בחירה בין נבלה לטריפה

מה גרוע יותר - שר"פ בבית החולים, כמו בהדסה, או במקום נפרד, כמו באסותא?

מירב ארלוזורוב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

כלל ידוע בבתי החולים בישראל הוא שכדאי להשתדל לא לחטוף התקף לב בשעות הערב המאוחרות. אם כבר נגזר עליכם לחטוף התקף לב, רצוי שתכוונו את השעה לבוקר או לצהריים - או אז בתי החולים מלאים במומחים לרוב, ויהיה מי שיטפל בכם. לעומת זאת, אם תגיעו בלילה, הרי שמתמחה טרוט עיניים הוא המרב שתוכלו לצפות לו. לכל היותר תוכלו לצפות בו מתקשר, בחיל וברעדה, למומחה, מתנצל על כך שהוא מעיז להטריד אותו במהלך שעות העבודה שלו בקליניקה הפרטית - ומתייעץ עמו כיצד יש לטפל בכם.

התיאור הציני הזה הוא אולי מעט מוגזם, אבל רק מעט. במלחמת ההאשמות שהתפתחה בין תל אביב לירושלים בשאלה מה יותר גרוע - רפואה פרטית בתוך בית החולים (השר"פ בירושלים) או רפואה פרטית מחוץ לבית החולים (אסותא בתל אביב), הרבתה ירושלים לתקוף את תל אביב בדיוק בנקודה הזו: לך תמצא רופא מומחה בבית חולים במרכז אחרי השעה 13:00, 14:00 או 15:00. בשעות האלה כולם כבר מתאיידים לקליניקות הפרטיות שלהם, מה שמסביר את מלחמת העולם שהרופאים ניהלו נגד החובה להחתים שעון נוכחות (בתירוץ הקלוש כי זה למטה מכבודם).

בית חולים איכילוב בתל אביבצילום: לימור אדרי

תל אביב, מנגד, לא היתה צריכה להשיב מלחמה שערה. ירושלים הכפישה את עצמה די והותר עם הנתונים המזעזעים שנחשפו לגבי השר"פ בהדסה ובשערי צדק: משפחות ששילמו 20 אלף שקל למנהל הפגיה עבור השגחה מיוחדת על הפג שלהם (פגיה, נזכיר, היא מחלקת טיפול נמרץ - מישהו רוצה לנסות להבין מה המשמעות של "השגחה לא מיוחדת" במחלקה כזו?); רופאים שקיבלו שכר מבית החולים הציבורי בשעה שעבדו ב–80% מזמנם או במלוא זמנם רק עבור השר"פ; מערכת שדאגה ליצור תורים ארוכים פי חמישה עד עשרה במערכת הציבורית, כדי לדחוף את החולים לקבל את אותם טיפולים, על ידי אותו רופא ובאותה המחלקה, רק בתעריף פרטי.

למעשה, המעט שהיה לירושלים לומר להגנתה הוא שבמחיר הזה היא לפחות מצליחה להשאיר את הרופאים הבכירים בתוך תחומי בית החולים בשעות אחר הצהריים והערב, כך שבמקרה שבו מגיע מקרה חירום לבית החולים בשעות הללו, יש מומחים שניתן לגייס. כמובן שגיוס כזה מחייב להוציא את הרופאים מהקליניקה הפרטית שלהם, שעליה הם מרוויחים ממון רב, כך שניתן להניח שבית החולים משתמש בנוכחותם של הרופאים בתוך מסדרונותיו בשעות הערב רק לעתים נדירות.

מנצלים את המערכת

הדבר המעודד היחיד במלחמת ההאשמות הזו היא שסוף־סוף הכביסה המלוכלכת של הרופאים נתלית בגלוי בחוץ - כשהרופאים הם שחושפים את הרפש של עצמם. הדבר המעודד פחות במלחמת ההאשמות הזו הוא שברור שזה טריפה וזה נבלה. גם המודל התל אביבי וגם המודל הירושלמי הם מצחינים, ואין מלה טובה יותר לתאר אותם. בשניהם הרופאים מנצלים את המערכת הציבורית, את ההכשרה שהם קיבלו ממנה ואת המוניטין שרכשו בה לטובתם האישית.

בשניהם הציבור משלם את מיטב המסים, רק כדי למצוא עצמו עומד מול בית חולים ריק, או מול בית חולים שמוכן להגיש לו שירות אבל במחיר פרטי בלבד. בשניהם, טיפולים שאמורים היו להיעשות במסגרת ציבורית נעשים במסגרת פרטית, כאשר הרופאים דואגים להסיט ביקושים מהציבורי לפרטי באמצעות יצירת תורים (וגם באמצעות היתרון הפסיכולוגי של בחירת רופא - וככל הנראה מדובר בעיקר ביתרון פסיכולוגי).

השאלה הגדולה היא איך מתקנים את המצב. מספר התשובות הוא כמעט כמספר הנשאלים. חלק אומרים שאיחרנו את המועד: הציבור התרגל לבחירת הרופא שלו, והרופאים התרגלו להרוויח מיליונים ברפואה הפרטית, ולכן אין ברירה אלא למסד את השר"פ בבתי החולים הציבוריים, אבל לדאוג לפקח עליו כמו שצריך כדי שלא נחזה בתופעות כמו בהדסה ובשערי צדק.

בית החולים הדסה עין כרםצילום: חיים טרגן

חלק אומרים שאסור לערבב בין רפואה פרטית לציבורית, ושצריך לחסל בפועל את הרפואה הפרטית באמצעות הלאמת הביטוחים המשלימים והלאמת אסותא - אבל לפקח היטב כדי שלא תתפתח רפואה שחורה בתוך בתי החולים הציבוריים. אחרים סבורים שצריך למצוא דרך ביניים, באמצעות השארת הביטוח המשלים והביטוחים הפרטיים, ובאמצעות הפניית הכסף של הביטוחים לקיצור תורים בתוך בתי החולים הציבוריים, אבל הטלת הגבלות על הפעילות שלהם - שלא תתפתח תעשייה של בחירת רופאים, שקיצור התורים יותנה במכסת פעילות מסוימת במסגרת הרפואה הציבורית, ועוד.

הפתרונות, כפי שהבחנתם, שונים מאוד זה מזה, אבל מאוחדים כולם בשתי נקודות: האחת, כולם מנסים למצוא דרך להחזיר משאבים מהרפואה הפרטית לרפואה הציבורית, כדי לאפשר לבתי החולים לקצר תורים ולתגמל רופאים מומחים להישאר בתוך בית החולים בשעות אחר הצהריים. השנייה, כולם מסכימים שהסטת המשאבים חזרה מהרפואה הפרטית אל הציבורית מחייבת פיקוח הדוק על בתי החולים.

זו נקודת התורפה בכל ההצעות הללו. מי בדיוק יפקח על פעילות קיצור התורים או פעילות השר"פ שתתבצע בתוך בתי החולים הציבוריים? האם זהו אותו משרד הבריאות שעד היום עובד על בסיס הסמכויות של פקודת בריאות העם המנדטורית מ–1940 - כלומר, עד היום אין חוק המקנה לו סמכויות פיקוח? האם זהו אותו משרד הבריאות שבתי החולים שבבעלותו מנוהלים ללא דירקטוריונים - כלומר, ללא אף גורם המפקח על ההנהלה?

האם זהו אותו משרד הבריאות שעד היום לא טרח לקצוב את כהונת מנהלי בתי החולים, וכך איפשר להם להיהפך למונרכים השולטים בבתי החולים לכל חייהם? האם זהו אותו משרד הבריאות שאינו מוטרד מכך שהפיקוח הכספי בבתי החולים נתון לידי גזברים, הכפופים ישירות למנהל בית החולים? האם זהו אותו משרד בריאות שמודה שאין לו באמת מושג מה קורה בתאגידי הבריאות - אותם גופים ליד בתי החולים, המפעילים את שירות קיצור התורים?

נזכיר שרק בשבועיים האחרונים קרא משרד הבריאות בעיתון איך מנהלי בתי החולים הגדולים בישראל בונים פרויקטי נדל"ן ענקיים, מבלי אפילו לשאול אותו. בשיבא בנה המנהל העוצמתי, זאב רוטשטיין, מנחת פרטי למסוקים. ברמב"ם החל המנהל העוצמתי לא הרבה פחות, רפי ביאר, בהכנות לבניית מגדל אשפוז חדש - בכספים פרטיים ובמבנה שיכול להתגלגל בהמשך לבית חולים פרטי לכל דבר. החשבת הכללית במשרד האוצר כינתה את המהלך של ביאר השבוע "הפרת אמונים".

אם בתי החולים בונים מגדל אשפוז מתחת לאפו של משרד הבריאות, התקווה שהוא יצליח לפקח על שמירת הגבולות בין שירותי רפואה פרטיים לשירותי רפואה ציבוריים בתוך בתי החולים, נראית כמו אשליית שווא. מה שמטריד יותר זה האם התקווה כי "רשות פיקוח על בתי החולים" תצליח לבצע פיקוח כזה, ביתר אפקטיביות, אינה גם היא בגדר אשליית שווא. יש מי שחוששים כי זו אותה גברת בשינוי אדרת, וכי פיקוח ממשלתי כלשהו לעולם יינגף אל מול הרצון של הציבור הרחב לבחור את הרופא המנתח שלו, והרצון של הרופאים להמשיך להרוויח מיליונים.

מחכים לנס

החשש הזה הוא מטריד, אבל ככל הנראה אין לנו ברירה אחרת. ההחלטה כי השר"פ הוא רע הכרחי מחייבת פיקוח הדוק ביותר בתוך בתי החולים - כפי שלמדנו מהדסה ומשערי צדק. גם החלטה ההופכית שמבטלים את השר"פ ואת בחירת הרופא, ובוחרים במודל של קיצור תורים בשעות אחר הצהריים, מחייבת פיקוח הדוק לא פחות מפני התפתחות רפואה שחורה. בכל מקרה ובכל פתרון שנבחר, פיקוח הדוק על בתי החולים הוא הכרחי. כדי שזה יקרה חייבים לבנות מפקח עצמאי ונטול ניגודי עניינים, כלומר, מפקח שאינו בעלים של בתי חולים, וגם שמי שעומד בראשו אינו רופא בכיר ששואף לחזור בהמשך לנהל בתי חולים.

כדי שזה יקרה חייבים להכניס חשבים אל תוך בתי החולים, כדי לפקח על זרימת הכספים בין בית החולים הציבורי לכיס הרופאים. כדי שזה יקרה חייבים לשפר את המבנה התאגידי של בתי החולים, כדי שההנהלות של בתי החולים לא תמלוכנה בפסגה לבדן. כדי שזה יקרה חייבים לקצוב את כהונת מנהלי בתי החולים, כדי שלא נעמוד אל מול מלכים אבסולוטיים השולטים בבתי החולים לכל חייהם - שאיש אינו יכול לעמוד מול כוחם, אפילו לא ראש הממשלה.

כדי שזה יקרה, חייבים שכל הדברים הללו יקרו, ואחר כך צריך גם להחזיק אצבעות שיתרחש הנס - וממשלת ישראל תצליח להוציא תחת ידיה רגולטור אפקטיבי. תחזיקו אצבעות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker