כמה שנות חיים שווים לימודים באוניברסיטה? הנתון המדהים נחשף

נתונים שמפרסם היום משרד הבריאות ממחישים עד כמה המצב הבריאותי של ישראלים מושפע ממצבם הכלכלי־חברתי, ממקום מגוריהם ומהלאום שלהם ■ לא ניתן לשייך את כל הפערים לבעיות במערכת הבריאות - אך יש לה תפקיד חברתי משמעותי בניסיון לצמצם אותו

רוני לינדר
בוגרי אוניברסיטה בניו יורק
בוגרי אוניברסיטה (אילוסטרציה)צילום: REUTERS

אמור לי כמה שנות לימוד יש לך ואנבא את תוחלת החיים שלך: בישראל יש פער עצום בתוחלת החיים בין אנשים מרמות השכלה שונות. המספרים מדהימים: גבר שלא סיים תיכון ולמד פחות מ–11 שנות לימוד יחיה בממוצע 76.6 שנים, בעוד שגבר עם השכלה על־תיכונית או אקדמית יחיה 84.5 שנים — כמעט שמונה שנות חיים נוספות. אישה עם השכלה נמוכה תחיה עד גיל 81.9, לעומת אישה עם השכלה אקדמית שתחיה שש שנים שלמות יותר, ותאריך ימים עד גיל 87.9. הנתונים האלה מתפרסמים היום על ידי משרד הבריאות לקראת הכנס "מערכת הבריאות מתמודדת עם אי־שוויון".

החדשות הטובות: במשרד הבריאות מודעים לכך שגם בתוך מערכת הבריאות הלכאורה שוויונית; ולמרות חוק ביטוח בריאות ממלכתי שבמסגרתו מבוטחים כל אזרחי ישראל; ועל אף השאיפה ל"צדק, שוויון ועזרה הדדית" שלאורו נכתב החוק — קיימים בישראל פערי בריאות לעתים קיצוניים בין אוכלוסיות שונות. המשרד מקצה לנושא התייחסות מיוחדת, והגדיר את צמצום האי־שוויון כאחד מהיעדים האסטרטגיים שלו.

תינוקות במרכז מתים פחות

החדשות הרעות הן הפערים עצמם — ההבדלים לעתים בלתי־נתפשים בין ערבים ויהודים, עניים ועשירים, תושבי הפריפריה ותושבי גוש דן, ועוד.

פערים בכל מיני צבעים

מערכת הבריאות היא רק חלק מהסיפור: מצב שבו אדם עם השכלה נמוכה יחיה שנים רבות פחות מחברו בעל ההשכלה הגבוהה יכול לנבוע משלל סיבות, שרק חלקן קשורות למערכת הבריאות. בצד של מערכת הבריאות, השכלה נמוכה נמצאת במתאם גבוה לעוני, ואנשים עניים גרים יותר בפריפריה הגיאוגרפית עם נגישות נמוכה יותר לשירותי בריאות. עניים גם יתקשו לעתים לממן השתתפות עצמית בשירותים ומוצרים בסיסיים כמו תרופות וטיפולים, ויתקשו להגיע לבית חולים מבחינה תחבורתית. מהצד שאינו קשור למערכת הבריאות, אנשים משכילים פחות ועניים יותר מעשנים יותר, מתעמלים פחות, ומתקשים יותר לממן מזון בריא אך יקר כמו פירות וירקות, לחם מלא ועוד.

דוגמה בולטת לכך היא המחלה שנחשבת לבעיה הבוערת של העולם המודרני: הסוכרת. "הגביע הקדוש" של ארגוני בריאות הוא להגיע לשיעורים גבוהים של איזון סוכרת — שמירה על ערכי סוכר תקינים אצל המטופל, בדרך כלל על ידי שמירה על אורח חיים בריא שמתבטא בתזונה נכונה ופעילות גופנית לצד טיפול תרופתי.

איפה שיעורי התמותה הגבוהים ביותר?

איזון סוכרת קשור להפחתה משמעותית בסיבוכים הרבים של המחלה: מחלות לב וכלי דם, עיוורון, אי־ספיקת כליות ועוד. סיבוכים אלה קשורים לא רק בפגיעה קשה באיכות חיי המטופלים, אלא גם בקיצור חייהם. במלים אחרות: חולה סוכרת לא מאוזן צפוי לחיות פחות מחולה מאוזן.

במערכת הבריאות הישראלית איזון הסוכרת הוא אחד ממדדי האיכות של קופות החולים, ועבודה רבה מושקעת במטרה להביא כמה שיותר חולים לאיזון.

כבר שנים רבות ידוע כי הסיכוי לחלות בסוכרת גבוה יותר בקרב מטופלים ממעמד כלכלי־חברתי נמוך יותר. דו"ח משרד הבריאות, שמתבסס על נתוני המרכז הלאומי לבקרת מחלות, ממחיש כי פערים בין קבוצות שונות בציבור הישראלי משפיעים על איזון הסוכרת, כלומר על הסיכוי של חולה הסוכרת לחיות שנים רבות יותר עם המחלה ובאיכות חיים סבירה.

אקדמאים חיים יותר

על פי הנתונים, שיעור החולים הלא מאוזנים גבוה יותר בפער גדול בישובים הערביים: היישוב עם השיעור הגבוה ביותר בארץ של חולי סוכרת לא מאוזנים הוא עין מאהל שבצפון, שבו לא פחות מ–41% מהתושבים חולי הסוכרת בגיל 25 ומעלה אינם מאוזנים.

אחריו ברשימה השחורה: המועצה המקומית הבדואית תל שבע בדרום, עם שיעור של 38% חולי סוכרת לא מאוזנים. גם בקרב היישובים היהודיים נמצאים בראש הרשימה יישובים מאשכולות חברתיים־כלכליים נמוכים־בינוניים — ובראשם קרית מלאכי עם 25% מחולי הסוכרת שאינם מאוזנים, ואחריו עכו, ערד, דימונה ומגדל העמק. היישובים שבהם השיעור הנמוך ביותר של חולי סוכרת לא מאוזנים (עד 10% מכלל החולים ביישוב) הם יישובים יהודיים מבוססים: קרית אונו, בנימינה־גבעת עדה, גבעת שמואל, תל מונד, קדימה־צורן, מבשרת ציון ורמת השרון.

עניים משתמשים פחות בביטוח שלהם

הדו"ח מציג גם פערים מסוגים נוספים: כך למשל, נמשך הפער בין מחוזות שונים בכוח אדם רפואי (כלומר המספר לנפש של הרופאים והרופאות, האחים והאחיות וכוח העזר בכל מחוז). במחוז תל אביב, למשל, מועסקים 5.3 רופאים ורופאות לכל 1,000 איש, לעומת שיעור של פחות מחצי — 2.1 רופאים ורופאות ל–1,000 איש — במחוזות הדרום והצפון. במחוז הדרום גם קיימת מגמה של ירידה חדה למדי בשיעור הרופאים והרופאות בשנים האחרונות: מ–3.1 ל–1,000 נפש בשנים 2013 עד 2015, ל–2.1 רופאים ב–2015–2017.

היישובים הכי לא מאוזנים

פערים גדולים קיימים גם בכיסוי הביטוחי בין עניים לעשירים ובין יהודים לערבים. יהודים מבוטחים בשיעורים גבוהים יותר הן בביטוח המשלים של קופות החולים והן בביטוחים המסחריים. עוד נמצא כי גם עניים שיש להם ביטוח משתמשים בו פחות מאנשים שמשתייכים לקבוצות אוכלוסייה מבוססות יותר, ככל הנראה בשל קשיי נגישות וקושי לממן השתתפות עצמית.

המשימה של סגירת פערי הבריאות גדולה בהרבה ממידותיו של משרד הבריאות, אבל גם בתוך חלקת האלוהים שלו יש הרבה מקום לפעולות לצמצום האי־שוויון: מהנגשת שירותי בריאות לאזורים ולאנשים שסובלים מבעיות נגישות, דרך תמריצים לשדרוג תשתיות וכוח אדם בפריפריה, השקעה בחינוך לאורח חיים בריא יותר ורפואה מונעת ועד התאמה תרבותית של מערכת הבריאות לקבוצות אוכלוסייה מיוחדות. הפעולות האלה ורבות אחרות מתרחשות כבר היום, אבל לאור הנתונים, ברור שהמשימה רחוקה מלהסתיים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker