הניסוי המכריע של פרופ' רות ארנון: "אם זה יצליח, נמנע את המגפה הבאה"

יותר מ-20 שנה עובדת פרופ' רות ארנון — שפיתחה את תרופת הקופקסון נגד מחלת הטרשת הנפוצה — על פיתוח חיסון אוניברסלי למחלת השפעת על זניה הרבים. דווקא עכשיו, כשהעולם מתמודד עם מגפת הקורונה, הוא עשוי לקבל את האישור הנכסף

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
פרופ' רות ארנון
פרופ' רות ארנוןצילום: תומר אפלבאום

לפני שנה וחצי קיבלה הביוכימאית פרופ' רות ארנון, כלת פרס ישראל לרפואה ולשעבר נשיאת האקדמיה הלאומית למדעים, מייל מעורכת של עיתון מדעי. העורכת ביקשה לדעת אם ארנון מתכוונת להגיע לכנס בנושא טרשת נפוצה שעתיד היה להתקיים בימים שלאחר מכן. ארנון, החתומה עם מדענים נוספים על המצאת תרכובת שעל בסיסה פותחה התרופה למחלה, הקופקסון, הודיעה שלא תגיע, ובמקומה תופיע אחת החוקרות במעבדה. היא לא תיארה לעצמה שההתעניינות מצדה של העורכת המדעית הסתירה סיפור מרגש.

בדיעבד התברר, כי אותה עורכת חלתה בעצמה בטרשת נפוצה, החלה לאבד את ראייתה ונאלצה לוותר על מקום עבודתה. אלא שלמזלה הרופא המטפל החליט להחליף את התרופה שנטלה עד אז בקופקסון, וזו הצילה את מאור עיניה, ובעקבות זאת את עבודתה. "התברר שהיא רצתה להודות לי על פיתוח הקופקסון", מספרת ארנון, "סיפורים כאלה יכולים להוסיף לי בשקט עוד כמה שנות חיים".
כל מה שכדאי לדעת - הצטרפו לערוץ הטלגרם של TheMarker (להורדה - באנדרואידבאייפון)

כמו מרבית בני גילה, גם ארנון, 86, סגורה בימים אלה בביתה שבמכון ויצמן. "בעלי ואני נמצאים בקבוצת סיכון רצינית", היא אומרת, "ואני לא לוקחת סיכונים. יוצאים קצת לגינה להתאוורר, אבל לא הולכים לשום מקום. יש משלוחים כשצריך, אז הכל בסדר".

למרות זאת היא ממשיכה לעבוד, בשיחות טלפון עם החוקרות במעבדה שהיא מנהלת במכון ויצמן ובישיבות זום עם קולגות. ויש לזה סיבה טובה: תוך חצי שנה יוכרע עתידו של פרויקט שעליו היא עובדת יותר מ-20 שנה, תחילה כחוקרת ואחר כך כיועצת, ושנועד לתת מענה כולל וממושך לאחת המחלות הנפוצות שממנה סובל המין האנושי: השפעת.

"פיתוח חיסון לקורונה ידרוש זמן, גם אם יחליטו לקצר תהליכים בגלל הלחץ הציבורי. זה לא משהו שמתבצע בחודשיים. צריך לבדוק ולהוכיח את יעילותו ובטיחותו של כל חיסון, וזה לוקח חודשים רבים"

מכון ויצמן למדעצילום: אילן אסייג

הפרויקט הוא חיסון אוניברסלי למחלה, שאמור להגן מפני כל זני נגיף השפעת באמצעות זריקה אחת. את החיסון מפתחת מזה כ–15 שנה חברת ביונדווקס (BiondVax) שבראשה עומד ד"ר רון בבקוב. הוא מבוסס על פטנט שארנון רשמה יחד עם ד"ר תמר בן ידידיה, שהיתה עמיתת מחקר במעבדתה, וכיום היא המדענית הראשית של ביונדווקס ומנהלת את הניסויים הקלינים של החברה. החיסון נמצא כעת בשלב הניסויים האחרון, שלב 3, הכולל ניסוי קליני במספר גדול של בני אדם. אם הניסוי יוכתר בהצלחה בהמשך השנה והחיסון יאושר לשימוש, הוא יוכל להחליף את החיסון העונתי נגד שפעת שניתן מדי שנה, תקף לכמה חודשים בלבד ומבוסס על ניחוש מושכל של ארגון הבריאות העולמי לגבי זני השפעת שידביקו בשנה הבאה. החיסון החדש יביא אתו בשורה וגם לא מעט כסף.

אז מתברר שבזמן שבכל העולם מחפשים חיסון לקורונה, יש סיכוי שיאושר דווקא חיסון לשפעת.

ארנון: "אם הכל יעבוד לפי התוכניות שלנו, אז כן, החיסון לשפעת יאושר לפני שיימצא חיסון לקורונה. צריך לזכור שהקורונה הוא וירוס חדש לבני האדם. אנחנו אמנם מכירים את משפחת נגיפי הקורונה, אבל את זה שתקף את העולם בחודשים האחרונים עדיין לומדים. אמנם רוב התסמינים של הנגיפים האלה קלים וכוללים התקררות וקצת חום, אבל היו בעבר שתי מגפות, הסארס (SARS) והמרס (MERS), שנבעו מזנים אלימים יותר של הקורונה. במקרה שלהם, בתום העונה הם נעלמו ולא שבו יותר".

ד"ר תמר בן-ידידיה, המדענית הראשית, ביונדווקס צילום: ביונדווקס

יש משמעות לעובדה שגם לקורונה יש תסמינים שמזכירים שפעת? מדובר במחלה דומה?

"הקורונה שונה לגמרי מהשפעת, אף על פי שהיא גורמת לתסמינים דומים. לתרכיב שפיתחנו נגד השפעת אין שום סיכוי לעבוד נגד הקורונה".

ההערכות שתוך שנה וחצי יימצא חיסון לקורונה נשמעות הגיוניות?

"פיתוח חיסון לקורונה ידרוש זמן, גם אם יחליטו לקצר תהליכים בגלל הלחץ הציבורי. זה לא משהו שמתבצע בחודשיים. צריך לבדוק ולהוכיח את יעילותו ובטיחותו של כל חיסון, וזה לוקח חודשים רבים. אם רוצים לייצר אותו בכמויות מסחריות, החוקרים ייאלצו להמתין עוד חודשים ארוכים לתוצאות הניסויים הקליניים. אין תרופת פלא שתיתן מענה להתפרצות הנוכחית. יכול להיות שיצליחו לפתח חיסון או תרופה עד החורף הבא. יש המוני מדענים וקבוצות בחברות ביוטק שמקדישים מאמצים רבים בכיוון הזה, ואני מקווה שלפחות אחד מהם יצליח".

בדיקות מעבדה לגילוי וירוס קורונהצילום: בלומברג

איך זה שלחיסון שאתם עובדים עליו לשפעת נדרשו יותר מ-20 שנה, וגם זה, במקרה שתצליחו לקבל את האישור בקרוב?

"במקרה של השפעת הלכנו על משהו שונה לחלוטין מהחיסון המבוקש לקורונה. נגיף השפעת הוא עונתי: הוא מגיע בחורף, נעלם בסוף האביב, וחוזר שוב בחורף שלאחר מכן. המאפיין הייחודי של השפעת הוא שבכל שנה הנגיף משתנה, ולכן גם החיסון הוא עונתי. חיסון שיוצר בשנה מסוימת לא יהיה יעיל נגד הנגיף של השנה שלאחר מכן. לכן בכל שנה צריך לנחש מראש איזה זן של נגיף יגיע לארץ בשנה הבאה, ועל פי זה לייצר חיסון".

איך מנחשים?

"ארגון הבריאות העולמי מנטר את הנגיף במקומות שונים בעולם, בדרך כלל במזרח הרחוק, שם השפעת פורצת חצי שנה לפני שהיא מגיעה לחצי הכדור הצפוני של כדור הארץ. הם בודקים אילו זנים הכי נפוצים, בדרך כלל בסביבות אפריל של כל שנה, בוחרים שלושה או ארבעה מתוכם ומבקשים מיצרני החיסונים לתת להם מענה. תהליך הכנת החיסון מורכב וארוך ולכן צריך להתחיל לעבוד מיד, כדי שניתן יהיה לשווק את החיסונים באוקטובר, לקראת הגעת החורף. אלא שתהליך הניבוי לא תמיד מצליח לדייק: בדרך כלל הוא נותן מענה לחצי מהזנים. לפני שנתיים, למשל, הניבוי של הזן לא היה כל כך טוב, ולכן יעילות התרכיב היתה נמוכה, בסביבות 20%. עבור אוכלוסיות בסיכון, היעילות אף נמוכה יותר.

"במחקר שלנו, בחנו את החלבונים של הנגיף והתחלנו לעבוד על חומר סינתטי המכיל אזורים בחלבון שמשותפים לכל זני הנגיף ואינם משתנים, לפחות לא ככל הידוע לנו כרגע. זיהינו ארבעה אזורים כאלה. בתרכובת שיצרנו חיסנו עכברים, ולאחר מכן עכברים מואנשים (שהונדסו גנטית כך שתהיה להם מערכת חיסון אנושית; ע"ג וש"כ) וגילינו שהם היו מוגנים משפעת. אם נצליח לחסן אנשים בחיסון כזה, לא יהיה צריך לפתח בכל שנה תרכיב עונתי. גם אם יהיו שינויים מסוימים לאורך הזמן, אפשר יהיה לשנות את החיסון הסינתטי בקלות יחסית".

"השיקול המסחרי לא היה זה שהוביל אותנו במחקר. אני אשמח מאוד אם הוא יצליח מסחרית ויניב רווחים לביונדווקס וגם לי, אבל הכסף נמצא בתחתית השיקולים, הוא מעולם לא היה הדבר שהניע אותי"

"אני מחכה בקוצר רוח לתוצאות"

מהרגע שגילו שהמערכת עובדת, מספרת ארנון, היא רשמה עליה פטנט כדי שניתן יהיה להמשיך לעבוד ללא חשש מגניבת הרעיון, ולהפוך אותו למסחרי באמצעות חברת ידע, חברת המסחור של מכון ויצמן. ב–2005 הוקמה חברת ביונדווקס, במטרה להביא את הפיתוח לשוק. אחד המשקיעים בחברה הוא מריוס נכט, ממייסדי ענקית אבטחת המידע צ'ק פוינט. ב–2019 נהפך נכט לבעל השליטה בחברה. עד אז החזיק ב–20% ממניותיה, והשקיע באמצעות קרן ההשקעות אמון כ–16.7 מיליון דולר בהנפקת הזכויות של ביונדווקס, שבמסגרתה גויסו 20 מיליון דולר, והגדיל את אחזקתו ל–42% מהחברה. נכט רכש ממשקיעים אחרים את חלקם בזכויות, בעוד בעלי המניות האחרים בחברה העדיפו לדלל את אחזקתם בה.

מריוס נכטצילום: עופר וקנין

ביונדווקס היא חברה ציבורית שעד 2017 נסחרה בנאסד"ק ובבורסה בתל אביב. ב–2017 החליטה החברה להימחק מתל אביב ולהמשיך להיסחר בנאסד"ק, וכיום היא נסחרת שם לפי שווי של 90 מיליון דולר. בחצי השנה האחרונה, על רקע התפרצות הקורונה, מנייתה רשמה תנודתיות, אך השלימה עלייה של כ–70% בערכה בפרק זמן זה.

ביולי 2017, חודש לפני שנמחקה מהבורסה, דיווחה החברה על תוצאות חיוביות ומובהקות באירופה לחיסון שפיתחה (ניסוי שלב 2 — בכמות מצומצמת של בני אדם). החברה דיווחה אז כי למחקר היו שתי מטרות עיקריות: הוכחת בטיחות והצגת תגובת חיסון תאי ספציפי לשפעת. שתי מטרות הניסוי העיקריות הושגו. זמן קצר לאחר מכן חתמה על הסכם עם המכון הלאומי לאלרגיה ומחלות זיהומיות (NIAID) מהמכון הלאומי לבריאות בארה"ב (NIH) לביצוע ניסוי בארה"ב, שהוכתר גם הוא כהצלחה בהשגת המטרות שהוצבו, על פי תוצאות ראשוניות שפורסמו באחרונה. ניסוי שלב 3 החל ב–2018, ואמור להסתיים בסוף החורף הנוכחי באירופה.

החברה מקימה בימים אלה מפעל לייצור חיסונים בירושלים, ומצפה לתוצאות הניסוי הקליני שיגיעו לקראת סוף השנה. אלה יהיו גורליות עבורה: אם החיסון יקבל אישור רגולטורי, הוא עשוי לחולל מהפכה בעולם הרפואה. אם הניסוי ייכשל, כל שנות הפיתוח והכסף שהושקע בה עלולים לרדת לטמיון. בעולם עובדים על פיתוחים נוספים של חיסוני שפעת אוניברסליים, בין השאר בבית החולים מאונט סיני בניו יורק.

אף שהחיסון מבוסס על הפטנט של ארנון, היא אינה עובדת פעילה בחברה, אלא משמשת יו"ר הוועדה המדעית המייעצת שלה. "יש לי מניות שקיבלתי כשהחברה הוקמה", היא אומרת, "וגם כאלה שקניתי מכספי הפרטי, כדי לעזור לחברה בתחילת הדרך, וגם כי אני מאמינה בה ומחכה בקוצר רוח לתוצאות".

החברה שיכללה את המערכת שפיתחה ארנון והוסיפה עליה אזורים נוספים כדי שיהיה כיסוי ליותר גרסאות של השפעת. "הם הרכיבו חלבון סינתטי שמכיל תשעה אזורים והראו שהוא יעיל בחיסון נגד עכברים שכוללים מרכיבי רקמות של בני אדם", היא אומרת, "לאחר מכן בדקו בכמה ניסויים, עם כמה מאות משתתפים, ובשנה שעברה החל הניסוי הסופי, שלב 3. בניסוי זה משתתפים 12 אלף מבוגרים וקשישים. בשנה שעברה חוסנה במסגרתו קבוצה של 4,000 בני אדם. ובחורף הנוכחי 8,000 בני אדם נוספים. מחצית מהם חוסנו בפלצבו ומחצית בחיסון שיצרנו. הניסוי חייב היה להיערך על פני שנתיים ובשבע מדינות שונות, כדי לראות את השפעתו על מגוון זנים שונים של שפעת".

בסוף מאי יבדקו את כל הדגימות, ינתחו את התוצאות ויראו אם יש הבדל בין שתי הקבוצות. אם התוצאות יהיו חיוביות, כלומר אלה שחוסנו יפתחו הגנה מפני הנגיף, אזי רשויות הבריאות יאפשרו לחברה לקבל רישוי לשיווק התרופה — קודם באירופה ואחר כך בארה"ב.

אם החיסון יצליח להגן עלינו מפני זנים אלימים של שפעת, יכול להיות שהוא ימנע את המגפה הבאה?

"כן. אם הוא יוכח כיעיל. צריך לזכור שעוד אין לנו תוצאות של הניסוי הקליני המשמעותי. כולם עכשיו עסוקים בקורונה ובמספר המתים שעולה, אבל בכל שנה מתים משפעת מאות אלפי אנשים בעולם, זה יכול להגיע גם ל–650 אלף מתים בעולם. אף אחד לא מתייחס למספרים האלה, כי התרגלנו לזה. חיסון אוניברסלי כמו זה שייצרנו ימנע תחלואה מזנים רבים, כולל שפעת העופות ושפעת החזירים, שאף פעם לא יודעים מתי יגיע זן חדש שלהן. וכשיהיה תרכיב כזה, לא יהיה צריך להכין בכל שנה חיסון חדש ולחסן את הציבור, אפשר יהיה לתת זריקת דחף רק אחת לכמה שנים, כפי שעושים למשל עם זריקת טטנוס".

חיסון שפעתצילום: בלומברג

"השיקול המסחרי לא היה זה שהוביל אותנו במחקר"

ארנון נולדה בתל אביב וגדלה בשכונת נווה צדק, הבת הצעירה במשפחה בת שלושה ילדים והאחרונה שנותרה ממשפחתה. היום היא אמא לשניים, סבתא לשישה נכדים ולנינה אחת, "שהיא גולת הכותרת". לדבריה, מגיל צעיר מאוד נמשכה ללימודי מתמטיקה ופיזיקה, ועם תחילת הלימודים בבית הספר היסודי הוקפצה כיתה. "השתעממתי בכיתה א'", סיפרה בתוכנית שיחת נפש עם פרופ' יורם יובל לפני ארבע שנים, "אז הקפיצו אותי לכיתה ב' וגם שם השתעממתי".

היא סיימה תואר ראשון בכימיה ולאחריו תואר שני בביו־כימיה, שניהם מהאוניברסיטה העברית, ב–1955. ב–1960 קיבלה את הדוקטורט שלה ממכון ויצמן, לאחר שעבודתה, תחת הנחייתו של פרופ' מיכאל סלע, עסקה בתכונות אימונולוגיות של חלבונים. משם המשיכה לפוסט־דוקטורט באוניברסיטת רוקפלר בניו יורק, ולאחר מכן חזרה למכון ויצמן, וב–1966 מונתה לחוקרת בכירה ולפרופסור מן המניין.

לאורך השנים שימשה כראש המחלקה לאימונולוגיה כימית, מנהלת המרכז לביולוגיה מולקולרית של מחלות פרזיטיות, דיקן הפקולטה לביולוגיה וסגנית הנשיא. לצד זה שימשה נשיאת האגודה הביוכימית הישראלית, חברה בוועדת ההיגוי של ארגון הבריאות העולמי (WHO) וחברה בוועדת מומחים לחומרים ביולוגיים של אונסק"ו. היא היתה נשיאת הפדרציה האירופית של האגודות האימונולוגיות ומזכ"לית הארגון הבינלאומי לאימונולוגיה.

"חברות התרופות הן גופים מסחריים, וכל זמן שהן עושות דברים ביושר — זכותן להתפרנס. ברגע שהן מנצלות וגובות בלי פרופורציה לעלויות הייצור, ולא מאפשרות לחולים לקבל את התרופות, הן מועלות בתפקידן"

קופקסון

בעבר סיפרת שאת הקופקסון ייצרתם כמעט במקרה. איך זה היה עם חיסון השפעת?

"בזמנו התעניינו במחלת הטרשת הנפוצה ורצינו ללמוד את המנגנון של המחלה. כדי לעשות את זה התכוונו לעורר מחלה דומה בחיות מעבדה, אבל להפתעתנו בניסוי על העכברים התרכיב שיצרנו לא רק שלא עורר את המחלה, אלא דיכא אותה. בעקבות זאת שינינו כיוון. בהמשך, המחקר הביא לפיתוח הקופקסון. במקרה של השפעת מדובר במחקר ארוך שנבנה נדבך על נדבך. רציתי ללמוד על תכונות אימונולוגיות של חלבון סינתטי, להבין איך מולקולה סינתטית מסוג מסוים יכולה לעורר תגובה חיסונית. גיליתי סוג מסוים שאתו עבדתי, ואז חשבתי שאולי אצליח גם ליצור נוגדן שיכול לזהות אזור מסוים על הנגיף ולנטרל אותו. בהתחלה הצלחתי לעשות זאת עם נגיף פשוט שתוקף בקטריות, ואז עלה הרעיון לייצר כך חיסון נגד נגיף שתוקף בני אדם, כמו שפעת. בדקנו זנים שונים של שפעת, והצלחנו לנטרל את הנגיף בעכברים, אחר כך בשרקנים, כאמור באמצעות חיסון שרלוונטי לארבעה אזורים שונים שמשותפים לכל הזנים שבדקנו. החלטנו להתמקד בנגיף השפעת כי ידענו עליו המון, ולכן ניסינו למצוא לו חיסון".

גם ברור שלחיסון כזה יהיה ביקוש רב.

"השיקול המסחרי לא היה זה שהוביל אותנו במחקר. אני אשמח מאוד אם הוא יצליח מסחרית ויניב רווחים לביונדווקס וגם לי, אבל הכסף נמצא בתחתית השיקולים, הוא מעולם לא היה הדבר שהניע אותי".

בכל זאת, טבע הרוויחה מיליארדים רבים מהקופקסון, חלק מזה הגיע גם אליך.

"כן, וגם למכון ויצמן, ואני שמחה על כך, אבל כחוקרת זה לא העניין. בחיסון השפעת יש כוונה לייצר תרכיב חיסון שיעזור לבריאות המין האנושי, כי נגיף השפעת קיים בכל העולם והיעילות של החיסונים הקיימים מוגבלת".

את אומרת שכסף לא מעניין, אבל חברות התרופות מונעות לא פעם מרצון לגרוף רווחים על חשבון החולים והנזקקים — ומשווקות תרופות במחירים לא הגיוניים.

"חברות התרופות הן גופים מסחריים, וכל זמן שהן עושות דברים ביושר — זכותן להתפרנס. ברגע שהן מנצלות וגובות בלי פרופורציה לעלויות הייצור, ולא מאפשרות לחולים לקבל את התרופות, הן מועלות בתפקידן. זה פשע ולכן צריך להילחם בהן. עם זאת, צריך לזכור שחברות התרופות משקיעות הרבה משאבים בפיתוח התרופות, ומותר להן לרצות להחזיר את ההשקעה כדי להמשיך ולפתח".

לא מעט תרופות נוצרו מפיתוחים שהגיעו מכסף ציבורי. גם הקופקסון וגם ההשקעה בחיסון האוניברסלי לשפעת.

"המימון מגיע בחלקו מכסף ציבורי, זה נכון. אבל את הכספים הגדולים החברות מרוויחות מתרופות שהוציאו עליהן הגנה פטנטית".

מפעל של טבע בכפר סבאצילום: עופר וקנין

טבע נהנתה מהפטנט על הקופקסון עשרות שנים, אבל עשתה המון טעויות בדרך ואיבדה הרבה מערכה בגלל עסקות כושלות והיעדר ביקורת בדירקטוריון. איך הרגשת כשראית את כל התנודות בחברה בשנים האחרונות?

"כאב לי הלב. אף אחד לא עושה את הדברים מרוע לב, יש שיקולים נכונים ויש שיקולים מוטעים. אני חושבת שברוב המקרים ההחלטות שקיבלו מנהלי טבע היו מבוססות על שיקולים מוטעים. כאב לי הלב כשהחברה עשתה צעדים שלי נראו שגויים, אבל מי שעשה אותם חשב אולי שהם לטובה".

מה את חושבת על מצבה של תעשיית הביוטק הישראלי? למה היא לא מצליחה כמו ענף ההיי־טק, מבחינת המשכורות וההשקעות בה?

"בניגוד לחברות ההיי־טק, שעוסקות במחשוב, ההשקעה בחברות הביוטק היא ארוכת טווח. לוקח הרבה מאוד זמן עד שמוכיחים את יעילותו של כל פיתוח. לכן חברות הביוטק נתקלות בקשיים אובייקטיביים גדולים יותר, והזמן שלוקח להן לפרוץ ממושך יותר. זה אחד הגורמים שמקשים. ולמרות זאת, בהשוואה עולמית ישראל דווקא מצטיינת במספר גדול של חברות ביוטק, ובהצלחה שלהן".

"מנצלים את הדת כעמדת כוח"

באחד הכנסים שבהם השתתפה ארנון, שנחשבת מדענית פורצת דרך בעולם, הודגש עצם היותה אישה. בתגובה ביקשה שלא יתייחסו אליה כאישה אלא כמדענית, באופן שווה לקולגות מהמין השני.

אולי לא ביקשת הנחות כאישה, אבל נשים עדיין לא נוהרות לתחומים מדעיים.

"אני חושבת שדווקא במדעי החיים שיעור הנשים גדול יותר. בפיזיקה או בהנדסה, לעומת זאת, למעט אדריכלות, שיעור הנשים קטן יותר, וזה מפני שכבר בבית הספר היסודי בנות נרתעות יותר ממתמטיקה ופיזיקה. רואים את זה גם בהשכלה הגבוהה: בחוגי ההנדסה ובחוג לפיזיקה יש הרבה פחות נשים. זה נובע, לדעתי, מרתיעה שלהן שקשה לי להסביר. הייתי מעורבת בהקמת בית ספר חמד"ע בתל אביב, שמעודד לימוד מדעים, וראינו שברגע שנותנים לבנות הזדמנות, הן מקבלות ציונים גבוהים".

"בפיזיקה או בהנדסה שיעור הנשים קטן יותר, וזה מפני שכבר בבית הספר היסודי בנות נרתעות יותר ממתמטיקה ופיזיקה. זה נובע, לדעתי, מרתיעה שלהן שקשה לי להסביר"

בגרות במתמטיקה. למצולמת אין קשר לנאמרצילום: אילן אסייג

באופן כללי נראה שבבתי הספר יש פחות השקעה בלימודי מדעים.

"דווקא התלמידים אוהבים מדעים, השאלה אם רמת ההוראה טובה מספיק".

תלוי איפה. את יכולה לראות את הפערים בין המרכז לפריפריה בקבוצות השונות בחברה הישראלית? האם למשל במכון ויצמן עובדים חרדים או ערבים?

"חרדים אין, וזה מפני שהם לא לומדים את מקצועות הליבה. זה אחד מהפשעים שקורים במדינה, שנובע מהרצון לשרת את הפוליטיקאים החרדים והרבנים ולשמור על עמדת הכוח שלהם. כל החברה החרדית דנה את עצמה לבורות ולעוני, והמדינה נותנת לזה יד. מנצלים את הדת כעמדת כוח שמנציחה ציות עיוור. החרדים לא פחות מוכשרים מהחילונים, ואם הם היו נותנים להם את ההזדמנות ללמוד את מקצועות הליבה, מחשבים וביולוגיה, הם היו יכולים להיות נפלאים. חבל שזה נמנע מהם.

"במקרה של הפריפריה יכול להיות שהמורים שמגיעים ללמד שם הם לא הכי טובים, אבל מהבחינה הזאת טוב שיש מכללות בפריפריה. אני קצת מודעת למה שנעשה במכללת תל חי בגליל, שבה יש הרבה מאוד סטודנטים ערבים. הסטודנטים פעילים בקרית שמונה, והם מעורבים בפעילות חברתית ותורמים הרבה. יש גם את מכללת ספיר. עם זאת, ברור לגמרי שלסטודנטים שנמצאים במרכז יש הזדמנויות ללמוד עם מורים ברמה גבוהה יותר".

אולי עכשיו, כשכל המומחים למגפות נהפכים לסלבס ומופיעים בלי הפסקה בערוצי הטלוויזיה, הילדים יקבלו חשק ללמוד מדעים.

"העובדה שבהמון מקומות בעולם מדענים עובדים על פיתוח של תרופה מחלחלת גם לדור הצעיר. ואם הם שומעים יכול להיות שזה יעורר בהם סקרנות".

בני ברק, בשבוע שעברצילום: עופר וקנין

רוב חייך חיית בישראל, ועברת לא מעט ממשלות. מה את חושבת על המערכת הפוליטית בישראל, על הפילוג והעוינות בין קבוצות שונות?

"זה מדכא אותי מאוד. את מצב רוחי זה ממש עוכר. עם זאת, אני מעדיפה להסתכל על הצד החיובי. יש הישגים טובים לישראל, למשל בתחום המדעים והרוח. יש לנו אנשים נהדרים".

כשאת מסתכלת היום על מה שקורה בבתי אבות, על הזלזול בחיי אדם שמביא לאובדן של רבים, מה זה גורם לך להרגיש?

"אני מאמינה שפשוט לא חשבו על זה. הרי מלכתחילה ידעו שאנשים בגיל מתקדם נמצאים ברמת סיכון יותר גבוהה, אבל לא שמרו עליהם. חלקם הגדול נדבקו מאנשי צוות. אפשר היה פשוט לבדוק אותם לפני שהם נכנסים לבתי האבות".

אחרי כל כך הרבה שנים של מחקר על חיסון לשפעת, את מאמינה שתזכי לראות את זה קורה?

"אם הניסוי הקליני יצליח, נראה לי שכן. זה ייקח עוד כמה חודשים, ואני מאמינה שאחיה עד אז, אם לא אחלה בקורונה. זה יגרום לי סיפוק גדול. זה יכול להועיל לאנושות למשך שנים".

איך תרגישי אם הניסוי ייכשל?

"אני לא רוצה לחשוב על זה".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker