800 מיליון שקל על קיצור תורים - שלא יודעים מה האורך שלהם - בריאות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

800 מיליון שקל על קיצור תורים - שלא יודעים מה האורך שלהם

המדינה משלמת סכום עצום כדי להסיט רופאים מניתוחים פרטיים לציבוריים, אך משרד הבריאות אינו מודד את אורך התורים - כך שאין לו מושג אם התוכנית מצליחה ■ אבל התחדשות המלחמות בין הביטוחים המשלימים לפרטיים מאותתת שמשהו משתנה בחלוקה בין רפואה פרטית לציבורית

10תגובות
ניתוח בבית החולים רמב"ם בחיפה
חגי פריד

800 מיליון שקל בשנה — זה הסכום שהקצתה המדינה כדי להחזיר את עטרת הבריאות הציבורית ליושנה. במלים פשוטות יותר, זה הסכום שמשרד הבריאות מקצה לבתי החולים לטובת מנתחים מבוקשים, כדי שיואילו להפסיק לנתח באופן פרטי ויחזרו לנתח בתוך המערכת הציבורית, כחלק מהתוכנית לקיצור תורים לניתוחים. מדובר בעיקר בניתוחים שמתקיימים אחר הצהריים, חלקם עם זכות לבחור רופא, שעבורם מקבלים הרופאים תוספת תשלום גבוהה.

כדי להבטיח שהגזר הזה, בדמות 800 מיליון שקל תוספת הכנסות לבתי החולים ולרופאים, אכן יפעל את פעולתו, וישכנע את הרופאים לנטוש את הקלינקות הפרטיות שלהם, נלווה אליו שוט משמעותי — "חוק הצינון" שאוסר על רופאים להפנות מטופלים שמגיעים אליהם לאבחון בבית החולים הציבורי או בקליניקה הציבורית של קופת החולים, לניתוחים פרטיים בקליניקה הפרטית שלהם.

השילוב של תוכנית קיצור התורים (הגזר), עם חוק הצינון (השוט) יצר אפקט דרמטי. כל מי שעוסק כיום בתחום הרפואה מדווח על נטישות של רופאים (של מהשב"ן), הסטות של ניתוחים (בין השב"ן לפרטי) ועל תזוזות של מבוטחים בין תוכניות הביטוח הרפואי בעקבות ריבוי השינויים. אלא שמרוב שינויים כבר לא רואים את היער, כלומר לא רואים אם המטרה שלשמה נעשו כל השינויים הללו — הרצון להחזיר את הרופאים לנתח בתוך המערכת הציבורית במקום באופן פרטי — אכן הושגה.

מי שבעיקר לא יודע להעיד אם המטרה הושגה, או קרובה להיות מושגת, או שמא מדובר בכישלון מהדהד, הוא בעל הבית של התוכנית — משרד הבריאות. זאת, מהסיבה הפרוזאית שלמשרד אין מושג ירוק מהו אורך התורים לניתוחים במערכת הבריאות הציבורית, ולכן הוא גם לא יודע אם התורים התקצרו, התארכו, או שנותרו ללא שינוי.

דיווחים סותרים והיסטריים

העובדה שמדינת ישראל משקיעה 800 מיליון שקל בשנה בקיצור תורים במערכת הבריאות הציבורית, אבל משרד הבריאות כלל אינו מודד את אורך התורים, היא עוד מחזה אבסורד של הממשלה. זה גם מסביר את הבלגן שחוגג עתה במערכת הבריאות: הדיווחים על השינויים בעולם הניתוחים וביטוחי הבריאות סותרים והיסטריים. מצד אחד יש דיווח על נטישה המונית של רופאים את קופות החולים, בעיקר את מכבי, כי בלי היכולת להפנות מטופלים לניתוח פרטי אצלם בשביל מה הם בכלל מבזבזים את זמנם היקר בעבודה בקופת החולים?

לפי הדיווח הזה הרופאים עברו למערכת קיצור התורים (כלומר, קיצור התורים הוא הצלחה), וחלקם עברו לעבוד בפרטי באופן מלא. ההשפעה הביטוחית של התזוזה הזאת היא שהביטוחים המשלימים של קופות החולים (בשמם המקצועי שב"ן) התרוקנו ממנתחים, ובחירת הרופא בהם הפכה לחסרת משמעות. התוצאה היא נהירה של ציבור המבוטחים מהביטוחים המשלימים אל פוליסות ביטוח הבריאות הפרטיות, והסטה ניכרת של עלות ניתוחים פרטיים אל הפוליסות הפרטיות.

עבור מי שמוכרות את פוליסות הביטוח הפרטיות — חברות הביטוח — המשמעות היא גידול ניכר בהוצאות וקיטון משמעותי ברווחי הפוליסות. כלומר, עבור חברות הביטוח זוהי בשורת איוב.

תומר אפלבאום

אם אכן זוהי התמונה המצטיירת, היא יכולה להסביר את ההסכמה המפתיעה של חברות הביטוח למכור לציבור פוליסות מוזלות של ביטוחי בריאות עם מרכיב השתתפות עצמית גבוה של כ–3,000 שקל לניתוח. הצעה ברוח זו מקודמת על ידי רשות שוק ההון, בראשותה של דורית סלינגר, ולשם שינוי חברות הביטוח תומכות בה, אף שהיא אמורה לגרום לכך שהן יציעו לציבור פוליסות ביטוח בריאות מוזלות ב–30%–40%.

באופן עקרוני, מדובר במוצר צרכני מצוין, מכיוון שהוא מוזיל מאוד את עלות ביטוח הבריאות. חברות הביטוח הסבירו את תמיכתן במוצר זה בחיסכון כתוצאה מעלות ההשתתפות העצמית, וגם בריסון הביקושים לניתוחים פרטיים קטנים — בגלל הצורך לשלם עליהם השתתפות עצמית גבוהה.

אבל בהחלט ייתכן כי אלה אינן הסיבות היחידות לכך שחברות הביטוח תומכות בצעד זה. ייתכן שיש סיבה נוספת: הטלת השתתפות עצמית גבוהה על הביטוחים הפרטיים, בשעה שבביטוחים המשלימים ההשתתפות העצמית נמוכה בהרבה, אמורה להסיט את הביקושים של הציבור חזרה מהביטוחים הפרטיים אל עבר הביטוחים המשלימים — ואולי אפילו להסיט את הציבור אל המערכת הציבורית, הפועלת כיום תחת משטר של קיצור תורים.

מזימה חיובית

במלים אחרות, ההערכה היא שהטלת ההשתתפות העצמית היא סוג של מזימה של חברות הביטוח, בשיתוף פעולה של הפיקוח, להסיט את הציבור הנוהר חזרה אליהן, אל חיק המערכת הציבורית. אם אכן מדובר במזימה מכוונת, הרי שזו מזימה חיובית: המטרה של המדינה היא להסיט ביקושים מניתוחים פרטיים לניתוחים ציבוריים, והטלת השתתפות עצמית בניתוחים פרטיים בהחלט משרתת את המטרה הזאת. נזכיר, שהשתתפות העצמית היא חובה בביטוחים המשלימים, אבל היא נתונה לבחירת המבוטח בביטוחים הפרטיים.

הבעיה היא שלא ברור אם המזימה אכן מצליחה. לפחות חלק מהגורמים שעמם שוחחנו בנוגע לנקודת האיזון החדשה של שוק הניתוחים הפרטיים וביטוחי הבריאות בישראל, טוענים שההצלחה של הסטת ביקושים מניתוחים פרטיים לציבוריים בשלב זה מצומצמת, מכיוון שמשרד הבריאות משלם לבתי החולים עבור קיצור התורים רק 80% מעלות הניתוח הפרטי המשוער. לפי הדיווח הזה, התמחור של משרד הבריאות אינו מספיק כדי לפתות את הרופאים, או את בתי החולים, להשקיע את מרצם בביצוע ניתוחים במערכת הציבורית.

השורה התחתונה היא שבהיעדר נתונים על אורכי התורים לניתוחים במערכת הציבורית, אין לאיש מושג אם התוכנית הממשלתית לקיצור התורים מצליחה — אבל איתותים על הצלחה מסוימת מגיעים אלינו מהמהומה שפרצה בעולם ביטוחי הבריאות.

המלחמה המתחדשת בין שתי הזרועות של עולם הביטוח הרפואי (הביטוחים המשלימים והביטוחים הפרטיים), הלחץ של חברות הביטוח להוריד מחירים לצד הטלת השתתפות עצמית, והלחץ להפחית את מחיר הביטוחים המשלימים לאחר שהשימוש בהם ירד — כל אלה מאותתים שכנראה יש גידול בעוגת הרפואה הציבורית על חשבון הרפואה הפרטית. גם זה משהו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#