פצצת הפנסיה התקציבית: כ-600 מיליארד ש' - פי 1.5 מתקציב המדינה - תעשייה ומקרו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

פצצת הפנסיה התקציבית: כ-600 מיליארד ש' - פי 1.5 מתקציב המדינה

לפי בדיקת TheMarker המדינה שילמה ב-2011 גמלאות של 16.6 מיליארד ש' לעובדי מערכת הביטחון, המדינה, המשטרה וההוראה ■ היקף התמיכה הפנסיונית הממשלתית במערכת הבריאות, באוניברסיטאות, ברשויות המקומיות ועוד - אינו ידוע

130תגובות

ב-23 השנים הקרובות - עד 2036 - יגדלו התשלומים לקצבאות עובדי המדינה המקבלים פנסיה תקציבית בסכומים משמעותיים. החל ב–2036 יתחילו תשלומי הקצבאות לרדת - מאחר והסכמים מאוחרים יותר הם כבר תחת פנסיה צוברת - והם צפויים להיפסק לחלוטין לקראת סוף המאה.

נושא תשלומי הפנסיה השוטפים לעובדי המדינה והסיוע השנתי הקבוע של המדינה לקרנות הפנסיה שבהסדר, הוא בבחינת תפוח אדמה לוהט לכל מי שהיה צריך לעסוק בו, ללמוד אותו ולנהל אותו. בפועל, כולם - החל במשרד ראש הממשלה, דרך משרד האוצר וכלה בבנק ישראל - משתדלים לטאטא את הנושא אל מתחת לשטיח ולדחות כל דיון יסודי בו, על אף עלותו העצומה והשפעתו המכרעת על התקציב. בכירים באגף החשב הכללי (החשכ"ל), שמנהל את נושא הפנסיה בפועל, מודים בפה מלא: "קשה לנו לענות לשאלות בנושא, מכיוון שלא התעמקנו בו".

תשלומי הפנסיה לא ממתינים להם, אלא גדלים בשנים האחרונות בקצב מסחרר. כך, ב–2011 גדלה החבות האקטוארית של מדינת ישראל בלא פחות מ–52 מיליארד שקל - קצת פחות מתקציב הביטחון ב–2011, שהסתכם בכ–54 מיליארד שקל; יותר מתקציב החינוך, שהיה 34.9 מיליארד שקל; וסכום גדול משמעותית מכל הבור בתקציב המדינה ל–2013–2014, שבעטיו הוקדמו הבחירות לכנסת ה–19 - כ–30 מיליארד שקל.

מתריעים כבר 
משנות ה-60

בדו"חות נכתב כי החבות האקטוארית של המדינה גדלה רק ב–35.4 מיליארד שקל ב–2011 - מ–524.6 מיליארד שקל בסוף 2010 ל–560 מיליארד שקל. זאת, מכיוון שמהגידול בפועל של 52 מיליארד שקל קוזזו 16.6 מיליארד שקל של תשלומי מדינה לקצבאות ‏(פנסיה תקציבית וצוברת‏) בשנה זו. הנתונים המספריים מתבססים על דו"ח החשבת הכללית ל–2011, שפורסם ב–9 במאי 2012, ושעליו חתומים שר האוצר יובל שטייניץ, החשבת הכללית רו"ח מיכל עבאדי־בויאנג'ו ומי שהיה אז החשבונאי הראשי של האוצר, רו"ח יהלי רוטנברג.

אמיל סלמן

המספרים המופיעים בדו"ח אינם המספרים המלאים והסופיים, שכן הממשלה היא שותפה פעילה לגירעונות האקטואריים הגדולים של שורה של גופים ציבוריים, ובהם בתי החולים הממשלתיים, האוניברסיטאות והרשויות המקומיות. הדו"ח אינו נותן ביטוי לסיוע זה, ובחשכ"ל גם לא ידעו לומר מה היקף הגירעונות האקטואריים והסיוע השנתי של תקציב המדינה לפנסיות של עובדי גופים אלה. שם טוענים כי הסיוע לנושא הגמלאות הוא חלק לא ידוע מהסיוע השנתי השוטף של המדינה לגופים אלה.

אמרנו תפוח אדמה לוהט? נפתלי בנט, שר הכלכלה והמסחר החדש וראש מפלגת הבית היהודי, דווקא מנסה לגעת בו - לפחות בחלקו. בדצמבר 2012 כתב בנט בדף הפייסבוק שלו: "ב–1992 היה סך שווי הפנסיות של עובדי משרד הביטחון 20 מיליארד שקל. עברו 20 שנה, וכיום שווי הפנסיות הכולל שלהם הוא 250 מיליארד שקל".

לפי נתוני החשב הכללי באוצר, שווי הפנסיה התקציבית של גמלאי מערכת הביטחון ‏(לא כולל המשטרה והשב"ס‏) היה 183.7 מיליארד שקל בסוף 2011, והשווי האקטוארי של גמלאות אנשי מערכת הביטחון הפעילים היה 73.9 מיליארד שקל. סך העלות האקטוארית של גמלאות אנשי משרד הביטחון - גמלאים ופעילים - היה בסוף 2011 כ–258 מיליארד שקל.

דן קינן ואוראל כהן

הסיבות לעלייה הגדולה בחבות הפנסיונית של מערכת הביטחון היא, לדברי אקטוארים, גידול בסדר הכוחות, עלייה בתוחלת החיים, חתימה על הסכמי שכר חדשים במהלך השנים, עלייה במספר העובדים בעלי תארים אקדמיים ‏(גם אם התארים אינם נדרשים לצורכי התפקיד‏), שינוי בהגדרת תפקידים וסחיפה כלפי מעלה של הדרגות.

משבר הפנסיה בישראל - התקציבית והצוברת - הגיע לשיאו בשנות ה–90 של המאה הקודמת. הוא ירד מהכותרות ומסדר היום הציבורי בתחילת שנות ה–2000, לאחר ההסדרים של המדינה לשני סוגי הפנסיה. התרעות על משבר הפנסיה הקרב ובא החלו להישמע כבר בשנות ה–60, וגברו בשנות ה–80 וה–90. במהלך השנים הוקמה שורת ועדות לטיפול בנושא וננקטו כמה מהלכים - אך המשבר רק החמיר. בשנות ה–90 החל תהליך של רפורמה מקיפה במערכת הפנסיונית ברוב מדינות העולם המערבי ובחלק גדול מהמדינות המתפתחות. הרפורמות היו שונות ממדינה למדינה, אך רובן ככולן היו חלק ממגמה של ליברליזציה כלכלית ושל ניסיון לצמצם את מדינת הרווחה.

גם ישראל השתלבה במגמה העולמית של צמצום מדינת הרווחה, החל מהתוכנית לייצוב המשק של 1985 - ונושא הפנסיה הוא אחד מהדגלים היותר מובהקים של מדינת רווחה. עם זאת, קשה להתעלם מהמציאות של הארכת תוחלת החיים, של שינויים דמוגרפים באוכלוסייה ושל עלייה במספר הגמלאים וירידה במספר העובדים הפעילים - שהביאו למשברי פנסיה במדינות רבות, ובהן יוון, קליפורניה ומדינות בגרמניה. משברי פנסיה כאלה נהפכו למשברים מאקרו־כלכליים, והובילו עד לפגיעה ביכולות הכלכליות של המדינות.

גן עדן של שוטים

פנסיה תקציבית היא פנסיה המשולמת מהתקציב השוטף של הגוף שבו עבד הגמלאי הזכאי. במקרה של עובדי מדינה, הפנסיה משולמת מתקציב המדינה. ההפרשות לפנסיה נעשות על ידי המעסיק, ולא על ידי העובד.

לעובדים, הפנסיה התקציבית היא נוחה מאוד - הם לא מפרישים כספים לפנסיה, גם לא דמי ניהול. לא מעניין אותם אם יש או אין כסף בקרן - הם עדיין צוברים זכויות. כל הסיכונים מוטלים על המעסיק. גם למדינה המצב נראה כביכול נוח, שכן בפועל היא לא מפרישה כספים לקרן כלשהי תמורת זכויות הפנסיה של עובדיה. כך יכולה המדינה, כקרן הפנסיה הגדולה ביותר, להשתמש בכספים שהיתה צריכה לשים בצד ולא שמה, למטרות אחרות.

דן קינן ואוראל כהן

בפועל, הפנסיה התקציבית היתה גן עדן של שוטים. הכספים שהמדינה היתה צריכה להפריש נרשמו מדי חודש על ידי חשבויות משרדי הממשלה וגופי הסמך שלה, והצטברו עם השנים לסכומי עתק. כשאוכלוסיית עובדי המדינה החלה לצאת לגמלאות, האקטואריה בעטה - ובעטה חזק. לממשלה לא היתה ברירה, והיא שילמה לגמלאיה את כל התחייבויות הפנסיה. הבעיה היא שמקור הכספים הוא תקציב המדינה, וכל מיליארד שקל לגמלאות בא על חשבון מיליארד שקל לחינוך, לביטחון ולתשתיות.

פנסיה צוברת, לעומת זאת, היא פנסיה של שכירים - המפרישים סכומים מסוימים ממשכורתם מדי חודש, לפי הסכמים קיימים, לקרנות פנסיה ‏(או קופות גמל או ביטוחי מנהלים‏). במקביל, גם המעסיק מפריש עבור עובדיו כספים מדי חודש לאותה קרן פנסיה. בהגיע העובד לגיל הפרישה, הוא מקבל גמלה חודשית מהכספים שנחסכו עבורו בקרן הפנסיה ‏(לעתים אפשר למשוך את כל כספי הפנסיה בבת אחת‏).

בשנות ה–90 הגיע הגירעון האקטוארי בשני מסלולי הפנסיה המובילים - הפנסיה התקציבית של המדינה מחד והפנסיה הצוברת בקרנות הפנסיה ההסתדרותיות מאידך - לרמות מאיימות. המספרים נראו מפחידים, והעתיד נראה שחור. ראשי המדינה, ולא רק ראשי האוצר, החלו לפעול בקדחתנות כדי למצוא פתרונות ראויים שיחלצו את המדינה ואת המשק מהסכנות שבשער.

באותה תקופה, היה חשש אמיתי שתקציב המדינה לא יוכל לעמוד בהתחייבויות שהמדינה נטלה על עצמה בנושא הפנסיה. במקביל, היה חשש שקרנות הפנסיה ההסתדרותיות ‏(מבטחים, מקפת, קג"מ ועוד‏) יגיעו למצב שבו לא יוכלו לעמוד בהתחייבויותיהן.

רפורמה גדולה בפנסיה

ב–1995 החליטה המדינה על רפורמה גדולה בנושא הפנסיה בישראל. אחרי דיונים רבים, הרפורמה נכנסה למסלול ביצועי. כבר בשנה זו נחסמו קרנות הפנסיה ההסתדרותיות בפני מצטרפים חדשים. ב–2001 נחסמה קרן הפנסיה התקציבית בפני עובדי מדינה חדשים. אלה נשלחו לחסוך בקרנות הפנסיה החדשות או במסלולי חיסכון פנסיוני אחר - בתנאים פחות טובים.

בסוף 2001 היה הגירעון של שמונה קרנות הפנסיה הצוברת הוותיקות, רובן הסתדרותיות, 129–137 מיליארד שקל. ב–2003 הולאמו שמונה הקרנות הללו והורעו תנאי הפנסיה של עמיתיהן. גיל הפרישה לפנסיה הועלה הדרגתית מ–65 ל–67, והוטלה שורת גזרות על העמיתים - כמו הכפלת עלויות הניהול, קיצוץ בקצבאות בשיעור של 10%–30% והעלאת שיעור ההפרשה של העובדים. כמו כן, הורעו תנאי חישוב הפנסיות העתידיות.

בסופה של הרפורמה, שהסתיימה ב–2004, כל המגזר הציבורי עבר מפנסיה תקציבית לצוברת, ושמונה קרנות הפנסיה הצוברת שהיו במשבר קשה הולאמו ואוחדו תחת קורת גג אחת - בגוף הנושא את השם "עמיתים".

במסגרת ההסדר בשירות המדינה, באפריל 2001 נפסקה קליטת עובדים חדשים, כולל אנשי קבע, במסלול הפנסיה התקציבית. העובדים הוותיקים המשיכו ליהנות מחיסכון בפנסיה תקציבית, אך כל עובד חדש בשירות המדינה וכל איש קבע חדש בצה"ל החלו לחסוך לפנסיה צוברת. ההסדרים עם העובדים הפעילים ועם הגמלאים על תנאי הגמלה שלהם נמשכו עם השנים. בבנק ישראל הם הסתיימו ב–2010, ובמערכת הביטחון בתחילת 2012. הסדרים אלה עלו למדינה כסף רב. העובדים והגמלאים בגופים החזקים ידעו לנצל את מעמדם.

ב–2003–2010 העבירה המדינה 17.7 מיליארד שקל לשמונה הקרנות שבהסדר. ב–2011 העבירה המדינה לקרנות עוד 2 מיליארד שקל, וב–2012 עוד 4.2 מיליארד שקל. ב–2014–2016 יועברו לקרנות כ–4.5 מיליארד שקל בשנה, ועוד כ–68 מיליארד שקל מ–2017 ואילך.

שר האוצר היוצא שטייניץ אמר ל–TheMarker כי בכל העולם המערבי קיימות בעיות של חובות מדינה גדולים במיוחד, בשל האקטואריה של הפנסיה התקציבית, וישראל היא עד כה המדינה היחידה שביטלה את מסלול הפנסיה התקציבית לעובדי המדינה. דבר זה, לפי שטייניץ, הפך את ישראל למדינה עם חבות אקטוארית שניתן לשלוט בה, שתתכנס עם השנים בסופו של דבר, בעוד קצת יותר מ–20 שנה, גם תרד. עוד הוסיף כי הדבר הובא בחשבון על ידי חברות דירוג האשראי הבינלאומי בשיחותיהן בישראל.

לדברי עבאדי־בויאנג'ו, העלות האקטוארית והשנתית של הפנסיה התקציבית מכבידה על התקציב. בפועל, הגירעון האקטוארי של המדינה בגין הפנסיה התקציבית ממשיך לגדול, וכל שנה גדל מספר הגמלאים והשארים בפנסיה התקציבית בכ–3,000 איש. אבל החיים יעשו את שלהם - והדור הזה ייעלם ויילך. ובינתיים, העובדים החדשים לא מעמיסים עוד על הגירעון האקטוארי של הפנסיה התקציבית.

"החלופה הפחות גרועה"

רו"ח דורון שורר - שהיה הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון באוצר ב–1995–1998 ולאחר מכן כיהן כיו"ר קרן הפנסיה הוותיקה מבטחים ויו"ר חברת הביטוח הפניקס - אומר כי הפסקת הפנסיה התקציבית היתה למעשה הדרך היחידה לכפות על שרי הממשלה מינהל תקין. לטענתו, העובדה שהמדינה לא הפרישה כספים לקרן הפנסיה התקציבית, אלא השתמשה בהם להקמת תשתיות פיסיות ואנושיות, היתה נכונה מבחינה כלכלית ותרמה משמעותית לצמיחת המשק. אלא שעם הזמן נוצרו עיוותים, ובמקום להשקיע את כספי הפנסיה במטרות ראויות כמו בניית בתי ספר או כבישים, שרים ניצלו אותם להטבות שכר, עסקות מתחת לשולחן והטבות לעובדי חברות ממשלתיות חזקות, אומר שורר. ברגע שהכספים הופנו לנושאים שאינם מעודדי צמיחה, לדבריו, הניצול הנכון שלהם הוחמץ.

לדברי שורר, הפסקת הפנסיה התקציבית לא היתה מהלך אידיאלי, אלא "החלופה הפחות גרועה. בשל עיוותי שנות ה–90, הוחלט לבטל את הפנסיה התקציבית, ולהשקיע את כספי הפנסיה במערכות נייטרליות ושקופות, הפועלות לפי עקרונות עבודה אוניברסליים".

שורר אומר כי כאשר קמה המדינה ב-1948, לא היה לה הצבר הון. היא היתה צריכה ליצור הצבר כזה מאפס, והפנסיה היתה אחת הדרכים. "כמו שלדתיים נתנו את הרבנות הראשית, להסתדרות נתנו את המונופול על נושא הפנסיה. בשנות ה–90 שיעור הזכאים לפנסיה תקציבית היה דומה לשיעור הזכאים בפנסיה הצוברת. בבנק הפועלים, שהיה חלק מההסתדרות, הפנסיה היתה צוברת, ובבנק דיסקונט, שהיה חלק מהמגזר העסקי, היתה קופת גמל.

"עד המשבר של שנות ה-90, נטל הפנסיה הצוברת על העובד לא היה גדול, והיתה ודאות גדולה להמשך קיומה - בגלל יחסי הכוחות בין ההסתדרות, הממשלה והעובד. בהסדר קרנות הפנסיה, בהקמת קרנות הפנסיה הצוברת החדשות, העבירו את כל הסיכון והאחריות מהממשלה והמעסיקים לעובדים. הפריטו את הקופות וגם את האחריות. אומרים לעובד - תבחר איפה להשקיע, אתה האחראי, כשלרוב האוכלוסייה אין את המידע והכישורים להחליט בנושא כל כך חשוב לעתידם", אומר שורר.

ההסדר עם שמונה קרנות הפנסיה הוותיקות נעשה בחקיקה, במסגרת התוכנית להבראת כלכלת ישראל ב–2003. שר האוצר באותה תקופה היה בנימין נתניהו. המדינה הבטיחה לקרנות כרית ביטחון לתשלומי הפנסיה העתידים שלהן. ב–2008 נכללו בהסדרי הקרנות הפנסיה הוותיקות כ–200 אלף גמלאים וכ–200 אלף פעילים. מדי שנה, הממשלה מעבירה מיליארדי שקלים לקרנות הוותיקות במסגרת התחייבויותיה מ–2003.

במקביל, מאות אלפי גמלאי הקרנות הוותיקות משלמים מ–2007 דמי ניהול של 1.75% על הפנסיה השנתית שלהם, ובכך תורמים לכיסוי חלק מהגירעון האקטוארי השוטף של הקרנות. ב–14 ביולי 2009 התקבלה בכנסת החלטה על שינוי שיטת המשכורת הקובעת לגמלה. לפי ההחלטה, החל באוגוסט 2009 מתעדכנת קצבת הפנסיונרים ושל הפנסיונרים בפוטנציה, תקציבית וצוברת, אחת לשנה לפי עליית מדד המחירים לצרכן. עד אז עודכנה הגמלה בהתאם לשינויים במשכורת של עובד פעיל בדרגת הגמלאי ערב פרישתו.

בפועל, פנסיה תקציבית היתה ועודנה הטבה גדולה למי שנהנים ממנה, והדבר נהפך ליותר חד־משמעי מאז 2003 - בוודאי שביחס לעמיתים בפנסיה הצוברת. מהמשתייכים לפנסיה תקציבית נחסכת החובה להשתתף בצבירת זכויות הפנסיה שלהם. הם גם נהנים משורה של הטבות שאינן קיימות בפנסיה התקציבית, כולל תוספת דרגה עד שתיים עם הפרישה לפנסיה, חישוב ימי מחלה וחופשה שלא נוצלו עם השנים לקבלת מענק פרישה מיוחד, אפשרות לפנסיה מוקדמת ועוד.

בעוד שגמלאי קרנות הפנסיה הצוברת ספגו תספורת משמעותית של 10%–30% בקצבה החודשית לפני עשר שנים, עובדי הפנסיה התקציבית צלחו את המהלך כמעט ללא שריטה. הפגיעה היחידה בהם היתה תשלום חודשי של 2% לפנסיה הצוברת לעובדים הפעילים. זאת, בזמן שהגירעון האקטוארי בפנסיה התקציבית היה גדול לא פחות, ובעיקר מעיק לא פחות על תקציב המדינה, מהבור בקרנות הפנסיה ההסתדרותיות. מדוע האפליה? לממשלה ולנתניהו הפתרונים.

בכיר לשעבר באוצר אומר כי הסיבה לאפליה בין התאומים הסיאמים - הפנסיה התקציבית והצוברת - ב–2003 דווקא ידועה לו: "ב–2003 עברה החלטת ממשלה לאזן בין שני מסלולי הפנסיה במהלך הרפורמה הגדולה - אותו ריסון, אותם קיצוצים, אותן התאמות. מי שהכשילו את ההחלטה היו הפרקליטים ובכירים במשרד המשפטים, שנהנו מהפרשות חריגות ‏(4%–7% בשנה, לעומת 2% בדרך כלל‏) לפנסיה התקציבית, ורצו לשמור על האינטרסים שלהם. הצעת החקיקה שהיתה צריכה לעבור פשוט לא יצאה לדרך. הפנסיה הצוברת עברה תספורות ופגיעות. הפנסיה התקציבית לא. הממשלה והאוצר קיבלו את המציאות הזו".

ההוצאה השנתית 
עוד יותר גבוהה

באגף החשכ"ל באוצר פועלים ועדה וצוות אקטואריה. הם מבצעים בכל שנה את החישובים ואת פעולות ההכנה, הנדרשות כדי להעריך את יתרת החבות האקטוארית של הממשלה בגין הפנסיה התקציבית. הצוות מעבד את הנתונים שקיבל ממערכת הביטחון, ממשרד החינוך, מנציבות שירות המדינה, מהמשרד לביטחון פנים וממינהלת הגמלאות המרכזית - ומעביר אותם למערכת החישוב האקטוארית של החשכ"ל. במערכת נעשית שורה של פעולות לפי פרמטרים שקבעה ועדת האקטואריה. החשבונאי הראשי של האוצר חותם על הדו"ח השנתי. הדו"ח מועבר לחשבת הכללית, להנהלת האוצר ולשר האוצר, ובהמשך לראש הממשלה ולמבקר המדינה.

הדו"ח האחרון פירט את התחייבויות ממשלת ישראל, נכון לסוף דצמבר 2011, בגין הפנסיה התקציבית - תחילה לגמלאים ואחר כך לעובדים פעילים. עיון יסודי בדו"ח מגלה פרטים מעניינים. כבר כיום, בניגוד למה שהיה בעת המשבר הגדול בשנות ה–90, העלות האקטוארית של התחייבויות המדינה לגמלאים גדולה מהעלות האקטוארית של התחייבויות המדינה לעובדים הפעילים.

מאחר שלפני 12 שנה נחסמה כניסת פעילים חדשים לפנסיה הצוברת בשירות המדינה, ולפני תשע שנים נחסמה כניסת אנשי מערכת ביטחון חדשים לפנסיה הצוברת - בשנים הקרובות צפוי הפער בין ההתחייבויות האקטואריות של המדינה לגמלאיה והתחייבויותיה לעובדים הפעילים רק לגדול. בשלוש קטגוריות של עובדים פעילים - עובדי הוראה, עובדי מדינה ועובדי משטרה ושב"ס - מספר העובדים הפעילים המבוטחים בפנסיה תקציבית ב–2011 קטן ממספרם ב–2010.

בפנסיה התקציבית של המדינה מבוטחים ארבע קטגוריות עובדים בלבד: ביטחון, הוראה, עובדי מדינה, שוטרים וסוהרים. לא כלולים בה, למשל, עובדי בתי החולים הממשלתיים. בעבר היתה פנסיה תקציבית במסגרת שירות המדינה לעובדים אלה, אלא שהם הועברו לתאגידים. ומה קורה כשבתי החולים הממשלתיים לא יכולים לעמוד בעלות הפנסיה התקציבית שלהם? הם פונים לסיוע למדינה. ומה קורה כשאוניברסיטאות המחקר בישראל נכנסות לבור אקטוארי - וחלקן כבר נמצא בבור כזה? גם הן פונות לסיוע המדינה.

דברים דומים ניתן לומר לגבי שורה ארוכה של גופים ציבוריים, כולל הרשויות המקומיות. כלומר, בפועל ההוצאה השנתית של תקציב המדינה לפנסיה תקציבית גבוהה ממה שמתפרסם בדו"חות החשבת הכללית, והחבות האקטוארית של הממשלה לנושא הפנסיה התקציבית גבוהה בהרבה מ–560 מיליארד שקל. בכמה? ממשרד האוצר לא ניתנה לכך תשובה.

למה יש שורה של גופים שאחראים על הגמלאות?

במהלך 2011 ו–2012 ניהלו גמלאי מערכת הביטחון מאבק עיקש על זכויותיהם הפנסיוניות. במהלך העימות, חשפו הארגונים היציגים של גמלאי מערכת הביטחון כי מספר הגמלאים במערכת הוא 34 אלף. זהו לא סוד מדינה, אלא מספר גלוי - לתשומת לבם של האחראים על דו"ח החשב הכללי, שאינם כוללים את הנתון הזה בדו"ח.

עד כמה שהדבר נשמע מפתיע, אין גוף אחד שאחראי על תשלום הגמלאות לעובדי המדינה, אלא שורה של גופים, ובהם מינהלת הגמלאות במשרד האוצר, מינהלת הגמלאות במשרד הביטחון, מינהלת הגמלאות במשרד לביטחון פנים, מינהלת הגמלאות של המוסד ומינהלת הגמלאות של השב"כ. אחת הסיבות לכך היא חוסר האמון ההדדי בין משרדי האוצר והביטחון בנושאים כספיים.

50 עובדי מינהלת הגמלאות של האוצר אחראיים מטעם שר האוצר והחשכ"ל על תשלומי הפנסיה התקציבית לגמלאי הממשלה ולמורים ‏(וכן לגמלאי רשות השידור, רשות הדואר, המוסד לביטוח לאומי, מעצ, בית הנשיא, הכנסת וגמלאים נושאי משרה ברשויות השלטון‏). הכספים משולמים מתקציב המדינה.

מינהלת הגמלאות של משרד הביטחון אחראית על תשלום הגמלאות לגמלאי משרד הביטחון, צה"ל ויחידות הסמך של משרד הביטחון, מתוך תקציב מערכת הביטחון. תקציב הגמלאות לאנשי הקבע היה בעבר חלק מסעיף הגמלאות הכללי. ב–1992 הוא הועבר לתקציב הביטחון. הוא מורכב מהגמלאות המשולמות לגמלאי צה"ל ושאריהם וממענקי פרישה. מינהלת הגמלאות של המשרד לביטחון פנים אחראית לתשלום הגמלאות לגמלאי המשטרה ושירות בתי הסוהר.

נושא החבות האקטוארית לעובדים מורכב. הוא כולל התחייבויות בגין זכויות עובדים המבוססות על מספר רב של נתונים, ובהם קצב גידול השכר העתידי, גיל, דרגה, מין העובד, השכלה, אופק קידום, המשרד שבו מוצב העובד וזכאות לימי חופשה ומחלה. בנוסף, חישוב ההתחייבויות של המדינה כרוך גם בשורת הנחות לגבי שיעורי ההיוון, שיעורי תשואה צפויים, תחלופת עובדים ועוד. שינויים בהנחות אקטואריות עשויים להשפיע על ערכן של ההתחייבויות, כפי שהן מופיעות בדו"חות הכספיים.

תשלומי הפנסיה במערכת הביטחון עוררו עד לא מזמן עימותים בין משרד האוצר למשרד הביטחון. באוצר התלוננו כי תקציב מערכת הביטחון מזין בו זמנית שתי מערכות שכר כמעט שוות - לפעילים ולגמלאים - הפוגעות במערכת. גיל הפרישה הנמוך למשרתי הקבע ‏(45) מחייב הקצאת כספים גדולה לפנסיה. בשנים האחרונות, לפי האוצר, גדל תקציב הגמלאות בכ–200 מיליון שקל בשנה, מכ–3 מיליארד שקל בראשית העשור ליותר מ–4.5 מיליארד שקל כיום, והוא צפוי להגיע ליותר מ–5 מיליארד שקל בתוך שנים ספורות.

החלטת ממשלה מספטמבר 2003 על מעבר אנשי הקבע לפנסיה צוברת תצמצם משמעותית את המחויבות העתידית של המדינה לקצבה למשרתי הקבע. החלטה ממשלתית אחרת, מיולי 2010, להעלאת גיל הפרישה הממוצע של אנשי הקבע ‏(תוך 29 שנה‏) ל–50 תמתן את קצב הגידול באוכלוסיית גמלאי הקבע.

אגף התקציבים במשרד הביטחון, מצדו, טוען בפרסום על תקציב הביטחון ב–2011 ו–2012, כי "בשנים האחרונות צה"ל ריסן באופן משמעותי את ההוצאה על הגמלאות, באמצעות ביצוע מהלכים חסרי תקדים בהיקפם. בשונה מכך, ההוצאה על הגמלאות במדינה זינקה באופן חד". עוד נכתב כי "אילו המדינה היתה מבצעת ולו חלק מהצעדים שביצע צה"ל, ניתן היה לחסוך מיליארדי שקלים". לפי הפרסום, כתוצאה מצעדי ההתייעלות שביצע צה"ל ירד מספר הפורשים לגמלאות בכל שנה בכ–50%. עוד נכתב כי אם בינואר 2004 בוטחו 100% מאנשי הקבע בפנסיה תקציבית, הרי שבינואר 2010 רק 59% מהם בוטחו בפנסיה תקציבית והשאר בפנסיה צוברת.

ממוצע תשלומי הפנסיה בצה"ל ב–2011 היה 13,033 שקל בחודש - הגבוה בגמלאות הניתנות לעובדי מדינה. גמלאים בדרגות פרישה גבוהות, מקבלים גמלאות גבוהות מאוד, ואילו גמלאים שפרשו בדרגות נמוכות מקבלים גמלאות נמוכות בהרבה מהממוצע.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#