תעמדו בתור

כמה זמן תחכו לניתוח? הרשימה המלאה של בתי החולים בישראל נחשפת

זמן ההמתנה הממושך ביותר מבתי החולים הגדולים הוא בשיבא, ולחלק מהניתוחים תמתינו בממוצע חודשים ארוכים ■ שיבא: "יש ביקוש מכובד לניתוחים. חלק מהביקושים נבלם ע"י אי מתן הפניות לחולים ברשימות ההמתנה"

רוני לינדר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

משרד הבריאות מפרסם לראשונה נתוני אמת על אורך התורים לניתוחים האלקטיבים (קבועים מראש) בבתי החולים השונים, הממשלתיים ובתי החולים של הכללית, ולא רק בממוצעים - אלא גם לפי שמות בתי החולים. לפי הנתונים, שקובצו בעקבות חוזר של מינהל הרפואה במשרד הבריאות וכפועל יוצא של דיוני ועדת גרמן, התור הממוצע הארוך ביותר לניתוחים הוא במרכז הרפואי שיבא, המרכז הרפואי הגדול בישראל. מבין בתי החולים הממשלתיים הגדולים, התור בשיבא הוא הארוך ביותר ב-16 מתוך 23 ניתוחים.

בנוסף נמצא כי קיימים הבדלים עצומים בארוכי תור בין בתי חולים שונים באותם ניתוחים ממש: כך, למשל, לניתוח לתיקון מפרצת של האוארטה (אנוריזמה) תמתינו  126 ימים בשיבא, אך ברמב"ם ובאסף הרופא, שני בתי חולים ממשלתיים גדולים אף הם, תוכלו לעבור את אותו הניתוח בתוך 4-3 ימים.  לניתוח החלפת מפרק ברמב"ם תמתינו לא פחות מ-212 יום (7 חודשים) בעוד שבאיכילוב תוכלו לעבור אותו בתוך 6 ימים בלבד מרגע הפנייה. ההמתנה לניתוח שקדים בשיבא נמשכת בממוצע 100 ימים (3 חודשים) לעומת 6 ימים באסף הרופא.

כמה תחכו לניתוח? רשימת בתי החולים המלאה

הניתוחים עם ממוצעי ההמתנה הארוכים ביותר היו החלפת מפרק ירך בבית חולים העמק (193 יום - חצי שנה), ניתוח בריאטרי ("קיצור קיבה") בשיבא (173 יום - חצי שנה), יישור מחיצת האף בשערי צדק (186 יום - חצי שנה), והממוצע הארוך מכולם: ניתוח החלפת מפרק ירך בבית החולים בני ציון בחיפה, שממוצע ההמתנה לו הוא שנה בדיוק (366 יום). מה שלא מפורסם בדו"ח הוא כמויות הניתוחים, כך שייתכן שזמן המתנה קצר יחסית הוא דווקא סממן לביקוש נמוך לניתוח בבית חולים מסוים.

התור לניתוח הוא פונקציה של גורמים רבים ובהם הביקוש לבית החולים ולרופאים הספציפים שעובדים בו, מדיניות ההפניות של קופות החולים, סדר עדיפויות שבית החולים עושה בנוגע לדחיפות הניתוחים תוך מתן קדימות לניתוחים דחופים, צווארי בקבוק כמו מרדימים ואחיות חדר ניתוח, וכן הכדאיות הכלכלית של הניתוח. במשרד הבריאות אומרים גם כי "מערכת הבריאות מתאפיינת בתקצוב שוטף בחסר, אשר מביא את מערך הניתוחים במערכת הציבורית למצב של "הידוק חגורות", הן מצד "הקונה", קופות החולים המבטחות והן מצד "המוכר", בתי החולים הספקים. התקצוב החסר מביא במישרין לצמצום הכמויות ולהגדלת אורכי התורים במערך הניתוחים במערכת הציבורית".

במשרד הבריאות מסבירים כי מטרת העל של פרסום זמני ההמתנה היא לקצר את התורים לניתוחים במערכת הציבורית: "פרסום זמני ההמתנה לניתוחים אלקטיביים יאפשר לחולים לקיים בחירות מודעות יותר, בכך יהפכו את שוק הניתוחים האלקטיביים למשוכלל יותר. מיפוי זמני ההמתנה יאפשר שליטה טובה יותר למנהלים, הן בקופות החולים, והן בבתי החולים לווסת החולים מצד אחד ואת כוח האדם הרפואי ושעות חדר ניתוח מצד שני. מיפוי זמני ההמתנה יאפשר למשרד הבריאות, הרגולטור, לטפל, הן ברמה המערכתית והן ברמה הנקודתית בכשלי שוק המביאים להתארכות התורים", נמסר מהמשרד.

נושא התורים לניתוחים במערכת הבריאות הציבורית הפך לאחד הנושאים הבוערים ביותר בדיון על עתידה של מערכת הבריאות הציבורית, שכן הוא נחשב לאחד הגורמים המרכזיים או לא המרכזי שבהם, לנדידה של הציבור מהמערכת הציבורית אל המערכת הפרטית. במילים אחרות: אנשים רבים מאד בוחרים לעבור ניתוח פרטי בבית חולים פרטי ובתשלום לא רק בגלל הרצון לבחור את המנתח, אלא בעיקר כדי לקצר את התור. חברות הביטוח הפרטיות כבר הבינו זאת היטב, והנושא אף מככב בקמפיין של הפניקס בריאות בימים אלה, בה נמסר לאדם שגידל קרן על מצחו כי התור לניתוח נקבע רק לשנת 2015, ובינתיים הוא יכול "לגדל פוני".

חדר ניתוחצילום: אלי הרשקוביץ

למה במערכת הפרטית התור קצר יותר? הסיבה כפולה: ראשית, הכסף הגדול שמתגלגל בביטוחים המשלימים והפרטיים מושך לשם את הרופאים ואת החולים שלהם, ושנית, מערכת הבריאות הציבורית (קופות ובתי חולים) לא מצליחות לממן הפעלה של משמרת שנייה אחר הצהריים בבתי החולים, וכך חדרי הניתוח נותרים ריקים בעוד שהתור לניתוחים שונים הולך ומתארך. גם קופות החולים כבר אינן מסתירות את העובדה שמצבן הפיננסי הקשה גורם להם להסיט מבוטחים אל המערכת הפרטית, בה המימון לניתוחים נעשה על ידי הביטוח המשלים שמתנהל כקופה נפרדת מהתזרים של קופת החולים.

משיבא נמסר כי "יש אכן ביקוש מכובד לניתוחים אלקטיביים. לא בכדי הוא מכונה בית החולים הטוב של המדינה. חלק מהביקושים האמור נבלם ע"י אי מתן הפניות לחולים הרשומים ברשימות ההמתנה, דבר אשר גורם לטעות אופטית של רשימות המתנה ארוכות. מנגד, קיים פוטנציאל ניתוחים רב שאינו ממומש בשל חוסר מרדימים, כאשר יש להודות כי התמריץ הכלכלי למימוש הפוטנציאל הוא הפוך. המערכת מתמרצת אי עשייה על מנת להביא לאיזון כלכלי ולמנוע גירעונות תקציביים. מנהל המרכז הרפואי נחוש לשפר את השירות לחולים לרבות קיצור זמני ההמתנה ולכן הוא ממתין בקוצר רוח להחלטת ועדת גרמן אשר חרתה על דגלה להציל את הרפואה הציבורית, בין היתר על ידי תיקון התמריצים השליליים ובלימת הקשיים הבירוקרטים בהפניות החולים על ידי הקופה".

מבית החולים שיבא נמסר בתגובה: "על מנת לבדוק את נכונות הנתונים שחושבו ע"י משרד הבריאות בוצעה בדיקה מדגמית מהירה, שהעלתה כי הנתונים אינם נתוני אמת. כדי לתת מידע על התורים למשרד הבריאות השתמשו אנשי המחשוב של שיבא בשתי הנחות יסוד שגויות: תאריך המרפאה האחרון הינו בעצם תאריך ההפניה לניתוח, ומשך הזמן בין תאריך המרפאה האחרון עד תאריך ביצוע הניתוח הוא משך התור. מערך התורים הממוחשב בשיבא עולה לאוויר בימים אלה לניסיון בשתי מחלקות. במידה שניסיון זה יעלה יפה, עד סוף השנה ימוחשבו כל תורי ההמתנה בשיבא ויספקו מידע אמין ושקוף לכל.
עד אז, המידע הידני הקיים בפיזור במחלקות אינו מאפשר קבלת נתוני אמת".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker