רק לפני חודש היא היתה מוקד ההתפרצות הגדול בעולם מחוץ לסין - איך התהפכה המציאות?

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
סיאול בתחילת החודש. "הדרום־קוריאנים לא צריכים שיכריחו אותם"
סיאול בתחילת החודש. "הדרום־קוריאנים לא צריכים שיכריחו אותם"צילום: KIM HONG-JI/רויטרס
רוני לינדר
רוני לינדר

בשבוע שעבר התקיימה בסיאול, בירת דרום קוריאה, הופעה של להקה קנדית שמציגה את "פאנטום האופרה", ו–8,500 צופים התכנסו באולם קונצרטים סגור. אחרי ההופעה, שהיא חלק ממסע הופעות של הלהקה ברחבי דרום קוריאה עוד מדצמבר, התגלה ששני שחקנים בהרכב חולים בקורונה. כתוצאה מכך הוחלט להשעות לשבועיים בלבד את סיבוב ההופעות, 130 השחקנים נבדקו לקורונה וקיבלו תשובה שלילית, וכעת בודקים מה גורלם של אלפי הצופים שהיו בקהל.

הסיפור הזה ממחיש את הפער בין מה שמתרחש בימים אלה בישראל ובמדינות נוספות לבין המתרחש בדרום קוריאה: סגר ושיתוק כמעט מוחלטים של המשק וחיי הפנאי והתרבות, לעומת המשך קיום שגרה בצל הקורונה. "זה הסטייט אוף מיינד פה — פעולות ניטור נקודתיות ומאוזנות עם הרבה מאוד הסברה, ביטחון ביכולות הבדיקה וההפרדה המאסיביות של החולים משאר האוכלוסייה", מסביר יניב גולדברג, הנספח הכלכלי של משרד הכלכלה והתעשייה בדרום קוריאה.

רק חמישה שבועות עברו מאז שוחחנו אתו לאחרונה, והמציאות התהפכה: בשיחתנו האחרונה היתה דרום קוריאה מוקד ההתפרצות הגדול ביותר בעולם מחוץ לסין, עם מאות מקרים חדשים ביום ו–4,356 חולי קורונה בסך הכל, ובישראל היו 15 חולים בלבד. כעת המצב הפוך: ביום ראשון השבוע, למשל, התגלו 402 חולים חדשים בישראל, לעומת 32 בלבד בקוריאה.

דרום קוריאה. להבדיל ממדינות רבות בעולם, לא השביתה את המשק שלהצילום: HEO RAN/רויטרס

"שבוע עד שבועיים אחרי שדיברנו כבר הרגישו פה עצירה משמעותית של המגמה", אומר גולדברג. "בשבועות האחרונים של פברואר היו כמה מאות חולים כל יום, וביום אחד התגלו 900 חולים חדשים. בשבוע האחרון ירד המספר ל–50 חולים חדשים בממוצע ביום. למעשה, רבים מהחולים החדשים הם אזרחים דרום־קוריאנים שמייבאים את המחלה מאירופה ומארה"ב כי הם בורחים ממוקדי המחלה העולמיים ומגיעים בחזרה לדרום קוריאה, מה שהביא לצעד של בידוד ובדיקת קורונה חובה לכל הנכנסים מחו"ל החל מאפריל".

איך הצליחה דרום קוריאה לבלום את המגפה?

גולדברג: "אחד הדברים שעשו פה הוא בדיקות מאסיביות בכל רחבי המדינה, באמצעות מאות מתקני בדיקות שונים וגם בשיטת הדרייב־אין. כל מי שחווה סיפטומים או מעוניין בבדיקה יכול להיבדק, ואם התבקש לערוך אותה מטעם גורם מוסמך או נמצא חיובי, הבדיקה היא ללא תשלום. כדי לנטר היכן הסתובבו החולים ולבצע חקירות אפידמיולוגיות עושה דרום קוריאה שימוש משולב בנתונים סלולריים, במצלמות CCTV הפרוסות בה ואפילו בנתוני אשראי, שיכולים להעיד על תנועות שונות במרחב הציבורי (בדרום קוריאה שיעור השימוש בכרטיסי אשראי ובאפליקציות תשלום סלולרי הוא מהגבוהים בעולם; ר"ל).

דרייב-אין לבדיקת קורונה בדרום קוריאהצילום: KIM KYUNG-HOON/רויטרס

"המידע אינו נמסר לאוכלוסייה בצורה פרטנית, אולם מדי כמה שעות נשלחות לאזרחים הודעות המתריעות לגבי אזורים כלליים, ברמת השכונה, שבהם הסתובבו חולי קורונה בזמן מסוים. שלל הנתונים משמשים גם כדי לוודא שהחולים אינם מפרים את תנאי הבידוד. בנוסף, החל מתחילת אפריל כל מי שמגיע לדרום קוריאה, לא משנה מאיפה וכולל קוריאנים, מחויב בבידוד של שבועיים — בביתו או במתקנים ממשלתיים תמורת 80 דולר ליום.

יניב גולדברג, הנספח הכלכלי של משרד הכלכלה והתעשייה בדרום קוריאהצילום: הנספחות המסחרית של משרד הכלכלה והתעשייה בדרום קוריאה

"מי שנכנס למדינה ומראה סימפטומים, או מגיע ממדינות מסוימות, עובר בדיקת קורונה. אדם שהבדיקה שלו חיובית נלקח לטיפול בבית חולים או במתקן רפואי ממשלתי, ועוקבים אחרי המצב שלו. אנשים שמנסים להתל בשלטונות, למשל לוקחים תרופות להורדת חום כדי לא להיתפס, נענשים בחומרה".

מה עושים עם החולים הקלים?

"חולי קורונה במצב קל מפונים לבתי חולים או למרכזים רפואיים מיוחדים שהוקמו לצורך מעקב רפואי. רק אם אובחנת שלילי לקורונה אבל יש לך סימפטומים כלשהם — אתה יכול להיות בבית".

תלמידים רוכבים על אופניים בסיאול, השבועצילום: Ahn Young-joon/אי־פי

האווירה השלטת: החיים נמשכים

לדברי גולדברג, דרום קוריאה, להבדיל ממדינות רבות בעולם, לא השביתה את המשק שלה. "אמנם בהתחלה היתה תחושה של מצב חירום ומספר גבוה של חולים, אבל לא היתה מדיניות רשמית של סגירה. היו חברות גדולות שנקטו מדיניות עצמית של ריחוק חברתי יחסי, כמו עבודה מהבית או הגעה לעבודה לסירוגין, אבל למעט ענפים שנפגעו באופן טבעי, כמו תיירות, תעופה ותעשיית הכנסים, הכלכלה מתפקדת כמעט במלואה, אף על פי שהריחוק החברתי מורגש".

ומה לגבי מקומות בילוי?

"כל מקומות הבילוי והתרבות פתוחים, כי החיים נמשכים וזאת האווירה פה. אז הולכים עם מסכה, מקפידים לא לשבת בצפיפות. בשבוע־שבועיים האחרונים יש תנועה ערה מעט יותר ותחושה שהכל חוזר לשגרה. אפילו הפארקים הגדולים בסיאול מוצפים באנשים במהלך סוף השבוע. אמנם כולם חובשים מסכות, אבל הקורונה אינה מורגשת כאן כמשהו שמשבש את שגרת החיים יתר על המידה. הממשלה זיהתה את שגרת החיים הזו כהתרופפות של משמעת שדרושה בשביל להתגבר לחלוטין על הנגיף".

סיאול, בשבוע שעברצילום: HEO RAN/רויטרס

וזה גרם לשינוי בהוראות?

"בהתחלה כולם דיברו על כך שהדרום־קוריאנים לא צריכים שיכריחו אותם. זה עם ממושמע שגם התנסה במגפות כמו הסארס והמארס, ויודעים בעצמם שצריך לחבוש מסכות ולהקפיד על חיטוי ידיים, לשמור על מרחק ולא להתקהל, וכשהממשלה ממליצה — הם עושים. ברגע שההדבקה נבלמה והמספרים התחילו לרדת, לקראת סוף מארס, התחילו לראות התרופפות של המשמעת, וברגע שהממשלה זיהתה את זה היא הבינה שאם לא יקדימו תרופה למכה — המצב עלול להידרדר".

אז הטילו מגבלות חובה?

"לא. כדי לחזק את המשמעת פירסמו את מה שנקרא בשפה הקוריאנית 'המלצה בחוזקה', שכללה קמפיין אינטנסיבי של ריחוק חברתי: מבקשים ממקומות בילוי להציב מכלי אלכוג'ל בכניסה, ממליצים לחבוש מסכות, לשים על הרצפה סמנים שיסמנו 2 מטר, ולפעמים שולחים פקחים שמייעצים לבעל העסק להקפיד יותר".

הפקחים רק מייעצים?

"במגזר הציבורי כל זה חובה, וקל יותר לאכוף. אין נסיעות עסקיות, כנסים, כל המגזר הציבורי עובד במתכונת שלדית, כלומר חלק עובדים מהבית וחלק עובדים בשעות מצומצמות וגמישות. זה מגזר גדול מאוד, ולכן אמורה להיות לכך השפעה".

מורה מעבירה שיעור מקוון בסיאולצילום: Ahn Young-joon/אי־פי

וזה עבד?

"חלקית. זה התנהל כך במשך שבועיים עד תחילת השבוע האחרון, שבו הממשלה הבינה שהקמפיין לא מספיק חזק והמשמעת לא התהדקה מספיק. עד לימים האחרונים כל מיני מקומות כמו מועדונים היו פתוחים, ואחת הבעיות היא שחבר'ה צעירים ממשיכים ללכת למקומות האלה, והם אלה שפחות מקפידים על הנחיות הריחוק החברתי. עיריית סיאול והממשלה הבינו שיש להן בעיה והחליטו לעלות מדרגה מבחינת נחרצות ההמלצה, עד 19 באפריל. אז עכשיו התקשורת מצטטת את ה–19 באפריל כתאריך היעד להקלות".

במה באה לידי ביטוי עליית המדרגה?

"למשל, עיריית סיאול, שאחראית על 10 מיליון איש ויש לה סמכויות אכיפה משלה, החליטה לסגור דיסקוטקים ומועדונים החל מהשבוע ולהפעיל פקחים שיוודאו שהם אכן סגורים. יש פה מקומות שנקראים Room Salons, שהם ברים מפוקפקים שמגיעים אליהם בעיקר גברים לשתות לאחר העבודה, ויש בהם מארחות וקריוקי ולעתים גם נשים בזנות. באחד המקומות האלה עובדת המקום נדבקה בקורונה, והבינו שהיא עבדה קרוב לשבוע כשהיא חולה, ונחשפו אליה יותר מ–100 גברים. ברגע שהבינו את זה ערכו חקירה אפידמיולוגית ופנו אל אותם אנשים, והעובדה שהם ביקרו שם נחשפה בפני בני משפחותיהם. אבל השיקולים פה הם שיקולים רפואיים נטו. מלבד ההכבדות האלה, הכלכלה עובדת ומקומות העבודה פועלים כמעט כרגיל".

בחירות לפרלמנט בזמן ריחוק חברתי

אחד הסיפורים המפורסמים על הקורונה בדרום קוריאה הוא זה על Shincheonji, קבוצה דתית קיצונית שהקורונה התפרצה מתוכה. בראיון הקודם סיפר גולדברג כיצד חברת כת חולה אחת, שהיתה חולה מספר 31 במדינה אבל סירבה להיבדק אחרי שהראתה סימפטומים, נהפכה למפיצת־על של המחלה, תחילה בכינוסים של הכת. לאחר מכן התפרצה המחלה בכל אזור דיגו שנהפך למוקד המגפה במדינה. בעקבות כך החליטו בדרום קוריאה לבדוק את כל 200 אלף חברי הכת, כולל אלה שאינם מראים סימפטומים, ובכך היתה למדינה הראשונה שמבצעת בדיקות המוניות גם בקרב בריאים.

מנהיג האופוזיציה, יאנג קיו-אן, בעצרת בחירותצילום: Lee Jin-man/אי־פי

"הסיפור של הכת דעך", מעדכן גולדברג, "כי ברגע שהממשלה קיבלה את רשימת השמות של 200 אלף המאמינים שעד אז חיו במחתרת, עשו לכולם בדיקות ובודדו את החולים. אותה חולה מספר 31 המקורית מאושפזת עד היום, כבר קרוב ל–60 יום. זאת דמות אנונימית שנהפכה לפנים הרעות של הסיפור. היא הפרה את ההנחיות של השלטונות, לא שיתפה פעולה גם אחרי שמעשיה התגלו, והשתתפה ביודעין באסיפות הומות אדם גם כשידעה שיש לה סימפטומים. ראש הכת חטף ביקורת קשה מצד הציבור והתנצל בפומבי. עד כה הוא לא נענש, אף שיש קריאות לכך.

"בינתיים, יש פה כנסיות אחרות, סוררות לא פחות, שביקשו מהן לא לקיים טקסים בימי ראשון אלא להעביר את הדרשות בטלוויזיה או דרך האינטרנט. חלקן המשיכו לקיים כנסים, והממשלה החריפה את הטון כלפיהן. אחד המנהיגים של הכנסיות האלה אפילו נעצר, והואשם בכך שהוא עובר על חוקי הבחירות".

הביטחון של הדרום־קוריאנים כי הצליחו להשתלט על המגפה מספיק חזק כדי לקיים את הבחירות הכלליות לפרלמנט במדינה השבוע. "הן מתקיימות תוך כדי שיא הקמפיין של ריחוק חברתי, עם איסור מוחלט על קיום הפגנות ואירועים גדולים. זה חריג, כי בימי שגרה מתקיימות בסיאול המון הפגנות כל הזמן. בגלל האיסור הפוליטיקאים מחפשים דרכים אחרות להגיע לציבור. במקום עצרות הם משתמשים במציאות מדומה או בכלי רכב עם כרוזים שנעים ברחבי העיר, ואנשים שעומדים בקרנות הרחוב וקדים קידה כל פעם שרכב כזה עובר. כמובן שהם גם עושים שימוש נרחב ברשתות חברתיות".

אם הכל נשאר כמעט כרגיל, עד כמה הכלכלה נפגעה עד כה?

"על פי הערכות, הפגיעה בתוצר היא כמעט 17 מיליארד דולר. אם מדברים במושגי צמיחה — בדרך כלל הצמיחה פה נעה סביב 2.5%, והערכה עדכנית של הבנק המרכזי מדברת על צמיחה של כמעט 0% ב–2020, בדומה לפגיעה שהיתה ב–2009, לאחר המשבר הכלכלי. דרום קוריאה מושפעת משרשרת האספקה, בעיקר מסין ומיפן, וברגע שהכלכלות האלה נפגעות — זה פוגע גם בה. רואים גם ירידה ביצוא, וכמובן בצריכה הפרטית".

מה קורה עם כלכלת המשלוחים והאונליין?

"המסחר האלקטרוני היה מפותח עוד לפני הקורונה, והוא מגלגל קרוב ל–70 מיליארד דולר בשנה. יש פה המון חברות שעוסקות בזה, ויש שירותי משלוחים חכמים — כך שבכל מקום אפשר לקבל את המשלוח תוך 24 שעות, בין אם אלה מוצרי מכולת או ספרים. בעקבות הקורונה אנשים מזמינים יותר הביתה, ולכן במגזר הספציפי הזה יש צמיחה מסוימת. אבל זה לא מספיק כדי להציל את הכלכלה כולה, שנשענת גם על הצריכה הפרטית והתיירות, שבהחלט חוות ירידה משמעותית. צריך לזכור גם כי הכלכלה הדרום־קוריאנית נשענת דרמטית על תעשיות הרכב, האלקטרוניקה, המספנות והמוליכים למחצה — כל אלה תחומים שנפגעים קשות משום שהם תלויים בשרשרת אספקה מסין וגם ביצוא. אם המכירות העולמיות של כלי רכב בירידה, אז גם יונדאי, מחברות הרכב המובילות בעולם שכעת סוגרת מפעלים בחו"ל, נפגעת — ויחד איתה כל ספקי המשנה וכל הכלכלה שבנויה סביבה".

בסוף מארס הוחלט לגבש תוכנית של 82 מיליארד דולר לתמיכה במגזר העסקי ולתת כרית ביטחון למגזר העצמאי, כדי למנוע קריסה של חברות. בנוסף, הוקצו 30 מיליארד דולר להלוואות זולות ליצואנים. "נקטו פה גם צעדים שהרבה מדינות נקטו, כמו הקלות במסים, מתן ערבויות מדינה, דחיית חובות לעסקים קטנים ובינוניים", אומר גולדברג, "אבל הוסיפו לכך צעדים כמו 1.8 מיליארד דולר למאבק הרפואי, 1.9 מיליארד דולר לפיצוי של עצמאים ועסקים קטנים ובינוניים (שכולל גם תמיכה כלכלית עבורם — 500 מיליון דולר), 650 מיליון דולר לתמיכה ברשויות המקומיות. יש תקציב מיוחד של 2.5 מיליארד דולר שנועד להגברת הצריכה הפרטית ותמיכה במחפשי עבודה. בנוסף, כל אדם שנכנס לבידוד בהנחיית הרשויות מקבל 400 דולר מהממשלה ועוד 100–200 דולר מהממשל המקומי".

חנויות סגורות בסיאול, בפברוארצילום: בלומברג

בכל העולם מדברים על מחסור חריף בציוד מיגון ובמאבק על כל מסכה ומטוש. זאת בעיה גם בדרום קוריאה?

"דרום קוריאה מסוגלת לייצר 13 מיליון מסכות ביום, אבל זה לא הספיק בשלבים הראשונים אז הם הורו על הקצבה של שתי מסכות לכל אדם, ואסרו על הפקעת מחירים. כדיפלומט לא הייתי זכאי למסכה, אז משרד החוץ הדרום־קוריאני וגם מטה משרד החוץ בירושלים דאגו לנו. בכל הנוגע לציוד מגן ואלכוהול לחיטוי, היה מחסור מסוים אז הוחלט שלא יהיה יצוא של החומרים האלה והכל יופנה לשוק המקומי. בשלבים המאוד הראשונים האלכוהול לחיטוי לא הספיק, והגיעו למצב שפנו ליצרני האלכוהול המקומיים כדי שייתנו מחומר הגלם שלהם. היום הבעיה של המלאי פחות מורגשת".

איך הצליחו לבצע כל כך הרבה בדיקות PCR בזמן קצר — בזמן שבכל העולם יש מחסור?

"לדרום קוריאה יש יכולת ייצור עצמית גבוהה של מטושים ושל ריאגנטים (חומרים כימיים שממצים את חומצות הגרעין מהנגיף במהלך בדיקת הקורונה; ר"ל). באחרונה הם גם התחילו לייצא את המוצרים האלה, בין השאר לישראל. אחת המדינות הראשונות שזכו לאישור יבוא היא איחוד האמירויות, שיש לה קשר חזק עם דרום קוריאה. כיום עושים כאן 20 אלף בדיקות PCR ביום בממוצע".

אתה מרגיש יותר בטוח בסיאול מאשר בתל אביב?

"בהחלט יש תחושת ביטחון גבוהה כשרואים שבדרום קוריאה התגברו על הגל הראשון של הקורונה. גם העובדה שהחיים נמשכים באופן יחסי נותנת הרגשה טובה. אנחנו אמנם מקפידים על זהירות וכללי ריחוק חברתי מסוימים ומרגישים ביטחון שלא מרגישים במקומות אחרים בעולם. עם זאת, טעות לחשוב שהכל עבר — זה עדיין לא המצב".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker