מינהל ציבורי חדש?

במינהל הציבורי החדש אין פרות קדושות

מוטי שפירא
מוטי שפירא
מוטי שפירא
מוטי שפירא

>> השיח הציבורי המתייחס למגזר הציבורי נשלט בשנים האחרונות על ידי הליברלים ומפלגות השמאל, המקדמים את התפישה שאומרת "יותר ממשלה יותר טוב", או ליתר דיוק: "שירות ציבורי יותר עמוק ורחב - יותר טוב".

שיח זה שולל כמעט לחלוטין הפרטה ותהליכי מיקור חוץ, דוגל בהוצאת המגזר הפרטי מכל פעילות ציבורית, בעד הרחבת מספר משרתי הציבור, צמצום עובדי הקבלן והרחבת התאגדות עובדים. אנשים אלה גם תומכים בהגדלת שיעור המס על עסקים ועל העשירים, בלקיחה בחזרה של משאבים שניתנו בשעתו חינם לבעלי הון - בעיקר בתחום המשאבים הלאומיים, ובהגדרה נוקשה של "משאבים לאומיים" והשארת הבעלות והניהול שלהם רק בידי המגזר הציבורי. עובדי הציבור עצמם, באמצעות הוועדים המקומיים ואיגודי העובדים, מתנגדים לכל מהלך של שינוי, רה-ארגון, הפרטה או שילוב עובדי קבלן, אלא אם כן ניתן לקשור זאת להעלאת שכרם.

שלוש כתבות שפורסמו באחרונה מצביעות כי המינהל הציבורי בישראל צועד לעבר כיוון אחר לחלוטין מזה שהיינו מורגלים אליו בעשורים האחרונים - "המועצה מכרה את התאגיד, התושבים יתחלקו ברווחים" ("מעריב", 6.5); "בפעם השנייה: איש לא רוצה לתפעל את חופי הכנרת" ("הארץ", 6.5); ו"הפנסיה שלנו יכולה לממן בניית מעונות לגיל הרך ולא רק כביש אגרה" (TheMarker, 6.5).

שלושת הידיעות האלה מראות כי בשירות הציבורי המודרני אין כבר כללים קשוחים. המערכת הציבורית מתנהלת כמו עסק פרטי מבחינת השיקולים ותהליכי קבלת ההחלטות, ולא בכדי חברת יבמ הקימה כבר לפני שנים רבות גוף המלווה את הפעילות המינהלית של גופים ציבוריים - IBM The Business of Government.

בכתבה אודות המועצה האזורית מטה אשר, שמחליטה למכור את חלקה בתאגיד המים ש"בבעלותה" לתשלובת מילואות, נכתב כי ראש המועצה פעל בדרך "עסקית" וחילק את ה"רווח" מהמכירה בין תושבי המועצה. כלומר, תושבי המועצה נהנים אישית ממכירה של נכס ציבורי. במקרה השני, המכרז לתפעול שלושה חופים בכנרת, שהופעלו על ידי אנשים פרטיים, נסגר ללא תוצאות מכיוון שאף איש עסקים לא היה מוכן לעבוד בתנאים ובמחירים שהוצעו במכרז. התוצאה: איגוד ערים כנרת יחזיר לעצמו את תפעול החופים ובכך יבצע "הלאמה" קלאסית - כפי שעשו לפני עשרות שנים. את החופים שוב ינהלו "פקידים ועובדים ממונים" של התאגיד - ואנו למודי ניסיון מה קורה במצב זה.

במקרה השלישי, דו"ח של דידי מסר לחמן, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, במסגרת קרן נדיב, מציע מודל להזרמת "כסף חדש" שיאפשר לפתח את השירותים החברתיים "ולהבטיח לאזרחי ישראל רמת חיים טובה יותר". הצעה זו יוצאת מהנחה כי חייבים להימצא פתרונות יצירתיים למצב של חוסר משאבים מספקים לשירותם חברתיים. לא כל דבר צריך לפתור במסגרת הדילמה של העלאת המיסוי למגזר העסקי ולעשירים מול קיצוץ בשירותים חברתיים. בעצם ההצעה באה לעודד מה שמכונה "משקיעים חברתיים" - מודל המצביע על פוטנציאל עצום של שילוב בין המגזר הציבורי לפרטי בפתרון בעיות רווחה.

שלושת המקרים מראים כי במינהל הציבורי החדש אין פרות קדושות. המינהל הציבורי יעמוד בפני אתגרים מסוג כזה אשר יחייבו אותו לקבל את ההחלטות הטובות ביותר עבור התושבים (הלקוחות) גם במחיר שבירת הפרדיגמות הנהוגות בשיח הקשוח באשר לדמותו. המינהל הציבורי החדש יהיה פתוח, גמיש, יצירתי, ובעיקר ישתף פעולה עם המגזר הפרטי.

הכותב הוא מנכ"ל להב - לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ