הציפיה של מנהל הכנסות המדינה היא כי החוק החדש יהפוך את עולם ההטבות של חוק עידוד השקעות הון לשוויוני בהרבה - יותר יצואנים קטנים יוכלו להיכנס לחוק, בתנאים כמעט שווים לאלה של חברות הענק. הסבך הביורוקרטי, שמנע מחברות קטנות מלהנות מהחוק הישן, הוסר. גם הרף הנדרש של 25% יצוא בלבד הקל מאוד על חברות קטנות. גם הפער בשיעורי המס המופחתים הצטמצמם מאוד לטובת הקטנים - מפעל הקופקסון של טבע ברמת חובב ישלם בעתיד מס של 5%, אבל גם כל יצואן קטן אחר בנגב זכאי מעתה למס של 6%.

היתרון של טבע על פני היצואנים הקטנים, כלומר, נהפך ללא משמעותי, לפחות מבחינת שיעור ההטבה. מבחינת גודל ההטבה, עם זאת, טבע צפויה להמשיך לגרוף את מרבית הקופה, פשוט משום שהיא יצואנית ענקית. השאלה הגדולה האם זה רע. יתרה מכך, מכיוון שכל מה שיש לישראל זה רק ארבע־חמש חברות יצוא גדולות ומצליחות, זאת שאלה עדינה האם ישראל יכולה להרשות לעצמה שלא לשרת את האינטרסים שלהן. על פי הערכות, טבע בחרה למקד את ייצור הקופקסון דווקא בישראל, ואינטל בחרה להקים מפעל ייצור ענק בישראל, לא מעט בזכות ההטבות של חוק עידוד השקעות הון. האם אפשר לשנות את ההטבות הללו, ובכך להסתכן באובדן מעט החברות המוצלחות שקיימות כאן?

השאלה הזו מונחת כיום לפתחה של הממשלה, ששוקלת אם לשנות שוב - שנתיים אחרי תיקון החוק - את ההטבות של חוק עידוד השקעות הון. לקחי העבר מלמדים כי ישראל הגזימה בהטבות שהעניקה לחברות הגדולות, אבל הלקחים גם מעידים כי החוק הוא חשוב ומביא תמורה לישראל.

המסקנה המתבקשת היא שהחוק חשוב, אבל שצריך לדעת למנן אותו נכון מבחינת גודלן של ההטבות ופיזורן. החוק החדש, שפישט מאד את רף הזכאות, מאפשר לפזר את ההטבות בצורה יותר שוויוניות, ומעודד גם חברות קטנות להיהפך ליצואניות. ועדיין, גם בחוק החדש נעשו טעויות מבחינת שיעורי ההטבה - 5% מסלול אסטרטגי לחברות הענק, 6% ליצואנים רגילים בפריפריה, 12% ליצואנים במרכז. שלושת שיעורי המס המופחתים יכולים בהחלט לעלות קצת, ועדיין להיחשב להטבה אטרקטיבית - גם ביחס למס החברות בישראל ‏(בדרך ל–26%‏) וגם ביחס להטבות המס בעולם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker