ערב שהכל בו אפשרי - ישראל 2021 - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ירוחם

ערב שהכל בו אפשרי

סביב השולחנות העגולים במתנ"ס בירוחם, השיח של הקיפוח והפנייה לכיוון ירושלים לפתרון הבעיות פינו את מקומם לנרטיב אחר: מה אנחנו יכולים לעשות

4תגובות

ירוחם

>> ב-17:30, חצי שעה לפני שהיו אמורים להתחיל דיוני השולחן העגול במתנ"ס בירוחם, הייתי משוכנע שזה לא יקרה. גשם התחיל לרדת כמה דקות קודם לכן, והפסקות חשמל כלליות חזרו בכל רבע שעה. צריך להיות עקשן במיוחד לצאת ביום כזה מהבית ולקוות שכשנגיע למתנ"ס יהיו שם אור או חימום.

אלי הרשקוביץ

אבל ב-18:15 החל להתמלא לפתע האולם במתנ"ס וב-18:30 כבר התמלאו חמשת השולחנות העגולים שבחדר: מגיל 14 ועד גיל 80, עולים חדשים וצברים, עובדי עירייה ועובדי המגזר הפרטי, מורים ותלמידים, אנשי אקדמיה ועובדי צווארון כחול.

להתארגנויות קהילתיות, מקומיות, תמיד יש עוצמה וכוח - אבל אף שנושא המחאה של הקיץ כמעט שלא עלה סביב השולחן היא ריחפה שם מעליו. היא שהעניקה לגיטימציה לסוג השיח הזה, וייתכן שהיא אחת הסיבות להיעדרה המוחלט של הגישה הצינית סביב השולחן.

השיח מסוג "הפוליטיקאים מושחתים", "חבל על הזמן", "לא יהיה שינוי" פינה את מקומו לשיח אחר: מה ניתן לעשות ואיך עושים את זה. את הדיון הובילה בחורה צעירה בשם סיון, שעובדת במשרד ממשלתי בתחום ההדרכה. הנושא היה מנהיגות ציבורית מקומית.

הדיון נפתח בשאלה מה ההבדל בין ניהול לבין מנהיגות - ומתברר שגם בשולחן עגול אקראי לכל אחד יש דעה. עד מהרה הדיון התגלגל לשאלה אם קהילה כמו ירוחם זקוקה לניהול מקצועי שיגיע מחוץ לאזור או למנהיג מקומי. בסוף הוחלט שמה שדרוש הוא מנהיג שהוא גם מנהל - אם צומח כזה בעיר מה טוב, אבל זה לא תנאי הכרחי. גם בשולחן עגול במתנ"ס בירוחם מאמינים שכל הדרכים לקפיצת מדרגה עוברות דרך הניהול המקומי.

מהו החסם העיקרי בפני קפיצת מדרגה - האם זו הממשלה? התקציבים? ייתכן, אבל השיח של הקיפוח והפנייה לכיוון ירושלים לפתרון הבעיות פינו את מקומם לנרטיב אחר: מה אנחנו יכולים לעשות. רוב המשתתפים בדיון סבורים שהיעדר מכנה משותף רחב בין תושבי העיר, המביא לפוליטיקה של אינטרסים צרים שמפרידה בין המחנות, מקשה על המנהיגות לממש את הפוטנציאל של העיר. אם היו לנו יעדים משותפים וניהול שממוקד רק בהם היינו במקום אחר.

כן, באופן לא מפתיע ירוחם נראית אחרי פחות משעה של דיון במתנ"ס כמיקרוקוסמוס ישראלי: רק 9,500 תושבים בעיר - אבל שורה של קבוצות מושכות כל אחת לכיוונה שלה ולא מתלכדות יחדיו למטרה אחת משותפת. האם אין שום סולידריות בעיר? יש, אומר לי יורם, כ-20% מתושבי העיר מתנדבים בפעילויות חברתיות שונות, אבל כשמדובר בפוליטיקה - שוב רב המפריד על המחבר.

יש כל כך הרבה סיבות חיצוניות לקשיים של ירוחם, אבל משתתפי השולחן בוחרים מרצונם להביט פנימה לשאלה איך התושבים עצמם יכולים להקפיץ את העיר. אם יש כאן עדיין נרטיב של חוסר אונים, חשש או אדישות - הרי לפחות הערב אין לו זכר. אפילו כשעולה נושא המחירים בסניף שופרסל המקומי, האפשרות להתארגן ולדרוש הורדה במחיר נראית טבעית לחלוטין. הקיץ הזה נתן כוח לאנשים, לפחות בתפישה העצמית והמודעות שלהם.

רפי משוכנע שזה פספוס אדיר שרק חמישה שולחנות עגולים נפתחו הערב בעיר - אפשר היה להביא לכאן מאות מתושבי ירוחם, זה היה מכפיל כוח אדיר. מתפתח דיון על אפשרות להקים מהלך של עשרות שולחנות. יורם מעיר ש"אז יהיו כאן מאות דעות" ורפי אומר שיש לזה עדיין פוטנציאל לייצר שינוי.

לקראת הסוף סיון מגלה סוד: היא גרה בירושלים, אבל חולמת לבוא לגור בירוחם. נראה לה מקום מדליק, היא רוצה להיות מורה לאזרחות, אבל כרגע היא בעיקר מחפשת חתן. אין בעיה, השולחן מתגייס מיד, ירוחם יכולה להציע גם חתנים. בערב הזה הכל אפשרי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#