הממשלה מפקירה את האזרחים: החיים והבריאות שלנו בידיים שלנו

מרוב תקנות דקדקניות, קנסות ואיסורים, אין פלא שכמעט שכחנו מהעניין הבסיסי הזה: בהנחה שאין שוטר בכל פינת רחוב ואיש לא יידע אם הפרנו תקנה כזאת או אחרת - האחריות חוזרת לידיים שלנו

רוני לינדר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שוטר משוחח עם אשה שמפירה את הנחיות הסגר בלונדוןצילום: Matt Dunham/אי־פי
רוני לינדר

הממשלה לקחה הלילה סיכון לא מבוטל, כשהקלה משמעותית בהגבלות על הציבור. המציאות של היום (א') בבוקר שונה מהותית מזו של החודש האחרון: אישור לחיבור בין ילדים משלוש משפחות, שמגדיל מאוד את טווח המפגשים בין ילדים וכמות ההדבקות האפשריות; הפעלת החינוך המיוחד; הרחבה משמעותית של המסחר; פתיחת מקומות העבודה כמעט לגמרי; ותפילות במניינים של עד 19 איש.

אך האם מישהו באמת יקפיד להגביל את המניין ל-19 איש? מי יוכל לדעת אם אדם נמצא במרחק 500 או 600 מטר מביתו (כפי שהתריע גם השר לביטחון פנים עצמו)? ומי יוכל להוכיח שהמשפחות שהתכנסו יחד הן אכן המשפחות הקבועות? התקנות האלה ורבות אחרות, קשות עד בלתי אפשריות לאכיפה.

אזרח עם מסכה במרכז רמת גןצילום: אייל טואג

לממשלה לא היתה הרבה ברירה: המשק משותק, ואנשים רבים נמצאים על סף הידרדרות לעוני. בו בזמן, מערכת הבריאות עומדת בצורה מרשימה באתגר. איננו רואים קטסטרופה רפואית בבתי החולים אלא להיפך - התמתנות במספר החולים המאובחנים והחולים הקשים והמונשמים. בתי החולים עודם רחוקים מאוד ממצב של אי-ספיקה בטיפול בחולי קורונה, וטווח הביטחון גדול.

ההקלות עצמן נראות בחלקן כמו אוסף מבולבל של הנחיות שהן תוצר של לחצים פוליטיים ואחרים. מה הקריטריונים שהנחו את הממשלה למשל לאשר תפילה במניין של עד 19 איש אבל לא לאפשר לימודים בקבוצות קטנות או כניסה לפארקים ולחוף הים? מדוע מאפשרים פתיחה של חנויות רהיטים, ספרים וכלי בית אבל לא חנות בגדים? מה הטעם בפתיחת המסחר אם עדיין יש מגבלה של יציאה למרחק 500 מטר מהבית? ועוד שאלות שאין עליהן מענה או הצגה סדורה של השיקולים שהנחו את ההחלטה.

ואולם לאור ההקלות המשמעותיות, ייתכן כי האירוע הבריאותי המשמעותי מתחיל בעצם היום בבוקר. בתי החולים וקופות החולים צריכים להיערך לעלייה במספר החולים והחולים הקשים, ולקוות שלא תהיה תלולה ומעריכית. בנוסף, סביר להניח כי עם שחרור הפקק תהיה גם עלייה משמעותית בכמות האיכונים של השב"כ ויופצו יותר הוראות להיכנס לבידוד. אם בתקופה של סגר מוחלט קיבלו כמעט 50 אלף איש הודעות כאלה - תארו לכם מה יהיה המספר במצב של הגבלות מתונות יותר.

זה גם הזמן לדבר על דבר שלא מודגש מספיק, ואולי גם הולך לאיבוד בתוך אוקיינוס ההגבלות, התקנות והחוקים: אחריות אישית. מרוב תקנות דקדקניות, קנסות ואיסורים; מרוב כעס על הפרת תקנות של אחרים - אין פלא שכמעט שכחנו מהעניין הבסיסי הזה: החיים והבריאות שלנו נמצאים בידיים שלנו.

זה הזמן לשמירה על ריחוק חברתי, חבישת מסכות במרחב הציבורי, ניהול סיכונים אישי ובחירה מושכלת ומחושבת בין חלופות. בהנחה שאין שוטר בכל פינת רחוב ואיש לא יידע אם הפרנו תקנה כזאת או אחרת - האחריות חוזרת לידיים שלנו.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker