האם יכולה להתקיים מדינת רווחה כשכולם שונאים זה את זה?

מחקר חדש של הכלכלן מומי דהן קובע כי מדיניות הקצבאות של ישראל קמצנית מאוד, ובעיקר כשמדובר באוכלוסיות מוחלשות ■ האם ייתכן שהסיבה לכך היא שממשלה פשוט אינה מעוניינת שתקציבי הרווחה יזרמו לאוכלוסיות מסוימות שנשענות עליהן במיוחד?

סמי פרץ
סמי פרץ

ישראל היא מדינת רבת סתירות: היא גם מעצמת היי־טק וגם מעצמת עוני; למודת מלחמות ופיגועי טרור, ובכל זאת בין המדינות המאושרות בעולם; יש לה רפואה מצוינת, אבל מערכת בריאות קורסת; ההוצאה שלה על חינוך עצומה, אך הישגיה אינם גדלים בהתאמה.

בשנים האחרונות מתגלה סתירה חדשה שקשורה לאי־שוויון בישראל. נכתב כאן לא מעט על כך שישראל היא בין המדינות הכי לא־שוויוניות בין מדינות OECD, אך יש הבדל עצום בין האי־שוויון בהכנסה נטו למשפחה, שבו ישראל אכן בולטת לרעה, לאי־שוויון בהכנסה הכלכלית ברוטו, שבו דווקא נרשמה ירידה חדה באי־שוויון בשנים האחרונות. ההבדל הוא ההתערבות של הממשלה הן במה שהיא גובה (מסים) והן במה שהיא מעניקה (קצבאות ותמיכות למיניהן).

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ