נמשיך לחכות 10 שעות במיון ו-8 חודשים לניתוח - בריאות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נמשיך לחכות 10 שעות במיון ו-8 חודשים לניתוח

מנהלי בתי החולים צודקים כשהם אומרים שמערכת הבריאות הציבורית מורעבת

16תגובות

כן, מנהלי בתי החולים הממשלתיים מאוד מאוכזבים מכך שוועדת גרמן לא המליצה על הפעלת שר"פ, משאת נפשם. כן, הם זועמים על כך ש- 700 מיליון השקלים שהובטחו במסגרת ועדת גרמן לקיצור תורים יגיעו אליהם דרך קופות החולים ולא ישירות. כן, בתי החולים זיהו בהקדמת הבחירות ובעובדה שאין שר במשרד הבריאות שעת כושר להפעלת לחץ על נתניהו הלחיץ מתמיד. אם הוא שלף רק אתמול מהכובע את הרעיון לביטול המע"מ על מוצרי יסוד אותו דחה פעם אחר פעם בעבר - מי יודע מה הקדמת הבחירות ומצבו הרעוע בסקרים יכול להניב לבתי החולים.

ולמרות כל זאת, ולמרות שאפשר להיות ציניים ולהגיד שמנהלי בתי החולים בסך הכל מנצלים הזדמנות, צריך גם להגיד בפה מלא: הם פשוט צודקים.

בית חולים סורוקה
עופר וקנין

הם צודקים כשהם אומרים שמערכת הבריאות הציבורית מורעבת, הם צודקים כשהם אומרים שבקושי יש כסף לציוד בסיסי ולניקיון, הם צודקים כשהם אומרים שהמתנה של 10 שעות במיון זה לא סטנדרט השירות שמגיע לציבור בישראל, וגם לא תור של 8 חודשים לניתוח החלפת מפרק ברך או קטרקט.

הם גם צודקים במידה רבה שהמצב הזה הוא לא באשמתם: הגירעון החדש שלגביו מתקיים הוויכוח הנוכחי הוא אמנם לא אדיר (כ- 400 מיליון שקל מתוך מחזור של 10 מיליארד), אבל הוא נגרם למרות שבתי החולים עמדו בתוכניות העבודה שנקבעו להם. מה שהגדיל את הגירעון היו סיבות כמו הסכמי השכר של הרופאים והאחיות שלא מלווה בפיצוי מלא של המדינה, התייקרויות במחירי האנרגיה והארנונה ועוד - ולא חגיגת בזבוזים כזאת או אחרת. בנוסף, אם בעבר בתי החולים היו דוחים את החובות שלהם משנה לשנה - הוראה חדשה של החשבת הכללית עצרה זאת (ובצדק) - והבעיה הקשה נחשפה בצורה ברורה.

אוליבייה פיטוסי

אם לא די בכך, והנה החלק המכעיס ביותר, אפילו הסכום הצנוע יחסית של 700 מיליון שקל שהוקצה על ידי המדינה לקיצור תורים בבתי החולים הממשלתיים נמוג יחד עם הקדמת הבחירות ואי העברת התקציב. זה מכעיס במיוחד, מכיוון שמדינה שמחליטה (ובצדק רב) שהיא לא מוכנה להיכנע לשוק הפרטי ולא מוכנה להנהיג רפואה פרטית בבתי החולים הציבוריים - חייבת לפחות לעמוד מאחורי ההתחייבות שלה להירתם לשיפור הרפואה הציבורית ולחיזוקה באופן שלא יבריח את החולים למערכת הפרטית העשירה.

ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל היא מהנמוכות במדינות המערב - 7.6% מהתמ"ג לעומת 9.3% בממוצע במדינות ה- OECD. זהו הפרש של מיליארדים רבים שכל אחד מהם היה יכול לשפר פה משמעותית את רמת הרפואה שאנחנו מקבלים. בניגוד לשאר מדינות המערב, ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל גם לא עלתה בשנים האחרונות, למרות התפתחויות טכנולוגיות והתייקרות הרפואה.

בנוסף, אתמול היה יומם של בתי החולים, אך אל תתנו לשקט מצד הקופות להטעות אתכם - גם קופות החולים נמצאות על סף חדלות פירעון, וגם הן מצמצמות את השירות, מאריכות את התורים ולפעמים גם לא משלמות לבתי החולים בזמן או בכלל. אם כל השנים תמיד נשמרה המטוטלת הזאת בין בתי החולים לקופות, כאשר בכל פעם אחד מהצדדים נמצא למעלה והשני למטה - כיום שני צידי המשוואה של מערכת הבריאות נמצאים למטה, ומי שממשיך לפרוח היא המערכת הפרטית.

בשורה התחתונה, הקמת הוועדה לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית הייתה צעד חשוב ביותר ומתבקש ביותר, שלווה בסיקור צמוד של כלי התקשורת ובכללם עיתון ואתר זה. אבל בלי תקצוב בסיסי שיאפשר לקופות ולבתי החולים לספק רפואה ברמה מערבית ובזמינות סבירה - אין ערך אמיתי להמלצות החשובות שכתבה הוועדה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#