הזדמנות לניו דיל במערכת הבריאות - בריאות - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הזדמנות לניו דיל במערכת הבריאות

יש לתת משכורות גבוהות לרופאים בכירים בתנאי שיקדישו עצמם בלעדית לבית החולים

26תגובות

לרופאי השר"פ בירושלים, שחשים מותקפים בשבועות האחרונים בשל הכסף הגדול שהם עושים בשר"פ - שרק חלק קטן ממנו נכנס לבית החולים - יש טיעון חזק שצריך לתת עליו את הדעת: למה יורדים רק עלינו, הם שואלים, בשעה שרופאים במרכז הארץ עוזבים את בתי החולים הציבוריים שלהם בשעות הצהריים המוקדמות ועוברים לנתח באסותא ובאמריקן מדיקל סנטר הפרטיים? שם הם מרוויחים סכומי עתק שאינם ידועים לאיש (מלבד, אולי, לשלטונות המס), 
ובתי החולים הציבוריים לא מקבלים שום נתח מהעוגה. אז למה יורדים דווקא על הרופאים הירושלמים, שחלק מרווחיהם בכל זאת מושקעים בחזרה בבית החולים?

צריך להתמודד עם הטיעון כי הוא מתאר את המצב לאשורו: בבתי החולים הציבוריים במרכז אמנם לא יבקשו מכם כסף לביצוע פעולות רפואיות, אך כפי שמעידים מנהלי בתי החולים עצמם, אחר הצהריים קשה למצוא בהם רופאים בכירים. החולים, שהולכים אחרי הרופאים שלהם, כבר יידעו להגיע לאסותא, ואם לא ידעו - יהיה מי שירמוז להם. כמעט כל אחד מאתנו מכיר את זה.

בנוסף לכך, לא יהיה זה מופרך להניח שבכירי הרופאים במרכז מרוויחים באסותא לא פחות, ואולי אף יותר, משיאני השר"פ – גם מכיוון שהאוכלוסייה במרכז מבוססת יותר, וגם משום שאין מחירון סטנדרטי לניתוחים שם – כללי השוק החופשי והביקוש קובעים את המחיר, והמחיר מרקיע שחקים. במאמר מוסגר נציין כי אין שוק חופשי אמיתי בבריאות – בין החולה לבין הרופא לעולם לא יהיה שיווי משקל של ביקוש והיצע: קשה לחשוב על ביקוש קשיח יותר מהביקוש לבריאות, בעיקר כשנדמה שמערכת הבריאות הציבורית נחלשת.

לפיכך, צודקים רופאי הדסה: גם במרכז הארץ אין שוויון אמיתי בבריאות - מי שיש לו כסף וביטוח יוכל לעבור ניתוח פרטי אחר הצהריים בבית חולים פרטי, ובמהירות, ומי שאין לו - ימתין כנראה זמן רב יותר בבית החולים הציבורי. בימים האחרונים אף מגיעות אלינו עדויות לכך שרופאים מסוימים נותנים העדפה בתור לחולים שבבעלותם ביטוח רפואי מסחרי מלא (מהשקל הראשון) על פני ביטוח משלים של אחת מקופות החולים, או ביטוח מסחרי שהוא רק "משלים למשלים". גם בביטוחים כבר יש היררכיה. נהפכנו למערכת של קסטות.

חדר בבית חולים אסותא
ניר כפרי

רפואה פרטית יקרה מקצרת כיום תורים, בין שהיא מתרחשת בשר"פ הירושלמי ובין שבבית חולים פרטי – זאת האמת העגומה. וככל שמצבן הפיננסי של קופות החולים מידרדר, גם הן מווסתות את המבוטחים שלהן באמצעות הביטוחים המשלימים לרפואה הפרטית.

רק לפני כמה שבועות הודה מנכ"ל הכללית, אלי דפס, בראיון ל–TheMarker: "מי שיש לו אמצעים מצמצם את משך התור באמצעות כסף. מי שאין לו – נפגע. זו קלאסיקה של אי־שוויון". הוא גם הודה כי הכללית נאלצת להאריך את התורים הציבוריים ולהפנות בעדינות חולים לרפואה הפרטית, משום ש"אם זה לא היה קורה, הגירעון של הקופות בסוף 2013 לא היה 3 מיליארד שקל - אלא 5 מיליארד שקל".

ובכל זאת, באזור המרכז עדיין נשמרים גבולות מסוימים (שאמנם מיטשטשים מיום ליום) בין הרפואה הפרטית לציבורית: ההפרדה הפיסית בין בתי החולים הציבורי והפרטי והעובדה שנאסר על רופאים לבצע פעולות פרטיות בין כותלי בית החולים הציבורי הן בלם אחרון בפני הערבוב המוחלט והמסוכן בין כסף לרפואה ציבורית.

1. סופו של 
אתוס השוויון?

אליהו הרשקוביץ

אז אם רע בירושלים ורע במרכז, וכסף נהפך למשתנה מרכזי בדרך לטיפול ראוי ומהיר, והחולים סובלים ובתי החולים הציבוריים מתרוקנים וחברות הביטוח ושכבה מצומצמת של רופאים בכירים הם היחידים שמרוויחים מהמצב, מה המדינה צריכה לעשות כדי לתקן את המעוות? ועוד שאלה: האם אפשר להסתפק בביטול השר"פ הירושלמי, כפי שתובעים רבים - ובצדק - מבלי להתייחס למה שקורה באזור המרכז? ומה לגבי אסותא אשדוד, שאמור להיפתח בעוד שלוש שנים במודל דומה לזה של הדסה (בעלות פרטית ושירות ציבורי עם שר"פ)?

המסקנה היא שדרוש "ניו דיל" במערכת הבריאות. לא הרחבת השר"פ הבעייתי לכלל הארץ, אלא שינוי מהיסוד של הדרך שבה המערכת עובדת, כך שהציבור יוכל לקבל טיפול ציבורי טוב, מהיר ומטובי הרופאים, מבלי להזדקק לביטוחים ולהוצאות פרטיות. אם תשאלו אנשים מתוך מערכת הבריאות, רבים מהם יגידו שהסוסים כבר ברחו מהאורווה ולא ניתן לשנות את אופיה של מערכת הבריאות: מערכת שבה החלק הציבורי (קופות חולים ובתי חולים) נשחק ביחס ישר לשגשוג של עולם הביטוחים המשלימים והמסחריים והרפואה הפרטית, עולם שבו כל העלאת שכר לרופאים במגזר הציבורי לא תתקרב אפילו לסכומים שהם יכולים להרוויח בפרקטיקה הפרטית שלהם.

אבל ועדת גרמן לא הוקמה כדי להגיד ש"אין יותר מה לעשות". נכון שיש לה אפשרות להיכנע למציאות ולהרחיב את השר"פ לכלל בתי החולים, אבל חבריה צריכים לדעת שבכך הם יהיו חתומים על סופו של אתוס השוויון והציבוריות של מערכת הבריאות הישראלית. מנגד, גם ביטול השר"פ לבדו לא יפתור שום דבר: הרפואה הפרטית תמשיך להתעצם מחוץ לבתי החולים הציבוריים, והציבור (זה שיכול להרשות לעצמו) ימשיך לשלם גם מס בריאות, גם ביטוח פרטי וגם השתתפות עצמית כדי לקבל רפואה זמינה. זאת, בשעה שבתי החולים הציבוריים ימשיכו להתרוקן ולנבול.

2. כמה עולה להשאיר רופא בבית החולים

אז מה ניתן לעשות? הדרך ההגיונית ביותר להחזיר את עיקר העשייה הרפואית לבתי החולים הציבוריים היא שיטת ה"פול־טיימרים": מעבר מטיפול פרטי תמורת תשלום פרטי (כמו בשר"פ או באסותא) לתשלום משכורות גבוהות לרופאים בכירים בתוך בתי החולים הציבוריים – בתנאי שהם יקדישו את עצמם לבית החולים הציבורי באופן בלעדי. במלים אחרות: ויתור על פרקטיקה פרטית תמורת שכר גבוה מאוד במערכת הציבורית. היתרון לציבור ברור: גישה לרופאים הבכירים בכל שעות היום במימון ציבורי וללא תשלום נוסף מהכיס, הכשרה מצוינת למתמחים גם בשעות אחר הצהריים, וכמובן – חיבור בין רופא לחולה לפי מצבו של החולה, ולא לפי יכולת התשלום שלו.

גם הרופאים ייהנו מכך: רבים מהם מתלוננים על הקושי והמתח הנפשי הכרוכים במעברים בין בית החולים הציבורי לפרטי, ובין החולים שלהם המאושפזים בשני בתי חולים נפרדים.

השאלה הראשונה הנשאלת היא זו: מהו הסכום שישאיר רופא מבוקש בבית החולים הציבורי עד לשעות הערב ויגרום לו לוותר על הפרקטיקה הפרטית ומנעמיה. התשובה אינה פשוטה: המדינה יכולה אולי לעשות מאמץ כביר ולשלם לכמה עשרות רופאים בכירים שכר ציבורי גבוה, כמו זה שמשולם לכוכבים של סורוקה, איכילוב ושיבא (כ–100 אלף שקל בחודש), אך לבטח אין היא יכולה להתחרות בשכר כמו זה שהגיעו אליו שיאני השר"פ של הדסה (400 אלף שקל בחודש ויותר), וסביר שמגיעים אליו גם עמיתיהם הכוכבים מגוש דן.

השאלה הבאה היא מה יקרה עם שכבת הרופאים הבכירים ביותר, שאולי לא ירצו לקבל את הדיל החדש? כאן המדינה תצטרך להכריע בין פתרון שמרני, שלפיו הם ימשיכו לעבוד בבית החולים הציבורי בבוקר ובפרטי אחר הצהריים, לפתרון רדיקלי (אך אפשרי) של הצבת בחירה בפניהם: או פרטי – או ציבורי, כפי שעשו כמה מדינות.

האם במקרה כזה רבים מהם ינטשו את בתי החולים הציבוריים ויותירו אותם מרוקנים מהכישרונות הגדולים? כלל לא בטוח, והסיבות לכך רבות: בתי החולים הפרטיים אינם יכולים להכיל עשרות רופאים במשרה מלאה, ולרופאים יהיה קשה להיפרד מזרם החולים המגיעים אליהם דרך המערכת הציבורית. וגם בהנחה שרופאים אחדים מהצמרת של בתי החולים יפרשו, האם זוהי מכה שהמערכת הציבורית לא תוכל לספוג, או שמא הדבר יביא דווקא לפריחתם של רופאים מצטיינים שחיו עד כה בצלם?

3. מימון אפשרי - העלאת מס בריאות

אם המדינה תחליט שהיא בוחרת במהלך של חיזוק אמיתי של מערכת הבריאות הציבורית, בין השאר באמצעות השארת הרופאים בבתי החולים הציבוריים – עולה מיד השאלה הבאה: מה יהיה מקור המימון של משכורות עתק כאלה? אפשרות אחת שמעלים, בין השאר, ארגוני זכויות אדם וקופות חולים, בהם הכללית, היא להפחית את הפרמיה של הביטוחים הפרטיים, שהם המנוע של הרפואה הפרטית, או לבטלם לגמרי – ולהעלות את מס הבריאות בשיעור מסוים כדי לממן את העברת השירותים למערכת הציבורית.

יש גם אפשרות אחרת: היטל על הכספים שנמצאים כבר כיום בתוך הביטוחים המשלימים – שהוציאו בשנה האחרונה 1.25 מיליארד שקל על החזרים לניתוחים פרטיים. כשחושבים על כך זה גם די הגיוני: אם קופות החולים דוחפות אותנו לבצע פעולות רפואיות באמצעות הביטוח המשלים כדי להקל על הגירעון שלהן – למה שחלק מהר המזומנים של כספי הביטוח המשלים לא יופנו באופן מסודר וייעודי לחיזוק המערכת הציבורית ולקיצור התורים בה?

הפתרונות הללו אינם נטולי בעיות (אחת מהן היא פערי השכר הגדולים שייווצרו בין רופאים בתוך בית החולים הציבורי ובין רופאים לשאר העובדים), אך הם לפחות מנסים להתמודד עם העיוות שנוצר במערכת הבריאות, שהולך וגדל משנה לשנה. בימים האחרונים אנחנו חוזרים ואומרים שמשבר ענק הוא גם הזדמנות בלתי חוזרת, ומתכוונים בדיוק לזה: אולי בדקה ה–90 (לא היינו רוצים לחשוב שכבר עברנו את המועד הזה), לחברי ועדת גרמן ניתנה הזדמנות נדירה ללכת למהלך של שינוי דרמטי, שיחזיר את החולים והרופאים למערכת הבריאות הציבורית ויפיח בה רוח חיים.

מיכל פתאל


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#