עד 69 אלף שקל בחודש לבכיר ו-29 אלף למתמחה: הזינוק בשכר הרופאים בפריפריה - ובכמה "הסתפקו" במרכז

דו"ח השכר מציג פערי שכר גדולים בקרב הרופאים ■ שכר הבכירים עלה ב-82% בעשור, לעומת גידול של 47% בשכר המתמחים באותה תקופה ■ הדו"ח לא חושף את מספר שעות העבודה של הרופאים ■ היעד של האוצר: רפורמה בכוננויות, טיפול בבעיית המתמחים ופיקוח על תאגידי הבריאות

רוני לינדר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ניתוח בבית חולים רמב"ם
ניתוח בבית חולים רמב"ם (למצולמים אין קשר לכתבה)צילום: חגי פריד

לפי דו"ח השכר שפורסם היום (ג'), שכר הרופאים העובדים בבתי החולים הממשלתיים עלה בכ-59% בממוצע, לשכר ממוצע של 33.4 אלף שקל בעשור שבין 2008 ל-2018. זאת, בעיקר בעקבות הסכם הרופאים הגדול משנת 2011. צלילה לתוך נתוני השכר של הרופאים מגלה פערי שכר גדולים בין הרופאים לבין עצמם. חלק מהפערים מקורם בהסכם השכר הדיפרנציאלי, וחלקם בקצב הגידול בשכר בין סקטורים שונים של הרופאים - ממתמחים ועד מנהלי מחלקות ובתי חולים, ובין רופאים שעובדים במרכז לעומת הפריפריה.

חלק מהעלייה החדה בשכר הרופאים נובעת מהנחת עבודה של האוצר, שהתבררה בדיעבד כמוטעית, במסגרת הסכם השכר: האוצר סירב להצמיד את תוספות שכר הרופאים למדד המחירים לצרכן מחשש לאינפלציה גבוהה, ולכן "גידר" את הסיכון על ידי קביעת עליית מדד קבועה של 2% בשנה. בפועל, המדד עלה בהרבה פחות מכך - והרווח כולו של הרופאים.

פערי שכר גדולים גדולים בין הרופאים לבין עצמם

הפער בין השכר של רופאים בעשירון התחתון של השכר לבין הרופאים בעשירון העליון הוא כמעט פי חמישה. 15.9 אלף שקל לרופאים בעשירון התחתון לעומת 77.5 אלף שקל לרופאים בעשירון העליון, לא כולל הכנסות מתאגידי הבריאות. בהתאם, קיים פער גדול בין חציון ההשתכרות של רופאים לבין הממוצע: חציון השכר למשרה מלאה של רופאים עומד על 30 אלף שקל בחודש, לעומת ממוצע של כ-37 אלף שקל.

קצב גידול

אם מוסיפים לחישוב את הרופאים שמועסקים במסגרת התאגיד שליד בית החולים (חלקם מועסקים רק בתאגיד וחלקם מקבלים הכנסה נוספת מהתאגיד מלבד משרתם הציבורית) - הפער גדל ונע בין 8,924 שקל לרופא בעשירון התחתון ל-102 אלף שקל לרופא בעשירון העליון. הרופאים בעשירון התחתון של השכר למשרות מלאות הם לרב רופאים שאין להם עבודה נוספת כמו תורנויות וכוננויות מלבד המשרה המלאה הבסיסית.

לעומת זאת, בעשירונים העליונים של שכר הרופאים, נמצאים בדרך כלל רופאים בכירים ומנהלים שיש להם מספר גבוה של כוננויות, רופאים בפריפריה הרחוקה שמקבלים תוספות משמעותיות, רופאים בתחומים שנחשבים "מקצועות במצוקה", וכן רופאים שמועסקים בחוזים מיוחדים דרך תאגידי הבריאות.

על פי נתוני האוצר, מבין הסקטורים, המרוויחים הגדולים מהסכם השכר הם המומחים הבכירים, כולל מנהלי שירות ומנהלי יחידות. שכרם במערכת הציבורית הוא שעלה באופן המשמעותי ביותר מבין כלל הסקטורים - עלייה של 82% בעשור שבין שנת 2008 ל-2018.

בין הסיבות לעלייה הגבוהה בשכר הבכירים ניתן למנות את התוספות הגבוהות לטבלת השכר עבור דרגת הרופאים המומחים שהביאו לעליית ערך הכוננויות שהם מבצעים. סיבה נוספת נוספת לעלייה היא התפקיד החדש שנוצר בהסכם השכר האחרון של "מנהל שירות" שכרוך בתוספות שכר מעבר ל"טייס האוטומטי" של תוספת השכר הרוחבית. גם שכרם של הבכירים ביותר במערכת, מנהלי המחלקות ובתי החולים, עלה ב-65% בעקבות הסכם השכר מעל הממוצע.

שכר לרופא

שכרם של המומחים הצעירים עלה באותה תקופה בכ-61%. שכרם של המתמחים עלה בתקופה זאת בשיעור נמוך מהממוצע - עלייה של 47%. בשקלול המענקים שקיבלו אלה שבחרו להתמחות בפריפריה או במקצועות במצוקה, העלייה היא של 54%.

הנעלם הגדול - שעות העבודה של הרופאים

הדו"ח מציג תמונה חלקית, משום שהוא מציג את משכורות הרופאים בלבד, מבלי להציג את שעות העבודה הכוללות של הרופאים שהובילו לשכר. מבחינה זאת, ההשוואה בין רופאים לבין עובדים פארא-רפואיים למשל - אינה מדויקת. רופאים רבים עובדים הרבה יותר שעות בחודש. מבחינה זאת בולטים הרופאים המתמחים שמבצעים כ-6 תורנויות של 26 שעות בחודש בנוסף למשרתם הרגילה - אך שכרם שמוצג בדו"ח אינו מציג את כמות שעות העבודה שביצעו. זה נתון קריטי שלא מאפשר להשוות בצורה מדויקת את שכר המתמחים לסקטורים אחרים, ואפילו לא את שכרם כיום לשכרם לפני הסכם הרופאים.

בדו"ח נכתב כי היתה ירידה במספר התורנויות שמבצעים המתמחים כיום כך שהצמיחה בשכרם משמעותית אף יותר. אך בהיעדר הנתונים קשה לבחון טענה זאת. גם לגבי הרופאים הבכירים במרכז ובפריפריה, למשל, לא מוצג מספר הכוננויות והעבודה הנוספת שהן מרכיב מרכזי בשכרם.

באוצר טוענים כי בכוונתם לפרסם בעתיד את הנתונים על שעות העבודה של המתמחים ביחד עם משרד הבריאות. בנוגע לכוננויות שמבצעים הרופאים הבכירים - קשה להשוות כוננויות פעילות שבהן הרופאים אכן "מוקפצים" לבית החולים (הרופאים מקבלים תשלום נוסף עבור כוננות פעילה רק אם הגיעו לבית החולים ושהו בו מספר שעות) לבין כוננויות שבאופן עקבי אינן פעילות, ולכן לא שוקללו שעות הכוננות בספירה. 

חלק מהפערים - רצויים

במידה רבה, חלק מהפערים הללו הם מצב רצוי שיצרה הממשלה במסגרת הסכם השכר האחרון של 2011. זה היה הסכם שכר דיפרנציאלי שהעביר תוספות שכר גבוהות יותר ומענקים לנושאים שהיו זקוקים לחיזוק, כמו רופאים שעובדים בפריפריה ובמקצועות שמוגדרים כ"מצוקה", כלומר סובלים ממחסור חמור ברופאים.

בנוסף, ניתנו תוספות לרופאים מומחים צעירים על עבודה נוספת - באמצעות תורנויות שליש וחצי. תוספות אלה נועדו בין היתר לפצות את הרופאים על מיעוט אפשרויות לקיום פרקטיקה פרטית, על ריחוק ממרכז הארץ או על בחירה במקצועות רפואיים פחות אטרקטיביים מסיבות שונות, או פשוט לתגמל רופאים שיעבדו יותר שעות.

שכר הרופאים

בהתאם למטרות הסכם השכר - העלייה בשכרם של רופאי הפריפריה היתה גבוהה בהרבה מזו של הרופאים במרכז. בעוד שהשכר הממוצע לרופאים במרכז עלה ב-40%, השכר הממוצע לרופאים בפריפריה עלה ב-73% בין 2010 ל-2018. הסיבה: רופאי הפריפריה קיבלו בהסכם השכר תוספות אחוזיות גבוהות יותר שהובילו לגידול בערך השעה שלהם, ובהתאם לכך גם בערך העבודה הנוספת שלהם, כולל התורנויות והכוננויות.

על פי הדו"ח, דרג הרופאים המנהלים בפריפריה העמוקה (צפת, אילת וטבריה) משתכרים כ-69 אלף שקל לחודש בממוצע, לעומת עמיתיהם במרכז שמשתכרים כ-47 אלף שקל בממוצע לחודש. מתמחה בפריפריה העמוקה משתכר בממוצע לפי הנתונים 29 אלף שקל בחודש, לעומת מתמחה במרכז ששכרו הממוצע הוא 22,425 שקל. עם זאת, גם במקרה זה - הדו"ח אינו מפרט מהי השונות בהיקף העבודה הנוספת של הרופאים הללו, כך שייתכן שרופאים בפריפריה מבצעים יותר תורנויות וכוננויות, וזה מסביר חלק מהשונות בשכר.

לעומת זאת, יש פערים מאד לא רצויים - ובראשם הפער המגדרי. הדו"ח מראה כי גם בתוך המערכת הציבורית השוויונית המבוססת על הסכמים קיבוציים קיים פער השתכרות מגדרי מובהק: רופאות משתכרות 87% משכרם של הרופאים. שכרו הממוצע של רופא בישראל גבוה בכמעט 4,000 שקל בחודש לעומת רופאה: 34.8 אלף שקל בממוצע לרופא, לעומת 31 אלף שקל לרופאה.

בעולם של הסכמים קיבוציים, השונות בשכר מוסברת על שני גורמים השלובים זה בזה: כמות העבודה הנוספת (כוננויות, תורנויות ושעות נוספות) שמבצעים הרופאים לעומת הרופאות, ושיעור משרות הניהול בכל מגדר. דרגי הניהול של רופאים בבתי החולים זכאים ליותר כוננויות בחודש, מה שמעלה את שכרם, והעובדה שפחות נשים מגיעות לעמדות אלה משפיעה בהתאמה גם על שכרן.

מה הלאה?

פרק הבריאות בדו"ח השכר מתמקד ברופאים ורופאות ולא בכדי - אנחנו נמצאים ערב סיום הסכם השכר של 2011 ופתיחת הסכם השכר הבא. מהדגשים בפרק וכן משיחות שקיימנו עם אנשי האוצר ניתן ללמוד על המגמות ועמדות המוצא איתן מגיע האוצר למשא ומתן הבא.

בית חולים
בית חוליםצילום: מוטי מילרוד

הראשונה היא נושא המתמחים מול הבכירים. אפשר להגיד במידה רבה של ביטחון שבאוצר התגבשה התפיסה כי לא רק ששכר הרופאים הבכירים והמנהלים במערכת הבריאות זינק בשנים האחרונות - יש גם צורך דחוף "לעשות סדר" בנושא הכוננויות שלהם, רכיב שכר משמעותי שהיום לא מחולק בצורה יעילה.

כך, בעוד שיש רופאים בכירים שמוקפצים לבית החולים ו/או עונים לשיחות טלפון רבות כמעט בכל כוננות, יש גם רופאים במקצועות רפואיים מסוימים שהכוננויות שלהם כמעט תאורטיות. באוצר מתכוונים לנסות לשנות זאת בהסכם השכר הבא. לעומת זאת, באוצר הפנימו וקיבלו במידה רבה את העובדה שהמתמחים עובדים שעות רבות מאד בחודש, וכי יש לשנות ולשפר את צורת העסקתם מבלי לפגוע בשכרם.

נושא נוסף שהאוצר מתמקד בו הוא הוא תאגידי הבריאות שלצד בתי החולים. אותם גופים שקמו במטרה לאפשר גמישות ניהולית לבתי החולים הממשלתיים ולבצע פעילות רפואית גם בשעות אחר הצהריים, כדי לקצר תורים. מבחינת משרד האוצר, התאגידים הם כמו הגולם שקם על יוצרו: רמות השכר בהן גבוהות ולא מפוקחות, אין בהם חובת מכרזים ואין בהם תקינה מחייבת.

במקרים רבים, מנהלי בתי החולים מסיטים את הפעילות הרווחית לתאגידים ויוצרים גרעונות לבתי החולים. בנוסף, הם יוצרים תחרות לא הוגנת על עובדים והכנסות בין בתי החולים שיש בהם תאגידים חזקים לבין אלה שאין בהם תאגידים. באוצר לא מסתירים את המטרה שלהם: הכפפת תאגידי הבריאות לממונה על השכר, בדומה ליתר הגופים הנתמכים והמתוקצבים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker