היועץ הבכיר של נתניהו: צריך להעלות את מס הבריאות - בריאות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

היועץ הבכיר של נתניהו: צריך להעלות את מס הבריאות

יוג'ין קנדל מאשים: כך ייבשו המדינה ואגף התקציבים באוצר את מערכת הבריאות הציבורית בישראל - כך שחסרים לה 20 מיליארד שקל

44תגובות

יוגי'ן קנדל, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה ומי שנחשב לאחד מיועציו הבכירים של ראש הממשלה בנימין נתניהו, סבור כי אחד הפתרונות למצבה של מערכת הבריאות הוא העלאת מס הבריאות ב-0.5% על פני שלוש השנים הקרובות. לפי קנדל, בסופו של תהליך תוסיף ההעלאה למערכת הבריאות כ-2 מיליארד שקל בשנה. 

ההמלצה נחשפה בחוות דעת המיעוט בוועדת גרמן, שאותה ניסחו קנדל וכלכלן הבריאות פרופ' קובי גלזר מאוניברסיטת תל אביב. השניים קובעים גם כי המלצותיה של ועדת גרמן אינן מתמודדות כראוי עם בעיות היסוד של מערכת הבריאות, לא מספקות מודל קוהרנטי וארוך טווח לפתרון הבעיות במערכת ולהבטחת חוסנה, וסביר מאוד שרבות מהן כלל לא ייצאו לפועל בשל מחסור חריף במשאבים.  

אמיל סלמן

דעת המיעוט, שתומכת בהפעלת שירותי בריאות פרטיים (שר"פ) בניגוד לדעת הרוב, היא מסמך מפתיע, וזהו למעשה כתב אישום שמגולל על פני עשרות עמודים את המכניזם שבאמצעותו ייבשו ממשלות ישראל, ובפרט אגף התקציבים במשרד האוצר, את מערכת הבריאות הציבורית.

העמדה מפתיעה וחשובה כשהיא מגיעה מנציגו הכלכלי הבכיר ביותר של ראש הממשלה בנימין נתניהו, והוא גם אחד האנשים המקורבים לו. עמדת המיעוט כוללת גם המלצה להעלאת מס הבריאות - עוד עמדה מפתיעה מאוד, בהתחשב בעמדתו המסורתית של נתניהו נגד העלאות מסים.

ניר כפרי

התוספת התקציבית שגרמן הצליחה לגייס ממשרד האוצר לצורך קיצור תורים כללה 300 מיליון שקל חד־פעמיים ועוד 700 מיליון שקל שייכנסו לבסיס התקציב, בנוסף לעדכון תקציב הקופות בהתאם לגידול באוכלוסייה. ואולם לפי דעת המיעוט, התוספת "אינה הולמת את תמונת המציאות כפי שהצטיירה בפני חברי הוועדה. לאור תמונת המצב של המערכת, אנו משוכנעים שאין די במשאבים שהובטחו כדי לשקם את מערכת הבריאות ולהבטיח כי תוכל למלא את יעודה, על פי החוק, גם בעתיד", כתבו השניים, ואליהם הצטרפה נציגת הציבור בוועדה, פנינה קורן.

עוד טוענים קנדל וגלזר כי תוצאות הוועדה הן פספוס אדיר: "הוועדה היתה הזדמנות נדירה לשינוי יסודי ומתבקש במבנה מערכת הבריאות הציבורית, כך שתוכל לעמוד באתגר המרכזי העומד בפניה, שהוא לספק לתושבי ישראל רפואה שוויונית, יעילה ואיכותית בעשורים הקרובים. לצערנו, אנו חשים כי הוועדה החמיצה את ההזדמנות הנדירה הזאת".

השניים מתמקדים בכך שהוועדה לא הצביעה על מקור מימון לשיקום הרפואה הציבורית: "ההימנעות מהצבת תג מחיר להמלצות גרע מיכולת חברי הוועדה להעריך נכונה את העלויות האמיתיות הכרוכות ביישומן ואת התהום שנפערה בין הרצוי למצוי".

בנוסף, הם מותחים ביקורת על ביטולו של המס המקביל (מס המעסיקים) בבריאות, שהוטל עד 1997. המס בוטל תוך התחייבות להשלים את הכספים החסרים מתקציב המדינה, אך "בפועל, מהלך זה הוביל גם הוא לכרסום ביסודות החוק ולשחיקה במקורות הציבוריים לאורך זמן, ושמט, ללא מתן אלטרנטיבה, את אחד היסודות החשובים שניסה חוק ביטוח בריאות ממלכתי להנחיל - והוא מוגנות יחסית של משאבים המוקצים לתחום הבריאות".

אלון גרג

שחיקת התקציבים

עמדת המיעוט עוסקת ארוכות בנושא שחיקת התקציבים למערכת הבריאות, ומעריכה כי השחיקה בתקציבי קופות החולים מאז נחקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי ב–1995 היא כ–13 מיליארד שקל, אם מביאים בחשבון את הפיצוי החלקי בלבד על הגידול והזדקנות האוכלוסייה, התייקרויות במערכת והחידושים הטכנולוגיים.

"שחיקת מקורות זו נספגה בחלקה על ידי התייעלות המערכת, אך אין ספק כי חלק ניכר ממנה בא לידי ביטוי בגירעונות המצטברים של קופות החולים ובתי החולים, ובפגיעה באיכות שירותי הבריאות המסופקים על ידי קופות החולים ומערכת האשפוז, בנגישותם ובזמינותם", נכתב בדעת המיעוט של הוועדה. גלזר וקנדל גם מצטטים את פסיקת בג"ץ בעניין זה, שקבעה כי "הזכות לבריאות של כל אזרחיה ישראל, אשר עוגנה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, מתרוקנת אט־אט מתוכן, נוכח השחיקה השיטתית בתקציבי קופות החולים".

דעת המיעוט מזכירה גם את ההשקעה העלובה של המדינה במערכת הבריאות הציבורית ביחס למדינות המערב, וקובעת כי חישוב פשוט מלמד כי הפער בין ההשקעה בישראל להשקעה הממוצעת ב–OECD היא 20 מיליארד שקל.

קנדל וגלזר מותחים ביקורת על שאר חברי הוועדה על כך שהסכימו להיכנע לדרישת האוצר לעדכן את תקציבי סל הבריאות לפי קצב גידול האוכלוסיה בלבד, בלי לשקלל את מרכיב הזדקנות האוכלוסיה, "וזאת על אף ההסכמה הכמעט גורפת שיש צורך בהכללת רכיב זה, סביב שולחן הדיונים". פער זה, לפי החישוב שלהם, גורע מסל הבריאות 183 מיליון שקל בשנה, כאשר הסכומים רק ילכו ויגדלו.

בנוסף, מותחים קנדל וגלזר ביקורת נוקבת על אופן התקצוב של קופות החולים, שאותן הם מכנים "ספינות הדגל של מערכת הבריאות". מצד אחד, הקופות אינן אלה שקובעות את תכולת סל הבריאות, אך הן אלה שמחויבות לספק אותה לציבור; ומצד שני הסבסוד שלהן גירעוני ביחס לצרכים (בשל כל סוגי השחיקה בתקציבן).

בעיה נוספת היא "האופן הלקוי שבו מועבר התקציב לקופות החולים", כהגדרתם, שבו מאות מיליוני שקלים ואף יותר מועברים לקופות רק בדיעבד בהסכמי ייצוב, ובתקצוב שנמוך בהרבה מהנדרש "על פי כל פרמטר אובייקטיבי".

ללדבריהם, "מצב זה הוא דוגמה מובהקת לכשל נפוץ שבו האחריות מנותקת מהסמכות. אם לא די בכך, הכסף מגיע מאוחר בשנה, ובכך מצטמצמת יכולת התכנון והניהול במערכת הבריאות".

גלזר וקנדל מסכמים כי "יש הטוענים שהסיבה לגירעונות של קופות החולים נעוצה בכשלי ניהול בלבד. אנו חולקים על טענה זו. לדידנו, מדובר בשיטת תקצוב הפוגעת בבריאות הציבור, מאחר שהיא מפקיעה מהקופות ומבתי החולים כלי ניהול בסיסי ביותר של כל ארגון, והוא יכולת התכנון". הם קובעים כי "המחסור המתמשך במשאבים מרוקן למעשה מתוכן את חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שנועד להבטיח סל שירותי בריאות שוויוני, איכותי, זמין ונגיש לכלל התושבים".

לשלב פעילות
 פרטית בציבורית

לצד שחיקת התקציבים, ובמידה רבה בשל סיבה זאת, גלזר וקנדל מונים את הכשלים המרכזיים, הנוגעים לדבריהם כמעט לכל היבט של המבנה והתפקוד של המערכת: "בין היתר, אפשר למנות את פערי האיכות בין קופות החולים ומערך האשפוז, תורים ארוכים, קשיי משילות של משרד הבריאות כרגולטור, שחיקה של צוותים מטפלים בהווה ומחסור צפוי בעתיד, מבנה תמריצים לקוי המביא לפגיעה אמיתית באיכות השירות, מידה לא מספקת של פרוגרסיביות (שוויון) במימון השירותים ועוד".

לדבריהם, כשלים אלה, וכן שחיקה באמון הציבור במערכת הציבורית, כשלים רגולטוריים וכשלים במבנה תמריצים מעוות - הם הסיבה לנהירה של הציבור לרפואה הפרטית ולביטוחים הפרטיים. לטענת השניים, הוועדה לא התמודדה כראוי עם כשלים אלה, ולא הציעה להם מענה כולל.

בניגוד לעמדת הרוב של הוועדה, קנדל וגלזר מציעים למסד את הרפואה הפרטית ולשלב אותה במערכת הציבורית, כלומר הם ממליצים על שר"פ בתי החולים הציבורים. "קיומה של רפואה פרטית בישראל הוא מציאות שעלינו להשלים אתה, ובמידה מסוימת אף לברך עליה, כפי שקורה כמעט בכל המדינות המפותחות", הם כותבים, ומציעים להפוך את הרפואה הפרטית למקור מימון לציבורית.

"השאלה המרכזית היא לא אם תהיה או לא תהיה בישראל רפואה פרטית, אלא מהו המודל הנכון לשילוב בין שתי המערכות הללו", כתבו. הם מוסיפים כי כאשר הוועדה החליטה נגד שר"פ, היא ויתרה "לא רק על התועלות הרבות שהמערכת הציבורית יכולה להפיק מזו הפרטית, אלא גם על היכולת לפקח בצורה יעילה על המערכת הפרטית".

לדבריהם, יש "הכרח וערך הן במתן האפשרות לבחירת גורם מטפל במערכת הבריאות, והן בעצם קיומה של רפואה פרטית. אנו משוכנעים כי הרחקתה של הרפואה הפרטית אל מעבר לגדר, כפי שהיא מתבצעת כיום וכפי שהיא תמשיך להתבצע, אם יתקבלו המלצות הרוב בוועדה, לא רק שלא תפתור את בעיות היסוד במערכת, אלא אף תמשיך ותעצים אותן". בנוסף, "ככל שמטופלים 'חזקים' ייאלצו לחפש מענה רפואי מחוץ למערכת הציבורית, כך תקטן המחויבות שלהם כלפיה וכך גם יפחת הלחץ מצדם לשיפורה".

הם גם מותחים ביקורת על התקשורת, אשר סיקרה את דיוני הוועדה באינטנסיביות, ולטענתם הסיטה את הדיון הציבורי ממוקדי החולי העיקריים של המערכת והתמקדה בעיקר בשר"פ.

להעלות את
 מס הבריאות

גלזר וקנדל מציעים ממודל משלהם למערכת הבריאות, שאותו הם מכנים "המודל המשולב", לחיזוק הרפואה הציבורית ושיקום אמון הציבור בה. על פי המודל, הרגולציה במערכת הבריאות, שנחשבת לנקודת תורפה משמעותית, תחוזק באמצעות הקמת גוף רגולטורי עצמאי ובלתי תלוי (ולא להסתפק ברשות האשפוז המוקמת בימים אלה, הכפופה לשר הבריאות), שיעסוק ברגולציה על כלל הנושאים הכלכליים במערכת הבריאות, במסגרת התקציב הכולל של מערכת הבריאות הציבורית.

בין השאר, הגוף יקבע כללי תמחור והתחשבנות בין הגופים השונים במערכת באופן שקוף וסדור, יקים מערכות בקרה ממוחשבות שיפקחו על היקפי הפעילות, ההכנסות ואורכי התורים. הגוף יפקח גם על תיירות המרפא ועל השירותים בתשלום במערכת הציבורית (השר"פ).

במקביל, הם ממליצים על צמצום המעורבות של אגף התקציבים באוצר בפיקוח על מערכת הבריאות ובניהולה, "בעיקר ברמת המיקרו". השניים מקדישים פרק שלם בדו"ח שלהם למתיחת ביקורת קשה על אגף התקציבים ועל השליטה המוגזמת והמזיקה שלו במערכת הבריאות.

את הטיפול במחסור במשאבים במערכת הם מציעים לבצע באמצעות הגדלת שני צדי המשוואה - המימון הפרטי והמימון הציבורי. היעד: להגיע בתוך 15 שנה, עד 2030, להוצאה ציבורית לבריאות בגובה של 5.5% מהתמ"ג, כפי שהיה ב–1997, לפני שהחלה שחיקת המשאבים הציבוריים בבריאות. המשמעות היא תוספת של 0.06% מהתוצר בכל שנה, או 800 מיליון שקל נוספים מדי שנה, מעבר לעדכון הקבוע בסל השירותיםף, שנע סביב מיליארד שקל בשנה.

לצורך כך, קנדל וגלזר מציעים כאמור להעלות את מס הבריאות ב–0.5% על פני שלוש השנים הקרובות - העלאה שבהבשלה מלאה תוסיף למערכת 2.05 מיליארד שקל בשנה. את ההפרש עד להגעה ל–5.5% יש להשלים מתקציב המדינה וממיסוי תיירות המרפא.

במקביל, בצד הפרטי, הם ממליצים לאשר שר"פ בשיטה המכונה "המודל המשולב". על פי המודל המוצע של השר"פ של גלזר וקנדל, מבוטחים יוכלו לבחור רופא בתוך בתי החולים הציבוריים, במימון הביטוחים המשלימים והמסחריים ובהיקף של מיליארד שקל בשנה. השימוש בכספי הביטוחים במערכת הציבורית יתבצע "באופן שלא יתקיים קשר כספי ישיר כלשהו בין הצוות הרפואי לבין הפרט המטופל או בני משפחתו".

המודל קובע כי הנהלת בית החולים, ולא הרופא, תנהל את המשא ומתן מול נציגי חברות הביטוח לצורך קביעת התעריפים ותנאי ההתקשרות, כך ש"לא תהיה כל אינטראקציה כלכלית בין הרופא המטפל לבין המטופל ומשפחתו בכל הקשור לטיפול בבית החולים. המטופל יפנה ישירות לבית החולים לצורך קביעת התור, ובית החולים הוא שיגבה את התשלום בגין הטיפול".

הפעילות הפרטית תתבצע בשעות אחר הצהריים תחת מגבלה כמותית ופיקוח, תתבצע רק בניתוחים ופרוצדורות מתוכננים (ולא ברפואה דחופה), והנהלת בית החולים תתחייב להוסיף פעילות ציבורית אחר הצהריים כתנאי לקבלת הרישיון לביצוע שר"פ.

בנוסף, על כל רופא, כל מחלקה וכל בית חולים תחול מגבלה בהיקף הפעילות הפרטית וביחס המותר בין הפעילות הציבורית לפרטית. בנוסף, צוותים רפואיים יקבלו תגמול עבור פעילות אחר הצהריים, ללא קשר ישיר לזהות המטופלים, בעיקר באמצעות שכר גלובלי (כפולטיימרים) בתוספת בונוסים על פעילות מעבר למכסה מסוימת. כדי למנוע מצב של פעולות מיותרות, קנדל וגלזר מציעים כי מדדי איכות שונים ישוו את איכות הטיפול שהרופא נותן למטופלים. הרישיון לביצוע שר"פ יינתן לבית החולים על ידי משרד הבריאות, והוא יהיה מוגבל בזמן ומותנה בעמידתו של בית החולים בכללי הרגולציה.

המלצה נוספת היא לשנות ולשפר את התמריצים הכלכליים במערכת, באמצעות ביטול שיטת משא ומתן בין בתי החולים לקופות החולים על המחירים שמשלמות הקופות לבתי החולים בגין הפעילות הרפואית. המחירים יהיו אחידים לכולם וייקבעו על ידי הגוף הרגולטורי שיוקם, ולכל פעולה יהיה מחיר מחירון שמגלם את עלותה וייקבע באופן שקוף וברור.

עוד הם ממליצים לאפשר למבוטחים בחירה רחבה יותר של בתי חולים מזו הקיימת כיום, כדי לעודד תחרות על איכות בין בתי החולים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#