הזדמנות לניעור מערכת הבריאות

ראשי מערכת הבריאות צריכים להבין שגם בשטחם הפרטי יש נקודות שבהן אין פיקוח

רוני לינדר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
רוני לינדר

זה לא יהיה הימור פרוע להניח שבית המשפט המחוזי יאשר היום את בקשת בית החולים הדסה להקפאת הליכים. טיעוני הנגד של הרופאים והעובדים על ההגשה החפוזה, זמן קצר לפני כניסת השבת, ועל העובדה שבקשה שעוסקת בעיקר בעובדים צריכה לידון בבית הדין לעבודה אומנם חזקים - אך בקשתם להעביר את הדיון לבית הדין לעבודה היא תקדימית, וגם הם מודעים לכך שסיכוייה נמוכים.

יש גם צדק רב בטענותיהם הר"י כנגד הנאמן המבוקש, עו"ד ליפא מאיר, שאמור בכובעו זה לדאוג לאינטרסים של הדסה, אך בכובעו השני - כיועץ משפטי של הכללית, האינטרס שלו הפוך: לשלם להדסה כמה שפחות. מה שבטוח הוא שאם תתקבל הבקשה כמות שהיא, מאיר לא יהיה נאמן "רגיל" שמקבל את המושכות לניהול העסק המתמוטט, אלא יפעל לצד או מטעם הנהלת הדסה הנוכחית - שתמשיך לנהל את המשבר לפי שיקול דעתה.

כך או כך, היום מתחיל פרק חדש וקריטי בדברי ימי הדסה: תקופת הקפאת ההליכים, שבסופה אמור בית החולים לצאת לדרך חדשה. בימים האחרונים, ובעיקר לאחר פרסום בקשת ההקפאה - שחשפה לראשונה לפרטי פרטים מידע חדש על הכשל הגדול שהתחולל במוסד (גם אם פרטים חשובים אחרים, שאינם מחמיאים לבעלים של בית החולים נשות הדסה, נשארו מחוץ לבקשה), נראה כי האסימון מתחיל ליפול גם בקרב כל מי שטענו עד הרגע האחרון שרק המדינה אחראית למצבו האנוש של המרכז הרפואי. ועם האסימון מגיע הזעם, והדרישה כי האחראים למצב - ויש רבים כאלה - יישאו באחריות.

הצדדים השונים - העובדים, הנהלת הדסה, נשות הדסה והמדינה - כבר מתכננים את צעדיהם במהלך תקופת ההקפאה. כך, למשל, מתכננים בהנהלת הדסה להגיש בקשה לביטול הסכם הפרישה הבעייתי שנחתם ב–2010 עם המנכ"ל דאז, פרופ' שלמה מור־יוסף, שמעניק לו תשלומים חודשיים של כ–75 אלף שקל בחודש עד לגיל הפרישה שלו ב–2018, ועוד הטבות שמסתכמות ב–10 מיליון שקל. רבים בהדסה רואים במור־יוסף אחראי מרכזי להידרדרות הפיננסית, ומתקשים להשלים עם העובדה שדווקא הוא, שמכהן כעת כמנכ"ל הביטוח הלאומי עם שכר נדיב של עשרות אלפי שקלים בחודש, ממשיך לקבל תשלומים גבוהים כל כך מהדסה מדי חודש, בעוד שעובדים בשכר נמוך לא בטוחים אם יקבלו בכלל שכר כל חודש.

גם חברי הדירקטוריון לשעבר - שורה ארוכה של אנשי עסקים מובילים ובכירי אוצר לשעבר - שלא מילאו לכאורה את תפקידם כדירקטורים ולא התריעו על המפולת - לא צפויים לצאת בקלות מהקטסטרופה. העובדים, שמגלים רק בחודשים האחרונים כמה המצב קשה, לא פוסלים הגשת תביעות אישיות נגדם. גם פירמת רואי החשבון של הדסה לשעבר, שחתמה על הדו"חות הפיננסים של החברה ולא התריעה, תהיה על הכוונת.

זהו טיבו של משבר עמוק. הוא מכריח את הגוף, שהתרגל לחיות בנורמות בעייתיות עד שלא היה ניתן עוד להמשיך בכך, לעשות חשבון נפש עמוק וניקוי אורוות יסודי. השאלה הגדולה היא כמובן אם המשבר העמוק הזה ייהפך גם להזדמנות, ואולי אף יטלטל לא רק את הדסה - אלא את מערכת הבריאות כולה.

הסיפור של הדסה הוא אמנם סיפור ייחודי במידה מסוימת, בגלל מבנה הבעלות שלו, בית חולים פרטי־ציבורי שנמצא בבעלות עמותה; בגלל מרכיב השר"פ שלא קיים בשאר בתי החולים; ובגלל המבנה התאגידי, שכולל דירקטוריון ולא פיקוח ממשלתי. אך זה יהיה פספוס להסתכל עליו כעל מקרה פרטי ולא מייצג.

ראשי מערכת הבריאות - מנהלי קופות החולים, בתי החולים הממשלתיים, משרד הבריאות וכמובן האוצר - צריכים להביט במתרחש בהדסה ולהבין שגם בשטח הפרטי שלהם יש נקודות עיוורות, שבהן אין פיקוח, אין תיעוד ואין שליטה מרכזית. שכר הרופאים והעובדים בבתי החולים הממשלתיים אומנם כפוף לממונה על השכר באוצר, אבל בתאגידי הבריאות - שמתנהלים כאימפריות עצמאיות לצד בתי החולים ומגלגלים מאות מיליוני שקלים - יש סט שלם של חוקים נפרדים.

גם מסיפור השר"פ בהדסה, שהוא אמנם שולי יחסית בתזרים הכללי של בית החולים, אך משפיע עמוקות על התרבות הארגונית שלו ועל מערכת היחסים בין הרופאים לחולים בו - כדאי ללמוד הפעם.

הפגנת עובדי הדסה אתמול בירושליםצילום: אמיל סלמן

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker