כמה עולה להחלים בסוויטה בקומה ה-11 עם נוף לסנטרל פארק? - בריאות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כמה עולה להחלים בסוויטה בקומה ה-11 עם נוף לסנטרל פארק?

רבים בארה"ב אינם יכולים אפילו לדרוך בבית החולים מאונט סיני בניו יורק בגלל היעדר ביטוח רפואי ■ אחרים יכולים לשלם לא מעט ולארח אנשי עסקים לישיבות - תוך כדי החלמה

2תגובות

הלובי של בית החולים מאונט סיני, הצמוד לצדו המזרחי של הסנטרל פארק, הוא פנינה אדריכלית שמשאירה את הנכנס בשעריו פעור פה: החלל רחב ומרווח, מוצף באור הטבעי שמגיע מבחוץ, ומשדר עוצמה והדר. אלא שמטרים ספורים משם, בחדר המיון, חוזרים על עצמם מראות שמוכרים היטב מישראל, כולל הווילונות הכעורים והצפיפות. בבוקר יום חמישי, המיון בבית החולים מפוצץ בחולים, חלקם במסדרונות ללא מיטה פנויה, הצוות הרפואי מתרוצץ ביניהם. אולי בעצם יש הבדל אחד: כל העומס הזה מתנהל בשקט יוצא דופן לעין ואוזן ישראלית - שום צעקה או גערה לא נשמעת, עמדת האחיות לא מוקפת בבני משפחה כעוסים, וכולם מחכים בשקט לתורם.

כמה קומות למעלה, המחלקה האונקולוגית עמוסה גם היא: חדרים צפופים שמסודרים במעגל סביב עמדת האחיות, בכל חדר שני מטופלים, ומרווח צר למדי בין החדרים לעמדה. עד עכשיו, אנחנו מציינים לעצמנו, מה שקורה פה מזכיר את ישראל, אולי אף עם יתרון קל בתחום המלונאות לכמה מבתי החולים בישראל.

רוני לינדר

ואז אנחנו מגיעים לקומה ה–11 בבית החולים. כמה קומות מעל המיון הצפוף והמחלקות העמוסות של בית החולים שוכנת הקומה בעלת השם המבטיח Eleven West, שמזכירה יותר מכל מלון יוקרה: החדרים הפרטיים הצופים אל הסנטרל פארק, שירותי בידור, אוכל משודרג, חדר ישיבות שבו המאושפז החשוב יכול לארח אנשי עסקים לישיבות עסקיות, לאונג' מפואר - כל אלה ועוד ניתנים למי שמוכן לשלם כמה מאות דולרים ללילה בנוסף למחיר הרגיל (של אלפי דולרים רבים) שמכוסה על ידי הביטוח. כך למשל, עבור חדר בסיסי בקומה היוקרתית מוסיף המאושפז 650 דולר ללילה, עבור חדר גדול עם נוף משודרג הוא מוסיף 775 דולר, עבור חדר גדול עם נוף חלקי לסנטרל פארק התוספת היא 850 דולר ללילה, ואילו סוויטה דה־לוקס עם נוף מלא לסנטרל פארק עולה למחלים לא פחות מתוספת של 1,600 דולר ללילה.

המחזה הזה והפער בין שוכני המחלקה האונקולוגית הצפופה לשוכני הקומה ה-11 היה יכול להמחיש יפה את האי־שוויון בבריאות בארה"ב, אך תהיה זו טעות קשה, שכן חסרי המזל האמיתיים הם הרבים שאינם יכולים להרשות לעצמם אפילו לדרוך בבית החולים הנחשב, בשל היעדר ביטוח רפואי מתאים. זאת כמובן רק דוגמה אחת, קטנה ושולית, לעיוותים הנוראיים שקיימים במערכת הבריאות האמריקאית, המערכת הבזבזנית והלא־שוויונית בעולם: ההוצאה הלאומית לבריאות בארה"ב היא 
כ-18% מהתל"ג, כמעט כפול מהממוצע במדינות המערב - ולצד זאת עשרות מיליוני אמריקאים אינם מבוטחים או מבוטחים באופן גרוע, מצב שהרפורמה של הנשיא ברק אובמה מנסה להתמודד אתו. על פי החוק, בתי חולים מחויבים לקבל בחדר המיון שלהם גם מטופלים נטולי ביטוח, אך מאוחר יותר החשבון יוגש למטופל (בין אם בית החולים יצליח לגבות את החוב או לאו), ובכל מקרה - זה אינו תחליף לטיפול רפואי ארוך טווח וצמוד.

כשל עמוק נוסף במערכת האמריקאית הוא התמחור הבזבזני להחריד שלה: המבנה של מאות חברות ביטוח שעובדות מול אלפי ספקים שונים - רופאים, בתי חולים ומרפאות - הפך את המערכת האמריקאית ליקרה בעולם. המחיר תמורת טיפול רפואי גבוה לעתים פי עשרות מונים מהמחיר לטיפולים מקבילים ברוב המדינות. מי שמבוטח היטב אדיש למחיר (שחברת הביטוח משלמת), ומי שאינו מבוטח - נותר בחוסר אונים מוחלט. לא בכדי, מצב רפואי הוא הסיבה מספר אחת לפשיטות רגל בארה"ב - אפילו יותר ממשכנתאות והוצאות בכרטיסי אשראי.

ד"ר חיה שוורץ, מתמחה בכירורגיה כללית בבית החולים שיבא, הגיעה למאונט סיני לשנת התמחות במסגרת תוכנית התמחות מיוחדת שכוללת שיתוף פעולה בין בתי החולים. לדבריה, העובדה שבית החולים הניו יורקי מלא ברופאים יהודים הקלה מעט על המעבר הלא פשוט מההתמחות בישראל היישר לתוך אחד מבתי החולים ההישגיים בעולם, לתוך קבוצה יחסית מגובשת של מתמחים. "את שלושת החודשים הראשונים השקעתי בניסיון להבין איפה אני נמצאת", היא מספרת. "בהתחלה הם סקפטים לגבי היכולות שלך, נחמדים אבל קשוחים. לאמון בחדר הניתוח לוקח זמן להיבנות - ובצדק. אחרי שהמחסום הזה חלף אני מרגישה לגמרי חלק מהמערכת, גם חברתית וגם מקצועית".

סנטרל פארק ניו יורק
ללא קרדיט

המשכורת שלה היא כשל מתמחה: כ–60 אלף דולר בשנה, דומה לשכר שהיתה מרוויחה כמתמחה בישראל. "אבל החיים פה יקרים", היא אומרת. "בית ספר פרטי לבת שלי עולה 16 אלף דולר בשנה, אחרי הנחה משמעותית שקיבלנו. גם הדיור והמזון פה יקרים יותר. למזלנו, יש לנו דירה בארץ שאנחנו משכירים, ובעלי מצא פה עבודה. אחרת, קשה מאוד לעמוד בזה כלכלית ומשפחתית".

למרות הקשיים, שוורץ לא מצטערת לרגע על ההחלטה: "יש המון יתרונות. ראשית, מבחינה משפחתית, הצמידות הזאת והניתוק מחזקים את התא המשפחתי. שנית, מקצועית, יש פה חשיפה לדרך עבודה אחרת. לא ראיתי כאן דברים שלא הכרתי בישראל, אבל יש שוני בדברים מסוימים: למשל, לא מבטלים כאן ניתוחים שנקבעו מראש, והזמן בין ניתוחים מצומצם יחסית. בנוסף, יש חשיפה למקרים מסובכים שלא נחשפתי אליהם. אף ששיבא הוא בית חולים גדול ורואים המון מקרים, לכאן מגיעים אנשים מכל רחבי ארה"ב ואפילו מהעולם, כך שבכל זאת נתקלים במקרים יוצאי דופן". לדבריה, הקשרים שנוצרים בהתנסות כזאת הם בעלי ערך רב: "הכרתי פה הרבה אנשים שלא הייתי מכירה בחיים - הן בהיבט המקצועי והן בהיבט האישי. אני עובדת עם מתמחים ובכירים רבים, וזה מפרה".

על מערכת הבריאות האמריקאית נהוג לומר שהיא הטובה ביותר שיש לרפואה המודרנית להציע, אבל רק בתנאי שיש לך כסף ו/או את הביטוח המתאים. בית החולים מאונט סיני הוא ללא ספק אחד היהלומים שבכתר, אבל אם מישהו חשב שבפסגת הרפואה האמריקאית מתגלה רפואה טובה או מתקדמת בהרבה ממערכת הבריאות הציבורית בישראל, שוורץ מבהירה שלפחות מנקודת מבטה, זה ממש לא כך: "ההתנסות הזאת גורמת לי להבין שאנחנו עושים בארץ רפואה מצוינת. אני לא מרגישה בשום אופן שעיניי נפקחו מאז שהגעתי הנה, אולי אפילו להפך: להיות רופא פה זה יותר מקצוע מאשר שליחות. למשל, אדם יכול להגיע לכאן למיון ולבקש כירורג מסוים. כאשר מתקשרים לאותו כירורג ואומרים לו שביקשו אותו, בדרך כלל השאלה הבאה תהיה אם יש לאדם הזה ביטוח ואיזה. אם זה לא מספיק משתלם, הוא לא יבוא לנתח ויפנה את המטופל לרופא התורן".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#