רוב הישראלים חשים חוסר ביטחון רפואי - ונוהרים אל הביטוחים המשלימים והפרטיים

סקר חדש מעלה כי רוב גדול מהציבור סבור שסל התרופות לא יספיק לו בעת צרה, וחרד כי מחלה קשה תגרור אותו לעוני ■ המרוויחות הגדולות מהחרדה הזאת הן חברות הביטוח ■ תוכניתו של השר ליצמן להכנסת תרופות יקרות לביטוח המשלים שקולה להעלאת מס הבריאות

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

ביטחון תזונתי - הביטחון של אדם שיהיה לו מה לאכול גם בארוחות הבאות - הוא דבר שמרבים לדבר עליו ולחקור אותו. אך מה לגבי ביטחון בריאותי - הביטחון שבמקרה חירום רפואי יהיה לאדם טיפול רפואי טוב, נגיש וזמין, בדיוק כפי שמבטיח חוק ביטוח בריאות ממלכתי? סקר חדש מנסה להבין כיצד תופש הציבור את הביטחון הרפואי־כלכלי שלו, עד כמה הוא חש שיהיה מי שיטפל בו ב"יום סגריר רפואי" ומה הוא עושה כדי להכין את עצמו לאותו יום.

הסקר נערך בקרב 604 מרואיינים בני 25 ומעלה על ידי מכון מדגם, בראשות ד"ר מינה צמח ומנו גבע, עבור ארגון פארמה ישראל, המייצג את חברות הפארמה הרב־לאומיות.

רופאים מנתחים בבית החולים רמב"ם בחיפה
בי"ח רמב"םצילום: חגי פריד

1. אין אמון במערכת הבריאות

מהסקר עולה כי לפחות מבחינת התחושה, לציבור בישראל אין ביטחון רפואי. אחד הממצאים העגומים הוא כי רק אחד מכל 18 ישראלים (5.5%) ענה כי הוא "מסכים מאוד" עם האמירה: "מה שמקבלים מקופות החולים בסל הבריאות הממלכתי ובמערכת הבריאות טוב מספיק, ומאפשר לאנשים חולים להתקיים בכבוד". לעומת זאת, כמעט שליש (30.9%) מהציבור השיבו כי הם "כלל לא מסכימים" עם האמירה. בסך הכל, רוב הציבור (70%) השיב כי הוא "לא כל כך מסכים" או "לא מסכים" עם האמירה.

אלה חדשות מדאיגות מאוד לא רק עבור ראשי מערכת הבריאות, אלא גם להנהגת המדינה. אם חלק גדול כל כך מהציבור חש כי המדינה אינה מספקת לו בריאות ראויה, זוהי נורה אדומה מהבהבת.

חוסר הביטחון הזה מתורגם למספרים: לשאלה כיצד יעמדו בהוצאה חודשית של 1,000 שקל, השיבו 32% מהנסקרים כי "יתקשו עד כדי אי־יכולת". המספרים כמובן גדלים ככל שהסכום גדל, והם גבוהים יותר בקרב ערבים ואנשים שמצבם הכלכלי רעוע.

יתרה מכך, חוסר הביטחון מבוסס לעתים על ניסיון מר: יותר מרבע מהמשיבים (28%) מכירים קרוב משפחה או חבר שמצבו הידרדר עקב מחלה, שלו או של בן משפחה, ורבים אחרים (33.9%) שמעו על מקרים כאלה.

בנוסף, 38% השיבו כי אין להם אמון במערכת הבריאות. מבין המשיבים, בעלי השכלה עד תיכונית מסכימים עם האמירה הזאת יותר מבעלי השכלה גבוהה.

הפגנה של תושבי קרית שמונה, ביולי. התוספות לסל הבריאות נשחקוצילום: גיל אליהו

2. הדלק של ביטוחי הבריאות

כשאנשים חשים כי מחלה עלולה לשבור אותם מבחינה כלכלית - כלומר, שלא יעמדו בתשלומים השוטפים, וסל הבריאות הממלכתי לא מספק - לא נותר ואקום. תחושת חוסר הביטחון הבריאותי, בין אם היא מוצדקת ובין אם לאו, היא הדלק שמניע את תעשיית ביטוחי הבריאות המשלימים של קופות החולים ואת הביטוחים המסחריים של חברות הביטוח הפרטיות.

ממצאי הסקר מחזקים את הקשר שבין חרדות הציבור להתחמשות בביטוחים: שניים מכל שלושה משיבים (67%) אמרו כי אם לא רוכשים ביטוח פרטי, עלולים להגיע למצב של בקשת נדבות במקרה של מחלה קשה או צורך בניתוח מסובך. גם זה נתון שצריך להדאיג את מי שמערכת הבריאות הציבורית חשובה לו. שיעור דומה (68%) סבורים ש"חשוב לעשות ביטוח פרטי כדי לכסות את מה שלא מקבלים בסל הבריאות".

התחושות הללו מתורגמות למעשים. ל-83% מהמשיבים בסקר יש ביטוח משלים של קופת החולים, וליותר מ-40% יש גם ביטוח רפואי של חברת ביטוח מסחרית. החרדה שלנו היא הדלק שלהם, שמניע את גלגלי הרפואה הפרטית, המרוויחה מהיחלשות הרפואה הציבורית - ומחלישה אותה בתורה.

שנים של פרסום אגרסיבי של חברות הביטוח, שלועגות למערכת הבריאות הציבורית, עם הניסיון מהמציאות היומיומית במערכת עשו את שלהן - והציבור מבוטח עד צוואר.

יעקב ליצמן
יעקב ליצמן צילום: אילן אסייג

3. תומכים ברפורמה של ליצמן

כעת עומדת על הפרק היוזמה של שר הבריאות, יעקב ליצמן: החזרת התרופות מצילות החיים, בעיקר תרופות לסרטן, אל הביטוחים המשלימים של קופות החולים. חזרה, משום שבעבר כללו הביטוחים המשלימים לתקופה קצרה את התרופות היקרות האלה, אך לאחר תרעומת קשה מתוך מערכת הבריאות והכנסת, הוחלט להפסיק זאת בנימוק של פגיעה בשוויון. בתמורה, הוסיפה המדינה לסל התרופות 450 מיליון שקל לשנה לשלוש שנים, כדי להבטיח שכל הציבור יקבל את התרופות, ולא רק המבוטחים.

ליצמן, שהיה אז יו"ר ועדת הכספים והפטרון של המהלך, מרבה להגיד כיום כי זו היתה טעות להסכים להוצאת התרופות מהביטוחים המשלימים, בין היתר משום שלאחר שלוש השנים האלה התחיל הסכום לעדכון סל התרופות להישחק. ואכן, לפי נתונים שפירסמנו פה באחרונה, אם ב-2008 היתה התוספת 450 מיליון שקל, שיעור שיא של 1.7% מסך הסל, הרי שב-2015 התוספת שווה פחות ממחצית - 0.7% בלבד.

המגמה הזאת הפוכה לגמרי למגמת התייקרות התרופות החדשות לסרטן ולמחלות קשות אחרות, כמו צהבת C, ולקושי הגובר והולך של אזרחים ושל המדינה לממן אותן.

לפי הסקר, 85% מהציבור תומכים ברפורמה של ליצמן ומעוניינים לשלם עוד 10 שקלים בחודש לביטוח המשלים, כדי לממן לעצמם ולסבסד למעוטי יכולת תרופות יקרות שאינן בסל. קיימת גם הסכמה רחבה ביותר (84% מהציבור) על כך שהממשלה צריכה להגדיל את התקציב המיועד לסל הבריאות הממלכתי. לעומת זאת, נמצאה תמיכה רופפת ביותר (9% בלבד) באפשרות של העלאת מס הבריאות כדי להרחיב את הסל.

4. תרופות הן רק סעיף אחד

הציבור, אם כן, רוצה לראות יותר תרופות יקרות בסל או בביטוח המשלים, ומוכן לשלם עבורן, אך לא בצורת מס אלא בהעלאת תעריף הביטוח המשלים. האם יש הבדל בין השניים? התשובה הברורה היא - לא. אם לכ–80% מהציבור יש ביטוח משלים, ייקור התעריפים כמוהו כהטלת מס, והדמיון למס רק מתחזק לאור כוונתו של ליצמן לסבסד דרך הביטוחים המשלימים את התרופות למי שאינו יכול לשלם.

מדוע, אם כן, ללכת בדרך של חיזוק הביטוחים, ולא בדרך המלך של חיזוק הסל הממלכתי? זו שאלה שכדאי לחשוב עליה במשרד הבריאות. ליצמן עצמו אמר בכמה הזדמנויות כי הוא מעדיף ללכת לאפיק של הביטוחים המשלימים, ולא באפיק של הקצאת עוד כספי מדינה לסל התרופות, מכיוון שתרופות הן רק סעיף אחד מבין סעיפים רבים שדורשים תוספת תקציב (כמו זיהומים, מכשירי MRI, ניתוחים אחר הצהריים וחדרי מיון), ולכן הוא מבקש לגלגל את המימון אל הביטוחים המשלימים (ואל כיס הציבור).

הכל מתכנס למסקנה אחת חותכת: במערכת הבריאות הציבורית חסר כסף, ולא משנה מאיזה כיוון ננסה להביא אותו.

5. מחירי התרופות אינם גזירת גורל

לדברי מנכ"לית פארמה ישראל, עידית צ'רנוביץ, "הסקר ממחיש את המציאות הבלתי־אפשרית של עשרות ואולי מאות אלפי חולים הזקוקים לטיפול תרופתי חיוני שאינו בסל הממלכתי. על פי נתוני ועדת הסל, בשנה שעברה דורגו כ-130 תרופות וטכנולוגיות רפואיות כחיוניות ביותר, בעלות כוללת של 1.2 מיליארד שקל, המיועדות לסייע ליותר מ-600 אלף חולים ומטופלים. בפועל, בשל התקציב הנמוך שעמד לרשותה, 300 מיליון שקל בלבד, נכללו רק 50 מהן, המיועדות לכ–300 אלף חולים בלבד. כלומר מחצית החולים נותרו ללא תרופות חיוניות ביותר על פי הגדרת הוועדה. תת־תקצוב הסל נעשה כך בשיטתיות כל השנים האחרונות, ולהערכת כלכלנים בכירים, מדובר בגירעון מצטבר של כ-4 מיליארד שקל בעדכון סל התרופות".

אלא שגם התייחסותן של חברות התרופות לנושא היא צינית בלשון המעטה: מחירי התרופות הגבוהים, שרק מאמירים והולכים, הם לא גזירת גורל אלא מעשה ידי אדם, או ליתר דיוק - מעשה ידיהן של חברות התרופות. הן אלה שמתמחרות את התרופות והופכות אותן לבלתי־מושגות, עד כדי כך שיש אנשים שנאלצים להיקלע לחובות כדי לממן לעצמם עוד כמה חודשי חיים.

נכון שלא הסניפים הישראלים של חברות התרופות הם אלה שקובעים את המחיר, אלא ההנהלות בחו"ל, אך צורם לראות את המחירים החזיריים מצד אחד ואת הטענות נגד "קמצנותה" של המדינה מצד שני.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker