לידה לחוצה, מונשם שנפרד ממשפחתו וניצל - וספר תורה: עדות מצולמת מבית החולים שבמוקד הקורונה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רוני לינדר
תצלומים: עופר וקנין
רוני לינדר
תצלומים: עופר וקנין

זה מסוג התמונות שיכולות לצוץ רק במוחו הקודח של תסריטאי שהלך קצת רחוק מדי, אבל ביום שני בבוקר כשביקרנו בבית החולים החרדי מעייני הישועה בלב בני ברק, ההרגשה הייתה שאנחנו צופים בסצנה כמעט טבעית: הרופא הערבי, ד"ר עבד זחאלקה, נכנס במיגון מלא אל מחלקת הקורונה כשהוא אוחז בידו ספר תורה עטוף בטלית, שישמש מעתה את המאושפזים במחלקה. את הספר העבירו מבית הכנסת של בית החולים, שם אין לו כל שימוש כרגע. באופן מעט אירוני, מחלקות הקורונה הן המקומות היחידים בישראל שבהם מותר כיום להתפלל במניין, מאחר שרק על מי שכבר נדבק בקורונה לא מרחפת יותר סכנת ההדבקה.

זחאלקה הוא רופא טיפול נמרץ בבית החולים כבר הרבה שנים. במקור הוא מכפר קרע, אך בשנים האחרונות מתגורר בפתח תקווה. לדבריו, במעייני הישועה הוא "מרגיש בבית, ולא רק בבית החולים, אלא בכלל בבני ברק. אני כמו בן בית פה אצל הרבה משפחות בעיר". אחרי שנים ארוכות במוסד הרפואי החרדי, לדבריו הוא גם "מכיר טוב מאוד את ההלכה היהודית".

ד"ר זחאלקה מכניס ספר תורה למחלקת קורונה בבי"ח מעייני הישועהצילום: עופר וקנין
הכנסת ספר תורה למחלקת הקורונה בבי"ח מעייני הישועהצילום: עופר וקנין

דקות אחדות לאחר מכן כבר עומדים המאושפזים, שמצבם מאפשר זאת, ומתפללים בהתרגשות עם ספר התורה. גם שאר אנשי הצוות במקום, שילוב בין חילונים, חובשי כיפות סרוגות, חרדים וערבים, מתרגשים מאוד מהמחזה. הם נאספים מול המסך שבו מצולמים המתפללים שנמצאים כמה מטרים מהם, אבל בהפרדה מלאה, באזור סטרילי מרושת במצלמות. "זה נותן להם משמעות ומחזק אותם, ומסייע בהחלמה", אומרת לנו האחות הכללית מיכל בן דב, מהנהלת הסיעוד של בית החולים. "אלה אנשים שרגילים להתפלל כל יום", היא אומרת, "ובמציאות המאוד לא פשוטה שלהם כאן בבידוד - זה נותן להם כוח".

גם עבור זחאלקה, הכנסת ספר התורה למחלקה היתה רגע מרגש: "הרגשתי שאני עוד יותר מחזק את הקשר, שאני חלק מהמקום, מהאנשים, מהמסורת". הוא מסכים כי לאמונה יש לדבריו תפקיד חשוב בהחלמה: "אני אדם מאמין ואני רואה פה הרבה אנשים מאמינים והרבה מהרבנים של בני ברק. אני גם חושב שיש קשר בין אמונה להצלחה בטיפול: רואים את האנשים שפשוט מוותרים, לעומת אנשים שהיו במצב קשה מאד ומתמודדים בצורה מדהימה עם המחלה ומתאוששים".

מעייני הישועה הפך בשבועות האחרונים לאחד ממוקדי הקורונה המרכזיים בישראל. בית החולים הקטן אינו בית חולים ממשלתי אלא חברה בע"מ שמוחזקת על ידי עמותת מעייני הישועה. זהו מה שמכונה בישראל בית חולים "ציבורי פרטי" - הוא הוקם מכספי תרומות כדי לשרת את תושבי בני ברק כחברה בע"מ, מנוהל על ידי עמותה, ומתקיים משילוב בין הכנסות מקופות החולים; כספי ביטוח לאומי עבור הלידות הרבות שמתרחשות בו; תרומות מהארץ ומחו"ל; ובשנים האחרונות גם תמיכה מהמדינה בסכומים של כמה מיליוני שקלים בשנה. יש לו ועד רבנים לצד דירקטוריון, והוא מותאם לצורכי הציבור החרדי וההלכה. 

מצד אחד, בית החולים הוא ציבורי, משום שיש בו חדר מיון והוא מחויב לשרת כל אדם שפונה אליו בלי להפעיל שיקולים כלכליים, וגם מפוקח על ידי משרד הבריאות בהיבטים של איכות הטיפול ושמירה על סטנדרטים רפואיים. מצד שני, העובדה שהוא פרטי מאפשרת לו לקיים שירותי רפואה פרטית בתשלום (שר"פ) לצד הרפואה הציבורית, וגם לא להיות מחויב להסכמי השכר הקיבוציים של בתי החולים הממשלתיים עם הצוותים הרפואיים.

בית החולים, שבדרך כלל פועל הרחק ממוקד תשומת הלב של מערכת הבריאות, מצא את עצמו בלב האירוע: מיקומו בבני ברק, שהיא מוקד ההתפרצות הגדול מחוץ לירושלים, הפך אותו למרכז גדול של טיפול בחולי קורונה. בבוקר בו אנו מבקרים בבית החולים, מאושפזים בו 57 חולים, מהם 17 במצב קשה ו-11 מונשמים. אלה מספרים שגדולים בהרבה אפילו מבתי חולים שלישוניים (מרכזי על) כמו סורוקה בבאר שבע ורמב"ם בחיפה, ואפילו יותר מבית החולים השרון שהוגדר כייעודי לחולי קורונה.

מעייני הישועהצילום: עופר וקנין

"המגפה הזאת לא מנוהלת"

יחסית לעובדה שהוא ניצב בחזית האירוע, הכניסה לבית החולים די מפתיעה: הדבר הראשון שמבחינים בו הוא השקט. חצר בית החולים, שבדרך כלל שוקקת, כמעט ריקה. בכניסה למתחם הוקם אוהל גדול שאליו נכנס כל חולה שמגיע לבית החולים, שם יעבור בירור ובדיקה קצרה. אם הוא חולה "רגיל" - הוא יופנה למיון הרגיל, ואם הוא חשוד כחולה קורונה - יעבור בדיקת קורונה במקום, שאת תוצאותיה יקבל תוך ארבע שעות בלבד. עד אז ישהה בתוך האוהל.

כל העובדים בכל המחלקות ממוגנים לאורך כל היום במיגון מלא: לאחר שרבים נשלחו לבידוד ונדבקו בעקבות מגע עם חולים, כבר למדו פה לא לקחת סיכון. כשהבין בית החולים את עוצמת האירוע, המחלקה הכירורגית בבניין החדש פונתה, ונהפכה למחלקת קורונה. המחלקה כולה נראית כאילו "יצאה מהניילונים" - רחוק ממה שאפשר לדמיין כשמדברים על בית חולים קטן ועמוס בבני ברק.

אוהל המיון בכניסה לבי"ח מעייני הישועהצילום: עופר וקנין
בית החולים מעייני הישועהצילום: עופר וקנין

המחלקה הכירורגית, לעומת זאת, "חזרה שנה וחצי לאחור, לבניין הישן, כי עכשיו כמעט אין ניתוחים", מסביר לנו פרופ' מוטי רביד, המנהל הרפואי של בית החולים. רביד, שלא רוצה לחשוף את גילו, חצה כבר לפני הרבה שנים את סף הגיל שהופך אותו לחלק מהאוכלוסיה שבסיכון, והוא אף מגדיר את עצמו גם כ"קבוצת סיכון קשה". סביבו חלו ונשלחו לבידוד המזכירות שלו, אחיות, רופאים ורופאות ואנשי צוות נוספים, ולדבריו הוא "חשוף לקורונה מבוקר עד ערב", אך הוא בינתיים אפילו לא נדרש לבידוד, וממשיך לנהל את העניינים. 

"אנחנו מסתדרים עם כמות המונשמים, ועד עכשיו העברנו רק מטופל אחד לאיכילוב. זה קרה בשבוע השני, כשחשבנו שיזדקק למכונת אקמו (מכשיר המחליף את פעילות הלב והריאה, עבור אנשים שההנשמה לא יכולה לסייע להם; ר"ל) - וגם אז באו אלינו בטענות למה העברנו חולה". לדבריו, "המגפה הזאת לא מנוהלת. ברור שהיה צריך להיות גורם מרכזי שמנווט את החולים בין בתי החולים. יש חולים שמגיעים לפה במצב מסוים ומצבם מידרדר, אבל יש גם חולים שכבר מגיעים כשהם במצב קשה. היה צריך להיות נוהל שבו הפרמדיק של מד"א שמגיע אל החולה שואל את המרכז שמנהל את האירוע לאן לפנות את החולה".

פרופ' מוטי רביד, המנהל הרפואי של בית החולים מעייני הישועהצילום: עופר וקנין

באין יד מכוונת מגבוה לגבי אשפוז החולים, רביד אומר כי הוא מסתמך על קשריו הטובים עם בתי החולים הגדולים השכנים - איכילוב, אסף הרופא ושיבא - "ואם נצטרך עזרה נוכל לקבל מהם".

מה למדתם עד היום על המחלה הזאת?

לומדים כל יום דברים חדשים. רוב החולים הקשים הם מבוגרים עם עודף משקל, סוכרתיים, וחלקם גם עם מחלות ריאה. יש פה ושם צעירים במצב קשה, אבל הם המיעוט. למדנו שהמחלה מתחילה לאט, ואחרי הופעת הסימפטומים, השבוע השני הוא קריטי. זה הזמן שרואים מה התגובה של הרקמה לשינויים שהווירוס חולל בה, וזה שלב שיכול להיות קטלני. נאדיות הריאה מתמלאות בנוזלים וצריך לעשות הנשמה בלחץ, ולפעמים גם לחבר לאקמו. יש גם ויכוח שלם לגבי תרופות מדכאות חיסון ואם כדאי לתת אותן. בשורה התחתונה, יש המון שאלות ומעט תשובות ,אבל מה שבטוח הוא שהטיפול התומך הוא הקובע: היכולת להנשים, והידע כיצד להנשים נכון".

בני ברק, החודשצילום: עופר וקנין
בני ברקצילום: עופר וקנין

ד"ר זחאלקה אומר: "זה וירוס לא צפוי. מה שמפתיע במחלה הזאת זה מהירות ההתקדמות שלה. יש אנשים שמהר מאד מצבם מידרדר והם הופכים לחולים קשים ביותר, שצריך להתמודד על החיים שלהם. זה מחייב אותנו להיות ערים לכל שינוי הכי קטן אצל החולה".

איך זה מתבטא?

"כשאתה רואה למשל אדם שמדבר איתך כמעט כרגיל, אבל הבדיקות שלו מעידות על הידרדרות. קורה שאני אומר לאדם הזה: 'אנחנו עומדים להנשים אותך כי יש אצלך הידרדרות משמעותית', והוא עונה: 'איך זה יכול להיות? אני נושם בסדר'. אבל אני רואה שהאדם הזה כבר מתנשם, למרות שהוא עוד לא מרגיש את המצוקה הנשימתית שמתקרבת. זאת המחלה - היא כל כך דוהרת, שהחולים עוד לא מספיקים להפנים".

אנשי צוות בבי"ח מעייני הישועהצילום: עופר וקנין

ואתם מחליטים להנשים עוד לפני ההידרדרות הגדולה?

"כן, כשהמחלה לפי הבדיקות מאד מתקדמת אנחנו רוצים להנשים דווקא עכשיו, כשהאדם עוד מרגיש בסדר, לחבר אותו להנשמה כי עוד מעט המצב יהיה ממש קריטי".

הבעיה המרכזית כרגע, אומר רביד, אינה מחסור בעמדות הנשמה, אלא דווקא בעיה של כוח אדם: "היו לא מעט מקרים של אנשי צוות שחלו, ורבים שיצאו לבידוד. כרגע יש לנו 30 אנשי צוות בבידוד", הוא מספר. ככל שעובר הזמן, הצוותים לומדים להתמגן טוב יותר וגם נהלי העבודה מצליחים לצמצם את פוטנציאל ההדבקה.

בית חולים מעייני הישועהצילום: עופר וקנין

לידה עם מסכת מגן

אחד הנהלים האלה נוגע למחלקה מהחשובות בבית החולים: מחלקת היולדות. כמו בכל בית חולים, גם במעייני הישועה מחלקת היולדות היא מקור הכנסה מרכזי וחשוב, ובימי קורונה - יש ירידה במספר היולדות שמגיעות: "יש לנו ירידה בלידות, כי משום מה אנשים חושבים שמסוכן להגיע לפה", אומר רביד, "אבל זה לא נכון: המחלקה היחידה שבה עדיין אף רופאה או אחות נדבקו בה היא היולדות". הנוהל שהונהג בבית החולים הוא הפרדה לשתי מחלקות: אחת ליולדות רגילות, ושנייה יעודית ליולדות חולות קורונה.

בזמן שאנחנו מבקרים במקום, אחת היולדות חולות הקורונה, שכבר השתחררה לבידוד ביתי, מתקשרת להודות לאנשי הצוות. היא אובחנה כחולת קורונה שבוע לפני הלידה, והגיעה ללידה באמבולנס ממוגן ישר למחלקה הייעודית. הלידה עצמה, הרביעית במספר עבורה, היתה לדבריה "כמו לידה פרטית: הגעתי מפוחדת, לבד, באמבולנס אחרי שאפילו לא הרשו לבעלי ללוות אותי למטה, וקיבלה אותי מיילדת בשם דניאל שפשוט לא עזבה אותי כל הלידה. הייתי עם מסכה ומגן שקוף והיה לי לא נעים שאולי אדביק את הצוות, אבל הרגיעו אותי וטיפלו בי בצורה מדהימה".

צילום חזה רנטגן של חולה קורונה, בי"ח מעייני הישועהצילום: עופר וקנין

אחרי הלידה היא הופרדה מהתינוקת, שלא נדבקה בווירוס, ועברה למחלקת הקורונה בבית החולים, ולאחר מכן עברה לבידוד ביחידת דיור מול ביתה בבני ברק. עד שתבריא, בעלה מטפל בתינוקת. "זו חוויה מאוד לא פשוטה אבל נעבור את זה", היא אומרת.

אודליה שרון, מנהלת השירות הסוציאלי, נמצאת גם היא במחלקה לאורך היום, ומספרת כי לצד האתגר הרפואי קיים גם קושי נפשי גדול: "החוויה של חולי הקורונה ובני המשפחה קשה. אלה אנשים שלמעשה מאבדים את החופש שלהם ונשלחים לבידוד לזמן ארוך, רחוק מהמשפחה ומהקהילה. יולדות מופרדות מהתינוק ומשאר בני המשפחה. אנחנו משתדלים לעזור להם והם עושים שיחות בטלפון ובזום עם המשפחות, אבל אלה אירועים קשים", היא אומרת, ומספרת כי "כבר קרה שהיינו צריכים להיעזר בפסיכיאטרים". לכן, לדבריה, אירועים כמו סדר פסח במחלקה או הכנסת ספר תורה - הם ממש כמו אוויר לנשימה עבור החולים.

אשת צוות בבית החולים מעייני הישועהצילום: עופר וקנין

טקס המיגון

מחלקת הקורונה מתחלקת לאגף שבו מאושפזים החולים הבינוניים והקלים, ולטיפול נמרץ שבו מאושפזים המונשמים והחולים הקשים. כל המטופלים במחלקה כרגע הם חרדים, בגילים ומצבים מגוונים יותר מהרגיל במחלקה פנימית: ביניהם, ארבעה מטופלים בעשור הרביעי לחייהם, חלקם במצב קשה, וגם נער ונערה במצב בינוני. בנוסף, מגיעות לפה יולדות חולות קורונה אחרי הלידה. כתוצאה מכך, גם הצוות מגוון מאוד. "יש פה קיבוץ גלויות של אחיות", אומרת בן דב. "אחיות טיפול נמרץ, לצד אחיות פנימית, נשים ויולדות, אחות ממחלקת ילדים ועוד". 

אנשי צוות מתמגניםצילום: עופר וקנין

בשטח הסטרילי שמסביב למחלקה מסתובבים אנשי צוות רבים שצופים באמצעות מצלמות ומסכי מחשב על החדרים ונכנסים אליהם כשצריך לבדוק ולטפל, כשהם ממוגנים מכף רגל ועד ראש.

תהליך המיגון הוא כמעט טקסי, והוא כולל: חלוק עמיד מים (ניתן לבחור אחד משני סוגים), כובע נזירה שמכסה את הפנים והצוואר, מגן פנים ומסכת N95, שני זוגות כפפות וערדליים. כל כניסה לתוך המחלקה מחייבת בלבוש המלא, ובכל יציאה הציוד כולו, למעט משקפי המגן הרב פעמיים, מושלך לפח. "ההתפשטות מציוד המגן היא המסוכנת", אומרת מרלן טהר, האחות האחראית על מחלקת פנימית וכתר. "לכן, מקפידים פה מאוד על אופן ההתפשטות ושמישהו יפקח על איש הצוות שמתפשט".

טהר מספרת על הצלחות שכבר היו במחלקה: "היו לנו כבר כמה וכמה מטופלים מונשמים שנגמלו מהנשמה. האנשים שנפטרו פה עד היום היו חולים במצב ירוד ביותר. מבחינת הצוות אין כזה דבר להגיד שאם האדם מונשם זה סוף הדרך. היום יש פה מטופל בן 60 שהיה במצב מאוד קשה וכבר נפרד מהמשפחה והונשם, ולצוות היה מאוד קשה לראות את ההידרדרות שלו. המטופל הזה התאושש, נגמל מההנשמה והיום הוא כנראה יקבל בדיקת קורונה שלילית שניה ויעבור למחלקה פנימית רגילה. זה מה שמעודד אותנו ונותן לנו כוח".

בית החולים מעייני הישועהצילום: עופר וקנין

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker