פסק דין רוטשטיין: רוצים לנקות אורוות? תעשו זאת בצורה הוגנת - בריאות - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

פסק דין רוטשטיין: רוצים לנקות אורוות? תעשו זאת בצורה הוגנת

פרופ' זאב רוטשטיין טוען שתפרו לו תיק כדי למנוע את כניסתו להדסה, וזה לא מדויק: התביעה הוכיחה שהפר את החוק בהפעלת קלאס קליניק ■ אבל פסק הדין מחזק את התחושה שהיו מי שרצו לבוא חשבון רק אתו, תוך התעלמות מהמעטפת סביבו ששיתפה פעולה עם המעשים האסורים

7תגובות
זאב רוטשטיין
מוטי מילרוד

יותר מזיכוי מהדהד לפרופ' זאב רוטשטיין — פסק הדין של בית הדין למשמעת של נציבות שירות המדינה הוא כתב אישום חריף נגד משרד הבריאות, גורמי האכיפה (גם בנציבות אך גם מחוץ לה, למשל בפרקליטות) וכן מנהלים בכירים במרכז הרפואי שיבא.

אב בית הדין, עו"ד אורי כהן, לא חסך במלים כאשר הסביר מדוע יש לזכות את רוטשטיין, למרות שהתביעה הצליחה, לדבריו, להוכיח שרוטשטיין הפר את החוק כאשר איפשר את פעילותו של קלאס קליניק, שהיה למפעל משגשג של רפואה פרטית בחצר המרכז הרפואי הציבורי, תוך שימוש במשאבים ציבוריים ועל חשבון החולים הציבוריים. הוא חוזר שוב ושוב לאנשים שהיו אמורים לעצור את המפעל הזה, אך העדיפו שלא לשאול שאלות. בראשם מי שהיה אמור להיות הרגולטור של שיבא, משרד הבריאות.

כך למשל, מתאר פסק הדין כיצד ביולי 2012, זמן רב לפני התפוצצות הפרשה, נכתב ופורסם דו"ח של האגף לרפואה כללית במשרד הבריאות על קלאס קליניק, שעבר בין קודקודים רבים במשרד הבריאות, שממנו עולה כי המשרד ידע היטב שבמקום מתבצעת פעילות פרטית הכוללת תשלום ישיר מהמטופלים לרופאים. כאשר נשאל על כך בעדותו ראש האגף דאז, ד"ר מיקי דור, הוא אמר כי הבקרה שלו התמקדה בבטיחות הרפואית, וכי "אני מעולם לא התעניינתי בזה". וכמוהו גם כל שאר הבכירים במשרד שהכירו את הדו"ח.

כהן סבור כי העובדה שבכירי המשרד ידעו ושתקו, והעובדה שמנהל בכיר בשיבא שהיה אחראי באופן ישיר על הנעשה בקלאס קליניק (פרופ' ארי שמיס) היה מעורב בכך גם הוא ונגד איש מהם לא הוגש כתב אישום — הופכת את כתב האישום נגד רוטשטיין ל"אכיפה בררנית ודווקנית".

גם החלק המפורט בפסק הדין שמתייחס ל"מחדלי התביעה במסירת חומרי חקירה" הוא חריג בחומרתו. השופט מאשים את התביעה בכך שפגעה בזכויותיו של רוטשטיין להגנה בכך שמנעה ועיכבה מסירת חומרי חקירה לעורכי דינו. בשילוב עם הקביעה שהיתה כאן אכיפה בררנית נגד רוטשטיין, הרושם העולה מהדברים קשה.

אף כי אב בית הדין לא התייחס ישירות לנושא המינוי של רוטשטיין להדסה, הרי שהמאבק נגד המינוי מרחף מעל פסק הדין כולו. מבחינה זאת, פסק הדין הוא מכה למי שניסו למנוע את המינוי ובהם החשבת הכללית לשעבר מיכל עבאדי בויאנג'ו, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר והממונה על המשמעת בנציבות שירות המדינה אסף רוזנברג, וניצחון לאנשים שהתעקשו על המינוי ובראשם שר הבריאות יעקב ליצמן.

עם זאת, חשוב שלא ליפול למלכודת של השורה התחתונה בלבד. רוטשטיין אומר שפסק הדין מוכיח ש"תפרו לו תיק" כדי למנוע את כניסתו להדסה. זה מאוד לא מדויק: פסק הדין קובע כי דווקא לא נתפר לו תיק — התביעה הרי הצליחה להוכיח שהוא הפר את החוק בהפעלת קלאס קליניק. ואולם, פסק הדין בהחלט מחזק את התחושה שהיו מי שרצו לבוא חשבון עם רוטשטיין לבדו, תוך התעלמות מכל המעטפת שהיתה סביבו ששיתפה פעולה עם המעשים האסורים.

חלק מהתגובות לפסק הדין דיברו על כך שהמסר שעובר ממנו הוא ש"מותר לעבור על החוק כי כולם עוברים על החוק". אך המסר דווקא אחר: אם רוצים לנקות את האורוות, צריך לעשות זאת בצורה הוגנת ובעיקר יסודית. נכון, רוטשטיין הוא לא ש"ג או דג רקק — הוא עמד בראש המערכת, אבל מעליו ומצדדיו עמדו בעלי תפקידים בכירים מאוד שהיו חלק מהשיטה ולא נתנו את הדין.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם