מרדים בשיבא עבד במרפאת קלאס קליניק הפרטית - וקיבל משכורת כעובד מדינה - בריאות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
חשיפת TheMarker

מרדים בשיבא עבד במרפאת קלאס קליניק הפרטית - וקיבל משכורת כעובד מדינה

משמעות צורת העסקתו של המרדים היא שהמדינה מימנה את הפעילות הפרטית בקלאס קליניק בבית החולים שיבא ■ רוטשטיין: "תאגיד הבריאות החזיר לבית החולים 1.5 תקנים בגין הרופא. ערפדי אגף המשמעת מקיזים דמי"

10תגובות

הקרב על מינויו של מנהל המרכז הרפואי שיבא, פרופ' זאב רוטשטיין, למנכ"ל הדסה נמשך: בשבוע שעבר ביקשה נציבות שירות המדינה ממשרד הבריאות להגיש קובלנה משמעתית נגד רוטשטיין. זאת, על רקע פרשת קלאס קליניק, שבה רופאים משיבא, כולל מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית פרופ' אייל וינקלר, ביצעו ניתוחים פרטיים במהלך שעות העבודה הציבוריות (שעות הבוקר) במרפאת קלאס קליניק הפרטית שבחצר בית החולים. עבור חלק מהניתוחים הללו נגבה תשלום פרטי מהמנותחים, ללא כל מעורבות של בית החולים או של תאגיד הבריאות שמפעיל את המרפאה.

בנציבות, בראשות משה דיין, סבורים כי רוטשטיין ידע במשך כל השנים על הפעילות הפרטית המתנהלת בשטח בית החולים הממשלתי בשעות הבוקר הציבוריות - ואף עודד אותה. לטענתם, הוא גם ידע כי בחלק מהניתוחים הרופאים מקבלים כסף לכיסם, בסכום שנקבע בינם לבין המטופלים, בלי שבית החולים מקבל כל תמורה עבור הניתוח.

בנוסף, סבורים בנציבות, כי רוטשטיין אף היה זה שביקש מווינקלר להעביר את כל ניתוחיו הפרטיים לקלאס קליניק לפני כמה שנים. עד אז, וינקלר ביצע רק חלק מהניתוחים הפרטיים שלו בקלאס קליניק, וחלק אחר בבתי חולים פרטיים מחוץ לשיבא. 
ל–TheMarker נודע שלאור רגישות הפרשה וההשלכות על ניהול שיבא והדסה, היועץ המשפטי לממשלה מעורב במתרחש.

אמיל סלמן

בינתיים, סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, נחוש להמשיך בתוכניתו למנות את רוטשטיין למנכ"ל הדסה. בימים האחרונים הוא נפגש ומקיים התייעצויות עם גורמים שונים. בשיחה עם TheMarker הבהיר ליצמן: "אני לא מאשר למשרד הבריאות להגיש קובלנה כנגד רוטשטיין. אלה סיפורי סבתא, האשמות בדרגה פחות חמורה מדו"ח רגיל של מבקר המדינה, והבהרתי זאת לנציבות". אם משרד הבריאות יסרב להגיש את הקובלנה, תוכל הנציבות לעשות כן בעצמה. אפשרות אחרת, אם להתבסס על ניסיון עבר, תהיה ניסיון להגיע להסדר פשרה עם רוטשטיין.

לדברי ליצמן, "אני עומד מאחורי ההחלטה למנות את רוטשטיין להדסה. זו יוזמתי האישית, שמטרתה היא להציל את הדסה. המינוי הוא ענייני לחלוטין, הרי היו שלוש שנים שבהן כלל לא דיברתי עם רוטשטיין (השניים היו מסוכסכים באופן אישי; רל"ג), אבל אני חושב שזה מינוי נכון למערכת הבריאות ולהדסה".

ואם הנציבות תחליט להגיש קובלנה ותובענה נגד רוטשטיין, זה יפסול אותו מלשמש מנכ"ל הדסה?

ליצמן: "זה לא פוסל. כל המסע הזה מוזמן על ידי מישהו, אני לא יודע מי".

האם היועץ המשפטי לממשלה בתמונה?

"אני לא רוצה לפרט עם מי דיברתי, אני עושה את המוטל עליי. תפקידי הוא להציל את המערכת, וזה מה שאני עושה".

הרופא המרדים: 
הכל היה גלוי וידוע

וינקלר אינו הסיבה היחידה שבגינה הנציבות סבורה כי יש להעמיד את רוטשטיין לדין משמעתי. סיבה נוספת, שנחשפת כאן, היא שבקלאס קליניק הועסקו מרדים עובד בית החולים במשרה מלאה וכן אחיות של בית החולים שמקבלות את משכורתן מהמדינה.

במהלך חקירת הפרשה ובמהלך ההליך המשפטי המתנהל נגד וינקלר, התברר כי בקלאס קליניק הועסק רופא מרדים, ד"ר אשר פרל, במשרה מלאה בשעות הבוקר הציבוריות. פרל, עובד מדינה, קיבל שכר מלא מהמדינה עבור עבודתו במשרה מלאה במוסד שמבצע ניתוחים פרטיים - וזאת לכאורה בהוראתו של רוטשטיין.

מוטי מילרוד

רוטשטיין טוען כי לא ידע לאורך השנים שמתנהלים ניתוחים פרטיים בהיקף גדול בקלאס קליניק, וכי כשהדבר נודע לו - הורה לעצור זאת. בנציבות שירות המדינה, לעומת זאת, סבורים כי הוא ידע על כך במשך כל הדרך, והורה להפסיק את ביצוע הניתוחים הפרטיים בשעות הבוקר בקלאס קליניק רק לאחר שנודע לו כי נפתחה חקירה בעניינו של וינקלר. פרל עצמו לא נאשם בדבר.

פרל העיד במסגרת ההליך המתנהל בעניינו של וינקלר בינואר. "בסביבות 2011 קיבלתי הצעה מהנהלת בית החולים להיות אחראי בלעדי על קלאס קליניק, ואז התחלתי לעשות הרדמות אך ורק בקלאס קליניק עד שהוא נסגר, במשך כשלוש שנים", סיפר פרל בחקירה.

התובעת, עו"ד אילה הוניגמן־ליפץ, שאלה אותו: "באיזה תדירות עבדת בקלאס?"

פרל: "כל יום מלבד שישי־שבת, מ–07:00 בבוקר ולפעמים לפני ועד שסיימנו את העבודה, לא ביטלנו ניתוחים, כל השנים האלה עבדתי בקלאס קליניק".

התובעת: "ממי קיבלת שכר על כל השנים האלה בשעות הבוקר?"

פרל: "בשעות הבוקר קיבלתי שכר מהמדינה".

התובעת: "היית עובד מדינה?"

פרל: "כן, גם עכשיו אני עובד מדינה. כל השנים שעבדתי בקלאס קיבלתי שכר מהמדינה במשרה מלאה".

התובעת: "מאיזה שעה עד איזה שעה קיבלת שכר מהמדינה?"

פרל: "במהלך 8 שעות העבודה".

פרל סיפר גם כי העובדה שעבד באופן ציבורי במרפאה הפרטית היתה ידועה לכל. כאשר נשאל "האם במסגרת שנות העבודה האלה בקלאס מישהו אי־פעם אמר לך, יש פה איזה קונספירציה, אל תגלה שאתה מרדים בניתוחים פרטיים, אל תגלה שאתה מקבל משכורת ציבורית, או שהכל היה גלוי וידוע"? השיב פרל כי "הכל היה גלוי וידוע".

פבל וולברג

רוטשטיין מסביר בתגובה כי "ד"ר אשר פרל הוא אכן עובד מדינה ששובץ לעבודה במרפאה האסתטית. התאגיד החזיר במשך כל השנים 1.5 תקנים בגינו, כך שבמחלקות העבודה שלו הועסקו מרדים וחצי על חשבון התאגיד מסעיף המרפאה האסתטית. אם נסכום את כל תקני המרדימים שמממן התאגיד עבור בית החולים (המדינה), נגיע לסך כל של 25 תקנים, כשליש מכלל רופאי מחלקת ההרדמה".

החקירה התייחסה גם להשתתפותם בניתוחים של רופאים מתמחים מהמחלקה, בזמן עבודתם הציבורית ולמרות יחסי הכפיפות הקיימים בינם לבין הרופאים. פרל נשאל: "אתה יודע שהיו רופאים בכירים ומנהלי מחלקות אחרים, שהיו שמים מתמחים בשלב תחילת הניתוח בגלל שאתה היית מרדים במחלקת הרדמה בבית החולים, משם אתה יודע את זה?"

פרל: "נכון".

התובעת: "תסכים אתי שמתמחים הם עובדי מדינה שעובדים בבית החולים הציבורי, נכון?"

פרל: "נכון".

התובעת: "וינקלר היה מכניס את המתמחים מבית החולים הציבורי לשלב הראשוני בקלאס קליניק שהם ניתוחים פרטיים?"

פרל: "כן".

התובעת: "אתה מסכים אתי גם שהרוב המוחלט של הניתוחים שאתה השתתפת כמרדים עם וינקלר, היו ניתוחים פרטיים?"

פרל: "נכון".

מנגד, פרל גם חלק לווינקלר מחמאות. כאשר נשאל על ידי פרקליטו של וינקלר "איזה רופא ומנהל מחלקה הוא וינקלר"? השיב: "מצוין". בתגובה לשאלה איזה מורה הוא וינקלר, אמר: "מעולה, עוד לא ראיתי פלסטיקאי שלימד מתמחים כפי שהוא לימד".

"מי שמעז 
לעשות - חוטף"

רוטשטיין מצדו משיב מלחמה. "ערפדי אגף המשמעת של הנציבות ינסו כנראה כל דרך אפשרית ולא אפשרית על מנת להקיז את דמי", אמר בתגובה. "גם אם לצורך כך יתעלמו מתקנות שפג תוקפן, מהסכמים, מהוראות משרד הבריאות ומהנוהג במשך שנים עוד לפני תקופתי כמנהל המרכז הרפואי".

אמיל סלמן

בעניין העסקתו של פרל בקלאס קליניק, מציג רוטשטיין את מה שעשוי להיות קו ההגנה שלו: "הבסיס הראשון להעסקת מרדים במרפאה הכירורגית הציבורית קלאס קליניק הוא עצם רישיון בית החולים, הכולל קיום שירות הרדמה כללי במרפאה האסתטית ושלוש עמדות התעוררות. הבסיס השני להעסקת עובד מדינה במסגרת התאגיד הוא עצם היותו תאגיד רפואי, הרשאי להשתמש בתשתיות בית החולים ומתקניו על פי הסכם הפעילות שעליו הוא חתום. התאגיד הוקם בהתאם לתקנות יסודות התקציב, הוא פועל מכוחן וכל פעילותו למען המרכז הרפואי. אין מדובר בגוף פרטי".

רוטשטיין מצטט מפסיקת בג"ץ בנושא פעילות התאגיד ושילובו בעבודת בית החולים (בג"ץ גור מינצר, 1995), שקבע כי "עם הזמן, נהפכה מטרתה העיקרית של הקרן (התאגיד) להשלים את עבודת בתי החולים, לנצל את פוטנציאל העבודה והציוד שבהם, לאפשר קיצור תורים ולייעל את המערכת כולה. פעולתה נעשית בסמוך לבתי החולים ותוך השתלבות בהם (...) הקרן אינה מנוהלת לשם עשיית רווחים ומנהליה אינם מקבלים שכר בעד הניהול. אם נותרים בידיה כספים לאחר תשלום כל ההוצאות נרכש בכספים אלה ציוד ונבנים מבנים עבור בתי החולים ואלה הופכים להיות רכוש המדינה".

עוד קבע בג"ץ כי "ההסדר הוא טכניקה פנימית המאפשרת ניצול כח אדם וציוד של המדינה, על ידי עובדי המדינה עצמם בתוך מוסדות המדינה, בלבוש משפטי שבלעדיו לא היה הדבר מתאפשר, כדי להגשים מדיניות ממשלתית של ייעול בתי החולים הממשלתיים." מכאן, טוען רוטשטיין, שהתאגיד רשאי להעסיק רופאים במסגרת התאגיד גם בדרך של מימון מלא של שכרם מתקציב בית החולים.

לעומת זאת, בכיר במערכת הבריאות ציין כי מאז פסיקת בג"ץ שאליה מתייחס רוטשטיין הותקנו תקנות שאוסרות על העסקת עובדי מדינה בתאגיד בשעות העבודה הציבוריות.

לדברי רוטשטיין, "מאז הקמת התאגידים ליד בתי החולים ב–1997 ומתן אישור לשימוש בתשתיות בית החולים, נעשה שימוש משולב בכוח אדם בין המדינה לתאגיד, כאשר הכלל המנחה הוא אופטימיזציה של השימוש במשאבי כוח אדם המועסקים במרכז הרפואי. כל אימת שהתאגיד מייצר הכנסה באמצעות עובד מדינה, מבוצעת הצלבה. במקרה כזה מקבלת המדינה החזר מלא של עובד מהתאגיד. זאת, שנים ארוכות לפני שפרופ' רוטשטיין הצטרף להנהלת המרכז הרפואי".

תומר אפלבאום

רוטשטיין מוסיף: "מה שבכירי הנציבות לא מוכנים להפנים הוא שבשיבא שלובים אלפי עובדים, כ–7,000 במספר, חלקם עובדי מדינה וחלקם עובדי תאגיד (יותר מ–3,000), כל אלה עובדים ביחד ובמשולב לטובת המרכז הרפואי כולו. כך גם יכול התאגיד לייצר ולמכור יותר מ–800 מיליון שקל פעילות רפואית עבור בית החולים".

לסיכום, אומר רוטשטיין כי "עצם קיום התאגיד הוא ביטוי אמיתי לכך שלא ניתן להפעיל בית חולים בהיקף ובמורכבות של שיבא במתכונת של הנציבות, ואזי על רקע זה צומחים קונפליקטים קשים בין מי שנושא במלאכה ומקיים מדי יום בית חולים לתפארת, מוביל, מחדש, מרפא ומנוהל למופת, ובין הפקידים העוסקים בשורות הקטנות ובביורוקרטיה האינסופית שלה הם קוראים 'מינהל תקין', כאשר במסגרת הקונפליקט כל מי שמעז לעשות חוטף. ישראל במיטבה 2015".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#