המדינה מסכסכת את הפריפריה - תעשייה ומקרו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המדינה מסכסכת את הפריפריה

הפריפריה צריכה להציג חזית אחידה במאבק על צדק חלוקתי בין מרכז לפריפריה

4תגובות

מאיר כהן, כאשר היה עדיין ראש העיר דימונה, לא היה צריך ללכת רחוק כדי להמחיש את המצוקה של עירו. "בארון של תושב בדימונה יש כדור שאמור לעכב את מותו בשעה וחצי אם יקרה משהו בכור הגרעיני. על אף זאת, ההכנסות מארנונה של הכור זורמות למועצה האזורית תמר ולא לדימונה", אמר.

מאז שכהן אמר את הדברים המדינה כבר התערבה, והעבירה את מיליוני השקלים שמשלם הכור בארנונה מתמר לדימונה. ועדיין, דימונה עם 42 אלף תושביה היא עיר ענייה, שכמעט אינה נהנית מהכנסות מארנונה עסקית. זאת, בשעה שלמועצה האזורית תמר המקיפה אותה ובה 1,300 תושבים בלבד, יש הכנסות של עשרות מיליוני שקלים בשנה מהמלונות בים המלח, מאזור התעשיה מישור רותם, מפעלי ים המלח ובסיסי צבא.

היום כהן הוא כבר חבר כנסת מטעם יש עתיד, והוא הצהיר כי בכוונתו לפעול בכנסת כדי לתקן את המעוות. משמע, לדאוג להעברת הכנסות בין המועצות האזוריות העשירות לבין ערי הפיתוח העניות.

86% משטחי ישראל נמצאים בשטחי השיפוט של המועצות האזוריות. זאת בשעה שרק 8% מתושבי ישראל מתגוררים בהן. באופן טבעי, מרבית המועצות האזוריות נמצאות בפריפריה, היכן שמצויים עיקר השטחים הפתוחים והשטחים החקלאיים של ישראל, והן נושקות לערי הפיתוח העניות של הפריפריה. העושר הקרקעי העצום של המועצות האזוריות פותח בפניהן כר בלתי נדלה לייזום עסקי - הקמת אזורי תעסוקה, קניונים, צימרים, בתי מלון ומה לא. זאת, לעומת ערי הפיתוח העניות מאד בקרקע וכמובן גם במשאבים.

דניאל בר און

זהו אינו ההבדל התהומי היחיד בין שני סוגי הרשויות. המועצות האזוריות הן בעיקר מועצות חקלאיות, המאוכלסות בידי קיבוצים ומושבים. שטחי המגורים הנרחבים שלהן ניקרו מאז ומעולם את עיני השכנים העניים, וכבר יצרו לא מעט מתח עדתי. די להזכיר את "בריכות השחייה" של הקיבוצים, ששימשו קלף מנצח בידי מנחם בגין והליכוד בבחירות של 1981.

ולבסוף, ההבדל הנוסף הוא בניהול. המועצות האזוריות הן הרשויות היציבות ביותר בישראל - בבחירות שנערכו לפני מספר חודשים, 90% מראשי המועצות נבחרו מחדש, וחלק לא קטן מהם משמש בתפקידו כבר עשרות שנים. היציבות נובעת מהסולידריות של הכפר בישראל, אבל גם מההצלחה הניהולית - בכל ההיסטוריה היתה מועצה אזורית אחת שמונתה לה ועדת קרואה, לעומת עשרות ועדות כאלה שממונות לערים, בעיקר לערי פריפריה.

מיכאל ביטון, ראש העיר ירוחם, שנלחם כיום נגד המועצה האזורית רמת הנגב על ההכנסות מארנונה של עיר הבה"דים, טוען שזה לא חוכמה להצליח בניהול כאשר יש לך אינסוף קרקעות שניתנות לפיתוח. לעומת זאת, מומחים בישראל מזכירים כי המועצות האזוריות ספגו מכה קשה עם קריסת הקיבוצים והמושבים, והצליחו להתאושש מהמשבר בזכות יכולת ניהול מרשימה. "המועצות האזוריות הן סוכנות הפיתוח והייזום של הפריפריה", אומר פרופ' ערן רזין מהחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית. "לא משיגים פיתוח בכך שהורגים את סוכני השינוי שלך".

הטענה של המועצות האזוריות היא כי ההצעה לחלוקת הכנסות בכפייה משמעה בפועל הלאמה, וסטירת לחי על מאמצי הייזום והפיתוח שלהן. הן מזהירות כי התוצאה של מהלך כזה תהיה פגיעה במוטיבציה לפתח - שתפגע באזור כולו.

האבסורד בסכסוך הוא שבסוף מדובר בסכסוך פנים פריפריאלי, בין ערי הפיתוח החלשות לבין המועצות האזוריות, שרובן מבוססות רק מעט יותר. הפריפריה החלשה ממילא מתפצלת למאבקים פנימיים, במקום להציג חזית אחידה במאבק העיקרי שלה - צדק חלוקתי בין מרכז לפריפריה בישראל. "המדינה מטומטמת", אומר אהרון ולנסי, עד לאחרונה ראש המועצה האזורית גליל עליון במשך 21 שנה. "היא מסכסכת את הפריפריה בתוך עצמה, במקום לעודד שיתופי פעולה שיניבו תועלת לכל האזור. הרי מה יוצא מזה שיחלקו את מעט ההכנסות של המועצות האזוריות עם מעט ההכנסות של ערי הפיתוח? לכולם יחסר".

ולנסי יודע על מה הוא מדבר, משום שבמשך 21 שנות שלטונו הוא יזם כמה מהלכים לחלוקת הכנסות בין גליל עליון ובין ערי הפיתוח המשיקות לה - חצור וקרית שמונה. "חשבתי שזה לא צודק", הוא אומר, "שכל השטח הדרומי של קרית שמונה, שפותח על ידי כאזור תעסוקה, יניב רק לי ארנונה, משום שבמקרה אני הייתי שם קודם. הסברתי לתושבים שלי שאנחנו נהיה שכנים של קרית שמונה לעד, ולכן עדיף לכולנו שבמקום הפרד ומשול נחיה ביחד בשיתוף פעולה. זה שיתוף פעולה שמועיל לכל הצדדים - קרית שמונה יודעת להביא סיוע וכסף מהמדינה, ואנחנו יודעים להביא את השטחים הפתוחים ואת הניהול. ביחד אנחנו יוזמים מעתה אזורי תעסוקה חדשים לרווחת כל האזור".

במיוחד מצביע ולנסי על חוסר הצדק בכך שהכנסות ארנונה ממתקנים ממשלתיים מגיעות, באופן מקרי, רק לכיסי המועצות האזוריות - על אף שהן אינן הכנסות שנבעו מיוזמה שלהן. במקרה הזה, חלוקת הכנסות בין המועצות האזוריות ובין ערי הפיתוח, כפי שהוא יזם לגבי שדה התעופה מחניים עם העיירה חצור, נראית לו מתבקשת.

ולנסי מודה כי הגישה הפשרנית שלו, שרואה את טובת האזור כולו כאינטרס משותף, אינה נחלת ראשי מועצות אזוריות אחרים - כמו תמר או רמת נגב. לטעמו, ראשי שתי המועצות הענקיות והעשירות הללו בנגב טועים ביחס המתנשא שלהם אל ערי הפיתוח. גם ערי הפיתוח, לדבריו, אחראיות למצב "כי כמה שלא משתפים אתן פעולה, תמיד נשארים שם קולות ממורמרים, ששונאים את הקיבוצים ורוצים עוד".

ולנסי מדגיש, עם זאת, כי הפתרון אינו לסכסך עוד בין המסוכסכים באמצעות כפיית חלוקת הכנסות, כי אם לעודד שיתופי פעולה. "המדינה צריכה ליזום סוג של בוררות חובה, ולחייב את הרשויות להגיע להסכמה על חלוקת הכנסות סבירה", הוא אומר. "המטרה היא ליצור תהליך שיגדיל את סך ההכנסות של האזור, באמצעות שיתופי פעולה בין הערים ובין המועצות האזוריות שמסביבן - ולא לייצר עוד מלחמה על מעט ההכנסות שכבר קיימות באזור".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#