פסטיבל התמר: היבולים בשיא - אך הייצוא לאירופה בסכנה - תעשייה ומקרו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

פסטיבל התמר: היבולים בשיא - אך הייצוא לאירופה בסכנה

לאחר שנים של צמיחה ירשום השנה ענף התמרים יבול שיא של 30 אלף טונה ■ החקלאים, שנמצאים כעת בעיצומו של הגדיד, מקווים שהמים שהובטחו להם אכן יוזרמו למטעים ושיצוא התמרים יממש את הפוטנציאל העצום שלו - למרות המשבר באירופה

26תגובות

>> התמר הוא אחד הפירות המזוהים ביותר עם ארץ ישראל, אך ההצלחה המסחרית של הענף בשנים האחרונות החלה למעשה בהברחה. בסוף שנות ה-30 של המאה הקודמת, כשהממסד הציוני התנגד ממניעים פוליטיים ליבוא של זני תמרים ממדינות ערב, הבריחו חברי קבוצת כנרת שבעמק הירדן חוטרים איכותיים מהמטעים במצרים, בעיראק ובאיראן, ובכך הניחו את היסודות לאחד מענפי החקלאות המשגשגים בישראל.

ענף התמרים רשם בשנים האחרונות צמיחה מהירה של כ-10% בשנה, וב-2012 ירשמו המגדלים שיא ביבול - 30 אלף טונה. עם זאת, כדאי לשמור על פרופורציות: התמר הישראלי מהווה פחות מ-0.5% מסך הייצור העולמי, המגיע ל-7-8 מיליון טונה בשנה. בנוסף, חלק נכבד מיבול התמרים המקומי גדל בבקעת הירדן, שהריבונות הישראלית עליה לא זוכה להכרה בעולם.

בישראל נטועים כ-42 אלף דונם של תמרים, כמעט כולם לאורך השבר הסורי-אפריקאי, מבקעת גינוסר בצפון ועד פאתי אילת בדרום. 30 אלף דונם כבר הגיעו לתנובה מלאה, והיתר יגיעו לכך בעשור הנוכחי.

אורי רוזנברג

גורם הייצור המגביל את פיתוח הענף הוא המים, והתמר הוא שתיין גדול. בעמקים הצפוניים הוא מסתפק ב-1,000 מ"ק לדונם לשנה, ובערבה ובבקעת הירדן הוא זקוק ל-2,000 מ"ק בשנה. השיטה שנוקטים ראשי הענף כדי למנוע את עצירת הפיתוח היא לקבוע עובדות בשטח המסתמכות על התחייבויות שלטוניות, בתקווה שאלה גם יקוימו.

2,000 דונם של מטעי תמר ניטעים בישראל מדי שנה. המטעים האלה יזדקקו משיגיעו לתנובה מלאה ל-4 מיליון מ"ק נוספים של מים בשנה. מנהל ענף התמרים במועצת הצמחים, בוקי גלזנר, אומר כי לענף הובטחו מים בתוכניות הפיתוח של משרד החקלאות. הוא מסייג באומרו כי למגדלים ברור שאי אפשר להיות מנותקים ממצב משק המים, וכי משבר מים חדש עלול לעכב את הפיתוח. מי שמכיר את ההיסטוריה של ההתיישבות הציונית בארץ ישראל יודע שאף פעם זה לא היה אחרת.

במשרד החקלאות מסכימים שהתמר הוא אחד הענפים שיובילו את היצוא החקלאי בעשור הבא, מכיוון שבעולם כולו נודעו יתרונותיו התזונתיים והבריאותיים, ומגוון המטעמים והמשקאות שניתן להכין ממנו הוא גדול מאוד. ב-2012 הכניסו מכירות הענף למגדלים 550 מיליון שקל, מהם 350 מיליון שקל בשוקי היצוא.

הזן המוביל בענף, המג'הול, צפוי להניב בעשור הבא 30 אלף טונה פרי בשנה - גידול של יותר מ-50% לעומת יבול 2012. עם זאת, גלזנר מסתייג מאופטימיות מופרזת: "אין לנו חסינות מפני משברים כלכליים. בעת משבר קונים פחות, ובעיקר קונים פחות יקר. כך היה עם התמרים שלנו בשבועות האחרונים בשוק הספרדי. אחת המטרות שלנו בשנים הקרובות היא הקטנת התלות בשוק האירופי. הענף משקיע כסף ומאמצים בפיתוח של שווקים חדשים ועובר לפעילות ישירה מול רשתות השיווק, וכבר רואים תוצאות".

"מס הגולגולת מרתיח את דמנו"

מגדלי התמרים לא מתלוננים. הם רק מבקשים שלא יפריעו להם לעבוד. "מס גולגולת, שבלשון נקייה נקרא מס מעסיקים, הוא מס שמרתיח את הדם ומוציא ממך את החשק לעבוד", אומר מגדל תמרים מהערבה. "מטילים על המעסיקים לשלם למדינה 10% משכרם של העובדים הזרים. המדינה גובה את המס הזה בלי שהיא נותנת להם דבר בתמורה, כי היא לא רוצה כאן זרים.

"מגדלי התמרים בערבה משלמים עשרות מיליוני שקלים בשנה. מספרים לנו שהמס הזה נועד לדרבן את המעסיקים להעסיק ישראלים. גם מי שהטיל עלינו את המס הזה, יודע שזו בדיחה עצובה. הישראלי מעדיף לעבוד בתחנת דלק, בבית מלון, בשמירה, אפילו בניקיון - רק לא בחקלאות.

"זה לא אומר שאין עובדים ישראלים בחקלאות. יש כמה מאות עובדים מצוינים בענף, אבל לא מספיק. 20 שנה מנסים להביא ישראלים לעבודה בחקלאות וזה לא עובד. הניסיון הזה עלה למדינה עשרות מיליוני שקלים, והתוצאה היא אפס".

סופרים עצים

>> בענף התמרים סופרים עצים, לא דונמים. קשה למצוא הסבר רציונלי לעובדה המוזרה הזו. "זאת המסורת שלנו", אומר מגדל תמרים מעמק הירדן. מי שמעוניין לדעת כמה דונמים של תמרים יש בישראל, מוזמן לחלק את מספר העצים הנטועים ב-13.

מוכרים לבתי קברות

>> שלא כמו פירות יבשים אחרים, התמר לא עובר טיפול ועיבוד תעשייתי ולא מוסיפים לו חומרי שימור, צבעי מאכל וסוכרים. התמר נגדד מהעץ, וכך הוא נארז ומשווק. הערבים נוהגים לגדוד את התמרים יבשים מאוד, מפני שהם שומרים אותם בדרך כלל ללא קירור. פרי שנקטף לפני שהתייבש הוא לח מאוד, וככל שהקטיף מתאחר הוא מתייבש.

מתיקות התמר נקבעת בעיקר על פי מועד הקטיף. תמר לח שנקטף מיד לאחר הבשלתו מכיל 145 קלוריות ב-100 גרם, ובתמר יבש יש 270 קלוריות. לשם השוואה, 100 גרם משמש יבש מכיל 320 קלוריות, ובשזיף מיובש השיעור דומה. התמר הלח (חייאני) הגיע לארץ ישראל מהדלתא של הנילוס, אזור בעל אקלים חם ולח מאוד.

שוק משני בענף, שצמח מאוד בשנים האחרונות, הוא מכירת עצי תמר לנוי. הביקוש המוניציפלי לתמר כעץ נוי הוא כ-3,000-5,000 עצים בשנה, והמחיר לעץ גבוה ומפותח עשוי להגיע ל-1,000 שקל.

לאחר החזר הון, מטע תמרים מהזן חייאני, הנמכר לח, משאיר למגדל רווח של 500-1,000 שקל בממוצע לדונם לשנה. ההכנסה הנקייה של תמרי מג'הול היא 5,000-7,000 שקל לדונם לשנה. כמה מהפעילים בענף טוענים שהנתונים שמרניים מדי, וכי המג'הול מניב למגדל 10,000 שקל לדונם לשנה, בדומה לפירות נשירים.

גלזנר מאשר שבצפון הארץ כדאיות הענף גבולית. עם זאת, לדבריו, "אם יש לך כבר מטע ותיק ואין אלטרנטיבה אחרת באותו אזור, כדאי להמשיך להחזיק בו. אבל פחות מ-500 שקל לדונם זו הכנסה שיורדת מתחת לנקודת האיזון, ועדיף לעקור ולמכור". מי קונה את העצים? "עיריות רבות, שמעדיפות שדרות של תמרים על פיקוסים ואקליפטוסים, נוטעות אותו בפארקים, בתחנות דלק - מין אופנה חדשה - במרכזי מסחר ובבתי עלמין. זה גן עדן בבתי קברות".

"אנחנו הפראיירים של המדינה"

>> גידול תמרים הוא הענף החקלאי המוביל בערבה הדרומית. 6,700 דונם של מטעי תמרים נטועים לאורכו של כביש הערבה מנחל פארן בואכה אילת, והם מקור הפרנסה העיקרי של עשרת קיבוצי חבל אילות. השנה יכניסו התמרים לקופת המשקים 70 מיליון שקל, ובשנה הבאה צפויה ההכנסה לגדול ל-75-77 מיליון שקל. למרות התחזיות הוורודות, מנהל יחידת המחקר והפיתוח בערבה הדרומית, אמנון גרינברג, כועס. לטענתו, יבול התמרים בערבה נפגע ואינו מגיע למיצוי הפוטנציאל, בשל מליחות המים.

"מגדלי התמרים שלנו מפסידים בכל שנה 30% מהיבול. למה? כי אנחנו הפראיירים של המדינה", אומר גרינברג. "גורם הייצור המגביל את פיתוח הענף הזה, שפוטנציאל היצוא שלו כמעט אינסופי, זה המים. אבל בערבה יש גורם מגביל נוסף - המליחות. ידענו שתמרים מניבים פרי במים מליחים (מים במליחות גבוהה), אבל לא בדקנו ולא ידענו שאנחנו מפסידים יבול רב בשל כך - ולא רק יבול, גם איכות.

"המים שאנחנו מקבלים הם מקידוחי עומק שהמליחות בהם גבוהה מאוד, ברמה של 3.5-4.0 EC. חששנו להשפעת המליחות, ופיתחנו ניסויים לבדיקת הסוגיה. שתלנו עצי תמר מזנים שונים והשקינו אותם במים במליחות משתנה, מ-1 EC ועד 4 EC, ואכן - ככל שמליחות המים גדלה היבול פחת. מצאנו שהפחיתה ביבול מגיעה ל-30% בגלל המים שאנחנו מקבלים. גם האיכות של התמרים נפגעת: הפרי קטן יותר, עסיסי פחות ומקומט. רק הפחיתה ביבולים מקטינה את ההכנסה שלנו ב-750 שקל לשנה לכל דונם".

לדברי גרינברג, הפתרון לבעיה הוא התפלת מים. "בכל האזורים החקלאיים בישראל מקבלים החקלאים מים במליחות מופחתת, במחיר של שקל למ"ק. מתפילים מים בחוף הכרמל, בערבה המרכזית, בפתחת ניצנה, ברמת נגב. רק פה, בערבה הדרומית, האזור החם והצחיח ביותר בישראל, לא מקבלים מים מותפלים. רשות המים כבר אישרה תוכנית, אבל היא לא מבוצעת כי במשרד האוצר מתנגדים.

"גם התשתית להתפלה מוכנה. בסבחה (מצפון לאילת) הקימה חברת מקורות כבר לפני שנים מתקן התפלה למי שתייה המיועדים לאילת. למתקן הזה יש עודף כושר ייצור בלתי מנוצל של 5 מיליון מ"ק בשנה. אין לי ולא הצלחתי לקבל שום הסבר מדוע לא מנצלים את המתקן הזה כדי לפתור את בעיית המליחות במים שלנו. זה נכון שיש הוצאה נוספת: צריך להשקיע בצנרת ויש הוצאות תפעול שוטפות. אבל אני אזכיר לך דבר קטן שמזמן שכחו אצלנו: הציונות וההתיישבות בארץ ישראל לא קמו רק על בסיס כלכלי".

ריכוז עשיר של מינרלים וויטמינים

>> בימינו כל פרי וירק הוא מלך הבריאות. תשאלו את היח"צן שלו. אך נראה כי המלכים האמיתיים הם התמרים, והזנים מג'הול וחלאווי הם מלכי המלכים.

המג'הול הוא הזן המוביל את הענף בישראל, והחלאווי הוא אחד הזנים הגדלים והנפוצים כאן. חוקרים בראשות פרופ' מיכאל אבירם מהפקולטה לרפואה בטכניון בחיפה, מצאו כי אכילת תמרים מהזנים האלה מפחיתה את רמת השומנים (טרי-גליצרידים) בדם ב-8% (מג'הול) וב-15% (חלאווי). לפי המחקר, תמרים מזן חלאווי אף הפחיתו ב-33% את מה שהם מכנים "העקה החמצונית בדם", שהוא מדד לרמת תהליכי החמצון וההזדקנות של התאים בגופנו.

בנוסף, נמצא כי אכילת תמרים, על אף מתיקותם הרבה (145 קלוריות ב-100 גרם תמר לח מזן חלאווי, ו-240 קלוריות ב-100 גרם מג'הול), לא מעלה את רמת הסוכר בדם ולא תורמת לעלייה במדד ההשמנה (BMI).

בשל תוצאות המחקרים האלה ומחקרים נוספים, סבורים חוקרי התזונה כי לאכילת תמרים תרומה משמעותית להאטת תהליכי טרשת העורקים במערכת כלי הדם שלנו ולמניעת מחלות לב. התמר גם מכיל כמות גדולה, יחסית, של סיבים תזונתיים - 5.5 גרם סיבים ב-100 גרם פרי. סיבים תזונתיים מקלים על תהליך העיכול.

בתמרים מצוי ריכוז עשיר של מינרלים וויטמינים, בהם אשלגן, ברזל, סידן, זרחן ומגנזיום, שכולם חיוניים לתפקוד תקין של הגוף ומערכת העצבים, להקלה מפני מתחים נפשיים ואלרגיות, ויש חוקרים המאמינים שהסידן שבתמר מקטין את בריחת הסידן מהעצמות אצל חולי אוסטרופורוזיס.

בתמרים גם מצוי ריכוז גבוה של ויטמינים מסוג E ו-D, והתמר גם עשיר בסוכר פירות, ובכך הוא מהווה מקור אנרגיה זמין ומיידי לספורטאים, לילדים ולנשים הרות ומניקות. אלה הן רק דוגמיות מהנפלאות הבריאותיות של התמר - לפחות אלה שתמצאו באתרי היצרנים והיחצ"נים.

דודו בכר

תמרים עם אידיאולוגיה

>> קיבוץ סמר הוא אחד ממגדלי התמרים הגדולים בערבה ובישראל בכלל. ממזרח לכביש הערבה נטע הקיבוץ 800 דונם של תמרים מהזן הוותיק דקל-נור ומג'הול, מהם 500 דונם בניבה מלאה. עונת הגדיד בעיצומה, ודגנית איתמרי, מקיבוץ ברעם לשעבר, 20 שנה בענף, מעלה אותי על מפלצת מתכת, שעל משטח העבודה שלה עומדים כמה מתנדבים מישראל ומחו"ל וגודדים אשכולות כבדים של דקל-נור לקראת הכנתם לאריזה.

איך שורדים את החום הזה, 42-43 מעלות בצל, אני שואל את איתמרי. "מתרגלים ועובדים בלילה", היא עונה בחיוך. את המג'הול גודדים בלילה כדי שלא יאבד מהעסיסיות שלו בחום היום. משמרת גדיד מתחילה ב-22:00 ומסתיימת ב-7:00-8:00 בבוקר.

יניב גולן, חבר קיבוץ סמר, אומר כי הכפלת היבול בתוך כעשור, צפויה לדחוף משקים נוספים לעבור לגדיד ממוכן. בדור האחרון נעשתה מרבית עבודת הפיתוח בידי קיבוץ סמר, במשאביו המוגבלים - כספית ומקצועית: "ראוי שמהפכת המיכון הזו תבוצע בידי יחידת המחקר והפיתוח (מו"פ) החקלאי האזורית ומהנדסי משרד החקלאות, תוך חלוקה הגיונית של הנטל עם שאר המגדלים, שבוודאי ירצו ליהנות מפירות הפיתוח. מפירות ענף התמרים כל חבל איילות (ישובי הערבה הדרומית ע.כ.) יושב עליו, אבל נכון לעכשיו, כולם מחכים ששניים-שלושה חברי סמר יפתרו את כל הבעיות".

החרגול, או שפירית בשמו הקודם, "מחבק" במצבטי הפלדה שלו את גזע התמר ומנער אותו בחוזקה עד שתמרי המג'הול הבשלים נושרים מהסנסנים אל תוך סל ענק. משם מוסעים התמרים באריזות קרטון לבית האריזה "ערדום" שהוקם על ידי מגדלי התמרים בסמוך לקיבוץ יוטבתה.

בית האריזה מקפיד על סטריליות המזכירה נוהל של בית חולים. המבקר חייב ללבוש חלוק לבן ולחבוש כובע סטרילי, ובתחפושת הזו בלבד הוא מורשה להיכנס לבית האריזה, שם הוא חייב בנטילת ידיים בעת מעבר מאולם לאולם. יש אולמות האסורים בכניסת מבקרים. המיון ממוכן וממוחשב כולו והעובדים אינם נוגעים בידיים חשופות בפרי העסיסי הנארז בקרטון, לאחר שהוא נשקל ומסומן באופן אוטומטי. עיקר העבודה הידנית היא סידור הקרטונים למשלוח אווירי או ימי לנמלי היצוא.

מרבית היבול נשלח למסופי מטען בצרפת, ומשם במשאיות קירור לבריטניה, לספרד, לאיטליה ולמדינות אחרות באירופה. העובדים, חלקם הגדול מאריתריאה, יפוטרו בסוף עונת הגדיד, ואם לא יגורשו מישראל עד העונה הבאה, מנהל בית האריזה, אפי ניצן, אומר כי ישמח להעסיקם לעונה נוספת.

בסמר לעומת זאת אין עובדים שכירים - ישראלים, פלסטינים או תאילנדים - לא במטע ולא בענפים אחרים. את העבודה עושים 15 חברי קיבוץ בני 50 בממוצע, וכמה עשרות מתנדבים מרחבי המדינה שבאים בקבוצות מאורגנות וגם לבד כדי לסייע.

"בשעה שברוב הקיבוצים איבדה המלה 'גיוס' את משמעותה, חברי סמר נרתמים מדי יום לאריזת תמרים", מספר גולן. "הם לא זוכים לתוספת תקציב או לתוספת מאמץ, וגם אינם מחויבים במכסה. הם באים גם מפני שהם יודעים שהפדיון מיבול התמרים מהווה יותר ממחצית מהכנסות הקיבוץ".

החברים מתגייסים לארוז סנסני דקל-נור באריזות דקורטיביות. הסנסן, הענף הצהבהב שעליו צומחים התמרים נארז בשכבה אחת בלבד בקרטון מיוחד ונשלח לאירופה, שהם הוא משמש לנוי ולאכילה. דקל-נור קטן יותר מהמג'הול היוקרתי ופחות מתוק, אך הוא בעל ארומה עשירה יותר. כשהוא בתפזורת הזן הזה לא נמכר במחיר גבוה, אך כשהוא נותר על הסנסן הוא זוכה לביקוש רב ומחירו מאמיר פי שלושה.

לגיוס הזה יש גם ערך חברתי. החברים נפגשים זה עם זה, לילדים הקטנים מכינים מגרש משחקים, והשמחה רבה. כך זה בעונת הגדיד, המתחילה באמצע אוגוסט ונמשכת עד ראשית נובמבר.

ענף התמרים בסמר הוא ענף אורגני ולא נעשה בו שימוש בחומרי דישון, חיטוי והדברה. הממשק האורגני הוא חלק מהשקפת העולם של דקלאי סמר, ושל כל מי שבא לסייע להם. ייתכן שבשל תפישת העולם הזאת מפסידים חלק מהיבול, אך איתמרי סבורה שאין לראות בכך הפסד, אלא שיתוף של הציפורים, החרקים והתולעים ביבולים.

תפישת העולם הבלתי ממסדית של חברי סמר מתבטאת בהתנהלות הארגונית של הקיבוץ. אין היררכיה, אין מנהלי ענף, אין הצבעה ברוב וכל המחלוקות מסתיימות בהסכמה הדדית. ככה זה עובד כבר 36 שנה, מאז שנוסד הקיבוץ כנראה הכי אידיאולוגי בעולם, ב-1976.

אלון רון

זנים בהברחה אישית

>> גידול מסחרי של תמרים לא התקיים בארץ ישראל מאז ימי הביניים. עצי תמר תמיד היו בארץ ישראל, אך הם גדלו בנאות מדבר, או היו מפוזרים באופן מזדמן בכפרי הפלאחים וביישובי הבדווים באזורים החמים והיבשים של הארץ, לאורך השבר הסורי-אפריקאי. תמרים אלה היו מזנים נחותים ונועדו לצריכה עצמית של המשפחה, החמולה או השבט.

בראשית המאה ה-20, כחלק מחידוש החקלאות בארץ ישראל, שיגרה ההסתדרות הציונית אגרונומים למצרים ולעיראק, ולאחר מכן גם לאיראן, כדי להביא משם חוטרים (ענפים המשמשים לגידול עצי תמר) של זנים המתאימים לארץ.

ממצרים הובאו, בדרך כלל בהברחה, זנים שאת רובם לא מגדלים יותר בישראל בשל נחיתותם המסחרית, אך כמה מהם, ובהם הזנים דקל-נור, אמארי וחייאני, עדיין נטועים ומניבים פרי במטעים מסחריים, שניטעו ברובם בעמקים הצפוניים. הזן דקל-נור, שגדל גם בערבה ובבקעת הירדן, מיועד להניב סנסנים (פרי מחובר לגבעולים), והחייאני מיועד להפקת תמרים לחים.

אך הזן השולט בענף התמרים המחודש הוא המג'הול. זן זה מצמיח פרי גדול, מתוק ועסיסי שישראל היא המובילה העולמית בגידולו. השנה שיווקו המגדלים - קיבוצים, מושבים וחקלאים עצמאיים - 19.5 אלף טון מג'הול, יותר מ-50% מהיבול העולמי של זן זה.

מוצאו של המג'הול במרוקו. משם הוא הובא על ידי מגדלי תמרים אמריקאים לקליפורניה, ולאחר מכן לישראל. המחירים שנגבים בעבור המג'הול ברשתות השיווק באירופה מרשימים למדי: 200 גרם של תמר גדול ואיכותי זה נמכר השנה ברשתות השיווק בבריטניה תמורת 12.7 שקל (63 שקל לקילוגרם).

חידוש ענף התמרים היה מפעלם של חברי קבוצת כנרת בעמק הירדן, ובראשם בן ציון ישראלי והאגרונום שמואל סטולר, שנסעו פעמים רבות לארצות השכנות כדי להביא משם זנים המתאימים לגידול בארץ.

היסטוריונים מספרים כי ב-1938 נתקל ישראלי בהתנגדות מפתיעה מצד ראשי המשק הלאומי למהלך חידוש הענף. ההתנגדות נומקה בקשיים שהערימו המדינות השכנות, ובראשן מצרים, על יצוא חוטרים ליישוב היהודי בארץ ישראל ובהשלכות הפוליטיות של קשיים אלה.

אלא שישראלי לא ויתר, והצליח להבריח ממטעי התמרים באל-עריש אלפי חוטרים של הזן חייאני. חוטרים אלה, יחד עם חוטרים נוספים שהוברחו על ידי חברי הקבוצה מעיראק ומאיראן, היו המסד לחידוש ענף התמרים בישראל. כיום לקבוצת כנרת יש 500 דונם של תמרים וביישוב הוקם מפעל "חצר כנרת", היצרן הגדול בישראל של מוצרי מאכל, תוספי מזון ובריאות מתמרים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#