הרפורמה מתעלמת מבעיות מערכת החינוך - ישראל 2021 - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הרפורמה מתעלמת מבעיות מערכת החינוך

תגובות

>> החתימה על הרפורמה במערכת החינוך העל-יסודי עוררה תקוות לפתיחת דף חדש בהיסטוריה העגומה של החינוך בישראל בשנים האחרונות. ואולם, אם הקריטריון לשיפוט הוא השפעתה של הרפורמה על החינוך, הרי שהתרועות החגיגיות שליוו את הנהגתה היו מוגזמות.

אכן, העלייה בשכרם של המורים משמעותית למעמד המורה ולשימור מורים חדשים במערכת החינוך, אך גם אחרי הרפורמה המורים צפויים להשתכר פחות מסיכויי ההשתכרות שלהם בתחומים אחרים. גם שעות העבודה של המורים לא צפויות להשתנות באופן משמעותי: כל המורים עובדים בהתאם ללוח השעות הנדרש (40 שעות בשבוע), כמינימום הכרחי לביצוע תפקידם.

ההבדל המשמעותי היחיד שתוליד הרפורמה הוא בשעות שהותם בבית הספר ובשש השעות שבהן ייפגשו עם תלמידים באופן פרטני. המורים בחרו במקצועם בשל רצונם לבוא בקשרים אנושיים עם התלמידים. בפועל, הם מגלים שהם פוגשים כ-250 תלמידים בשבוע, והם מנהלים מערכת יחסים שטחית עם קהל שבוי.

המורה נמצא במצב מתמיד של תסכול עמוק, ואת האירועים המעצימים הנדירים בחיי העבודה שלו הוא אוסף בדרך כלל ממפגשים מקריים וקצרצרים עם תלמידיו. כעת, מציעה לו הרפורמה שש שעות בשבוע לעבודה חינוכית פרטנית. לעניין זה השלכות אפשרויות משמעותיות על אקלים הכיתה ובית הספר כולו, לעתים מזומנות די בשינוי כזה כדי למנוע שחיקה ונטישת המקצוע על ידי הטובים שבמורים. הבעיה היא שבתי הספר שלנו לא בנויים פיסית כדי לאפשר מפגשים כאלה, בהיעדר תאים קטנים לעבודה פרטנית.

ואולם הרפורמה אינה נוגעת כלל בבעיה המרכזית של החינוך בישראל - הפערים העצומים בחינוך, העומדים בקשר ישיר עם רבדים סוציו-אקונומיים. פערים בסדר גודל המקובל רק בעולם השלישי. לפי מבחנים בינלאומיים והאינטרפרטציה של ארגון OECD לתוצאותיהם, מרבית הילדים בישראל הבאים מרובד סוציו-אקונומי נמוך מבינוני, אינם מצוידים בכלים המאפשרים לפרנס את עצמם באמצע המאה ה-21. אל לשוב ולתלות את האשם באיכות המורים. מעולם לא היתה השכלת המורים גבוהה כפי שהיא כיום (הרוב המוחלט של המורים בעלי תואר ראשון וחלקם בעלי תואר שני ושלישי). מעולם לא היה תהליך ההטמעה בעבודה קפדני, בררני ותומך כפי שהוא כיום, אלא שתנאי העבודה של המורה כיום בלתי אפשריים: מיומנויות היסוד הנדרשות בכניסה לבית הספר גבוהות יחסית, ועל כן כבר בכניסה למערכת החינוך רבה השונות במיומנויות הלמידה של הילדים; הכיתות גדושות בילדים, שחלק מהם היו בעבר בכיתות מיוחדות, בעוד שכיום, הם נמצאים בכיתות הרגילות, עם מעט מאוד תשומות חינוך מתאימות; בתי הספר המקצועיים, שמילאו ילדים בתקווה והביאו לידי ביטוי את יכולותיהם, סגרו את שעריהם.

כישלון לימודי מתמשך איננו מוליד אזרחים טובים, שמחים ושלווים יותר. כישלון מתמשך במטלה המרכזית שמייעדת החברה לילד משפיל ומדכא אותו עד עפר. זהו מס שמשלמים הילדים בעבור השלווה שקונים להם הפוליטיקאים, הגוזרים חינוך שווה לכל ומתעלמים מהעובדה שהעדפה מתקנת היא חלק מהשוויון ולא ניגודו. ללא העדפה מתקנת וחינוך מובחן לפי צרכים ויכולות, ללא כיתות קטנות ומגע ישיר בין מורה לילד, לפחות לגבי האוכלוסיות הזועקות את מצוקתן, לא תהיה למצב תקנה: אנחנו ודאי נמשיך לבלוט בתחרויות של מדע, במספר הפרסומים המדעיים לנפש, במקומם של מכוני המחקר שלנו בעולם ועוד, אבל נגדל במקביל דור של צעירים אובדי דרך, שהם פלח גדול מאזרחי המחר בישראל.

הכותבת היא ד"ר וסגנית ראש המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין בירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#