דן שכטמן: "אין לנו מה ללמד את העולם בתחום החינוך"

לדברי חתן פרס הנובל, יש לתת לחינוך חשיבות כמו לביטחון ולכלכלה; הדברים נאמרו לפני כנס החינוך באוניברסיטת תל אביב בו צוין המודל הפיני כמודל לחיקוי: "איזון בין המצטיינים למתקשים"

ליאור דטל
ליאור דטל

האם מבחני ההערכה הארציים מקדמים את מערכת החינוך או מסיבים נזק לתלמידים? השאלה הזאת נידונה בהרחבה בכנס החינוך שנערך היום (א') באוניברסיטת תל אביב. מומחים לחינוך מפינלנד ומבריטניה טענו כי אין צורך ברוב מבחני ההערכה המתקיימים במדינות רבות.

לפני הדיון, פרופ' דן שכטמן, חתן פרס נובל, התייחס לנושא ואמר כי "המפגש בין המורה לתלמיד הוא קריטי והוא זה שקובע את עתיד המדינה שלנו. זה שישראל מכונה אומת הסטארט אפ זה מכיוון שאנחנו עושים עבודה טובה, אבל יש הרבה בעיות. אנחנו אולי יכולים ללמד את העולם משהו ביזמות טכנולוגית אבל אין לנו מה ללמד את העולם בתחום החינוך".

דן שכטמןצילום: זווית אחרת

עוד אמר שכטמן כי "יש לנו בישראל אוצר בלום של ילדים מוכשרים ואנחנו יכולים להעצים אותם באמצעות המורים. אנחנו צריכים לראות במפגש הזה משימה לאומית ראשונה במעלה - כמו שאנו מתייחסים לביטחון ולכלכלה. אם הרמטכ"ל מכנס את אלופי הפיקוד כדי לדון במה שקורה עכשיו בעזה, אז ודאי שאנשים שאמונים על מערכות שיש בהן בעיות כרוניות צריכים לעשות מפגשים כאלה כל הזמן".

פרופ' ג'וני ואליזרי, מהמכון למחקר בחינוך בפינלנד, הסביר כי "התלמידים הפינים משקיעים פחות זמן באופן משמעותי בלימודים מהתלמידים במדינות אסיה, אך ההישגים שלהם זהים ואף גבוהים יותר - כנראה ששיטת הלמידה מאוד שונה".

פינלנד נחשבת לאחת המדינות המובילות בחינוך ותלמידיה מדורגים במקומות הגבוהים ביותר במבחני פיזה הבינלאומיים במתמטיקה, קריאה, ומדעים. לדברי ואליזרי, מדיניות החינוך הפינית מתמקדת "בשוויון בחינוך והבטחת הזדמנות שווה לכל התלמידים מרקעים כלכליים ותרבויות אחרות. המטרה היא תמיד לאזן בין השיגי התלמידים המצטיינים להישגי התלמידים המתקשים".

הכנס בתל אביב עסק בשאלת מדידה והערכה של הישגי התלמידים. בעוד שבמערכת החינוך הישראלית, המדידה וההערכה באמצעות מבחנים בינלאומיים תופסת חשיבות גבוהה בשנים האחרונות, בפינלנד היחס אליהם שונה לחלוטין. אין שיטת מבחנים לאומית, אלא נערכים מדגמים בלבד בהוראת מקצועות הליבה. ישנם מבחנים המודדים את יכולת ההוראה של המורים, אך לא מודדים את התלמידים ולא נהוג שהישגי התלמידים משמשים ככלי להערכת מורים.

הפינים נוטים לסמוך על המורים וכל מורה מחוייב בתואר אקדמי במקצוע אותו הוא מלמד. בכלל, בשנים האחרונות נדרש מהם גם תואר שני והביקוש למקצוע גבוה מההיצע - רק 10% מהפונים להוראה מצליחים לעבוד בו ומי שמצליח להיכנס לתחום, מקבל כבוד רב.

הביקוש להוראה גבוה מההיצע, בי"ס בפינלנדצילום: אייל טואג

פרופ' פטרישיה ברודפוט, מאוניברסיטת בריסטול בבריטניה, ציינה את החסרונות של הערכת תלמידים במבחנים. לדבריה, המבחנים הארציים, כמו מבחני המיצב הנערכים בישראל, "פוגעים בלמידה: מחקרים רבים מצביעים כי מבחנים מסיטים את המיקוד של המורה מצרכי הילד לצרכי המבחן, שאין למבחנים כאלה השפעה חיובית על הלמידה בכיתה ושהם מוטים מגדרית ותרבותית".

ברודפוט ציטטה מחקרים רבים, בהם מחקר לו היתה שותפה שבחן את השינויים בכיתות בתקופת מבחני ההערכה. "כל האתוס של הכיתה השתנה - היא הפכה למעין סוג של מכונת למידה. המבחן שינה את היחס של המורים לתלמידים, וכל האווירה בבית הספר נתנה דגש לתוצאות המבחן. המורים היו חרדים רק לדבר אחד - האם יוכלו להשיג ציונים טובים עבור התלמידים שלהם".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ