וידויו של בנקאי סאבפריים: כך רימיתי את כל העולם - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

וידויו של בנקאי סאבפריים: כך רימיתי את כל העולם

כיצד דחפו הבנקים בארה"ב משכנתאות לאוכלוסייה הפגיעה ביותר

32תגובות

אם אנחנו רוצים להבין למה מחאת וול סטריט הפכה לכוח משיכה כה גדול, כדאי להקשיב לג'יימס טקסטון. טקסטון, בנקאי בכיר לשעבר, מודה בפה מלא שהוא ובנקאים אחרים הם האחראים העיקריים לתסבוכת בשוק הנדל"ן האמריקאי.

כמי שכיהן כסמנכ"ל חטיבת מימון הנדל"ן של צ'ייס בדרום פלורידה, טקסטון דחף כסף ללווים. ב-2007, הצוות שלו העניק 2 מיליארד דולר במשכנתאות, הוא אומר. לפעמים היו אלה משכנתאות שניתנו ללא הוכחה מתועדת של הלווה לערבויות כלשהן.

"בבקשה למשכנתא אנשים לא הצהירו על עבודה, או הכנסה, או נכסים כלשהם", אמר טקסטון. "ועדיין - הבקשות אושרו. אם היתה עוברת ברחוב אשה זקנה וחסרת בית שיש לה ניקוד אשראי סביר, גם היא היתה מקבלת משכנתא".

טקסטון אומר שהלווים קיבלו החלטות פזיזות והגזימו ברכישת נכסים, אך בכך אשמים הבנקאים, שהופעל עליהם לחץ מלמעלה. "יש לך מישהי שמרוויחה 20 אלף דולר בשנה וקונה בית בחצי מיליון דולר, וחושבת שתוכל למכור אותו ברווח. זה היה טירוף, אבל הבנקים הרכיבו תוכניות כדי לאפשר את סוג המשכנתאות האלה".

כשהמשכנתאות אוגחו (תהליך שבו נמכר מרכיב מתזרים מזומנים בתמורה להון זמין) ונמכרו למשקיעים, הבנקאים הבכירים העלימו עין מקיצורי דרך. "ראשי התאגידים ידעו את זה, אבל הם חשבו ש'אנחנו הולכים לעשות מיליארדים - אז למי אכפת? הממשלה תחלץ אותנו, והמשכתנאות הבעייתיות יהפכו לבעיות של מישהו אחר, אולי של המשקיעים הזרים'".

מנהלים מטייחים

זיכרון אחד מטריד את טקסטון במיוחד: לדבריו, היו מנהלי חשבונות שהעמלות שהם הרוויחו ממכירת משכנתאות סאבפריים היו גבוהות פי שבעה מהעמלות על משכנתאות רגילות. אז הם חיפשו לווים שמתמצאים פחות בשוק - אלה עם רמת השכלה נמוכה יחסית, שלא לקחו משכנתא בעבר או שאינם דוברים אנגלית שוטפת - ולחצו עליהם לקחת משכנתאות סאבפריים.

רבים מהלווים החדשים האלה היו שחורים ולטינו-אמריקאים, והיו צריכים לשלם ריבית גבוהה יותר, כך שהסיכוי שהם יאבדו את הבית שלהם היה גבוה יותר. מנהלים בכירים היו מודעים להטיה האתנית הזו, ועשו מאמצים גדולים לטייח אותה.

טקסטון, שבבעלותו מדף מלא בתארים שבהם זכה במהלך עבודתו בצ'ייס, ובהם "מנהל המכירות של השנה", הראה לי את משוב הביצועים שלו מ-2006. 60% מהמשוב נשען על הציפיות מטקסטון להגדיל את היקף ההלוואות המסוכנות.

בסוף 2008, כששוק המשכנתאות קרס, טקסטון ורוב עמיתיו פוטרו. הוא אומר שאין בו עוינות כלפי צ'ייס, אבל הוא סבור שזה לא הוגן שהבנקים שנקלעו לקשיים חולצו, בזמן שבעלי בתים פונו.

כשהתקשרתי לג'יי.פי מורגן צ'ייס, כדי לשמוע את הגרסה שלהם לסיפור, הם לא הכחישו את הטענות בדבר שיגעון המשכנתאות. דובר הבנק הודה כי הבנקים עשו טעויות גדולות, וציין כי צ'ייס לא משווקת יותר משכנתאות סאבפריים או משכנתאות שלא דורשות הוכחת נכסים. הוא הוסיף כי הבנק הציע הקלות במשכנתאות למספר בעלי בתים הגדול פי ארבעה ממספר הבתים שעוקלו.

ועדיין, 28% מהמשכנתאות בארה"ב מוגדרות "מתחת למים", על פי אתר הנדל"ן זילו (Zillow) - כלומר, שהחוב על הבית גבוה משוויו. מספר הנכסים שעונים על ההגדרה עלה משמעותית, והיה רק 23% בשנה שעברה. המחסום הזה בולם את הכלכלה, שתתקשה להתאושש באופן משמעותי ללא תחייה מחודשת של שוק הנדל"ן וענף הבנייה.

מיליון בתים עוקלו

כל זה קיבל מיקוד חד יותר השבוע, בחשיפה יוצאת מן הכלל שפורסמה במגזין "בלומברג מרקטס". מתברר כי הבנק הפדרלי של ארה"ב סיפק אשראי בהיקף עצום של 7.8 טריליון דולר על מנת למנוע את התמוטטות הבנקים - יותר מ-25 אלף דולר לכל אזרח אמריקאי.

סוכנויות

המאמר העריך שהבנקים הרוויחו כ-13 מיליארד דולר לאחר שניצלו את האשראי שקיבלו מהבנק המרכזי, והשתמשו בכסף כדי להעניק הלוואות בריבית גבוהה יותר ללקוחות פרטיים ולעסקים. המהלך של הבנק הפדרלי בפני עצמו אינו הסקנדל כאן, ויש הטוענים כי הוא היה מהלך מנצח. הבנק הפדרלי עשה כל שביכולתו כדי למנוע אסון פיננסי, והצליח בכך - הכסף הוחזר.

הדבר השערורייתי הוא חוסר ההגינות של האירועים לאחר מכן. הממשל חילץ את הבנקאים העשירים מההחלטות הפזיזות שלהם. הוא הגן על מחזיקי המניות של הבנק ועל הנושים. אבל הוא הפנה כתף קרה לחלק מהאנשים הפגיעים ביותר והפחות המתוחכמים בארה"ב. רק בשנה החולפת, הבנקים עיקלו יותר ממיליון בתים.

כמובן, נעשתה התקדמות בתחום הסיוע ללווים בצרות, אך לא התקדמות מספיקה. עדיין לא נקטנו בצעדים הבסיסיים, כמו לאפשר לשופטים הפוסקים בעניין משכנתאות לשנות את התנאים עליהן לטובת בעלי הבתים. תהליך החקיקה בתחום הזה הגיע למבוי סתום.

הבת שלי ואני קוראים עכשיו בקול אחד לשנייה את "ענבי זעם" של ג'ון סטיינבק, והעוולות של תקופת השפל הגדול נראות מוכרות כל כך בימים אלה. לכן מחאת וול סטריט מהדהדת בצורה כל כך עמוקה: כשהממשל האמריקאי מרחיק לכת כדי לחלץ את הבנקאים ההרפתקניים וזונח את בעלי הבתים - זה לא רק סימן לכלכלה גרועה, אלא גם לכלכלה לא הוגנת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#