דו"ח גרמן הוצג - אך עתיד מערכת הבריאות בישראל נתקע בחדר ההמתנה - בריאות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דו"ח גרמן הוצג - אך עתיד מערכת הבריאות בישראל נתקע בחדר ההמתנה

דו"ח גרמן המלא נוגע בכל הבעיות של מערכת הבריאות הציבורית ■ השאלה שנותרה פתוחה: מתי, אם בכלל, המלצותיו ייושמו

3תגובות

ביום חמישי האחרון, שעות ספורות לפני שהתפטרותה של שרת הבריאות, יעל גרמן, נכנסה לתוקף, פירסם המשרד בראשותה את הדו"ח הסופי של הוועדה לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית, או בשמה השגור "ועדת גרמן".

הדו"ח, שהיה אמור להיות בסיס לרפורמה מקיפה במערכת הבריאות, הוא תוצר של עבודה שנמשכה שנה שלמה ו–600 שעות של דיונים. 15 חברי הוועדה שמעו עשרות עדים, ובהם מנהלי בתי חולים, קופות חולים, ובעלי תפקידים שונים במערכת בהווה ובעבר. במסגרת עבודה הוועדה גם הוכנו מסמכים רבים, והופקו נתונים שטרם נאספו או פורסמו בעבר, ובהם מידע על היקפי הפעולות במערכת הפרטית והציבורית, אורכי התורים במערכת, ההוצאות על הביטוחים הרפואיים, הכנסות בתי החולים מתיירות רפואית ועוד.

הדיון התקשורתי והציבורי סביב הוועדה עסק בעיקר בנושא בוער אחד, שגם הוועדה הקדישה לו תשומת לב רבה בדיוניה — השאלה האם להנהיג שר"פ (שירותי רפואה פרטיים) במערכת הבריאות, כלומר האם לאפשר בחירת רופא ושירותים פרטיים אחרים בתשלום בתוך מערכת הבריאות הציבורית. עם זאת, זהו בהחלט לא היה הנושא היחיד שבו דנה הוועדה. להלן כמה עניינים והחלטות שפחות סוקרו במשך עבודת הוועדה. מחר נציג כאן את העמדה המלאה של חברי הוועדה בנוגע לשר"פ, ואת עמדת המיעוט שתמכה בהפעלתו.

לדברי חבר הוועדה עו"ד עדי ניב־יגודה, מומחה למשפט רפואי, "בראשונה זה 25 שנה מתפרסם דו"ח רשמי של ועדה ציבורית שקיימה בדיקה מקיפה, חודרנית וחושפנית של מערכת הבריאות הישראלית — 370 עמודים של נתונים וניתוח עומק של כלל האינטרסים והכוחות המניעים את מערכת הבריאות בעשורים האחרונים. הרבה מעבר לסוגיות שבמחלוקת (שר"פ, מיסוי רפואה פרטית ותיירות מרפא), זוהי הפעם הראשונה שבה נושאים מהותיים כמו איכות השירות ורצף טיפולי זוכים להתייחסות כה נרחבת ולסדרה של המלצות המציבות את המטופל במרכז". לדבריו, "חרף הטלטלה הפוליטית, אין ספק שהדו"ח הסופי, הכולל את מגוון העמדות (דעת הרוב ודעות המיעוט), יעמוד בבסיס כל דיון עתידי על מערכת הבריאות".

השאלה הגדולה היא כמובן מה יעלה בגורל המלצות הוועדה לאור הקדמת הבחירות והתפטרותה של שרת הבריאות, ומי שעל שמה היא קרויה, יעל גרמן. במכתב ההקדמה שכתבה גרמן היא מציינת ש–12 צוותי יישום שונים כבר פועלים בשטח, אך במשרד הבריאות יש אי־ודאות באשר לעתיד לבוא. בתגובה לשאלתנו מה יעלה בגורל המלצות הוועדה וצוותי היישום השונים, השיבו מהמשרד כי "אנו נמצאים בתקופה של חוסר בהירות. נפעל בהתאם להנחיות שיינתנו".

יעל גרמן
אוליבייה פיטוסי

מערכת הבריאות הפרטית מתמקדת בצעירים

נתונים שהועברו לוועדה על 20 סוגי ניתוחים (שהם כרבע ממספר הניתוחים המתבצעים בישראל בשנה), הראו כי הנתח של בתי החולים הפרטיים מכלל הניתוחים האלקטיביים (לא דחופים) היה ב–2011 38% — יותר מהנתח של בתי החולים הפרטיים בהיקף התשתיות.\לגבי הניתוחים שנבדקו, נמצא כי ב–2007–2011 גדל מספר הניתוחים הללו בבתי החולים הפרטיים בשיעור של 58%, לעומת גידול של 4% בלבד במספר הניתוחים מאותו סוג בבתי חולים ממשלתיים ובבעלות קופת חולים כללית.

"תמהיל הניתוחים בבתי החולים הפרטיים נוטה יותר לניתוחים פשוטים, ובממוצע המנותחים בבתי חולים אלה צעירים יותר מבבתי החולים הציבוריים — 22% מהמנותחים בניתוחים האלקטיביים בבתי החולים הציבוריים היו בני 75 ויותר, ורק 13% מהמנותחים בבתי החולים הפרטיים היו בני קבוצת גיל זו".

שיפור איכות השירות - יעד אסטרטגי

עד כמה מערכת הבריאות הישראלית שמה דגש על איכות רפואית, בטיחות ובעיקר שירות? עד כמה המטופל בישראל עומד במרכז? לדעת חברי הוועדה לא מספיק.
זה שנים מתקיים בישראל ויכוח על הצורך והתועלת במדידת איכות רפואית ופרסום השוואתי של הממצאים. מדידה כזאת קיימת כיום בחלקים שונים של מערכת הבריאות — כך למשל מדדי האיכות של קופות החולים.

על פי דו"ח הוועדה, קיימת הסכמה מחקרית ולפיה "בלי מדידת איכות ומדידה שיטתית של תוצאות בריאות, לא יצלחו המאמצים לשפר את הרפואה עצמה", וכי שיפור סטנדרטים של איכות רפואית ושל שירות למטופלים מחייב מדידה, שקיפות בהעברת המידע לציבור ויצירת תחרות המבוססת על איכות. לכן, במרבית מדינות המערב יש תוכניות למדידת איכות, בטיחות ושירות הן בבתי חולים הן ברפואה הראשונית בקהילה.

המלצות הוועדה מבקשות לחולל מהפכת שירות ואיכות, ולהנחיל במערכת "תרבות ארגונית שמטרתה לשפר את איכות השירות הרפואי ולהציע רפואה איכותית יותר ובטיחותית יותר. תרבות ארגונית זו צריכה להיספג בכל הרמות, החל בהנהלת המוסד הרפואי, דרך המחלקות היחידות השונות ועד אחרון העובדים", נכתב בדו"ח.
בנוסף, הוועדה ממליצה למנות ממונה איכות ושירות בכלל בתי החולים ובקהילה ולהגדירו כחבר בהנהלת הארגון, ובמקביל לבצע מגוון רחב של מדידות ודירוגים שקשורים בשירות — החל בשביעות רצון המטופלים וכלה במדידת זמני ההמתנה במיון, מענה טלפוני, רמת הנגישות ועוד, ופרסום התוצאות לציבור.

"המלצתנו היא לקבוע את שיפור האיכות הקלינית ואיכות השירות כיעד אסטרטגי, תוך הקצאת משאבים ניכרים ברמה הלאומית, וכפועל יוצא, גם ברמה המוסדית. קביעת יעד כזה תוביל תהליכים ותיצור מחויבות אמיתית של מוסדות הבריאות לאיכות השירות, בין היתר מתוך הכרה בהשפעות החיוביות שעשויות להיות לשיפור האיכות על בריאותו ועל רווחתו של המטופל".

רופא המשפחה יפנה, המטופל יזכה לקדימות בתור

הוועדה עמדה על הצורך לחזק את מעמדה של רפואת הקהילה והרפואה הראשונית, כלומר רופאי המשפחה והילדים והרופאים המקצועיים בקהילה, שמלווים את הציבור באופן יום־יומי, על חשבון רופאי בתי החולים.

מסקר שהוצג בפני הוועדה עולה כי יותר מ–90% מהנשאלים היו לפחות פעם אחת אצל רופא משפחה בשנה האחרונה. מצב התורים בקהילה סביר: התור לרופא יועץ בקהילה הוא כ–3.2 שבועות בממוצע — משך זמן דומה למדינות OECD — אך זמני הביקור הולכים ומתקצרים בשל עומס המטופלים אצל כל רופא. מובן שבפריפריה, וכן במקצועות רפואיים נדירים יחסית, המצב קשה יותר, והתורים ארוכים יותר.

הברזל 21 רמת החייל
עופר וקנין

הוועדה מצאה כי לא מעט אתגרים אורבים מעבר לפינה, בהם פרישה מסיבית של רופאי משפחה לגמלאות בשנים הקרובות והתפתחות מחסור ברופאים, והזדקנות דרמטית של האוכלוסייה — עד 2035 צפוי מספרם של בני 65 ויותר להגיע ל–1.7 מילון, כפליים מהמספר כיום. לפיכך ממליצה הוועדה להגדיל את מספר הרופאים הראשוניים, ולנקוט פעולות לצמצום נטל המטלות הביורוקרטיות המוטלות עליהם, כגון הוצאת אישורים שונים (לחדר כושר, לנשיאת נשק ועוד). הוועדה קבעה כי רופא המשפחה או הילדים צריך להיות מנהל התיק, האיש שמרכז בעבור המטופל את המידע על הטיפול הרפואי וממליץ לו על היועץ המתאים ביותר, ובמקרה הצורך על בית החולים המתאים ביותר לצרכיו.

הוועדה התלבטה אם לבטל את זכות הפנייה הישירה הקיימת כיום של מטופלים לרופאים מקצועיים במקצועות עור, אף־אוזן־גרון, נשים, עיניים ואורתופדיה, שכן הפניה הישירה מחלישה את רופא המשפחה, שמגלה עליה רק בדיעבד (אם בכלל), ויוצרת עומס על רופאים אלה. מנגד, ביטול הזכות עלולה ליצור עומס על הרופאים הראשוניים. לכן הוחלט לבסוף להמליץ כי אדם שיופנה לאחד הרופאים הללו דרך רופא המשפחה יזכה לקדימות בתור.

בחירה חופשית בין שלושה בתי חולים

הוועדה דנה בהרחבה בשאלה אם לאפשר למבוטחי קופות החולים בחירה חופשית בין בתי החולים, או שמא להישאר במתכונת הנוכחית, שבה ניתנת בחירה מוגבלת ביותר התלויה בהסכמים שאליהם מגיעות הקופות עם בתי החולים.
להחלטה כזאת יש משמעות כלכלית כבדה: ההסכמים בין קופות החולים לבתי החולים הם שגורמים לבתי החולים להעניק הנחות לקופות ומרסנים את ההוצאה הלאומית לבריאות. אם תינתן זכות בחירה מלאה למטופל, ייאלצו הקופות לשלם כל מחיר שידרוש בית החולים. לפיכך, מעבר לשיטה של בחירה חופשית מחייב קביעת מחירים אחידים לשירותי בתי החולים — משימה עצומה בהיקפה, שתימשך זמן רב וש"מעבירה את נטל ההתאמה של המחירים במערכת לידי הרגולטור, הרחק מידי מנגנון השוק".
המתנגדים למתן בחירה חופשית טענו בין השאר כי בלי מערך חזק וערני, המסוגל לעקוב באופן שוטף אחר העלויות המשתנות ולקבוע מחירים ריאליים לכל השירותים, הבחירה החופשית עלולה להגדיל את ההוצאה על בריאות לאורך זמן, בלי להבטיח שיפור מקביל ברמת הבריאות בישראל. התומכים בחופש בחירה מלא טענו כי המצב הקיים, שבו המחיר נקבע במשא ומתן בין הקופות לבתי החולים, אינו יעיל משום שהמחירים נקבעים בהתאם לכוח השוק של השחקנים בכל אזור.
בשורה התחתונה, לאחר שהוועדה התלבטה בין מודלים שונים של בחירה, ההמלצה היא מעין פשרה בין הגישות: כל מבוטח יוכל לבחור אחד מבין שלושה בתי חולים לפחות, כאשר לפחות שניים מבתי החולים הללו יהיו באזור הגיאוגרפי שלו, לפחות שניים מבתי החולים יהיו בבעלות שונה, ולפחות אחד יהיה מרכז־על (בית חולים אוניברסיטאי גדול). הבחירה בין השלושה תהיה חופשית לגמרי.

קיצור התורים: זמני ההמתנה ייקבעו בחוק

הוועדה התלבטה אם כדאי לקבוע זמני המתנה מרביים, בדומה לצעדים שנקטו מדינות רבות ב–OECD. הניסיון מלמד כי צעדים אלה הצליחו לצמצם את משך התורים כאשר הוגדרו יעדים מחייבים לכל ספק של שירותי בריאות, וכאשר נקבעו סנקציות שנועדו לעודד עמידה ביעדי התורים.

באנגליה, למשל, אם יותר מ–10% מהמטופלים מחכים לטיפול יותר מהזמן המרבי שנקבע, על המחלקה החורגת מוטל קנס בשיעור של 5% מהכנסותיה בכל חודש. נוסף על כך, מנהלים בכירים במערכת נשאו באחריות אישית כאשר בית החולים לא עמד ביעדי קיצור התורים (מדיניות שזכתה לכינוי "Targets and Terror"). גם בפינלנד נוסתה שיטת המקל והגזר, ולסוף הסתבר כי כל הקלה במשטר הרגולטורי ובסנקציות הביאה להתארכות זמני ההמתנה.

ואולם, האם מה שטוב לאנגליה ולפינלנד מתאים גם לישראל? הוועדה החליטה כי משרדי הבריאות והאוצר יקבעו בתוך רבעון אחד כללים בנוגע לזמני ההמתנה לשירותי הבריאות הקבועים בחוק, וכן יפעלו לייצור תמריצים לעמידה בכללים אלה. המלצה נוספת, שביצועה כבר החל, היא הקמת מרכז מידע ומעקב ארצי לתורים, שיאסוף ויציג לציבור באופן שקוף ושוטף מידע גולמי על מועדי ההפניה והתורים ויאפשר לציבור לעקוב אחר מסלול המטופל במערכת, הן בקהילה הן בבית החולים. מערכת המידע של כל קופת חולים תתחבר למערכת ותאפשר למבוטחים שקיפות בתורים בזמן אמת. כך יוכלו המבוטחים והרופאים שלהם להזמין את התור המתאים ביותר, במסגרת הסדרי הבחירה של הקופות.

ואם הסדרי הבחירה מוגבלים ולא מאפשרים תור בתוך זמן סביר? הוועדה דנה בהצעה לקבוע כי מבוטח שהסדרי הבחירה בקופת החולים שלו אינם מאפשרים קביעת תור בזמן העומד בפרק הזמן המקסימלי, יוכל לבחור ספק אחר שהתור אליו קצר יותר. זו גם עשויה להיות סנקציה כלפי קופת החולים, שמגבלות הסדרי הבחירה שלה מונעות מהמבוטח זמן המתנה קצר יותר.

 

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#