השאלות שמעורר המהלך להרחבת 
סל התרופות ל-550 מיליון שקל בשנה - בריאות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

השאלות שמעורר המהלך להרחבת 
סל התרופות ל-550 מיליון שקל בשנה

הרחבת סל התרופות ב–2.75 מיליארד שקל במשך חמש שנים היא עניין מבורך - אבל ההחלטה לממן חלק מהתוספת באמצעות היטל שייגבה מהביטוחים המשלימים היא לא בהכרח הדרך הנכונה לעשות זאת

2תגובות

קודם כל, ברכות. לשרי הבריאות והאוצר, יעקב ליצמן ומשה כחלון, היתה לפחות בשורה אחת גדולה לציבור בישראל השבוע: סל התרופות יורחב ב–550 מיליון שקל בשנה — ולא פחות חשוב מכך, הוא יורחב במשך חמש שנים רצופות.

אחרי שנים של תוספת בשווי 300 מיליון שקל בלבד, סכום שכבר לא הספיק כדי להכניס לסל את כל התרופות הנחשבות לחיוניות ביותר, סוף־סוף ניתן סכום מכובד שיאפשר לשמר את מעמדו של סל התרופות הישראלי כאחד המקיפים בעולם.

הישג נוסף הוא שהיוזמה להכנסת התרופות היקרות לסרטן אל הביטוח המשלים יורדת מהפרק. זו היתה יוזמה בעייתית, שניסתה להתגבר על בעיית המחסור בסל הציבורי על ידי מימון פרטי, תוך פגיעה בערך השוויון. באקט מחוכם מבחינה פוליטית, הצליח ליצמן למנף את היוזמה הזאת כדי לגרום למשרד האוצר להתחייב על סכום גבוה מאוד לסל התרופות לשנים הבאות.

ואולם המהלך אינו נטול בעיות וקשיים, שכן הוא מתבסס על שיטת מימון חדשה ומקורית משהו: 150 מיליון מהסכום אמור להגיע מהיטל שיוטל על הכנסות ביטוחי הבריאות המשלימים והמסחריים. היתרון ברור: במקום להביא "כסף חדש" למערכת מתקציב המדינה, מתבססים על כסף שכביכול כבר קיים במערכות הפרטיות. בנוסף, אומרים בממשלה, יש בכך פעולה סימבולית שבה המערכת הפרטית מפצה את המערכת הציבורית על שימוש במשאביה.

שר הבריאות, יעקב ליצמן
מוטי מילרוד

אלא שמהלך זה מעורר כמה וכמה שאלות, קשיים ותהיות.

1. הקופות מאוזנות - אז מאיפה יגיעו מיליוני השקלים?

נכון להיום, הביטוחים המשלימים של קופות החולים פחות או יותר מאוזנים, כלומר אין עודפי גבייה, וכל ההכנסות מהפרמיות מתורגמות להחזרים למבוטחים ולהוצאות הנהלה. אז מאיפה יגיעו עשרות מיליוני שקלים בשנה שאמורים לעבור לסל הציבורי?

יש שלוש אפשרויות. הראשונה והאופטימית היא שבמסגרת הרפורמות שמקדמת הממשלה בימים אלה בתחום הבריאות, ובעיקר בשוק הניתוחים הפרטיים, תהיה ירידה בהיקף השימושים של הציבור בניתוחים פרטיים ולכן "יתפנה" כסף בביטוחים המשלימים. הכסף שיתפנה ישמש לתוספת לסל.

שתי האפשרויות האחרות פחות משמחות. האחת היא שקופות החולים יידרשו להוריד כיסויים מהביטוחים המשלימים שלהן כדי לפנות כסף למימון התוספת לסל, והשנייה היא שקופות החולים ייאלצו להעלות פרמיות (תשלומים חודשיים) של המבוטחים כדי לממן את הסכום. כך או כך, אין מדובר ב"כסף חדש" מתקציב המדינה שיממן את המהלך, אלא בשימוש בכסף שמשלמים המבוטחים בביטוחים המשלימים.

אפשרות נוספת ומדאיגה יותר מכל האחרות היא העלאת דמי ההשתתפות העצמית בביטוח המשלים כדי לממן את ההיטל. אפשרות כזו היא הגרועה מכולן, שכן יש בה משום הטלת מס על חולים בלבד (אלה שמשתמשים בפועל בביטוח המשלים). כך או כך, מדובר בפגיעה בשירות הקיים של הביטוח המשלים. יש הרואים בכך דבר חיובי שממתן את ההשפעות השליליות של השירות, ויש הרואים בכך פגיעה במבוטחים.

2. איך עושים זאת מבחינה חוקית?

היטל, בניגוד למס, לא דורש חקיקה ראשית. עם זאת, הדרך המשפטית ליישומו אינה נטולת מוקשים — גם כשמדובר בביטוחים המשלימים, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בביטוחים המסחריים. קחו למשל תסריט לא מופרך, שבו קבוצה של מבוטחים מחליטה להגיש תביעה או עתירה נגד השימוש בכסף ששולם למטרה אחת (ביטוח) לשימוש אחר (מימון הסל).

ואם היטל על הביטוח המשלים הוא בעייתי, אז היטל על חברות ביטוח מסחריות פרטיות הוא כבר מהלך מסובך בהרבה, כזה שדורש חקיקה ומעלה שאלות כמו מי מבטיח לנו שחברות הביטוח לא יגלגלו על הצרכנים את עלות ההיטל?

3. למה לא ממנים 
את ההיטל 
מתקציב המדינה?

משמעותו של ההיטל היא ש–75% מהאוכלוסייה, בעלי ביטוח משלים, יממנו 100% מהציבור. המרוויחים מכך הם 25% מהאוכלוסייה שאין להם ביטוח משלים, רובם מהעשירונים הנמוכים ביותר ורבים מהם ערבים. מבחינה זאת, יש בכך אקט של צמצום אי־השוויון.

עם זאת, קבוצת מבוטחי הביטוח המשלים הם לא בדיוק עשירים או טייקונים, אלא מעמד ביניים ולפעמים גם הרבה פחות מכך. האם זה הוגן להשית עליהם את עלות התוספת לסל, במקום לממן אותה באמצעות תקציב המדינה — שכידוע יש בו עודף תקציבי?

למרות הביקורת והשאלות הפתוחות, נראה כי הסכום של 550 מיליון בשנה למשך חמש שנים כבר מסוכם ומובטח, גם אם יהיו קשיים לגייס אותו מהביטוחים. בכל מקרה, אומרים לנו בממשלה, הסכום מובטח לסל — בין אם גביית ההיטל תצלח ובין אם לאו. וזוהי בהחלט בשורה מצוינת לציבור בישראל.

4.מדוע לא פשוט מבטלים את מס הביטוח המשלים?

במשרדי האוצר והבריאות מעלים על נס את העובדה שההיטל — כמו צעדים עתידיים נוספים, ובהם הכוונה לחייב את קופות החולים להפחית את מספר הניתוחים הפרטיים שמתבצעים דרך הביטוח המשלים — הוא תיקון של עוול היסטורי ששמו "הביטוחים המשלימים". הביטוחים האלה, מסבירים לנו, הם הר הכסף שמתדלק את המערכת הפרטית ופוגע במערכת הציבורית — ולכן היטלים וצמצומים שיושתו עליהם יגרמו להיפוך מגמה וצדק חברתי.

לאור ההסברים האלה, השאלה המתבקשת היא למה מטפלים בשולי הר הכסף ולא מבטלים את הר הכסף עצמו? במלים אחרות, מדוע לא מכריזים על ביטול הביטוחים המשלימים, שהם מס לכל דבר (75% מהציבור משלמים אותו), והחלפתם בהעלאת מס הבריאות תוך מימון כל השירותים הרפואיים שנכללים בהם באופן ציבורי, בבתי החולים הציבוריים, ותוך חיזוק הרפואה הציבורית?

בצעד הזה תומכים רבים וטובים במערכת הבריאות ומחוץ לה, אבל משום מה הוא נתפש ככמעט בלתי־אפשרי בקרב מקבלי ההחלטות בממשלה. "האויב של הטוב הוא הטוב ביותר", אמרו לנו גורמים בממשלה בימים האחרונים כשהעלינו את האפשרות הזאת. אולי הגיע הזמן לשאוף לטוב ביותר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#