"ת"א בהכחשת קורונה. אנחנו כמו לפני מלחמת יום כיפור. שרים הדליפו נגדי. רמאים וגנבים ניסו למכור לנו ציוד"

בגיל 44 מצא את עצמו משה בר סימן טוב מנהל את אחד המשברים הגדולים בתולדות המדינה. רגע לפני שהוא פורש, הוא מדבר על הקשיים, הטעויות, המחיר האישי, האינטרסנטים שניסו לנצל את המשבר עבור תועלת כלכלית — ועל הסיכוי שנמצא עצמנו בסגר, שוב

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
משה בר סימן טוב
משה בר סימן טובצילום: אייל טואג

אל חדר הישיבות שבו התנהל ראיון הפרישה עם מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, נכנס לפתע צלם. מול פנינו המשתוממות הוא מתחיל לפרוס מצלמות שונות, מיקרופונים וציוד נלווה נוסף. לשאלה עבור מי הוא מצלם השיב בר סימן טוב: "עבורי".

התשובה לא בהכרח הפתיעה. אחרי הכל, היא באה מפיו של "פרזנטור הקורונה" — הדמות המקצועית שניווטה בחודשים האחרונים את סדר יומם של 9 מיליון ישראלים, באחד המשברים הגדולים שהמדינה ידעה. פקיד בכיר שחשף בשבועות האחרונים שתי תכונות מוכרות פחות שלו: מודעות תקשורתית גבוהה — וניהול ריכוזי שמונע מצורך בשליטה.

הרי מדוע להסכים לשלל ההצעות שבר סימן טוב קיבל מערוצי הטלוויזיה, ללוותו בימים האחרונים בתפקיד, אם אפשר לצלם את סדר יומו בעצמו, לשלוט בחומר המצולם, ואז להעביר את החומרים כשהם ערוכים לטעמו למי מבין עורכי התוכניות בטלוויזיה?

אלא שגם בר סימן טוב לא יכול לשלוט בכל. לפני חודש עוד סבר כי האירוע המכונן בקריירה שלו, ניהול התפרצות מגפת הקורונה, כבר מאחוריו. התחלואה פחתה, המגבלות הוסרו ברובן, ובר סימן טוב הודיע על פרישה וחשב שיעזוב את המשרד בזמן של רגיעה, עם הישג מרשים לכאורה של מיגור "מגפה של פעם ב–100 שנה".

העקומה השתטחה

הוא הצטלם כשהוא מסתפר, צונח ממטוס, מטייל בשוק מחנה יהודה ועורך קמפינג במצפה רמון. אלא שאווירת החזרה לשגרה היתה מוקדמת מדי. עוד לפני שהעביר את המקל למחליפו, בר סימן טוב שוב מצא את עצמו בחזית — נאלץ להתמודד עם הפקת הלקחים מסבב המגפה הראשון.

"הבעיה הכי גדולה שלנו זו התודעה. בתל אביב למשל יש ממש הכחשת קורונה", הוא מודה בראיון ל–Markerweek. "אנחנו נעים על הטווח שבין חרדה לאופוריה. היינו בחרדה, עכשיו אנחנו באופוריה — והמגפה מתפשטת דרך ה–30% שלא מצייתים למגבלות. קיוויתי שנהיה במקדם הדבקה של בין 1 ל–1.2, אבל עכשיו אנחנו כנראה ב–1.5 וזה רע מאוד".

אז שוב נהיה עדים לתרחישי אימים שמבוססים על מודלים שנויים במחלוקת? זו הסיבה שהצגתם לשרים תחזית ל–5,000 מונשמים בגל הבא — אף שבשיא המגפה הגענו ל–150 מונשמים?

"אני יכול להגיד שהגעתי למסקנה ולפיה אין משמעות למודלים או לתרחישי ייחוס. למה? כי שינוי קטן בהנחות היסוד יכול לשנות מודל מתרחיש של 1,500 מונשמים לפי 10. במקום מודלים, המדינה צריכה להחליט למה היא נערכת. לדעתי צריך להיערך ל–5,000 מונשמים ול–750 אלף ימי הנשמה. לאלה עשויים להתווסף 2,000 מונשמים בגין שפעת עונתית, וצריך לזכור שבמקרה שיהיה כאן קשה, נצטרך לקחת אחריות גם על הרשות הפלסטינית".

"כעת אנחנו נושקים ל–200 חולים חדשים ביום, ואני מהמר שהמספר האמיתי גבוה לפחות פי שניים. לפי הקריטריונים שקבענו לבחינה מחדש, נדלקו כבר שתיים מתוך שלוש נורות האזהרה — מספר החולים המפוזרים וקצב ההכפלה"

חוף הים בתל אביב, בזמן הקורונה
חוף הים בתל אביב, בזמן הקורונהצילום: מוטי מילרוד

מדוע זה נשמע לנו כמו עוד תחזית מוגזמת?

"המודליסט הראשי שלנו, ד"ר עמית הופרט, ציטט אימרה שנחרטה לי בזיכרון: 'כל המודלים טועים, חלקם מועילים'. אין מודל שיכול לחזות את המציאות, בטח לא את המציאות הזאת. אבל אני כן חושב שהסיכון של אלפי מתים היה ונותר ממשי, ולכן עדיין צריך להיערך למספר גבוה מאוד של מונשמים.

"אם יש משהו אחד חשוב זה לא להתכונן למה שהיה — אלא למה שיהיה. צריך לבוא עם ענווה, ולהבין שאנחנו לא יודעים כל מה שיהיה, מכיוון שהמוח האנושי מתקשה להתמודד עם עבודה ללא מודל, ומתקשה לתפוס התפשטות אקספוננציאלית".

"העדפנו להיות קורבן של הצלחה"

אמירה ידועה גורסת כי בפוזיציה שבה נמצאים מומחי משרד הבריאות, אי אפשר לשגות. אם התרחישים הקשים יתממשו, יאמרו "אמרנו לכם"; ואם לא יתממשו, יאמרו "הצלחנו לעצור את המגפה". ביקורת לעולם לא ניתן יהיה להטיח.

בר סימן טוב רואה את הדברים הפוך: "אמרתי לצוות שלי כבר בתחילת הדרך, בסוף אנחנו נהיה קורבנות של הצלחה או של כישלון. אם נצליח, יאמרו שהגזמנו בצעדים שנקטנו. אם ניכשל, יאשימו אותנו במותם המיותר של אנשים. לכן העדפנו להיות קורבן של הצלחה".

מתחם היבדק וסע, ירושלים
מתחם היבדק וסע, ירושליםצילום: אוהד צויגנברג

התפרצות מחודשת בסמיכות כה גדולה לשחרור המשק אינה סוג של כישלון?

"במשבר הזה צריך להסתכל קדימה ולא אחורה. אמרנו שנהיה בניסוי וטעייה והמשמעות היא שטועים — ואם טועים, אז חוזרים למתארי פעילות שהשארנו לא מטופלים ומתקנים. אבל אם נצטרך לקבל החלטות על תיקונים מתוך הנחת יסוד שלא ניתן לשמור על הכללים — זה יהיה מסוכן".

אם התוצאות המתונות עד כה היו פרי מהלכים שביצעתם, אז מה מנע מהתרחישים הקשים להתממש?

"ההתנהגות של האוכלוסייה ושיתוף הפעולה הטוב מאוד מצדה, האמון שנתנו במשרד הבריאות ובממשלה — וגם החלטות נכונות שהתקבלו בזמן. לא המצאנו את הגלגל, יש מדינות שעשו עבודה טובה ויש שלא, ויש חלוקה ברורה ביניהן".

גם בקרב מדינות שהציגו רמת תמותה נמוכה, כמו נורווגיה, מודים היום שהגזימו, וכי הפגיעה בכלכלה לא היתה מחויבת המציאות.

"ראשית, במדינות שהתמודדו בצורה מוצלחת עם המגפה התוצר נפגע ב–6%–9%. מדינות שאיבדו שליטה נפגעו ב–20% תוצר ויותר. שנית, גם שוודיה, שנקטה הגבלות מינוריות, נפגעה כלכלית, מכיוון שהלך הרוח הציבורי לא היה בכיוון של הוצאות — אנשים פחדו לצאת מהבית, הביקושים ירדו — וגם הביקושים בשווקים הבינלאומיים צנחו. הגם שישראל נשענת באופן ניכר על יצוא, יש מדינות שנפגעו כלכלית קשה בהרבה מאתנו — וגם הפסידו חיים רבים".

פעולות החיטוי בגימנסיה העברית בירושלים
פעולות החיטוי בגימנסיה העברית בירושליםצילום: אוהד צויגנברג

בוא נדבר על הטעויות.

"אני חושב שהיינו מהירים מדי בפתיחת בתי הספר, אם כי זו טעות שניתן לתקן. במערכת החינוך המצב כרגע הוא של 'הדבקה או נס'. המסה של התלמידים לומדים בכיתות בצפיפות גבוהה כל כך, שבמקרה של 'מפיץ על' נוצרת התפוצצות. בנוסף, האירוע הזה ממסך הרבה הידבקויות אחרות. מערכת החינוך היא לא מערכת בתי אבות שאפשר לסגור. יש לנו 2 מיליון תלמידים, 200 אלף מורים ולכל אחד מהם אבא ואמא — למעשה זה כל עם ישראל".

אז אתה תומך בהשבתת הלימודים?

"לא בהשבתה מלאה, אבל צריך להכיר בכך שבמצב הנוכחי יהיו הידבקויות שיחלחלו לכל האוכלוסייה. ההמלצה שלי היא לייצר מתאר שבו המערכת יכולה לעבוד בלי הדבקה, ולזה יש שתי אפשרויות: או שלומדים בקבוצות של עד 20 תלמידים עם מרחק של 2 מטרים והפסקות מדורגות, אכילה במרחק זה מזה ומסכות רוב הזמן; או שלומדים במשמרות — בחלק מהשבוע, או בחלק מהכיתות".

אבל משרד החינוך מתעקש להשאיר את בתי הספר פתוחים ובאותה המתכונת.

"משרד החינוך מחויב מאוד. הם באמת עושים את המקסימום. אבל זו לא שאלה של ניהול, אלא של פיזיקה. בתנאים האלה תהיה הדבקה. היתה לנו תקווה שאנחנו בהפוגה מהמלחמה ושיש עונתיות. לכן אמרתי: 'אוקי, אני היום מתחת למקדם הדבקה 1, ואם נניח שיש עונתיות ונעלה קצת בנדבקים, עדיין נישאר בטווח שבין 1 ל–1.2 עם מספיק שולי ביטחון. אבל אם אנחנו במקדם הדבקה 1.5 ומעלה, זו בעיה".

בית ספר יסודי בתל אביב, באפריל
בית ספר יסודי בתל אביב, באפרילצילום: Sebastian Scheiner/אי־פי

ואולי אתה מגזים? בכל זאת, רוב הנדבקים א־סימפטומטיים ומספר החולים קשה והמאושפזים מתאפיין בירידה עקבית.

"ילדים מדביקים מבוגרים, זה כבר ברור לנו, ולכן המשמעות היא שיש לנו בין 4 ל–6 שבועות עד שהגידול בהדבקה יגיע לבתי החולים, כלומר יתורגם לחולים קשים ומונשמים. לוקח 10 ימים עד שחולה הופך לקשה, אבל מכיוון שילד לא חולה קשה — ייקח זמן עד שהוא ידביק מישהו אחר, וייקח עוד קצת זמן עד שאותו אדם יהפוך לחולה קשה.

"גל שני זה אומר שנתחיל לראות עלייה גדולה במספר החולים. עכשיו אנחנו נושקים ל–200 חולים חדשים ביום, ואני מהמר שהמספר האמיתי גבוה לפחות פי שניים. לפי הקריטריונים שקבענו לבחינה מחדש, נדלקו כבר שתיים מתוך שלוש נורות האזהרה — מספר החולים המפוזרים, וקצב ההכפלה".

אז ככלל חזרנו מוקדם מדי לשגרה, לא רק בחינוך.

"כל המדינות חזרו לפעילות, אבל אף מדינה לא חזרה לפעילות כל כך מהר ובעוצמה כל כך גדולה כמו ישראל, בדגש על מערכת החינוך".

ועדיין, מתווה היציאה מהסגר התאפיין באין־ספור עיוותים, חוסר היגיון וחוסר עקביות. הדוגמה הבולטת: מאפשרים חתונות עם 250 משתתפים, אך אוסרים על הופעות, סרטים, מסיבות סיום של יותר מ–50 איש והתכנסות בבתי כנסת. זה גורר התמרמרות וכעס גדולים.

"יש משהו שצריך להשלים אתו: בלתי אפשרי לייצר החלטות עם היגיון פנימי מוחלט בטווח הזמן הזה, כי יש אינסוף מתארי חיים. צריך להחליט ואחרי זה לשפר. אגב, אני מקווה שלא נגלה שההיתר שניתן לאולמות אירועים הוא לא טעות".

"המצב התודעתי שלנו הוא כמו אחרי מלחמת ששת הימים. אופוריה גדולה, לאחר תקופת חרדה ממושכת — שסופה במלחמת יום הכיפורים. אלא שהפעם לא יעברו שבע שנים בין שתי המלחמות"

בני ברק, בפורים
בני ברק, בפוריםצילום: Oded Balilty / AP

אז למה שיחררתם אותם?

"כי אנשים רוצים להתחתן והאמירה שכנגד היא שזו גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה. אגב, לשיטתי, גם לא מאשרים הקלה שהנגיף לא יכול לעמוד בה".

ומה לגבי השבתת הרכבות, שעה שהנוסעים מצטופפים באוטובוסים?

"המקור לחשש הוא היקף הנסיעה ברכבת וחוסר היכולת לשלוט בצפיפות. יש מתווה שהרכבת גיבשה, ושעל פניו נראה שנותן מענה לסיכונים, אך השאלה היא האם הוא באמת ישים וזה מה שאנחנו בודקים. ראש הממשלה צפוי להכריע בעניין בשבוע הבא.

"הרצון לייצר ודאות, אופק וביטחון איך דברים ייראו הוא מובן, אבל בלתי אפשרי. אני לא ציפיתי שהתחלואה תעלה כל כך מהר בחזרה. חשבתי שיהיה אוויר לנשימה לפחות עד ספטמבר, אבל זה לא מה שקרה".

אז אנחנו בפתחו של גל שני?

"אני חושב שיש סיכון לגל שני, ושההתמודדות אתו לא תהיה באמצעות סגר, אלא באמצעות יצירת מתארים להתנהגות אוכלוסייה, כאלה שיבטיחו שלא תהיה הדבקה. זה פשוט: איפה שמקפידים על הכללים לא תהיה הדבקה, ואיפה שלא מקפידים — תהיה הדבקה.

דגימה של חולה קורונה
דגימה של חולה קורונהצילום: אוהד צויגנברג

"אני חושש שהפגיעה המתונה יחסית עד כה תגרור תופעת לוואי הפוכה. כמו אדם שנבדק מחשש שחלה בסרטן ריאות, מפסיק לעשן לפני הבדיקה — ולאחר שקיבל תשובה שלילית הוא חוזר לעשן ובגדול.

"המצב התודעתי שלנו הוא כמו אחרי מלחמת ששת הימים. אופוריה גדולה, לאחר תקופת חרדה ממושכת — שסופה במלחמת יום הכיפורים. אלא שהפעם לא יעברו שבע שנים בין שתי המלחמות".

"היינו צריכים להנחות מוקדם יותר את הציבור לעטות מסכות"

בר סימן טוב הוא בוגר המסלול הקלאסי של "נערי האוצר" — למד כלכלה ומינהל עסקים לתואר ראשון ושני, נקלט באגף תקציבים והתחיל כרפרנט (עבודה ורווחה) — משם התקדם עד לתפקיד סגן הממונה על התקציבים לנושאים חברתיים. בתפקידו האחרון הכיר את שר הבריאות בעשור האחרון, יעקב ליצמן (יהדות התורה).

לאחר שסיים את תפקידיו באגף, עבר עם משפחתו לוושינגטון כדי לשמש ציר כלכלי בשגרירות. עוד לפני שהמשפחה התאקלמה — ליצמן מונה לסגן שר הבריאות והציע לבר סימן טוב את תפקיד מנכ"ל המשרד. בר סימן טוב לא פיספס את ההזדמנות, וחזר עם משפחתו לישראל. קבלת הפנים שחיכתה לו היתה עתירה שהגישה ההסתדרות הרפואית נגד מינויו, אך הוא ניצח ומונה למנכ"ל הראשון של משרד הבריאות שאינו רופא.

רקורד זה, מרשים ככל שיהיה, אינו מכין אדם לשאת על כתפיו התמודדות עם אירוע בלהות של מגפה כלל עולמית — ודאי בקרב אומה ביקורתית וצינית כמו זו של בישראל, ועוד על רקע משבר פוליטי ומנהיגותי חסר תקדים.

"אני מכיר טובה לליצמן על כך שמינה אותי לתפקיד ופתח לי את הדלת. החלטתי די מהר שאני סוגר את כל האירוע הזה בקופסה וממשיך הלאה"

בר סימן טוב עם שר הבריאות לשעבר, יעקב ליצמן, וראש הממשלה בנימין נתניהו
בר סימן טוב עם שר הבריאות לשעבר, יעקב ליצמן, וראש הממשלה בנימין נתניהוצילום: אוהד צויגנברג

כשהוא נשאל על רגע אחד שהיה לו קשה במיוחד, כזה שפחד לאבד בו שליטה, מצביע בר סימן טוב על מוצאי פורים. "אחרי החג היינו שרויים בחשש גדול שמתפתח פה תרחיש איטלקי מהיר", הוא מספר. "קצב ההכפלה היה כל שלושה ימים ואפילו יותר מזה. אם היינו ממשיכים בקצב זה היינו מגיעים להרבה יותר מ–100 אלף חולים. אלה היו רגעים קשים. ידענו שאנחנו משלמים את המחיר של מסיבות פורים ולא ידענו אם הצעדים שעשינו ננקטו מאוחר מדי או לא מספיקים. זה היה מבהיל".

קיבלתם תשבחות על סגירת השמים בזמן, אבל את כניסת הנוסעים מארה"ב עיכבתם יותר מדי — וגם זה היה מקור עצום של הידבקות.

"סגירת השמים מארה"ב היתה המורכבת ביותר באירוע. גם אם נשים בצד את ההיבט הדיפלומטי, שאסור להקל בו ראש, וגם את ההיבט הכלכלי ביחסים בין המדינות — הרי שמדי שבוע טסים בין ישראל לארה"ב 30–40 אלף איש. הרבה אנשים חיים על הקו הזה, וגם התובלה מבוססת על מטוסי נוסעים.

"חששנו לפגיעה בשרשרת האספקה של תרופות ושל מוצרים חיוניים וחומרי גלם, ולאף אחד לא היה מושג מה בדיוק מגיע מארה"ב ומה החשיפה לפגיעה. בדיעבד, אם היינו סוגרים את השמים מארה"ב שלושה־ארבעה ימים קודם לכן, היינו מונעים תחלואה. אבל מי העלה בעבר על דעתו למנוע מלא־ישראלים להיכנס לישראל ולהורות לאנשים להיכנס לבידוד?"

מה לגבי המחדל בבתי האבות?

"טיבו של משבר שהוא חושף את מצבן האמיתי של המערכות. אנחנו יודעים, ולא מאתמול, שיש לנו בעיה בבתי אבות. אלה מוסדות שעובדים בתת־תקצוב כרוני, תת־תקינה כרונית — כשיותר מ–50% מכוח האדם שם אלה עובדים חסרי מעמד (פליטים או מהגרי עבודה), שלעתים עובדים שתיים־שלוש משמרות בשניים־שלושה מוסדות במקביל. זה ממש מתכון לאסון.

"לקח לנו זמן להבין שצריך להביא להם ציוד מיגון, וממילא לא היה לנו מספיק אפילו לא לבתי החולים. לא תפשנו בכלל את סדרי הגודל. בתחילת האירוע היו לנו כ–20 מיליון זוגות כפפות וחשבנו שהכל בשליטה. עכשיו אנחנו פותחים הזמנה להשלים ל–300 מיליון כפפות".

בית אבות משען בבאר שבע
בית אבות משען בבאר שבעצילום: אליהו הרשקוביץ

מה הלקח שמיושם כעת, כשאנחנו שוב רואים עלייה בהדבקה בבתי אבות?

"עצרתי את ההרחבה של הביקורים לשני מבקרים לכל דייר. נישאר עם מבקר אחד וייתכן שגם זה לא יהיה. זו החלטה קשה. המחשבה שההורים נמצאים שם ואי אפשר לבקר אותם — היא קשה. נתוני התמותה פה בבתי אבות נמוכים בסדרי גודל ממה שקורה בעולם, ובכל זאת, איבדנו שם אנשים שיכול להיות שהיה אפשר למנוע את מותם".

היכן עוד טעיתם?

"בנושא המסכות. אני מודה שגם אני הקלתי בזה ראש. שינינו מדיניות כשכל העולם שינה מדיניות. בהתחלה חשבתי שזה לא רלוונטי, אמרתי שזה נותן תחושת הגנה כוזבת — וזה אגב נכון, אנשים שעוטים מסכה חושבים שהם מוגנים אף שלא תמיד הם משתמשים במסכה בצורה נכונה. ובכל זאתף זה כלי חשוב ואני מודה שהיינו צריכים להנחות יותר מוקדם את הציבור לעטות מסכות".

ואי אפשר בלי הוויכוח הסוער סביב סוגיית האין בדיקות — והתחושה הבלתי מובנת שבמשרדך עושים הכל כדי למנוע את הרחבתן.

"בדקתי בדרך לכאן איזו מדינות התנהלו טוב בקורונה ומי מהן ביצעה יותר בדיקות מאתנו, ולא מצאתי מדינה כזאת. אבל בואו נדבר על התוצאה של הבדיקות. אנחנו אומרים שהדבר החשוב ביותר כדי למנוע את התפשטות המחלה זה בידוד של מי שבא במגע עם חולה. עכשיו, דמיינו שאתם מגלים שאני חולה, ואתם בלי סימפטומים וצריכים להיכנס לבידוד. אלא שאתם עוברים בדיקה — והיא יוצאת שלילית.

"עכשיו, היא יכולה להיות שלילית כי אתם באמת בריאים — אבל היא עלולה לצאת שלילית אף שחליתם כי הסיכוי לטעות הוא 30%; והיא יכולה לצאת שלילית כי אתם עוד לפני הופעת הסימפטומים. כך או אחרת, תצאו עם תחושה שאתם בסדר — אף שאתם לא".

נתב"ג
נתב"גצילום: מוטי מילרוד

כלומר ההתנגדות העקרונית שלכם להרחבת הבדיקות נובעת מחוסר אמון בתקפות שלהן?

"יש לכלי הזה מגבלות. כשהוא מדויק — הוא יודע להגיד לך מה מצבך כעת, אבל לא מה יהיה מצבך בעוד יומיים, וגם אז יש לו אחוזי טעות גבוהים: 30% False Negative (תשובה שלילית מוטעית) ו–1%–2% False Positive (תשובה חיובית מוטעית).

"במדינות שהתמודדו טוב עם הקורונה, לא עשו המון בדיקות. אנחנו עושים המון בדיקות ואולי אפילו יותר מדי. גם אני הרגשתי לא טוב בשבוע שעבר, חשבתי שאכלתי אותה ונדבקתי, וכשעשיתי בדיקה והיא יצאה שלילית, הוקל לי מאוד — למרות כל מה שהסברתי לכם כרגע על מגבלות הבדיקה. זה הטבע האנושי".

"ההתנגדות לאיכון של השב"כ היא אוטומטית, על גבול הפבלובית"

מן הידועות שמקרב 100 ישראלים ניתן לשמוע 100 דעות שונות, ובעתות משבר בריאותי גלובלי אולי אף יותר. ובכל זאת, להט הוויכוחים ועוצמת הביקורת גוברים כאשר את מקבלי ההחלטות מדריך מנכ"ל משרד בריאות ריכוזי וטריטוריאלי, שנטען כלפיו כי הוא עובד לבד ובחוסר שקיפות, וכי הוא מתקשה לקבל ביקורת או דעות הפוכות לאלה שלו.

בר סימן טוב אינו מתכחש לכל הביקורת, אך טוען כי התנהלותו היתה מחויבת מציאות שבה נדרשו שורה של החלטות קשות, ובעיקר מהירות.

"לס הוא קריקטורה שיצאה משליטה וזה מסוכן. הוא רוכב על הטבע האנושי שרוצה להאמין שיהיה טוב. יש בזה משהו שובה לב"

פרופ' יורם לס
פרופ' יורם לסצילום: איליה מלניקוב

"בשטף האירועים היתה לי מגבלת Capacity ויכולת לשתף", הוא מודה. "הדבר הכי חשוב באירועים כאלה זה לפעול מהר. ובכל זאת, תמיד דאגתי לאיפכא מסתברא. לא הייתי שבוי בקונספציה כלשהי כי היה ברור לי שייתכן שאני טועה — והשאלה היא תמיד מה מחיר הטעות".

בר סימן טוב מעיר כי מבקריו לא היו זקוקים לאוזן קשבת מצדו, היות "שלא היה אדם אחד במדינה, שלא היה לו ערוץ ישיר למקבלי ההחלטות ושלא דיברו אתו — כמו פרופ' זאב רוטשטיין, פרופ' אמנון שעשוע ורבים אחרים". אלה, מעיר בר סימן טוב בציניות, לא נדרשו כמוהו לחישוב מחיר הטעות.

איך אתה מסביר את הפופולריות שלה זוכה פרופ' יורם לס, שטוען שהקורונה היא מחלה לא מסוכנת ושאסור היה לסגור בגללה את המשק.

"לס הוא קריקטורה שיצאה משליטה וזה מסוכן. הוא רוכב על הטבע האנושי שרוצה להאמין שיהיה טוב, והנה, פתאום בא מישהו עם תואר פרופסור ועם תואר מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר — ואומר דברים שאנשים רוצים לשמוע. יש בזה משהו שובה לב".

ומה לגבי הקולות שקוראים לעודד הדבקות ולזרז את "חיסון העדר"?

"הם מקבילים בעיני למתנגדי חיסונים. שתי מדינות ניסו ללכת בכיוון הזה, בריטניה ושוודיה — והתוצאות ברורות, מובהקות וטרגיות. בריטניה היא המדינה השנייה בעולם במספר המתים מקורונה, ושוודיה עם שיעור התמותה מהגבוהים בעולם — ובלי שום תועלת כלכלית".

הולך רגל עם מסכה בוושינגטון, ארה"ב
הולך רגל עם מסכה בוושינגטון, ארה"בצילום: Patrick Semansky/אי־פי

טענת לא פעם שהופעלו עליך לחצים מצד גורמים עסקיים אינטרסנטים. למי התכוונת?

"הוואטסאפ שלי קרס מהצעות למכור לנו כל דבר — החל במסכות, דרך תרופות וכלה בחדרי לחץ ומכונות הנשמה. זה כמו תעשיית מלחמה. אבל בבחינת ההצעות האלה התברר ש–99% מהם היו רמאים, וקרוב ל–1% היו גנבים. שיעור ההצעות הטובות לא הגיע אפילו לפרומיל, וזה היה קצת מכוער.

"אנשים שחלקם מוכרים מאוד בחברה הישראלית סימסו לי הצעות קנייה, ואחרי בדיקה מתגלה שאין מאחורי ההצעה שלהם כלום, וכי 20 אנשים שניסו למכור לך את אותה מסכה — רק העלו את המחיר שלה".

לא רק בחישות מסחריות היו כאן, אלא גם פוליטיות. קשה היה להפריד בין התפתחות המגפה לבין התמורות הפוליטיות. לא מעט ישראלים משוכנעים כי ראש הממשלה מינף את הקורונה לצרכיו הקואליציוניים.

"אני חושב שזה טרגי, מכיוון שהאיום אמיתי. ההתנהלות של ראש הממשלה בעיני לא היתה פוליטית, וקבלת ההחלטות היתה מקצועית".

ההחלטה לנאום לאומה מדי ערב, בלי להשיב על שאלות — היתה גם מקצועית, או פוליטית?

"אתייחס אלי. אני עניתי על שאלות כל הזמן".

"אני חושב שההתנגדות לאיכון של השב"כ זו תגובה אוטומטית, על גבול הפבלובית. אני מבין את החשש, אבל בתור מי שהכיר את הפרטים והכיר בערך של הכלי — אי אפשר לבטל זאת"

חייל במחסום משטרתי בכניסה לטבריה
חייל במחסום משטרתי בכניסה לטבריהצילום: גיל אליהו

קשה לחמוק מצירוף המקרים שבו מגבלות התנועה הוכרזו בעת ששירתו את צרכיו של בנימין נתניהו — וגם הוסרו בעת ששירתו זאת.

"לא הרגשתי ולו פעם אחת שאנחנו מקבלים החלטות משיקולים שאינם ענייניים".

בחסות המשבר נפרצו גבולות דמוקרטיים באופן חסר תקדים. היכן נשמע שהשב"כ יעקוב אחר טלפונים ניידים של אזרחים?

"אני חושב שההתנגדות לאיכון של השב"כ זו תגובה אוטומטית, על גבול הפבלובית. זה נשמע כמו 'האח הגדול', אבל בניגוד לגורמים מסחריים, לנו אין אינטרס לעשות שימוש נוסף במידע. אני מבין את החשש, אבל בתור מי שהכיר את הפרטים, ראה את האנשים שמנהלים את זה והכיר בערך של הכלי — אי אפשר לבטל זאת, בטח לא בעת פתיחת המשק".

למתבוננים מהצד נראה היה שכל קבלת ההחלטות נעשית בינך לבין נתניהו והמל"ל. השרים קיבלו על כך הודעה בדיעבד.

"זה לא נכון. אם יש משהו שאני מותש ממנו אלה ישיבות הממשלה הארוכות — שש־שבע שעות ואף יותר שבהן כל שר דיבר, ולא אחת היו גם שינויים בהחלטות שהתקבלו. עם זאת, זה נכון שהופעלו לחצים להקל, ולעתים נדמה היה שזה משרד הבריאות, נתניהו והמל"ל מול כל העולם".

"כיום צריך לקבל החלטות אחרות, מורכבות יותר, כי אנחנו צועדים לקראת אירוע ארוך שיגלוש כנראה גם ל–2022, וייתכן שיהפוך לעונתי. צריכים לשנות באופן עמוק מאוד את הדרך שבה אנחנו עושים כל דבר — הולכים למכולת, לומדים, מבלים וחוגגים. אם רוצים לחיות לצד הקורונה, בלי סגרים, הכל יהיה שונה".

בריאות לקויה

ומה השתנה מאז שחרור הסגר? הרי החלפתם בסופו של יום את מדיניות הבדיקות, ואנשים שוב ממתינים ימים לתוצאות והמעבדות קורסות.

"המנגנון אכן לא נמצא במקום האידיאלי. המעבדות היו חולייה חלשה עוד לפני הקורונה, ונשארו מאחור למרות תוכניות בנות 20 שנה לבנות מערך מעבדות. למה? כי זה עולה 100 מיליון שקל שאף פעם אין אותם".

אתה מדבר על כסף שחסר אף שהיית בצד המתקצב — תחילה באגף התקציבים במשרד האוצר, ואז כמנכ"ל המשרד במשך חמש שנים.

"מעולם לא קיצצתי בתקציב הבריאות, ובתקופתי דווקא נחתם הסכם הרופאים היקר בתולדות המדינה. העניין היסודי הוא שבישראל ההוצאה הציבורית היא רק 40% מהתוצר — בין הנמוכות בעולם — בעוד שההוצאה על ביטחון היא מהגבוהות בעולם. בין שני אלה נותר מעט מאוד לשירותים חברתיים, וזו החלטה ערכית, ציבורית ופוליטית לגיטימית. כך לגיטימי גם לומר שרוצים נטל מס נמוך בישראל".

הפתרון הוא רק מיסוי, לא סדרי עדיפות אחרים?

"מרווח התמרון ב'סדרי העדיפויות' אינו גדול. כמה מיליארדי שקלים בודדים בכל שנה. מצד אחד, צריך להזרים למערכת הבריאות עוד כסף ועכשיו. מצד שני, צריך להודות שזה לא הזמן לדבר על העלאות מס. לכן, זה בסדר שהגירעון יגדל, ובסדר שהחוב הלאומי יגדל. משברים כאלה הם מונומנטליים. צריך לנהל אותם בראייה של עשור קדימה כי כיווץ בצד ההוצאות ירע מאוד את מצבנו. צריך להגדיל את ההוצאה הציבורית, ולא להדק את החגורה. זה הזמן להיות קיינסיאנים".

תחנת היבדק וסע בשכונת סילוואן, ירושלים
תחנת היבדק וסע בשכונת סילוואן, ירושליםצילום: אוהד צויגנברג

"היכון להתהפכות"

לא רק כישוריו של בר סימן טוב הפכו אותו ל"מסביר הלאומי" בימי הקורונה, ולפניו המוכרים יותר של המאבק במגפה. תרם לכך הוואקום המיניסטריאלי שהשאיר השר הממונה ליצמן — שנדמה כי לא הפנים בזמן את גודל השעה.

באופן תמוה בחר ליצמן להגיב באדישות למאמצים שהפגינו אנשי משרדו, ולעתים אף פעל נגדם. זאת, תוך שהוא מרכז ביקורת ציבורית חסרת תקדים, ואף מואשם בעידוד ההתנהלות האסונית של הציבור החרדי כלפי איום הקורונה.

האדישות הזאת עלתה לבסוף לליצמן בתפקיד שר הבריאות, שממנו נאלץ להיפרד — ובינו לבין בן טיפוחיו, בר סימן טוב, נפער קרע. ליצמן הדהים לפני חודש כשנתן דרור למרירותו, האשים את בר סימן טוב בניהול כושל של המשבר ואף הטיח בו כי זרע בהלה מיותרת. "הופתעתי", מודה בר סימן טוב. "זה לא נעים, אבל אני לא רוצה לעסוק בזה יותר מדי".

נכנסת בגללו לבידוד של עשרה ימים. העברת את ליל הסדר בבית חולים במקום עם המשפחה.

"הבידוד היה חוויה קשה, ובמיוחד ליל הסדר בזום. אשתי סיפרה שהבן הקטן שלי אמר לה 'עכשיו שנה לא יהיה לנו אבא', והבת ביקשה שאחזור — גם אם היא תידבק בקורונה".

היתה לך ולליצמן שיחה פתוחה מאז המתקפה עליך?

"לא באופן שאתם מכוונים אליו. אני מכיר טובה לליצמן על כך שמינה אותי לתפקיד ופתח לי את הדלת. החלטתי די מהר שאני סוגר את כל האירוע הזה בקופסה וממשיך הלאה".

ועדיין יש לו אחריות לתוצאות. העובדה שלא התריע בפני המגזר החרדי על סכנות הקורונה, ואפילו נאבק נגד סגירת בתי הכנסת — אינה בגדר פספוס טרגי, לכל הפחות?

"אני לא יודע איך זה להיות בנעליו. מנקודת המבט שלו, משמעות סגירת בתי כנסת וישיבות היא טעונה מאוד. לפי הנרטיב החרדי, גם בגטו לא סגרו בתי התפילה — היות שזה נר התמיד של העם היהודי, ומה ששמר עליו במשך הדורות. זה קשה, אבל חשוב לי להגיד שכשבציבור החרדי הבינו את גודל הסכנה, הם שינו התנהגות ב–180 מעלות. אם יש אזורים שבהם מקפידים היום מאוד על ההנחיות, אלה האזורים החרדיים".

חווית עוד רגעים קשים ברמה האישית?

"היו כמה ימים שבהם הבון טון היה להיכנס בי ברמה האישית, בעיקר מצד שרים. כל דבר שאמרתי בישיבות ממשלה היה בחוץ, בלי שאני מודע לזה, והיתה תחושה שעיתונאים יושבים על הקו בישיבות קבינט. זה לא היה נעים, כי אתה לא יכול להתגונן. אני הרי לא יכול לדבר נגד שרים. זה היה כמו לנהל קרב עם ידיים קשורות".

פרופ' חזי לוי, מנהל בית החולים ברזילי
פרופ' חזי לוי, המנכ"ל המיועד הבא של משרד הבריאותצילום: מוטי מילרוד

ובכל זאת, נהנית מפופולריות לפרק זמן מסוים.

"די מהר אמרתי לחבר'ה אצלי, בואו נכניס צמד מלים לז'רגון שלנו: 'היכון להתהפכות'. הכוונה היא שאנחנו עושים צעדים קשים שיפגעו בכולם, גם בהיבט הכלכלי — זה ייצר זעם, וחלק מהזעם הזה יופנה כלפי. עם זאת, למרות החצים הצפויים, אני מרגיש שהציבור תמך בצעדים שלנו".

היו רגעים שהרגשת שזה גדול עליך? שבגיל 44, ללא השכלה רפואית, גורל עם ישראל מונח על כתפיך?

"לא".

כשמונית, ההסתדרות הרפואית עתרה נגדך לבג"ץ בטענה כי אינך רופא. בג"ץ אישר את המינוי, אך הגדיר אותו "ניסוי". לדעתך אפשר להכתיר את הניסוי כהצלחה, או שמוטב רופא בכיסא מנכ"ל משרד הבריאות, כמו זה שיחליף אותך בתפקיד, פרופ' חזי לוי?

"אני מקווה שרוב האנשים חושבים שהניסוי הצליח, ולדעתי זה תלוי באדם. הרי יש עוד אנשים במערכת הזאת, חוץ מרופאים, ומנכ"ל משרד הבריאות חייב קודם להכיר היטב את המערכת.

"אני מתעקש להבין כל דבר לעומק, ולא הרגשתי שהיה דבר מה שאיני מבין. ניהול משבר הקורונה היה אתגר אינטלקטואלי אדיר, ואני לא חושב שלרופאים הוא היה אתגר קטן משלי. רוב האנשים עמם שוחחתי והתייעצתי ממדינות העולם, מארגון הבריאות העולמי, ממרכזים לבקרת מחלות בארה"ב ובאירופה — לא היו רופאים. זה אירוע אינטרדיסציפלינרי".

מול חוף הים בתל אביב, בזמן הקורונה
מול חוף הים בתל אביב, בזמן הקורונה (למצולמים אין קשר לכתבה)צילום: Oded Balilty / AP

"המנהלים שעשו משמרות של 36 שעות לא מוכנים שהילדים שלהם יעבדו קשה"

מטבע הדברים, משבר הקורונה הסיט את תשומת הלב מסיכום פועלו של משה בר סימן טוב ביתר ענייני משרד הבריאות. זאת, במרוצת כהונה ממושכת יחסית למנכ"ל, שארכה חמש שנים.

רגע לפני שהוא מפנה את כיסאו, בר סימן טוב קורא לממשלה החדשה לאשר את הרפורמה שתקל על יבוא המזון — ותייתר את הצורך בבדיקות המשרד בנמלי הים; הוא מזהיר שלא לדחות את הפעימה השנייה ברפורמת סימון המזון המזיק (הרחבת החובה של "המדבקות האדומות"); ומביע צער על כך שלא הספיק להחמיר את החקיקה נגד עישון בגילים צעירים, ואף להעלות את רף הגיל המותר לעישון.

כשהוא נשאל היכן הוא מרגיש פספוס, מפתיע בר סימן טוב ונוקב דווקא באנמיות שגילה המשרד בנוגע לאישור פונדקאות לזוגות חד־מיניים: "היינו צריכים להיות פה יצירתיים יותר, ועוד אפשר לתקן". כשהוא נשאל אם נבצר ממנו לדחוף את הנושא כל עוד השר הממונה היה יעקב ליצמן (יהדות התורה) — מפתיע בר סימן טוב בשנית, כשהוא מודה: "יכול להיות שהיה כאן מיסוך של השר".

ומה לגבי מאבק המתמחים לקיצור התורנויות?

"לא הצלחתי למצוא מודל שמקצר את התורנויות מ–26 שעות, אבל צריך לרדת משש תורנויות בחודש לארבע, ולוודא שהמתמחים ישנים במהלך התורנות. אמנם זה דורש תוספת של 2,000 תקנים, אבל נראה שהמערכת זקוקה לתקנים והמתמחים זקוקים להקלה בעומס העבודה.

"דור המנהלים בבתי החולים מסתכל היום על הדברים אחרת. אם ב–2011 הם לא הבינו מדוע עושים עניין ממשמרת של 36 שעות רצופות, כיום הם לא מוכנים שהילדים שלהם יעבדו כל כך קשה".