כלכלת ישראל זקוקה למבוגר אחראי, ומיד

אחרי שנה ללא ממשלה וכנסת תפקודיים, הגירעון הגבוה ומשבר הקורונה מתלכדים לצירוף נפיץ במיוחד: משבר מנהיגותי ופוליטי, וחשש ממשי מפני מיתון ■ על רקע זה, כיסא שר האוצר חם מתמיד, ודרוש איש מקצוע רציני כדי לעמוד במשימה ■ מי יהיה שר האוצר הבא?

סמי פרץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מחלקת בידוד בבית החולים רמב"ם
מחלקת בידוד בבית החולים רמב"םצילום: רמי שלוש

מהירות ההתפשטות של נגיף הקורונה ותהליכי קבלת ההחלטות סביבו הופכים את הדיונים היגעים שהתנהלו בשנה האחרונה על "איך לפתור את בעיית הגירעון" מתרגיל מתמטי פשוט יחסית למשוואה מורכבת עם הרבה נעלמים. הברבור השחור - תיאור לאירוע שסיכוייו להתרחש מוערכים נמוכים מאוד, אבל לא בלתי נמנעים, ויש לו השפעה רבה על המערכת - שהפציע פתאום, מתלכד עם שתי מגמות אחרות ויוצר צירוף נפיץ במיוחד בפני הציבור הישראלי: משבר מנהיגותי ופוליטי חמור עקב המצב הפוליטי והיעדר ממשלה וכנסת תפקודיים במשך יותר משנה, סוגיות תקציביות בוערות, וחשש ממשי מפני מיתון עקב ההשפעות של אירועי הקורונה בישראל ובעולם.

אם במערכת הפוליטית חושבים שהם יכולים לקחת את הזמן, לבחון אופציות ולהשתעשע ברעיון של בחירות רביעיות, בא הנגיף הסיני והכניס למשוואה מנוף לחץ על המשק וממנו על הפוליטיקאים, שיחייב יצירת ודאות פוליטית מהירה ומבוגרים אחראים שיכולים לטפל במשבר מתגלגל.

השנה האחרונה נשרפה על שלוש מערכות בחירות שלא הביאו לפתרון הפלונטר. אנחנו עדיין ניצבים בפני שלוש אפשרויות: ממשלת אחדות, בחירות נוספות, או הקמת ממשלת מיעוט בראשות בני גנץ עם תמיכה של הרשימה המשותפת ואביגדור ליברמן. לכל אחת מהאפשרויות האלה יש חסרונות, אבל לבחירות נוספות יש את החיסרון הגרוע ביותר.

עוד לפני הקורונה, היה ברור שהממשלה הבאה תידרש להתמודד עם ירושת הממשלה הנוכחית: גרעונות תקציביים גדולים של עשרות מיליארדי שקלים בשנים הקרובות, ודרישות תקציביות גדולות של מערכת הביטחון למימוש התוכנית הרב־שנתית של צה"ל (תר"ש תנופה); מערכת הבריאות, שעוד לפני הקורונה היתה בתת־תקצוב; הסכמי שכר שאמורים להתחדש בקרוב בכמה ענפים במגזר הציבורי; וכמובן תקציבים קואליציוניים. הירושה הזאת אמנם מחייבת קיצוצים והעלאות מסים, אבל פתרונה נראה פשוט יחסית.

בנימין נתניהו וניר ברקת
בנימין נתניהו וניר ברקתצילום: תומר אפלבאום

אלא שהופעת נגיף הקורונה וההשלכות המהירות והמיידיות שלו על ענפי התיירות והתעופה משנות את התמונה ומסבכות אותה מאוד. זה לא רק הפגיעה בענפי התעופה והתיירות, אלא ירידה כללית בביקושים בשל הוראות משרד הבריאות, ששלחו עשרות אלפי אנשים לבידוד ואוסרות על התקהלויות. זה חיסל בן לילה הרבה מאוד פעילויות עסקיות - כנסים, מופעים, אירועי ספורט וטיולים - ועלול להביא בתוך זמן קצר לפיטורי עובדים בתחומים אלה. אם יהיה גל פיטורים נרחב, גם הוא ישפיע על הביקושים במשק.

השיבוש בפעילות הכלכלית המקומית קשור לא רק לדרישה הישירה של משרד הבריאות להיות בבידוד, אלא גם להחלטות והתקשרויות עסקיות שמוקפאות או נדחות בגלל האי־ודאות. ענף הבנייה צפוי להתמודד עם האטה עקב המגבלות על כניסת עובדים פלסטינים לישראל, וגם בתעשייה ייתכנו שיבושים בשל פגיעה בשרשרת האספקה העולמית.

אם נראה פשיטות רגל של עסקים, זה כמובן ישפיע גם על הבנקים, שבשנים האחרונות נהנו מיציבות רבה של תיקי האשראי שלהם. מאחר שזה משבר גלובלי, ייתכן שגם שוקי היצוא של ישראל ייכנסו להאטה וזה ישפיע על התוצר הישראלי. לכל אלה יהיו השלכות על הכנסות המדינה ממסים - מה שכמובן יחייב צעדים כלכליים משמעותיים.

ראש המועצה לבטחון לאומי לשעבר, אלוף במיל' גיורא אייילנד, דיבר אתמול בגלי צה"ל על המיתון המתקרב, והציע שהממשלה תקצץ בהוצאות השכר והפנסיה במגזר הציבורי, כדי שהמגזר העסקי - שכרגע מתמודד עם משבר הקורונה לבדו - לא יידרש לשאת בעלויות המשבר הזה, שיובילו להחרפתו.

אבי ניסנקורן
אבי ניסנקורןצילום: אייל טואג

כולם חושדים בכולם

ישראל מורגלת במשברים כלכליים וביטחוניים שפוגעים בתיירות, ועברה כמה סבבים כאלה ב-15 השנים האחרונות. ואולם, הפעם משבר הקורונה תופס אותנו במצב מסובך במיוחד: ללא מערכת פוליטית מתפקדת, עם ראש ממשלה שעסוק במצבו המשפטי, ועם יו"ר מפלגה יריבה בלי ניסיון מינסטריאלי, ודאי לא בתחום הכלכלי. ובין השניים, בנימין נתניהו וגנץ, יש רמת אמון אפסית והרבה מאוד דם רע - וכל זה במצב צבירה תמידי של עוד בחירות באופק. אלה תנאי פתיחה קשים מאוד להשגת שיתוף פעולה בניהול משבר הקורונה ובנגזרותיו הכלכליות.

במקום לחשוב על פתרון המשבר, כל צד יחשוב על איך הוא יוצא ממנו טוב יותר על חשבון הצד השני. פתרון אפשרי במצבים כאלה הוא מינוי של קבוצת שרים טכנוקרטים - מועמדים חיצוניים למערכת הפוליטית בעלי ניסיון מקצועי רלוונטי, שיעסקו רק בטיפול בעניינים מקצועיים, ללא המשא הכבד של אילוצים פוליטיים. זה לא קרה בישראל מעולם, וספק אם זה יקרה בסיבוב הזה. המקומות שבהם זה עשוי לקרות הם בתחומים מקצועיים או רגישים - למשל משרד המשפטים או משרד האוצר.

במערכת פוליטית שבה כולם חושדים בכולם - כשלראש הממשלה יש שלושה כתבי אישום; כששר המשפטים, אמיר אוחנה, מינה מ"מ פרקליט המדינה המקדם חקירה משטרתית בפרשת המימד החמישי, שגנץ עמד בראשה; וכשיו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, מתלונן שנתניהו עומד מאחורי תלונות שהוגשו למשטרה נגדו ונגד ילדיו - סביר להניח שאם תוקם ממשלת אחדות, תיק המשפטים יהיה סלע המחלוקת העיקרי בין השחקנים השונים.

מנואל טרכטנברג
מנואל טרכטנברגצילום: יוסי זליגר

תיק האוצר הוא לכאורה רגיש פחות, אבל המצב הכלכלי הולך להיות רגיש מאוד - וזה יחייב מקצוענים שינהלו את המשבר הזה. המועמד של הליכוד הוא ניר ברקת, שהגיע מתחום ההיי־טק ועמד בראש עיריית ירושלים, העיר הגדולה הענייה בישראל. משה כחלון כבר לא רלוונטי ולא נכלל ברשימת הליכוד בכנסת הבאה. בכחול לבן הוזכרו שלושה שמות עד כה - ח"כ עופר שלח; ח"כ אבי ניסנקורן, יו"ר ההסתדרות לשעבר; ופרופ' מנואל טרכטנברג, ח"כ לשעבר ויו"ר המועצה הלאומית לכלכלה לשעבר.

בבחירות ספטמבר 2019, גנץ אמר כי ישקול למנות שר אוצר מקצועי שאינו חבר כנסת או חבר מפלגה. טרכטנברג כיהן לצדם של ראשי הממשלה אהוד אולמרט ונתניהו במועצה הלאומית לכלכלה בזמן המשבר הגלובלי שהתחיל להתגלגל ב-2008, והוא גם עמד בראש ועדת טרכטנברג שבדקה את הסיבות למחאה החברתית של 2011 והמליצה על דרכים לצמצום הפערים הכלכליים.

שלח חסר ניסיון מינסטריאלי וכלכלי. החלום שלו הוא להתמנות לשר הביטחון, אבל הוא מבין שזה לא תיק בר־השגה במפלגה שבה יש שלושה רמטכ"לים לשעבר ועוד כמה גנרלים פורשי צה"ל והמוסד. ניסנקורן מוערך מאוד בעיני גנץ כראש הסיעה בכנסת, אבל הוא מעולם לא הוכרז כמועמד של המפלגה לתפקיד שר האוצר. הזיהוי שלו עם ההסתדרות ועם כלכלה הסתדרותית הוא בעוכריו ובעוכרי כחול לבן.

לחכות לימים אחרים

בשבועות הקרובים יופעל לחץ כבד מאוד על הממשלה ועל השחקנים הפוליטים להקים ממשלה כלשהי ולמצוא פתרונות למגזרים שנפגעו וייפגעו ממשבר הקורונה. זה מחייב הקמת ממשלה יציבה ומנהיגות שמסוגלת לקבל החלטות קשות ולהתמודד עם הלחצים והאתגרים. הן בשאלה אם הממשלה יכולה וצריכה לתמוך בעסקים ובאיזה אופן, הן בסוגיות של קיצוצי תקציב ופגיעה בכיסים של מגזרים מסוימים (כמו שמציע איילנד) וכמובן במתן מענה לצרכים השוטפים.

וכל זה קורה כשהזירה הציבורית רוויה במסרים אלימים, מסיתים, גזעניים ומפרידים. השאלה היא אם נגיף הקורונה יביא אתו גם תועלת מלכדת כלשהי שתגרום לשאר המחלוקות והקרעים לחכות לימים אחרים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker