במשגב החליטו לא לחכות למדינה: כך נראה הפעוטון הטוב בישראל - ישראל 2021 - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

במשגב החליטו לא לחכות למדינה: כך נראה הפעוטון הטוב בישראל

מדינת ישראל מזניחה את החינוך לגיל הרך והטיפול ברבים מהמעונות ירוד - במועצה המקומית משגב החליטו לאמץ תקינה בינלאומית

98תגובות
דרור ארצי

בני קבוצת גן צופית שהידסה לתוך מעון דינה ביישוב יובלים, נראו חמודים להפליא עם כובעי הטמבל הקטנים החבושים לראשם והמבטים הסקרניים. תשעת הזאטוטים בני השנתיים חזרו מסיור ארוך בשדה הפתוח, לא מצרך נדיר ביישוב הגלילי, מלווים על ידי שלוש מטפלות שהקדישו את שעת הבוקר להסבר מלבב על שבעת המינים שצומחים באין מפריע. עתה הם ינוחו, יאכלו ארוחת בוקר וייערכו לאתגר הבא: שיעור בריתמיקה. גם המשך היום לא נשמע תובעני במיוחד: משחק בארגז החול ותנומת צהרים, בלי לשכוח את טקסי ההחתלה ורחיצת הידיים המתבקשים מעת לעת.

אל תתנו לאווירה השלווה במעון דינה להטעות אתכם: כל אותן חוויות שנראות לנו המבוגרים כדבר של מה בכך, מתאגדות בסופו של דבר לדרמה הגדולה המהווה חלק מהתקופה המעצבת ביותר בחייהם של הפעוטות. בכל אותם רגעי ההחתלה, החיבוק מהגננת, המשחק בארגז החול, הריקוד לצלילי המוזיקה והסיור הנעים באוויר הפתוח, מתרחש במוחם ובנפשם תהליך חשוב לאין שיעור שיקבע, כך טוענים המחקרים העדכניים ביותר, את עתידם.

ילדי המעון הפרטי ביובלים עדיין לא יודעים זאת, אבל סיכוייהם להצליח במבחני הבגרות בעוד כ-15 שנה, או לבנות קריירה מספקת, להיות מדורגים בפסגת טבלאות השכר ובאופן כללי לממש את עצמם כבוגרים פורים ומאושרים, גבוהים כבר עתה משמעותית מאשר אלו של פעוטות אחרים הנמצאים במעונות ברחבי ישראל.

הסיבה לקביעה הדרמטית הזאת היא שאיכות החינוך הניתן במעון עונה בדיוק מדעי לצרכים שלהם. את זה אפשר לקבוע בתום שלוש שנים שבהן הוטמע במעון תקן בינלאומי לאיכות הטיפול. חוקרי חינוך מובילים באוניברסיטת חיפה מלווים את הטמעתו של תקן זה, המקובל על שורה של גופים אקדמיים וטיפוליים בארה"ב, במוסדות החינוך במועצה האזורית משגב. על פי התקן, המעון ביובלים מעניק לפעוטות תנאי טיפול כה טובים, שהם הקרובים ביותר לטיפול הורי מסור בבית. כשמצליבים זאת עם המחקרים שהראו על הקשר שבין טיפול נאות בשלבים מוקדמים להצלחה מאוחרת בחיים, מגלים כי תושבי משגב והפעוטות פשוט זכו בפיס.

שכחו את הילדים שלנו בגן

מערכת החינוך בישראל עוברת בשנה האחרונה שורה ארוכה של רפורמות שנועדו לחלץ אותה מהמשבר העמוק והמדאיג שבו היא שרויה. האם הן יצליחו? רק הזמן יגלה. אבל מה שברור הוא שמחוץ למשחק נותרה יתומה מערכת החינוך לגיל הרך, המיועדת לבני 0-3.

מערכת זו סובלת משורה של בעיות קשות, ובראשן העובדה שאינה נמצאת באחריות משרד החינוך אלא דווקא באחריות משרד התמ"ת, וכן העובדה שהמעונות הפרטיים, כמו מעון דינה, אינם נמצאים תחת פיקוח. התוצאה: מערכת שחוקה, שרחוקה מלעמוד בדרישות אנושיות פשוטות, כמו גם מהיעדים שהציבה לעצמה החברה הישראלית בתחומי הכלכלה והחברה, במיוחד על רקע התחרות העולמית בין מדינות מתקדמות המבססות את עוצמתן על איכות המשאב האנושי. במלים אחרות: שכחו את הילדים שלנו בגן.

כלפי חוץ מעון דינה נראה ממש כמו עוד מעון בישראל. לא תמצאו שם אייפדים עם תוכנות מתוחכמות, וגם לא צעצועים יקרים מעץ אורגני. אין שם ספרים שמטרתם להנחיל את לוח הכפל לתינוקות, או חוברות עם שפות תכנות לבני השנתיים, וגם לא נתקלנו במורים לסינית. למען האמת, גם המבנה לא מהודר בצורה יוצאת דופן, והאוכל שמוגש בצלחות פלסטיק מבוסס על ירקות, ביצים וגבינה. טעמנו, וזה ממש כמו פעם. הסוד למחמאות שהענקנו למעון טמון ביישום תהליך חינוכי ארוך טווח על ידי הנהלת המעון, בתמיכת ההורים, היישוב והמועצה, ובליווי והדרכה של חוקרי המרכז להתפתחות הילד באוניברסיטת חיפה.

הכל התחיל לפני שבע שנים, כשארנה טל, שעד לפני חצי שנה ניהלה את החינוך הקדם-יסודי במועצה אזורית משגב, החלה בתהליך שינוי עמוק של מערכת החינוך הקדם-היסודי שם: "המועצה קיבלה החלטה להוביל את מערכת החינוך הקדם-יסודי למצוינות, להשקיע כסף בנושא ולהקים מערכת שמטפחת את הפעוטונים מתוך הבנה שזה משפיע לטווח הארוך", נזכרת טל.

גישה זו היא חלק מתפישה הגורסת שיש "להפוך את הפירמידה", כלומר להשקיע את מרב המאמצים דווקא בשנים הראשונות כדי למנוע בעיות בשלבים מאוחרים יותר ולחסוך עלויות. נהוג לצטט בהקשר זה את המחקר של הבנק העולמי, שמצא כי באמצעות כל דולר שמשקיעים בגיל הרך, ניתן לחסוך 7 דולרים שיידרשו לתיקון הנזקים בשלבים המאוחרים.

בעקבות אותה החלטה, החלה טל בשיתוף מדריכות מקצועיות לגיל הרך במיפוי צורכי היישובים, בדיקת היחס המספרי בין המטפלות לילדים במעונות והערכת מצב הציוד והמבנים. כשכל הנתונים היו בידיהן, הן הבינו כי כדי לבצע שיפור משמעותי ייאלצו לבקש עזרה מקצועית מחוץ למועצה. הן החליטו לגייס את אחד הגופים שמחזיק בידע המקצועי העדכני ביותר, המרכז לחקר התפתחות הילד באוניברסיטת חיפה, בראשות פרופ' אבי שגיא-שוורץ, ושותפתו לפרויקט, ד"ר תרצה יואלס. הבחירה במרכז נבעה בין השאר מכך ששגיא משתמש בכלי מרכזי בתחום המכונה ITERS (Infant/Toddler Environment Rating Scale), הכולל עשרות מדדים בשבע קטגוריות, בנושאים כמו שגרת הטיפול האישי, יחסי גומלין, יחס בין הורים לצוות ולילדים, מרחב וריהוט.

היתרון בכלי הוא היותו מדיד: "הבאנו את הידע הכי עדכני ומדיד שאפשר להכניס למערכת חינוך קדם-יסודי, במטרה להטמיע שינוי אבל גם כדי שנוכל לבדוק את התוצאות", אומרת טל. "הסטנדרטים הבינלאומיים שהביא פרופ' שגיא קובעים איך צריכה להתנהל מערכת חינוך לגיל הרך. זה כל כך שונה מתפישת הבייביסיטר. תורה מקצועית עמוקה ביותר, רגישה ביותר".

מעון דינה נכשל במבחן

גיוס הסכמת ההורים, אחרי שהוחלט לשתף את אנשי האקדמיה בתהליך, לא היה עניין של מה בכך. "הפיתוח המקצועי הוא דבר יקר, ובדרך כלל הורים מעדיפים שיורידו את שכר הלימוד או שיקנו בכסף עוד צעצועים למעון. כאן היתה החלטה מערכתית להשקיע במקצועיות הטיפול", אומרת טל. "הסברנו שמי שבא למשגב, מוותר על דברים מסוימים בחייו, ובתמורה מבקש איכות חיים מסוג אחר. הסברתי להנהלות כל היישובים שאיכות הפעוטונים היא הקלף שלהם".

הצוות החינוכי כולו התגייס ועבר מיישוב ליישוב במועצה: "היה פה תהליך מורכב להגיע ליישובים, לדבר עם ההורים ולהסביר למה צריך שינוי. היה ברור שהשינוי ידרוש משאבים שיבואו גם מההורים. המדריכות עבדו קשה להגיע לאסיפות ופורומים של ועדות חינוך ושל ההורים ולשכנע למה יש צורך", אומרת אתי קלדס, מנהלת מערכת החינוך הקדם-יסודי של יובלים.

גילי כמון, תושבת היישוב יובלים וחברת ועד ההורים (ביובלים היישוב הוא הבעלים של גני הילדים, וההורים חברים בוועדות מקצועיות) גידלה שלושה ילדים ביישוב: שניים לפני יישום התקן, ואחת לאחריו. היא נזכרת: "כשהביאו את הרעיון הזה לא הבנו במה מדובר, כי החינוך היה בסדר. היה דרוש לנו זמן רב יותר כדי להבין מה השינוי הזה. אבל את ברכת הדרך נתנו די מהר, כי ברור שאם יש תהליך של התמקצעות והעלאת הרמה זה יכול לעשות רק טוב".

בשלב הבא החל הפיילוט בפיקוח שגיא וצוותו. מי שביקר באותם הימים במעון ביובלים, יכול היה להבחין במראה מוזר: חוקרים הנצמדים לקירות ורושמים בספר עב כרס כל מה שהם רואים: "בפעם הראשונה הגיעו תשעה חוקרים לקבוצת התינוקות. הם שהו במעון מרגע הפתיחה ב-07:00 בבוקר ועד 16:30 אחר הצהריים. הם לא דיברו אתנו מלה, רק רשמו ורשמו, זזו אתנו לכל מקום בלי להשמיע הגה, צמודים לקירות כמו טאפט", נזכרת דקלה שרל, מדריכה בין-תחומית באגף לגיל הרך, המלווה את יובלים מתחילת הפרויקט.

אף כי לפני תחילת הפרויקט לא נרשמו בעיות מיוחדות במעון, כלומר אף מטפלת לא התעללה בילדים, רחמנא ליצלן, והכל זרם על מי מנוחות - כשהתקבלו תוצאות התצפית, צוות המעון הוכה בהלם. הם קיבלו ציון נכשל. השוק היה כה רב שהצוות איבד את תחושת הביטחון שלו: "היה בכי. תחושת שבר. הרגשנו ששום דבר שאנחנו עושות לא טוב מספיק, שאנחנו לא מקצועיות ושצריך לשנות הכל מהיסוד. הדו"ח הזה פשוט שבר את כולנו", נזכרת חגית ניסל, בעלת תואר ראשון בחינוך לגיל הרך, ומטפלת בגן באותה התקופה.

קלדס מספקת כמה דוגמאות לממצאים החמורים של הדו"ח: "אם המטפלת שכחה לרחוץ ידיים אחרי שקינחה לילד את האף, קיבלנו ציון נמוך בהיגיינה. אם המטפלת שוחחה בטלפון בזמן שהחליפה חיתול, הציון ירד מ-7 ל-1. אם המטפלת דיברה עם מבוגר אחר בזמן שהחליפה לילד חולצה, הציון ירד. נניח שהורה הגיע בבוקר עם ילד על הידיים וציפה שהמטפלת תקבל אותו באופן אישי, אבל המטפלת בדיוק היתה עסוקה עם הילדים ששיחקו סביב השולחן ולא רצתה להשאיר אותם לבד - הציון על קשר הם ההורים ירד. וכן הלאה". ציונים נמוכים קיבל המעון גם על ציוד ומבנה לא מותאם - למשל, פינות שולחן לא עגולות, קירות שמונעים קשר עין תדיר בין הצוות לילדים, צעצועים על מדפים גבוהים הרחק מהישג היד של הפעוט, כיסאות לא בטיחותיים, היעדר פינת עבודה מסודרת לצוות ועוד.

עוצמת ההשפעה של הטיפול בפעוט

אולי כדאי לעצור בנקודת משבר זו, לתת לצוות להירגע מעט, ולנסות להבין מה כל כך נורא בהחלפת חיתול תוך כדי שיחה בטלפון, או בצעצועים שנמצאים הרחק מהישג ידו של פעוט. הרי כולנו גדלנו בתנאים כאלה, ויצאנו די בסדר, לא? אז כנראה שלא.

אינספור מחקרים בתחום החינוך בעשור האחרון חשפו את מידת ההשפעה של איכות הטיפול בשנים הראשונות, המעצבות, על המשך חייו של האדם. מחקרים אלה מצאו קשר ישיר בין הצלחה בלימודים הגבוהים, הצלחה בקריירה ובניית משפחה לבין איכות הטיפול בגן.

לפני שנה פורסמו נתוניו של מחקר מקיף וארוך טווח שנערך באוניברסיטת הרווארד, שעקב אחר מסלול חייהם של פעוטות מהגן ועד הגעתם לשנות ה-30 של חייהם. המחקר, שהתבסס על נתוני מחקר קודם ("פרויקט סטאר", שנערך בטנסי, ארה"ב), מצא כי עובדים שבהיותם בגיל הרך קיבלו טיפול מסור מהגננות שלהם, השתכרו משמעותית יותר מכאלה שקיבלו טיפול מסור פחות. איכות טיפול גבוהה גם הורידה את הסיכוי של הילדים להיהפך בבגרותם לאם או לאב חד-הוריים, והם גם חסכו יותר לפנסיה.

הפריצה שחלה בעשור האחרון בחקר המוח, מאירה עוד יותר את הדרמה המתרחשת בשנים גורליות אלה בחיי הפעוט. "כיום אנחנו מתחילים לגלות את העוצמה של השפעת מרכיבים ספציפיים של הטיפול בפעוטות, במדדים מדויקים מבחינה מחקרית ולאורך זמן", אומרת פרופ' קליין, ראש המגמה להתפתחות הילד בבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר אילן וכלת פרס ישראל בתחום המחקר החינוכי ל-2011.

ארצי דרור

קליין מסבירה כי כמו שתינוקות זקוקים לתפריט תזונתי עם ויטמינים ומינרלים כדי להתפתח בצורה תקינה, כך אפשר לזהות תפריט מנטלי חיוני לילדים בגיל הרך, שאם לא יקבלו אותו עלולות להתעורר בעיות לטווח ארוך: חוסר רצון ללמידה, חוסר ריכוז, קשיים לשים לב לפרטים, חוסר יכולת לשמוח בהצלחה או חוסר רצון להצליח.

היא מספרת על הוכחות מהתחום הנוירולוגי שמראות שהנוירונים במוח מתפתחים בצורה אחרת לפי האופן שבו מתייחסים לילדים קטנים. כך למשל, כשתינוקות נמצאים בלחץ נפשי, מופרש חומר שנקרא קורטיזול, שמשפיע על המערכת האימונולוגית: "אם החוויות חוזרות על עצמן יום אחר יום, זה משפיע על חלוקת התאים במוח באופן בלתי הפיך. קשה מאוד לחזור מכך להתפתחות נורמלית", היא מסבירה.

עבודתה של קליין מתמקדת בדרכים לסייע לילדים לקבל מהמבוגרים סביבם את התפריט המנטלי המתאים להם במסגרת המשפחה והמסגרת החינוכית בה הם חיים. עבודות המחקר שלה מאפשרות לילדים בגיל הרך הסובלים מבעיות שונות לצמצם את הפער בינם לילדים אחרים.

"המון ילדים מקבלים ריטלין. בזהירות אני אומרת שיכול להיות שאם חלק מהם היו מקבלים התייחסות מתאימה בשלב מוקדם מאוד בחייהם, אפשר היה להתמודד עם הבעיות האלה. המוח של הילדים בגיל לידה עד שלוש הוא גמיש מאוד, ואפשר לצמצם סיכונים לקשיי למידה באמצעות טיפול רגיש ואיכותי בגיל מוקדם. למה לשים טלאי בגיל מאוחר, בכיתות הגבוהות, אם אפשר להגיע לשיפור משמעותי ולצמצם נזקים באמצעות שימת דגש מתאים על החינוך והטיפול בתקופה רגישה וקריטית בהתפתחות, בגיל הרך?", היא שואלת.

הפעוטות מוצפים בחוויות שליליות

אחת השאלות הקשות שעמן מתמודדים הורים לפעוטות, היא האם הטיפול במעונות יכול לתת מענה לצרכי הפעוט, והאם לא עדיף להשאיר אותו עם מטפלת בבית, במקרה שההורים אינם יכולים לטפל בו בעצמם. אבל מסיבות כלכליות ואחרות, מחצית הפעוטות בישראל נמצאים במסגרות בתשלום.

מחקרם של פרופ' שגיא וצוותו שנערך ב-2008, ביקש לבדוק את השפעת איכות הטיפול במעונות בישראל על הפעוטות המטופלים בהם, כפי שהיא באה לידי ביטוי בדפוס ההתקשרות שלהם עם האמהות שלהם.

בתצפיות שקיימו חוקרי אוניברסיטת חיפה במעונות ברחבי הארץ התקיים מעקב קפדני אחר סדר היום של הפעוטות, לרבות צילומי וידאו של המעונות ויחסי הגומלין בין המטפלות לילדים.

המחקר חשף טיפול ירוד ואי מתן מענה לצורך של הפעוטות בטיפול אישי, מיידי ורגיש. רוב המטפלות היו ללא הכשרה מתאימה וללא שום הדרכה שוטפת לתפקיד המטפלת. איכות יחסי הגומלין ושגרת הטיפול הראו כי עיקר הטיפול במעונות היה מכני וכלל השגחה בלבד במקרה הטוב והזנחה במקרה הפחות טוב.

המטפלות התרכזו בפעולות כמו האכלה, החתלה, השכבה וכדומה, עם מעט אינטראקציה חיובית כמו חיוך, משחק או הסבר, ללא מעורבות אישית או הבעת רגשות חיוביים. המצב היה גרוע במיוחד כשהילדים נזקקו למטפלת שתרגיע ותנחם אותם, אז הפגינו המטפלות יותר התנהגויות שליליות וחוסר סובלנות.

לא היה אף מעון שבו היחס המספרי בין מספר המטפלות לילדים התקרב לרמה המומלצת (1:4 או 1:3, בהתאם לגיל), וברוב המקרים היה כפול מהרצוי. גם גודל הקבוצה חרג מהרצוי, והיה בדרך כלל כ-17 פעוטות - פי שלושה מהרצוי.

שגיא מציין כי התסכול שנוצר במעון ממשיך גם בבית, ויוצר מעגל קסמים שמשפיע לרעה על יכולתן של אמהות, גם הרגישות והקשובות ביותר, ליצור מערכת קרובה, אינטימית ומכילה עם הפעוט.

הדבר דומה להשפעתם של לחצי עבודה של מבוגרים על יחסיהם עם בני משפחותיהם: הפעוטות כה מוצפים מדי יום בחוויות שליליות, במידה שהן משבשות גם את הקשר עם האמהות שלהם לאחר שעות המעון. רק שבניגוד למבוגרים, הם לא מסוגלים לדבר על זה.

החתלה - כזמן איכות עם הפעוט

לאחר שבמעון דינה ניגבו את הדמעות והפנימו את תוצאות התצפית, החלו בדרך ארוכה בת שלוש שנים בדרך לתקן הנכסף. נבנתה תוכנית עבודה שחילקה את הדו"ח לנושאים ולסדרי עדיפויות. קלדס מסבירה כי הם התחילו עם הדברים שקל יותר לתקן: "צבענו את הקירות בהתאם להמלצות, התאמנו את הריהוט, פינות החתלה, פינת רגיעה, כל פינה עברה טיפול והתאמה".

בניגוד לתהליך הפיסי, התהליך הרגשי היה מורכב יותר. הצוות החל להפנים כי לפעולות היומיומיות יש השפעה מכרעת על החוויה היומיומית של הפעוט: "החתלה, למשל, היא אירוע מאוד חשוב, שכן מדובר בפעולה אינטימית שבה אתה חושף את הילד לאוויר. אפשר לעשות את זה טכני, יבש וענייני, מנוכר, להניח את הילד על השולחן, לנגב, לנקות ולהמשיך הלאה. ואפשר לעשות את זה אינטימי. הרי החתלה היא גם זמן לאינטראקציה עם הפעוט", אומרת שרל, שבנתה תוכנית הדרכה לגננות במעונות שהשתתפו בתוכנית.

ארצי דרור

התהליך שינה את העמדות ביחס לטיפול במעון גם אצל כמון: "אני מההורים שמאמינים כי הילד צריך לגדול עם אמא שלו עד גיל שלוש. לי היה קשה מאוד להיפרד מהילדים, והם היו אתי בבית עד גיל שלוש. כיום אני חושבת בלב שלם שהורה לתינוק יכול לשים את הילד שלו במעון ביובלים ולדעת שמתמלאים כל הצרכים הדרושים בגיל הזה. זה השינוי האישי שקרה אצלי".

לדברי קלדס, המנהלת עשרות מטפלות, הכלים החדשים חייבו אותה לשנות גם את סגנון הניהול - להאציל יותר סמכויות, וגם להתנהל לפי מדדים מדויקים יותר. היא מודה שחלק מהצוות נאלץ לעזוב, שכן התקשה להתאים את עצמו לדרישות החדשות בתקן, "אבל בזכות המדדים אני יודעת טוב יותר לפי איזה קריטריונים לבחור מטפלות חדשות", היא מוסיפה.

במשך שלוש השנים ביצע הצוות מאוניברסיטת חיפה חמש תצפיות במעון. רק בתום התצפית החמישית, לאחר שתוקנו כל הליקויים, המעון זכה בתקן הנכסף. ההתרגשות היתה עצומה: "ביום התצפית היתה תחושת חג. הרגשנו טוב מאוד באותו יום. סיימנו את התצפית, ומאוד שמחתי שקיבלתי את ההודעה שעברנו. מהמועצה שלחו לנו זר פרחים. היה טקס. המטפלות קיבלו בונוס", מספרת קלדס בעיניים נוצצות.

שכר לימוד חודשי של 2,350 ש' לילד

ביובלים עברו כל המעונות - שישה גנים ושני צהרונים - את אותו תהליך כמו במעון דינה - כולם כבר קיבלו תקן בינלאומי. יובלים אינו היישוב היחיד במועצה שעבר את השינוי. יחד עמו נמצאים כשישה יישובים נוספים: שכניה, יעד, מצפה אביב, עצמון, מנוף ותובל כבר קרובים לעמוד בתקן. ב-16 יישובים נוספים התהליך החל, והשאיפה היא שרמת הטיפול תיושם בכל מעונות המועצה: "כל יישוב שונה מרעהו, וכל יישוב יגיע בקצב המתאים לו", אומרים אנשי החינוך של המועצה.

ברור כי תהליך כזה כרוך בעלויות לא מעטות. בהיעדר נוכחות של השלטון המרכזי, רוב ההשקעה במעונות כדי שיעמדו בתקן, מוטלת על היישובים, בסיוע מסוים של המועצה. רון שני, ראש המועצה האזורית משגב, מעדכן כי המועצה מסבסדת את פעילות ההדרכה והפיקוח בחצי מיליון שקל מדי שנה. עבור כל ילד המועצה מעבירה ליישוב 420 שקל לשנה. מדובר בתקציב וולונטרי, שכן על פי החוק המועצה אחראית לחינוך הילדים רק מגיל שלוש. מי שאחראי להשקעות נוספות באשכול הגנים ביובלים הוא היישוב עצמו: כ-30-40 אלף שקל מדי שנה עבור תשתיות ובינוי.

לפני שנתיים השקיע היישוב סכום גדול יותר, של כ-100 אלף שקל נוספים - השקעה שנדרשה בין השאר בשל קליטת 40 משפחות חדשות ב-2009, והצורך בהתאמת המבנים לגידול במספר הילדים ולעמידה בתקנים. גם המועצה סייעה בתקציב נוסף של כ-100 אלף שקל.

וההורים? הם משלמים שכר לימוד ממוצע של כ-2,350 שקל מדי חודש לילד (עבור ילד שני ושלישי הם זכאים להנחה של 7%-10%). כמה הורים שעמם שוחחנו הודו כי הנטל הכלכלי כבד, וכי היו שמחים לשלם פחות. אך גם מבחינתם של הורים אלה, ספק אם האופציה הזו באמת קיימת: "הורים לא מוכנים להתפשר כיום על מספר המטפלות בקבוצה. זה אחד ההישגים שלנו, שהם הבינו שכך כל ילד מקבל את מה שהוא צריך, צובר ביטחון רגשי שעמו הוא יוצא לעולם", אומרת שרל. אחד האבות ביובלים אמר כי הוא אפילו מקווה כי תתווסף מטפלת נוספת לכל קבוצה, כדי לשפר את היחס בין מספר הילדים בקבוצה למספר המטפלות.

"קחו מטפלת עד גיל שנתיים-שלוש"

ואחרי שהפלגנו בשבחו אל המעון ביובלים, כדאי לבדוק שוב מה האפשרויות של הורים אחרים ברחבי הארץ: "מצב המעונות בכללו אינו טוב. גם לי יש מבוכה כשאני יוצא עם אמירה כזו, מאוד קשה לי", אומר שגיא, שמסביר כי זה השלב שבו מייד שואלים אותו מה הוא מציע כחלופה להורים.

"לאנשים בעלי יכולת כספית אני אומר שייקחו מטפלת עד גיל שנתיים-שלוש, ואז אתה נותן לילד טיפול אחד על אחד. למי שאין משאבים כאלה, אין לי אלטרנטיבה", הוא מודה. "ככל שמדובר בקבוצה קטנה, שמעמידה מספיק מבוגרים שמטפלים בילד, אשר יש להם רקע מתאים והדרכה מתאימה ותנאים טיפוליים מתאימים, במצבים כאלה הילדים לא בסיכון. ככל שאתה מתפשר באיכות - קבוצה גדולה מדי, יחס מספרי של מבוגרים-ילדים לא ראוי, צפיפות מבחינה פיסית, חוסר מרחב, חוסר הכשרה והדרכה - כך יש יותר תקלות וסיכונים עבור הילד".

לדבריו, כשההורה המצוי מתחיל לגלות מה קורה במעונות היום, הוא נדהם, אבל משלים עם המציאות מכיוון שאינו יכול להרשות לעצמו אלטרנטיבה: "לאנשים צעירים שמתחילים לבנות את החיים לא קל כלכלית, ואז היעדר מסגרות קבוצתיות נאותות יוצר בעיה. מה עושים ההורים? מעדיפים לא לדעת, לא לשמוע. בלית ברירה".

אבל אולי יש ברירה. החלק המעודד הוא שהמועצה האזורית משגב לא כל כך שונה מיישובים רבים. בדירוג החברתי-הכלכלי של היישובים בישראל המועצה נמצאת באשכול השישי בסולם בן עשר דרגות - נמוך בהשוואה לתל אביב, לדוגמה, הנמצאת באשכול השמיני, ומעט גבוה יותר מבאר שבע, המדורגת באשכול החמישי. אמנם המדד הזה מעט מטעה, שכן הוא מהווה ממוצע בין היישובים היהודים המבוססים במועצה לבין יישובי הבדואים החלשים יותר, אבל האם ישראל כולה אינה ממוצע שכזה? הקהילה המחויבת שהתגבשה באזור מושפעת גם מהרכב היישובים וממחויבות התושבים - רובם משפחות צעירות והומוגניות, שבחרו לעבור ליישוב כדי ליהנות מאיכות חיים - לאו דווקא רמת חיים - גבוהה.

שני, ראש המועצה האזורית, מדגיש כי הפתרון שלהם מתאים ליישובים רבים בישראל: "בהחלט אפשר לעשות את זה בכל הארץ. זה ייקח זמן. אי אפשר לעלות את כל מערכת החינוך לתקן בינלאומי בבת אחת, אבל גם בדרך לשם יש שיפור. אם לעולם לא תתחיל, גם לא תגיע".

גם טל, שבינתיים התמנתה לראש מינהל החינוך במעלות-תרשיחא ומקווה להוביל שם מהפך דומה, מסתכלת קדימה: "המדינה משקיעה מיליארדי שקלים בתיקון מאוחר של כל מה שקורה בתחילת הדרך. צריך להפוך את הפירמידה. הייתי רוצה להגיד שמשגב תהיה הפיילוט של המדינה".

במשרדי התמ"ת והחינוך מסכימים שהמצב רע ותומכים בהצעת החוק הממשלתית

"מצב החינוך לגיל הרך סובל מהפקרות מוחלטת", אומר ח"כ זבולון אורלב (הבית היהודי), שחתום על הצעת חוק המהווה מיזוג של הצעת חוק פרטית והצעת חוק ממשלתית שמבקשת להסדיר את התחום. "כיום כל פסיכופת יכול לפתוח גן ילדים, לחשוף את הילדים לסכנות פיסיות, והוא לא עובר על שום חוק".

לפי הצעת החוק, שעברה כבר בקריאה ראשונה, כל מסגרת ששוהים בה שבעה פעוטות או יותר תידרש לרישיון מטעם הממונה על המעונות במשרד התמ"ת. במשרד התמ"ת מסכימים כי יש צורך דחוף בהסדרת התחום, ולכן תומכים בהצעת החוק הממשלתית שעליה חתום גם אורלב. במשרד מעריכים את עלות ההצעה ב-2 מיליארד שקל, ומוסיפים כי אף הביא את הנושא לדיון בפני משרד האוצר בארבע השנים האחרונות.

מנגד, שר החינוך, גדעון סער, טוען כי יש להעביר את הפיקוח על הגיל הרך לאחריות משרדו: "המבנה של החינוך בגיל הרך אינו נכון. האחריות על הגיל הרך כולו, מגיל אפס עד גיל שש, צריכה להיות במשרד החינוך. ערכתי פגישה עם שר התמ"ת, שבה הוחלט להקים צוות משותף של מנכ"לי המשרדים והושג סיכום עקרוני לפיו יהיה מעבר לפיקוח פדגוגי של משרד החינוך. לצורך כך נדרשת תוספת רצינית ביותר של כוח אדם לפיקוח ורישוי. ההערכה המקצועית היא שיידרשו מאות מפקחים לגילאים אלה, ותוספת רצינית של כוח אדם לתחום הרישוי".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם