זוכרים שקיבלתם 750 שקל מנתניהו וכ"ץ? תיכף הם יבקשו אותם בחזרה

ישראל הגיעה לנקודת שפל: גירעון המסתכם ביותר מ-100 מיליארד שקל מתחילת 2020 ■ הצעדים הבלתי־מוצלחים להתמודדות עם המשבר יותירו את ישראל עם חובות ענק

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בנימין נתניהו וישראל כ"ץצילום: Abir Sultan / POOL EPA / AP

לקראת סוף ספטמבר ציינו במשרד האוצר נקודת ציון לא־חגיגית בהיסטוריה הכלכלית של ישראל: לראשונה, הגירעון המצטבר מתחילת השנה טיפס אל יותר מ–100 מיליארד שקל. עד סוף 2020 הוא צפוי לטפס עוד הרבה.

נתוני הגירעון המעודכנים אינם מפתיעים. הזינוק בגירעון הוא תוצאה מובנת מאליה של משבר הקורונה — המקטין את הכנסות הממשלה, ומגדיל את הוצאותיה. בנק ישראל, בתרחיש הפסימי בתחזית שפירסם באוגוסט, חזה גירעון של 14.6% מהתמ"ג השנה (לאחר שהתמ"ג יתכווץ ב–7% ב–2020, בתרחיש זה) — כלומר גירעון של כ–190 מיליארד שקל, הגדול ביותר בתולדות המדינה.

העלייה בגירעון אינה מפתיעה, ולכאורה, היא גם לא היתה אמורה להיות בעייתית. הרי הגירעון אמור לקפוץ בעתות משבר. ממשלות ישראל התאמצו במשך כמעט 20 שנה להוריד את החוב הציבורי לא רק כדי למצוא חן בעיני חברות הדירוג, אלא גם כדי שאפשר יהיה להגדיל את הגירעון במהירות בעת צרה — ולספוג הגדלה מסוימת של החוב.

ואכן, אפשר לטעון שנטילת הלוואות, כשלעצמה, אינה מזיקה; שהיא אף רצויה, בתנאי שהריבית המשולמת סבירה, ובייחוד בתנאי שהכסף משמש להשקעות המניבות תשואה גבוהה — למשל בחינוך או בתחבורה. אפשר גם להזכיר כי הריבית שבה הממשלה לווה את הכסף כיום, למרות המשבר, היא מהנמוכות שהיו. חלק מהאג"ח שהנפיקה הממשלה בתחילת אוקטובר בלונדון, הנקובות ביורו, הונפקו בריבית של אפס עגול. גם בשוק ההון המקומי, התשואה לפדיון על אג"ח ממשלתית שקלית לעשר שנים נמוכה בהתבוננות היסטורית — אף שטיפסה מעט באחרונה, מ–0.6% לפני שלושה חודשים וחצי לכ–0.78%.

למרות כל זאת, יש סיבה להיות מוטרדים מהגירעון הכבד. התנהלות הממשלה בהתמודדות עם הקורונה גרמה לחלק גדול בציבור לאבד את האמון בכך שההחלטות בתחום הבריאות מתקבלות בתבונה ומשיקולים ענייניים. בדומה לכך, ההתנהלות הכלכלית של הממשלה עלולה לערער את האמון בקבלת ההחלטות הכלכלית. מצבו העגום של משרד האוצר, שמאבד את יכולתו להוביל את המדיניות הכלכלית, אינו תורם למצב. מדאיג לחשוב שזהו אותו משרד שאחד מבכיריו כינה את בנק ישראל "לא מבוגר ולא אחראי" רק לפני חודשיים.

הגירעון הכבד מדאיג בגלל הסיבות שהובילו את הממשלה ללוות כסף כה רב כדי לכסותו — 137.5 מיליארד שקל (נטו) בין ינואר לספטמבר, לעומת 43.6 מיליארד שקל בלבד בתקופה המקבילה ב–2019. הממשלה נדרשה לכך בין השאר בגלל כישלונם של הניסיונות הרפים לטיפול במגפת הקורונה. הסגר השני לא רק מקטין את הכנסות המדינה, מפני שהציבור אינו יכול לצאת לצרוך — אלא גם מגדיל את ההוצאות שלה על מענקים לעסקים סגורים, דמי אבטלה למאות אלפי מובטלים, וצעדי חירום נוספים.

תל אביב בתקופת הקורונה. למצולמים אין קשר לכתבהצילום: תומר אפלבאום

הצ'קים שמפזרת הממשלה בעת המשבר מיועדים לשלם לא רק על הוצאות חיוניות, אלא גם על גחמות מיותרות כמו המענק לכל תושבי ישראל (מענק 750 השקלים) בסך 6.5 מיליארד שקל. אביו של המענק, פרופ' אבי שמחון, קיווה שהוא ישמש להאצת הצריכה — מה שנראה כעת כמו בדיחה עצובה. 
התוכנית להתמודדות עם המשבר כוללת גם את מענק התעסוקה — שכגודל הציפיות שתלה בו שר האוצר, ישראל כ"ץ, כן גודל האכזבה מתרומתו לתעסוקה. הסכום שהוקצב למענק כבר קוצץ מ–5.5 מיליארד שקל ל–3.4 מיליארד שקל, וגם מתוך הסכום המקוצץ הוצאו עד כה רק 17%. ההשקעות ב"האצה" ובפיתוח המשק, כלומר במנועי הצמיחה שיכולים לסייע למשק להיחלץ מהמשבר, הסתכמו עד כה רק ב–1.4 מיליארד שקל מתוך 4.6 מיליארד שקל שהוקצו לכך.

הצעדים הבלתי־מוצלחים להתמודדות עם המשבר יישכחו בעוד זמן מה. מה שלא יישכח במהרה הוא הנטל הנוסף של חובות הענק שאליהם נכנסת הממשלה, שילווה את הציבור למשך עשרות שנים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker