שוק ההון החדש: אג"ח לשיקום אסירים ומוסדות חינוך לגיל הרך - ישראל 2021 - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ישראל 2021

שוק ההון החדש: אג"ח לשיקום אסירים ומוסדות חינוך לגיל הרך

הצורך בהרחבת השירותים החברתיים מחייב הקצאת סכומי עתק שהממשלה והפילנתרופים מתקשים לספק ■ דו"ח חדש שחיברה דידי לחמן-מסר, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מציע כי במקום שמרבית המימון תגיע מהממשלה, יוקם שוק הון חברתי שיאפשר למגזר העסקי להשקיע במיזמים חברתיים ■ היוזמות והאנשים שמניחים את התשתית לשוק ההון החברתי בישראל ■ כתבה ראשונה בסדרה

2תגובות

מרבית האנשים שמעיינים בדו"ח השנתי מקרן הפנסיה שלהם, אם הבינו את מה שכתוב בו, בודקים ראשית את התשואה שהשיגה הקרן, שכן ברור כי ככל שהתשואה תגדל - כך תצמח הגמלה לעת זקנה.

עד כמה הנתון הזה מלמד באמת על האקלים שבו יבלו החוסכים לפנסיה את הגיל השלישי? האם הרחובות יהיו בטוחים מפשע? האם הם ייהנו משירותים מפותחים? האם נכדיהם יקבלו חינוך איכותי?

כעת דמיינו שכשתקראו בעיתון על ניירות הערך שבהם השקיעה קרן הפנסיה שלכם, תמצאו לא רק מניות של חברת טבע או אג"ח של דלק נדל"ן, אלא גם מוצרים פיננסיים מוזרים כמו "אג"ח לשיקום אסירים" או "הלוואה נושאת ריבית לבניית מוסדות חינוך לגיל הרך".

תומר אפלבאום

מי שסבורה כי זה אינו מרחיק לכת מדי היא דידי לחמן-מסר, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. בשנה האחרונה, במימון קרן יד הנדיב, היא שוקדת על כתיבת דו"ח שבוחן דרכים להזרמת "כסף חדש" לחברה האזרחית - כסף שיאפשר לפתח את השירותים החברתיים ולהבטיח לאזרחי ישראל רמת חיים טובה יותר.

השיטה שלחמן-מסר מבקשת לייבא היא הקמה של שוק הון חברתי. בשעה ששוק ההון המוכר משמש למימון המגזר העסקי, שוק ההון החברתי שמציעה לחמן-מסר להקים ישמש למימון צרכים חברתיים, באמצעות "השקעות חברתיות אחראיות".

הבעיות הן גם הזדמנות

הצורך של השירותים החברתיים במימון גובר נובע משני גורמים עיקריים. ראשית, הציבור מצפה לקבל שירותים שבעבר לא קיבל - החל בשירותי חינוך מתקדמים לגיל הרך וכלה בשירותים מפותחים לאוכלוסייה המזדקנת. שנית, גישות חברתיות חדשות בעולם דוגלות בנקיטת פעולות מניעה להקטנת הסיכון להתפתחות בעיות בתחומים כמו בריאות, רווחה ופשיעה. מובן שגם יוזמות אלה דורשות משאבים רבים.

את הדרישה לשירותים חברתיים מנסה לספק כיום בישראל קבוצה גדלה והולכת של אלפי ארגונים חברתיים - בעיקר עמותות ועסקים בעלי מטרה חברתית. מרבית הגופים האלה נמצאים במאבק הישרדות כלכלי מתמשך ובמחסור תמידי במשאבים. התקציבים הציבוריים וכספי הפילנתרופיה מספיקים לרוב לקיום הפעילות השוטפת בלבד, וחסר לגופים אלה הון לפיתוח הפעילות.

אחת הסיבות לכך היא שתקציב הארגונים בישראל תלוי בעיקר במקורות חיצוניים: יותר מ-50% מסך ההכנסות שלהם, המוערכות ב-100 מיליארד שקל בשנה, מגיעים מהממשלה. 20% מפעילותם ממומנת על ידי תורמים, רובם מחו"ל, ורק 30% הם הכנסות עצמיות, לעומת כ-50% במדינות אחרות במערב (ראו תרשים). בפועל, לא רק שהן לא מצליחות לצבור את ההון הדרוש להן להתפתח, אלא שהן גם נדרשות בתוקף על ידי התורמים ומשרדי הממשלה להפנות את כל המשאבים המתקבלים לטובת "לקוח הקצה" - למשל ניצול השואה או הילד הרעב - ומעט מאוד, אם בכלל, נשאר להוצאות עקיפות כמו שכר, שכר דירה ואחזקה, שלא לדבר על בניית תשתיות או טכנולוגיות, השקעה בתכנון או צבירת איתנות פיננסית.

לפי הדו"ח שכתבה לחמן-מסר, הבעיות של המגזר החברתי הן גם הזדמנות. מטרתו של הדו"ח להציג בפני מקבלי ההחלטות בישראל את תחום ההשקעות החברתיות בהתבסס על ניסיונן של מדינות אחרות, ולהציע כיצד לפתח תחום זה גם בישראל. בכתיבת הדו"ח השתתף אלעד כץ, ובצוות החשיבה היו חברים מנכ"ל משרד האוצר לשעבר ירום אריאב, סמנכ"לית הפיתוח העסקי בבית ההשקעות אי.בי.אי אלה אלקלעי, סמנכ"ל כספים במכתשים אגן לשעבר אלי אשרף, ומשנה למנכ"ל אנו"ש יהודה גוהר. את הפרק העוסק בהשקעות משפיעות בארה"ב כתב צוות מכון מילקן. התזמון של פרסום הדו"ח, בין הקיץ האחרון שאופיין במחאה חברתית להגדלת התקציבים החברתיים לבין התעוררות מחודשת אפשרית של גל ההפגנות - מגדיל את הסיכוי כי אוזנם של מקבלי ההחלטות תהיה כרויה לממצאיו.

כשהצמיחה לא מחלחלת

מגזר חשוב שהדו"ח פונה אליו הוא המגזר העסקי. בשונה מבעבר, כיום ברחבי העולם חלק מהדרישה להשקעה בחברה האזרחית מופנה אל המגזר העסקי, ובעיקר אל המוסדות הפיננסיים. לפי הדו"ח, די באחוזים בודדים מתיק ההשקעה של הציבור הישראלי כדי להגדיל משמעותית את היקף הכסף המופנה לצורכי החברה. ברקע מהדהדים דבריו של פרופ' מייקל פורטר, מומחה לאסטרטגיה ותחרותיות מהרווארד, שטוען כי תכלית פעולתה של החברה העסקית בימינו היא השאת ערך משותף, כלומר יצירת ערך לא רק לבעלי המניות, אלא לכלל העובדים, הלקוחות והקהילה שבה פועלת החברה.

סיון צדוק

"אנחנו צריכים להפסיק לחשוב במונחים של מגזרים נפרדים", אומרת לחמן-מסר. "התחומים החברתיים הם עניינם של כל המגזרים. כל מגזר יכול לתרום לשיפור תפקודו של המגזר האחר". לחמן-מסר קוראת לעולם העסקים לנצל את מיומנותו בהקצאת משאבים ובפתרון בעיות (כאשר הוא לא עסוק ביצירתן) גם לפתרון נושאים חברתיים.

שורה תחתונה כפולה

אופן הפעולה של שוק הון חברתי מזכיר את שוק ההון הרגיל. שוק ההון הרגיל מחבר בין עסקים הזקוקים להון לבין מקורות הכסף, והחיבור נעשה באמצעות מתווכים פיננסיים כמו בנקאי השקעות, קרנות הון סיכון או מערכת הבנקאות המסחרית - מתווכים שיודעים לפתח ולשכלל את מקורות ההון ולהתאים את ההיצע של כספי המשקיעים והחוסכים לביקוש להון ולאשראי של הפירמות.

בצד אחד של שוק ההון חברתי נמצאים ארגונים חברתיים ובצד האחר המשקיעים - מקורות ההון הקיימים כיום, תקציבי הממשלה והפילנתרופיה, שאליהם יצטרפו הכסף של ציבור החוסכים, המופקד בגופים מוסדיים כמו קרנות פנסיה, וכן השקעות של תאגידים עסקיים. בין הצדדים יתווכו שורה של מומחי מימון לתחומים חברתיים. התשואה הנדרשת מההשקעות בשוק ההון החברתי כפולה: תשואה כלכלית, המתבטאת ברווח כספי, ותשואה חברתית, שבאה לידי ביטוי בשיפור מצבו של הציבור.

"הכספים שנמצאים אצל המוסדיים הם כספי הציבור. הם צריכים להבטיח לנו פנסיה ראויה, אבל מעבר לכך הרי אנחנו רוצים לחיות בחברה שבה כאשר בבוא היום נלך להוציא את הגמלה מהבנק, לא ישדדו אותנו בדרך לשם", אומרת לחמן-מסר.

כמה זה עולה לנו

הדו"ח מציע שחלק מכספי הגופים המוסדיים יממנו השקעות חברתיות, כמו מקומות עבודה לנערים בסיכון, מוסדות לטיפול בקשישים או דיור בר-השגה. התנאי להשקעות החברתיות הוא שיהיה עליהן לספק למשקיעים רווח שלא יפחת מהשקעה באפיקים אחרים, ובסיכון סביר.

לדברי לחמן-מסר, "למעשה אין הבדל בין בניית מעונות לילדים עד גיל שלוש לסלילת כביש חוצה ישראל (כביש 6). שניהם תשתית ציבורית. אז מדוע כיום כסף מוסדי מושקע רק בכביש 6 ולא בבניית מעונות? כי בכביש 6 המדינה בנתה מודל של שימוש, אגרת הנסיעה, ואף סיפקה ערבות. המדינה צריכה לבנות חוזה שיכלול את רכיב השכירות של המעונות; יזם יקים את המבנה וישכיר אותו לטווח ארוך למטרת מעון ילדים".

את מציעה להעביר שירותים ציבוריים לגורם פרטי? האם לא נגד זה הפגינו מאות אלפים ברחובות בקיץ האחרון?

"לא, זאת לא הכוונה. הוויכוח במקרה הזה לא צריך להיות בעד או נגד הפרטה, אלא מי מספק את השירות, איך מספקים את השירות וכמה זה עולה לנו. אבל מהרגע שהחלטנו לספק שירותים באמצעות גורמים שאינם המדינה, צריך לוודא שהם מסופקים בצורה מיטבית. מה שכבר כיום מתופעל בידי גורמים חברתיים צריך להיות מתוקצב במחיר ריאלי, כדי שמי שמספק את השירות יקבל כלים שיאפשרו לו לספק את השירות החברתי בצורה המיטבית. אם הצרכנים לא יכולים לשלם עבור מלוא השירות, הממשלה או הציבור צריכים להשלים".

האם זה לא יוביל לגידול בעלויות המושתות על הציבור - למשל להגדלת התשלום להורים לילדים בגיל הרך?

"הבעיה המרכזית היא שהמחירים שמשלמת הממשלה לארגונים החברתיים אינם ריאליים, כי הם אינם מביאים בחשבון את המחיר המלא של השירות, ובכלל זה את מחיר הכסף ומחיר התשתית. נכון שהמחיר יהיה גבוה יותר, אבל הוא יהיה אמיתי, והמדינה תצטרך לתקצב אותו ולא להזניח את השירות לציבור או לצפות שהפילנתרופיה תממן אותו".

המקרה הישראלי

הדו"ח מצביע על כך שבכל מה שקשור לארגונים החברתיים, ישראל מפגרת אחר הנעשה בעולם, ולמעשה אין בה כלל התייחסות לבעיותיהם הכלכליות של הארגונים החברתיים ולצורך שלהם במימון. יתרה מכך, הדו"ח מציין כי לממשלה אין גישה אחידה באשר לאמצעים הנדרשים להתמודדות עם בעיות חברתיות: בעוד שבמקרים מסוימים, כמו בטיפול בבעיית האבטלה או בפיתוח עסקים קטנים ובינוניים, קיימת מעורבות ממשלתית במתן מימון ואשראי, ערבות מדינה והטבות מס - הרי שבנושאים כמו טיפול בעוני, באלימות או באסירים משוחררים לא יושמו דרכי מימון דומות, ועיקר המעורבות הממשלתית היא באמצעות רכישת שירותים חברתיים מעמותות.

בעיה נוספת שעליה מצביע הדו"ח היא שמקורות המימון לצרכים חברתיים מבוזרים בין משרדי ממשלה, רשויות מקומיות וארגונים ציבוריים ופילנתרופיים, הפועלים כל אחד בדרכו. התוצאה היא החמצת האפשרות לחבר משאבים ולשכלל את השימוש בהם, כמו גם לבדוק את האפקטיביות שלהם. הדבר גם יוצר עומס על הארגונים, שנאלצים לפנות למספר רב של גורמים כדי לקבל מימון לפעילותם.

עוד בעיה היא הנגישות לאשראי: גורם המימון העיקרי בישראל הוא מערכת הבנקאות, ולארגונים חברתיים אין מענה חוץ-בנקאי מסודר - למשל מוסדות לחלוקת אשראי לפיתוח אזורי או הטבות מס למשקיעים בארגוני מימון אזורי - ואין מתווכים פיננסיים חברתיים, כמו קרנות מימון חברתיות שיודעות לסייע ולהתאים את מקורות המימון לארגון החברתי.

בנוסף, הדו"ח מצביע על אחד החסמים בפני יישום שוק הון חברתי: תמחור חסר. בעוד הממשלה רואה במגזר העסקי בן ברית ומעניקה לו תמריצים כלכליים כאשר היא מצפה שיסייע במניעת אבטלה באזורי פריפריה או העסקת בעלי מוגבלויות, הרי שכשמדובר ברכישת שירותים מארגונים חברתיים, היא מתייחסת אליהם באופן שונה ומשלמת מחיר מינימום שעלול להוביל את הארגונים להפסדים ובוודאי לא לאפשר להם לצבור רווחים.

לדברי לחמן-מסר, "את אינטל מתמרצים כדי שתספק עבודה בפריפריה ולמובטלים. מביאים בחשבון שהיא צריכה גם להרוויח על ההון, ומכניסים זאת לחישוב. מדוע לא פועלים באותו היגיון כשמתקצבים שירותים חברתיים שניתנים על ידי ארגונים שפועלים לא למטרת רווח? הרי הארגונים האלה לא מושכים רווחים, ולכאורה זה אפילו עדיף".

לדבריה, "יש המון כסף שמושקע בתחומים חברתיים, אבל הוא לא מושקע בצורה חכמה. כשהממשלה תבין שהיא בעצם משקיעה חברתית, היא תתחיל להתייחס לכסף שהיא מחלקת כמו משקיע - כלומר היא תרכז משאבים, שזה אחד הדברים הכי חשובים בעולם העסקי. למשל, אם הממשלה היתה חותמת עם העמותות על חוזה לשלוש שנים, במקום לשנה, הן היו יכולות לקחת הלוואה מהבנק כנגד החוזה ולהשקיע בפיתוח משאבים. מינוף הוא תורת ההשקעות, וצריכה להיכתב תורת השקעות חברתית. קיומם של מתווכים פיננסיים שיצמחו מתוך שוק הון חברתי יוכל לסייע בכך".

המודל הבריטי האמריקאי

הדו"ח שחיברה דידי לחמן-מסר בעניין מימון שירותים חברתיים מיפה דוגמאות ממדינות שבהן הקימו תשתית ענפה להקמת שוק הון חברתי. אחת הבולטות שבהן היא בריטניה, שממשלתה הקימה לפני עשור את "כוח המשימה להשקעות חברתיות", שבראשו עמד סר רונלד כהן. גם במדינות אחרות, כמו ארה"ב וקנדה, חלה התפתחות בתחום, והן שימשו מודל לצוות הישראלי.

בבריטניה, המובילה בתחום, שוק ההשקעות החברתיות נתמך במעורבות ממשלתית גבוהה. אחת הפעולות היתה הקמת מוסדות פיננסים למימון ופיתוח קהילתי (CDFI) ויצירת תמריץ באמצעות מתן הטבות מס למשקיעים בגובה 5% בשנה למשך חמש שנים. בעקבות זאת הוקמו 20 גופי מימון אזוריים שהיקף פעילותם כ-60 מיליון ליש"ט.

צעד אחר היה החלטה על תמריצים לפיתוח גופי מימון והשקעה בתחומים חברתיים המאפשרים לארגונים ציבוריים, כמו קרנות פילנתרופיות ומפעל הפיס הבריטי, להשקיע את כספי הקרן (ולא רק את פירות הקרן) בגופי מימון והשקעה חברתיים תוך ציפייה לתשואה פיננסית וחברתית, במקום להפקידם בבנק. המחוקק הבריטי גם יצר סוג חדש של התאגדות המתאים לעולם החברתי. זוהי חברה בע"מ שבתקנון שלה נקבעו מטרות חברתיות, ושרשאית לחלק עד 30% מרווחיה לבעלי מניותיה.

גם בארה"ב ניתן לבצע השקעות חברתיות במגוון סוגי נכסים הנהנים מתמרוץ ממשלתי. עם המשקיעים נמנים קרנות פנסיה, קרנות פילנתרופיות ומשקיעים פרטיים.

לקרנות פילנתרופיות אמריקאיות יש היתר להשקיע את פירות הקרן, כ-5% מנכסיה, גם בתוכניות הנושאות תשואה מופחתת ולא רק לחלק מענקים. כך למשל, העניקה קרן Meyer Memorial Trust ל-Share INC, אלכ"ר במדינת וושינגטון, הלוואה בסך 750 אלף דולר בריבית של 2.25% בלבד.

החוק בארה"ב גם מאפשר למשקיעים פרטיים להעמיד הלוואות לרשות ארגונים ללא כוונת רווח באמצעות אגרות חוב המונפקות על ידי הממשלה, כשההחזר של החוב מבוצע על בסיס הכנסותיו של הפרויקט, והריבית בדרך כלל פטורה ממס. עד המשבר האחרון, היקף השוק הזה צמח ל-132 מיליארד דולר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#