אף אחד לא צעק "עצרו הכל, הדסה קורסת"

איפה היו המנכ"לים וחברי הדירקטוריון של הדסה במשך כל השנים הללו?

רוני לינדר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

קריאת הבקשה שהגיש המרכז הרפואי הדסה להקפאת ההליכים המשפטיים נגדו - שבה ידון היום בית המשפט - דומה לקריאת סיפור מתח או אימה, שלו מוסר השכל ברור: במקום שבו אין מערכות בקרה - הכל מתפרק, ומי שיכול דואג לעצמו.

סעיף אחר סעיף, במלים יבשות ומדודות, מפרטת הבקשה את עיוותי השכר, ההתנהלות והניהול שנוצרו בהדסה במשך השנים. לכל עיוות תג מחיר מבהיל: כוננויות פיקטיביות לעובדי מינהל ומשק? 41 מיליון שקל לשנה. שעות נוספות גלובליות שאינן מבוצעות בפועל? 39 מיליון שקל. 900 עובדים שמוגדרים כמנהלים, אך רק 400 מהם מנהלים באמת? יש. ועוד ועוד. השר"פ (רפואה פרטית), שחלק ממנו מתנהל במשך שעות הפעילות בבוקר, ולא אחר הצהריים, מחולק כך שהרופאים, שמשתמשים בתשתיות ובצוותים של בית החולים, מקבלים 84% מההכנסות, ובית החולים מסתפק בפחות מ–16%.

מי קובע את קידומם של העובדים? הוועד, שמקבל מכסת קידומים וקובע את גורל העובדים. האם הוא משתמש בכוח הזה בתבונה? הבקשה אינה מתייחסת לשאלה הזאת, אלא רק לחריגות השכר - אבל בתחקיר שפורסם ב"מוסף הארץ" לפני חודש נחשף כיצד בתקופת כהונתו של פרופ' שלמה מור יוסף כמנכ"ל הדסה קוּדם יו"ר הוועד, אמנון ברוכיאן, לתפקיד סגן ראש אגף.

עובדי הדסה מפגינים. יקבלו שכר חלקיצילום: אוליבייה פיטוסי

ברוכיאן קיבל גם תנאים נלווים כגון 60 שעות נוספות גלובליות, 1,600 ק"מ הטבת רכב, תשע "כוננויות־על", 48 שעות כוננות חו"ל. כעבור כמה שנים שודרג ברוכיאן פעם נוספת בעסקה מפוקפקת עם המנכ"ל דאז, אהוד קוקיה: הוא קיבל תנאי שכר של ראש אגף, ובתמורה "התחייב לא לעכב את פתיחת מגדל האשפוז החדש". עסקת תן וקח מתועדת בכתב. כיום שכרו של ברוכיאן הוא 39 אלף שקל בחודש - הרבה פחות מהמנכ"ל הנוכחי ואלה שקדמו לו, ובכל זאת, שכר הדומה לשכרו של מנכ"ל משרד ממשלתי.

סעיף אחד מבין מאות הסעיפים קיצוני במיוחד: הטבות הפרסונל. מתברר, כי כל עובד של הדסה, בעבר או בהווה, כולל בני משפחותיהם, 25 אלף נפש - סדר גודל של עיר קטנה בישראל - זכאים לטיפולים חינם בבית החולים. הם אמנם חברים בקופות החולים כמו כלל הציבור, אך יכולים לבוא להדסה בלי התחייבות (טופס 17), וקופת החולים שלהם משלמת רק רבע מעלות הטיפול. כל שאר הנטל נופל על הדסה. זהו מספר דמיוני של אנשים במעמד מיוחד שיכולים להיכנס לבית חולים מהמתקדמים בישראל ולקבל טיפולים בחינם והטבות מופלגות נוספות, כמו טיפולי שיניים בהנחות גדולות.

כמה זה עולה להדסה? בבית החולים לא הצליחו אפילו לכמת את העלות. מה שבטוח הוא שמרוב מעמדות במערכת הבריאות - מטופל השר"פ, התייר הרפואי, הפרסונל והאח"מ - לא ברור מה נשאר בבית החולים הציבורי לחולה הפשוט. בעצם, זה די ברור: מחקרים שנעשו רק באחרונה על הדסה גילו כי החולה הציבורי ימתין לתור פי שמונה ויותר (לפעמים אפילו פי 13) מחולה השר"פ, וכי יש סיכוי סביר הרבה יותר שהתור שחיכה לו שבועות ארוכים יבוטל יום־יומיים לפני שיגיע. רופאי משפחה העידו בצער כי הם נאלצים לייעץ למטופלים שלהם לפנות לשר"פ אם הם רוצים לקבל טיפול בתוך זמן סביר.

מפורטת ככל שתהיה, הבקשה בכל זאת מעגלת פינות. היא אינה מזכירה, למשל, את הבזבוז שהיה כרוך בהקמתו של מגדל האשפוז, שעלות הקמתו היתה 1.25 מיליארד שקל. אין מחלוקת של ממש בנוגע לנחיצותו הבסיסית של מגדל אשפוז חדש שיחליף את המגדל המיושן של הדסה, אך האם באמת היה צורך בהקמת מגדל ברמה של מלון פאר, שבו שני שלישים מהחדרים הם ליחיד, ובו שטחים ציבוריים ענקיים? התשובה הקבועה בהדסה לטענות על בזבזנות במגדל היא שארגון נשות הדסה תרם כמעט את מלוא עלותו - אך כפי שהגדיר זאת באוזנינו בכיר במערכת הבריאות, "האם מישהו חשב כמה יעלה לתחזק, לצייד ולהפעיל מגדל כזה?"

השאלות האלה מתנקזות כמובן לשאלת השאלות: איפה היו המנהלים של הדסה – המנכ"לים וחברי הדירקטוריון – במשך כל השנים הללו. ובכן, גם הם חיו מצוין על חשבון קופתה המידלדלת של הדסה: המנכ"ל לשעבר, שלמה מור יוסף, כיום מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, סיים את תפקידו בהדסה עם הסכם פרישה שמבטיח לו תשלומים בסך 75 אלף שקל בחודש עד הגיעו לגיל פרישה, והטבות נוספות בסך כולל של 10 מיליון שקל. המנכ"ל שהגיע אחריו, אהוד קוקיה, עזב את התפקיד לאחר תקופה קצרה. השאלה המעניינת היא איפה היו במשך כל השנים הללו הדירקטוריונים של הדסה – שבהם כיהנו בכירי המשק ואפילו בכירי משרד האוצר לשעבר, בהם מנכ"ל משרד האוצר לשעבר ויו"ר בנק לאומי, דוד ברודט, מנכ"ל הבורסה לשעבר, יוסי ניצני, מנכ"ל החברה לישראל לשעבר, יוסי רוזן, ועוד רבים, בכירים ומוערכים. חלקם התפטרו בעבר, מסיבות שונות, אבל אף אחד מהאישים המכובדים הללו לא קם ואמר באופן פומבי: עצרו הכל - הדסה על סף התמוטטות.

גם הממשלה תרמה את חלקה להידרדרות המצב: ההנחות הקיצוניות שנתנה הנהלת הדסה הקודמת לקופות החולים, שהעמיקו אנושות את הגירעון, הוקפאו על ידי הממשלה בחוק ההסדרים האחרון לשלוש שנים נוספות, מה שמקשה מאוד על סיכויי ההיחלצות של המוסד מהמשבר. הממשלה חיברה בכך למעשה כדור ברזל גדול לרגלו של הטובע, במקום לסייע לו לצאת מהמים.

אך כגודל הקטסטרופה בהדסה כך גם גודל ההזדמנות: בתקופה הקרובה ובחסות בית המשפט ימשיכו להיחשף נתוני האמת על התנהלותה של הדסה, שנהנתה במשך שנים ארוכות משילוב של חוסר פיקוח חיצוני והידרדרות פנימית. המדינה תידרש, בסופו של דבר, להזרים כסף רב מכספי ציבור לבית החולים כדי לתת לו הזדמנות לעמוד שוב על הרגליים. זוהי הזדמנות בלתי־חוזרת אולי לשנות סדרי עולם, לבחון מחדש את השר"פ בהדסה, ולחקור לעומק כיצד התאפשרה ההידרדרות ואיפה היו הכשלים שאיפשרו אותה.

בשולי הדברים, מה שקורה בהדסה הוא כמובן חומר למחשבה לוועדת גרמן, שמתכננת בימים אלה את עתידם של בתי החולים באזור המרכז ובוחנת ברצינות את האפשרות להרחיב את השר"פ לכלל בתי החולים. תמרור האזהרה של הדסה צריך להתנוסס גבוה מעל דיוני הוועדה. יש לקוות שחבריה יידעו לקרוא אותו היטב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker