ליצמן הבין שאין מקום לפוליטיקה - בריאות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ליצמן הבין שאין מקום לפוליטיקה

אחרי לכתו של רוטשטיין, אם אכן כך יהיה, תתפנה בשיבא משרת הניהול הבכירה ביותר במדינה

3תגובות

קשה היה לדמיין לפני שנים ספורות תסריט לפיו פרופ' זאב רוטשטיין הוא המועמד המומלץ של ליצמן לתפקיד הבכיר, הרגיש והמסובך של מנכ"ל הדסה. השניים נהגו להתקוטט ללא הרף, על גבי התקשורת ולא רק על גביה - בכל נושא אפשרי.

כאשר התחלפה הממשלה בפעם הקודמת, פירסם רוטשטיין מאמר בעיתון שבו קרא להקמת ממשלה חילונית, כלומר להשאיר את סגן השר יריבו מחוץ לממשלה. בתגובה רמזו בסביבתו של ליצמן כי הקהילה תחרים את שיבא. רוטשטיין אמר שליצמן גרם לנזק אנוש למערכת הבריאות, ואילו ליצמן איים בהזדמנויות שונות כי יפתח בהליכים להדחתו, ואף "פיטר" אותו מאחת מעבודותיו הנוספות כיו"ר ועדת הניידות במשרד הבריאות; וכן הלאה, וכן הלאה - התנגשויות בלתי פוסקות בין השניים.

מוטי מילרוד

ליצמן מבין כי המשימה של ניהול הדסה היא עד כדי כך כבדת משקל, קשה ומאתגרת, וכי בית החולים נמצא במשבר עמוק עד כדי כך, שרק בולדוזר בקנה המידה של רוטשטיין יכול למלא את התפקיד בלי להיכשל בו. הדסה היא בלי ספק כאב הראש הגדול ביותר של ליצמן לתקופה הקרובה. המרכז הרפואי לא מצליח להתאושש מהמשבר הקשה שפקד אותו, מהסכסוכים הפנימיים האינסופיים, מהפגיעה האנושה בתדמית, נטישת החולים ומהקשיים מול קופות החולים. מנגד, מערכת הבריאות, כמו מערכות אחרות במדינה, לא סובלת מעודף מנהלים מוכשרים עם קבלות.

למרות אינספור תקריות בעייתיות בעברו, על אף שאינו מוכן לקבל מרות מהרגולטורים שלו, ולמרות נטיותיו לבעוט ולצפצף על נהלים וחוקים ולא להתנהג כפי שמצופה מעובד מדינה בכיר, רוטשטיין מנהל כבר יותר מעשר שנים אימפריה רפואית מצליחה ביותר, ולא פחות חשוב מכך - מאוזנת תקציבית. זהו עניין נדיר מאד כשמדובר בבתי החולים הממשלתיים הגרעוניים. מבחינת משרד האוצר ולשכת סגן שר הבריאות, זה נתון שקשה להתעלם ממנו, בעיקר כשמביאים בחשבון את הקטסטרופה האורבת בהדסה: סכנת התמוטטות כלכלית של אחד המוסדות הרפואיים החשובים במדינה על כל המשתמע מכך - כלכלית, רפואית ותעסוקתית.

מיכל פתאל

אחרי לכתו של רוטשטיין, אם אכן כך יהיה, תתפנה בשיבא משרת הניהול הבכירה ביותר במדינה. כדאי מאוד שגם את הגזרה הזו לא יזניחו בממשלה, אחרת הפתרון של בית חולים אחד יהפוך לצרה של בית חולים אחר.

ומה יוצא מזה לרוטשטיין? בראש ובראשונה אתגר מקצועי מהמדרגה הראשונה. בנוסף, הדסה הוא ארגון בעל אופי שונה לגמרי מהמרכז הרפואי הממשלתי שיבא - בית חולים פרטי, עם דירקטוריון, שאינו כפוף לנציבות שירות המדינה ושמופעל בו שר"פ באופן חוקי - מה שרוטשטיין פינטז עליו בקול רם זה שנים. רוטשטיין, שאמור לפרוש לגמלאות בעוד כשנתיים, יוכל להמשיך בתפקיד בהדסה עוד שנים ארוכות, לאחר שישתחרר מכבלי תקנון שירות המדינה. השכר בהדסה גם גבוה באופן מסורתי מזה שניתן למנהלים בשירות הממשלתי.

בשורה התחתונה, זהו ליהוק מעניין ומפתיע, שמעיד על כך שאחרי כמה סבבי קטסטרופות בהדסה, בממשלה ובארגון נשות הדסה מבינים היטב כי דרוש סופרטאנקר כדי להציל את המוסד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#