המודל המהפכני שהציל את תינוקות הפגייה - וישפר את המצב בבתי החולים

תוך שנים ספורות ובתקציב נמוך יחסית, הצליחה יוזמה של משרד הבריאות לשפר דרמטית את מצבן של הפגיות בישראל ■ השיטה היתה פשוטה: דירוג, תחרותיות, שקיפות, גמישות ושיתוף פעולה בין שחקנים שונים ■ כל מה שצריך לעשות עכשיו הוא להעביר את זה הלאה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הפגייה בבית החולים איכילוב בתל אביב
הפגייה בבית החולים איכילוב בתל אביבצילום: דודו בכר
רוני לינדר

ליה שחורי נולדה לפני 11 שנה, ביום האחרון של מבצע עופרת יצוקה, בשבוע ה–29 להריון, ובמשקל זעיר של 768 גרם. "ילדתי באיכילוב, רחוק מהבית, כי אנחנו תושבי עוטף עזה ואין באזור שלנו פגיות ממוגנות", מספרת אמה, רומי שחורי. "ליה הייתה בסכנת חיים הרבה זמן. היינו בפגייה 110 יום, שבמהלכם היא עברה את כל קשת הבעיות שהפגים הקטנטנים עוברים — הנשמות, זיהומים, נמק של המעי וניתוחים. היא היתה במצב קריטי רוב הזמן. היו כמה פעמים שבהן ביקשו ממני לקרוא מהר לבן זוגי להיפרד ממנה.

"זה היה קשה. זאת ילדה ראשונה שלנו, היא נמצאת במצב רפואי קריטי ויש ספק גדול לגבי ההישרדות שלה. גם טכנית זה קשה מאוד: הייתי בפגייה כל הזמן, אבל לא היה לי מקום לישון בו. בהתחלה נדדנו בין חברים בקרבת בית החולים, ואחר כך מצאו לי פתרון מאולתר בחדר בבית ספר לאחיות כי לא רציתי לחזור הביתה בלעדיה. גרתי בבית החולים במשך כל התקופה הזאת".

החששות הקשים התבדו, למרבה השמחה: כיום ליה היא ילדה חייכנית בת 11. "יש לה "שאריות פגות, כמו הפרעת קשב וריכוז וענייניים של גדילה ולקח זמן עד שאכלה כמו שצריך, אבל היא ממש נס", אומרת שחורי. כיום שחורי מקדישה את זמנה לניהול עמותת להב למען הפגים, כדי לעזור למשפחות אחרות שעוברות את חוויית הפגות. "לידת פג היא הרבה פעמים הלם ומשבר גדול", היא אומרת. "ירידת מים פתאומית תופסת משפחה בהפתעה מוחלטת, אף אחד לא ערוך לזה, ופתאום יש לך ילד בסכנת חיים".

"לידת פג היא הלם ומשבר גדול. ירידת מים פתאומית תופסת משפחה בהפתעה מוחלטת, אף אחד לא ערוך לזה, ופתאום יש לך ילד בסכנת חיים"

רומי שחורי
רומי שחורי ובתה ליהצילום: אליהו הרשקוביץ

עולם הפגיות בישראל השתנה מאד מאז לידתה של רומי לפני 11 שנה. בשנים האחרונות מופעלת בישראל בהצלחה "תוכנית הכוכבים", מודל תמרוץ שפותח במשרד הבריאות והצליח לעשות את הלא ייאמן כמעט: לשפר בצורה דרמטית תוך שנים ספורות ובסכום כסף לא גבוה במיוחד תפקוד של מחלקות שדישדשו במשך שנים רבות מאחור. האמצעים: דירוג, תחרותיות, שקיפות, גמישות ושיתוף פעולה בין שחקנים שונים.

עו"ד מועאוויה כבהה, 42, הוא האיש שמרכז מאז 2014 את התוכנית במשרד הבריאות. כבהה עצמו נולד כפג בשנות ה–70 והיה מאושפז כמה חודשים בפגייה בבית החולים העמק בעפולה. גם שלושת אחיו היו פגים. "העובדה ששרדנו היא נס", הוא אומר. "כשאני מרכז את התוכנית אני מרגיש שאני אחד מהם, מהפגים. היום אני עורך דין, אח אחד הוא רופא שיניים, יש לי אח רואה חשבון ואחותי היא בעלת תואר שני בפיזיקה ומתמטיקה. החלום שלי הוא שכל הפגים ייצאו ככה, וכדי שזה יקרה — צריך להשקיע בהם".

התוכנית נולדה לאחר שבמשרד הבריאות הבינו שהמצב בפגיות לא יכול להימשך. דו"חות מבקר המדינה, כתבות בתקשורת, לחץ מצד הורים לפגים — כולם עסקו בנושא אחד: הרמה הלא מספקת של תפקוד הפגיות בישראל, המחסור החריף בכוח אדם שהוביל לזיהומים, נזקים בלתי הפיכים ותמותה. "בהשוואה של שכיחות הזיהומים הנרכשים והדימומים התוך־מוחיים המשמעותיים, ישראל היתה מאחורי מדינות מערביות אחרות בפער גדול שרק הלך וגדל", אומר ד"ר מולי צנגן, יו"ר איגוד הנאונטולוגים ומנהל פגיית ברזילי באשקלון. "גם שיעורי התמותה היו גבוהים פי שניים עד חמישה בהשוואה למדינות המערב. זה היה מתסכל, והיה ברור שיש צורך להשקיע יותר בפגיות".

ד"ר קלרי פלסר־פיש ועו"ד מועאוויה כבהה
ד"ר קלרי פלסר־פיש ועו"ד מועאוויה כבההצילום: גיל אליהו

במשרד החלו את המהלך במיפוי הסיבות למצבן הגרוע של הפגיות, וגילו כי תקציבים שהיו מיועדים להן לא הגיעו ליעדם, אלא הופנו על ידי הנהלות בתי החולים למקומות אחרים, בעיקר כדי למשוך יולדות. "המדינה השקיעה כסף בפגיות כל השנים, אבל לא היה כלי שיוודא שהכסף מגיע ליעדו", אומר כבהה. "עד 2013 תקנים שניתנו לפגיות הוסטו ליחידות אחרות, כמו יולדות. לידות הן משאב כלכלי עצום לבתי החולים, וגילינו שבתי החולים השקיעו את כל המשאבים במלונאות, חדרי לידה, מחלקות יולדות, סוויטות ליולדות — כי אלה מקומות שהיולדת והמבקרים רואים. לעומת זאת, הפגייה היא מקום סגור. גם המשפחות לא יכולות להיכנס ולראות. התוצאה היתה הזנחה: חוסר בכוח אדם והזנחה של התשתיות, וכתוצאה מכך פגיעה באיכות הטיפול, עלייה בזיהומים ובנזקים ארוכי הטווח לפגים".

הציון הכי גבוה: 54

ב–2013 פירסמה חטיבת הרפואה במשרד הבריאות חוזר שמגדיר בפעם הראשונה את הקריטריונים לפגייה הרצויה בישראל. נקבעו בו מדדי כוח אדם, תשתיות, בינוי, ציוד ומדדי איכות שצריכים להיות בפגייה, על פי הדרישות הבינלאומיות. "החוזר היה מהפכני כי הוא קבע קריטריונים לפי מדדים בינלאומיים, ופתאום כולם הבינו שיש פער אדיר בין דרישות החוזר למצב בשטח", מספר כבהה. "זה אילץ את הממשלה — משרד האוצר, משרד הבריאות וביטוח לאומי — להבין שכדי שנגיע לרמה העולמית לא מספיק להשקיע כסף. חייבים גם לוודא שהוא מגיע לפגיות, אחרת התהום תגדל".

כך למעשה נולד מודל תמרוץ הפגיות: "אוצר, בריאות, ביטוח לאומי, האיגוד הנאונטולוגי ובתי החולים — כולם התכנסו יחד תחת מטרה אחת. זאת היתה נקודת המפנה בסיפור", אומר כבהה. השם שקיבל המודל היה "תוכנית הכוכבים", על משקל כוכבי מישלן או כוכבים של בתי מלון, כלי לדירוג איכות. הכוכבים, או הציון, שמקבלת כל פגייה הוא לא רק מקור לגאווה ויוקרה, אלא גם מה שיקבע כמה כסף היא תקבל — ככל שפגייה מצטיינת יותר או משתפרת במידה גדולה יותר משנה לשנה, היא מקבלת תקציב גבוה יותר.

שיעור השרידות של פגים, לפי שבוע הלידה

בשלב הראשון, במשרד הבריאות רצו לדעת מהו מצב הפגיות. הם יצרו מפתח ציונים בין 0 ל–100 שמבוסס על הקריטריונים שמופיעים בחוזר, ובודק שלושה משתנים עיקריים: כוח אדם רפואי ופרא־רפואי, בינוי, תשתיות וציוד, ואיכות. המטרה היתה להבין איפה נמצאים הפערים הגדולים ביותר, ובמה הכי קריטי להשקיע.

הציון ההתחלתי היה מזעזע: 33 בממוצע לכלל הפגיות. "זה שיקף בדיוק את מה שעלה בדו"ח מבקר המדינה ובפרסומים בתקשורת — כל הפגיות היו בציונים מאוד נמוכים, כולל אלה שבבתי החולים הגדולים והמבוססים", אומר כבהה. "הפגייה עם הציון הכי גבוה, בית חולים כרמל בחיפה, קיבלה ציון 54. הכי נמוכה, בבית החולים האיטלקי בנצרת — 14. הפגייה בסורוקה, שהיא פגייה ענקית, קיבלה ציון 24. זאת היתה ממש פצצה מתקתקת".

מה המשמעות של ציונים נמוכים כל כך? איך זה נראה בשטח?

כבהה: "זה התבטא בחוסר בכל התחומים, שפוגע באופן ישיר בבריאות הפגים וגרם לזיהומים, סיבוכים והארכת משך האשפוז. החל במחסור חריף בכוח אדם: אחיות, רופאים נאונטולוגים ומקצועות הבריאות שטיפלו בפגים. זה נמשך בחוסר בתשתיות, בינוי וציוד: למשל, לא היו מכשירי אולטרה־סאונד ורנטגן דיגיטלי ייעודיים בפגיות כך שנאלצו להביא מכשירים ממחלקות אחרות כמו פנימית וטיפול נמרץ, שעלולים להיות מזוהמים. בנוסף, היה חוסר בדברים בסיסיים כמו חדרי הנקה ושאיבת חלב, חדרי תרופות, מטבח חלב אם. נשים היו שואבות חלב או מניקות בין האינקובטורים או מאחורי עמדות הטיפול, הכל היה מאולתר. קשה לתאר את זה כיום. אני חושב שהציבור לא היה מודע עד כמה המצב בפגיות חמור. הכתבות עברו מתחת לרדאר, וכשמדי שנה יש 2,500 לידות פג מתוך 183 אלף לידות — הרוב המכריע של הציבור לא נחשף למה שקורה בפגיות".

"כיום אנחנו מצליחים לעמוד בפרמטרים קשוחים וחשובים, אנחנו ברמה של הפגיות הטובות והגדולות בארץ ובעולם. ככה מונעים זיהומים, סיבוכים, תחלואה ותמותה"

ד"ר קלרי פלסר־פיש
פגייה בבית החולים שניידר
פגייהצילום: דן קינן

על סמך הציונים ומיפוי החוסרים, צוות מקצועי שכלל את האיגוד הנאונטולוגי, אגף תקציבים באוצר, וחטיבת הרפואה במשרד הבריאות בנה מודל של ניקוד: ככל שהחוסר בתחום מסוים היה גדול יותר — כך הניקוד על מילוי החוסר היה גבוה יותר. המטרה: לכוון את בתי החולים היכן להשקיע. "למשל, כדי להקצות תקן של אחות צריך הרבה כסף, אז כדי לעודד את בית החולים להשקיע בכך ניתן ניקוד יותר גבוה על תקנים לאחיות", מסביר כבהה.

הוחלט כי בתי החולים ידורגו בסוף השנה בהתאם לשיפורים שהכניסו ויחולקו לשלוש קטגוריות: מצטיינים, מעל החציון ומתחת לחציון. הכסף שיקבלו כעידוד יהיה לפי מיקומם בקטגוריות, וכמובן שהתוצאות גם יתפרסמו. הסכומים שהוקצו לכך היו מדורגים: 20 מיליון שקל בשנה הראשונה, 40 מיליון שקל בשנייה, 60 מיליון שקל בשלישית וברביעית, ולאחר מכן התייצבות על 40 מיליון שקל בשנה.

בסוף השנה הראשונה שבה חולק הסכום הנמוך ביותר, 20 מיליון שקל, הציון הממוצע של בתי החולים עלה מ–33 ל–39. מבחינת משרד הבריאות היה מדובר בהצלחה: שיפור של שש נקודות תוך שנה, והשיפור חל גם במרכז הארץ וגם בפריפריה. הפיילוט הוכתר בהצלחה והתוכנית הצליחה: בשנים שלאחר מכן הציונים טיפסו עוד ועוד ל–58, 75, 85 ועד ציון ממוצע של 92 ב–2019.

ממוצע ציון הבקרות בפגיות

במקביל, אומר כבהה, בכל שנה מוקשחים הקריטריונים לקבלת הציונים: כדי לקבל את אותו הציון בשנה הבאה, על בית החולים "להתאמץ" יותר, וזה אומר שגם מי שנשאר באותו ציון השתפר — כי רמת הקושי עולה. למעשה, מדובר במודל דינמי: "אנחנו נותנים פחות ניקוד על דברים שהגיעו למיצוי. למשל, אם תימרצנו פגיות על בניית חדר בידוד והחדר נבנה, בשנה הבאה נוריד את הניקוד על זה. בתחילת כל שנה אנחנו מפרסמים את המודל והניקוד, ועל זה בתי החולים מתחרים. זה מאתגר את הפגיות להמשיך להשתפר".

"אם לא נשקיע היום - נשלם בעתיד"

זה לא השינוי היחיד שהוכנס במודל: "אחרי שנתיים־שלוש של חלוקת התמריצים ראינו שיש פגיות חלשות וחזקות יותר, ושמי שכבר השתפרה ממשיכה לקבל את הציונים הכי גבוהים", מספר כבהה. "אז הבנו שיש בעיה, שיש פגיות שכל שנה נמצאות מתחת לחציון ולא מקבלות מענקים, וחייבים לתמרץ גם אותן כי הפגים שם לא אשמים".

בשלב זה הוחלט ליצור קטגוריה חדשה: "מבין הפגיות שנמצאות מתחת לחציון הציונים, כל בית חולים שישתפר מעל ממוצע השיפור הכללי יקבל מענק גם הוא, כדי שתהיה גם לפגיות האלה מוטיבציה להתאמץ להשתפר. מי שמשתפר מקבל כסף, גם אם הוא לא ברמת הציונים הכי גבוהה".

איך הפגיות הגיבו לזה?

כבהה: "זה העלה את המורל של כל הפגיות, כי כולן מקבלות כסף וזה עוזר לכולן להשתפר. עזרנו להן להתחרות ולהגיע לדירוגים שבהם יוכלו לקבל מענקים".

פגייה
פגייהצילום: דן קינן

בנוסף, הוחלט להוסיף למודל תמריצים להצטיידות: באותה שנה, 2016, היו 60 מיליון שקל לחלוקה למענקים. ועדת ההיגוי החליטה לתמרץ את הפגיות: כל בית חולים שישקיע 200 אלף שקל להצטיידות יקבל השלמה של 800 אלף שקל, כך שיהיו לו מיליון שקל להצטיידות. בכל שנה מתפרסמת רשימת ציוד חיוני והכסף ניתן מול הזמנות של הציוד שהוגדר ברשימה. מבחינת המשרד, ההזמנה היא הוכחה שהכסף מגיע ליעדו — לקניית ציוד כמו מכשיר אולטרה־סאונד, רנטגן דיגיטלי ועוד.

זה ממש מיקרו מנג'מנט (ניהול פרטני) של בתי החולים והפגיות על ידי המשרד. זה לא מוגזם?

"נכון, וזה מכוון. למעשה חייבנו אותן לקנות את הציוד. גילינו שפגים עוברים עשרות ואפילו מאות צילומי רנטגן במהלך האשפוז, ונחשפים לקרינה רבה. בעולם יש מכשיר רנטגן דיגיטלי מתקדם שלא פולט קרינה, אז למעשה חייבנו את הפגיות לרכוש אותו. בסוף השנה היו מכשירים כאלה בכל הפגיות".

"המודל איפשר לנו לרכוש ציוד שהוא 'סטנדרט אוף קר' — הכי חדיש והכי מתוחכם שקיים", אומרת ד"ר איריס מורג, מנהלת פגיית אסף הרופא. "זה כולל דברים כמו אינקובטורים נפתחים, מחשוב של הפגיות, מוניטורים חדישים, מכשירי רנטגן מתקדמים ועוד. זה מודל שיש בו הסתכלות רחבה, שמשקף הבנה שאם לא נשקיע היום נשלם על כך בעתיד, עם יותר ילדים עם צרכים מיוחדים".

ד"ר איריס מורג, מנהלת פגיית אסף הרופא
ד"ר איריס מורג, מנהלת פגיית אסף הרופאצילום: איציק שוקל

ב–2017 הוחלט להכניס עוד שינוי בשיטה: "שמנו לב לבעיה חדשה: בתי החולים הגדולים והמבוססים יכולים להשקיע יותר ולהשיג יותר תרומות לפיתוח וזה יוצר תחרות לא הוגנת", מספר כבהה. "אז לקחנו את הליגה בכדורגל כדוגמה וחילקנו את בתי החולים לשלושה 'בתים': מרכזי העל, בתי החולים הבינוניים ובתי החולים הקטנים — ובכל אחד מהבתים האלה תהיה תחרות נפרדת".

מה זה עשה לתחרות ביניהם?

"בתי החולים הרגישו שהם מתחרים ב'אותו בית' עם המקבילים שלהם, ולכן התאמצו ורצו להשתפר. זה הגדיל את התחרותיות. שיבא, לדוגמה, לא מסתמך על זה שגם ככה בתי החולים הקטנים ידורגו מתחתיו, אלא רואה מולו את הפגיות של שניידר, איכילוב ורמב"ם, וכדי שיוכיח את עצמו הוא צריך להשקיע יותר".

התוכנית, מסביר כבהה, משתנה תוך כדי תנועה, לפי הצרכים של הפגיות, וגם הקריטריונים לקבלת הניקוד נהפכים קשים יותר ויותר: "קחי לדוגמה את הנושא הקריטי של חלב אם. בשנה הראשונה רק בדקנו שיש רישום של שאיבת חלב אם, אחר כך מדדנו אחוזי מתן חלב אם בנקודות זמן שונות, אחר כך מתן קולוסטרום (חלב האם הראשוני) ובהמשך כמות ייעוצי ההנקה. כל הזמן מעלים את הרף". עם השנים עלתה גם הדרישה ואיתה התקצוב למגוון של אנשי צוות בפגייה: "התפישה היא שהפג צריך לקבל את כל מקצועות הבריאות הפרא־רפואיים. כיום הדרישה היא שיהיו בכל פגייה רוקח, פיזיותרפיסט, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, וגם פסיכולוג קליני שמטרתו לטפל בהורים ובצוות".

"התוכנית הצליחה לשים את הפגיות על סדר היום של ההנהלות שרצו לזכות במוניטין ובכספים, ויצרה באזז חיובי והיענות יותר טובה של ההנהלות לצרכים של הפגיות"

ד"ר מולי צנגן
ד"ר מולי צנגן, יו"ר איגוד הנאונטולוגים ומנהל פגיית ברזילי באשקלון
ד"ר מולי צנגן, יו"ר איגוד הנאונטולוגים ומנהל פגיית ברזילי באשקלוןצילום: אילן אסייג

"התוכנית הצליחה לשים את הפגיות על סדר היום של ההנהלות שרצו לזכות במוניטין ובכספים, ויצרה באזז חיובי והיענות יותר טובה של ההנהלות לצרכים של הפגיות", אומר צנגן. "המודל מאפשר לנו לקדם מדיניות טיפולית עדכנית בפגים. בהדרגה התחלנו להכניס מדדי תהליך ותוצאה ולא רק מדדי תשתית: זיהומים, מתן חלב אם, טיפול תומך, הכשרה, תצפיות ותחקירים".

מורג מסכימה: "השינויים בפגיות בעקבות המודל הם לא ליניאריים, אלא אקספוננציאליים", היא אומרת. "בתהליך האשפוז כיום הפג זוכה להיות מטופל על ידי צוותים רגישים ומקצועיים, ועם מיטב המכשור הקיים בעולם".

"כיום שורדים פגים יותר צעירים, שנולדים על גבול החיים ולכן צריך להשתפר עוד יותר, כי אלה שבועות שהסיבוכים בהם גבוהים ושדורשים ציוד מתקדם וצוות כמה שיותר גדול מנוסה ומקצועי שמזהה בזמן מה קורה עם הפג, אם הוא מרגיש טוב או מידרדר. זה עושה את כל ההבדל", אומרת ד"ר קלרי פלסר־פיש, מנהלת הפגייה במרכז הרפואי העמק בעפולה. "כיום אנחנו מצליחים לעמוד בפרמטרים קשוחים וחשובים. אנחנו לא מרגישים כמו פריפריה, אלא ברמה של הפגיות הטובות והגדולות בארץ ובעולם. יש לזה חשיבות לאומית, כי ככה מונעים זיהומים, סיבוכים, תחלואה ותמותה. כשהפגים יגדלו הם יצטרכו פחות השקעה".

גם ההתייחסות להורים של הפג ושילובם בטיפול קיבלה תפנית משמעותית בשנים האחרונות, כולל בתוך מודל תמרוץ הפגיות: "לידת פג היא טלטלה קשה להורים. הם חלמו על הריון של תשעה חודשים ותינוק בריא, ופתאום הכל נתקע", אומרת פלסר־פיש. "כיום מבינים כמה קריטי וחשוב הקשר בין ההורים לבין התינוק, ואנחנו מעודדים אותם שיהיו כמה שיותר בפגייה".

מחלקת יולדות בבית חולים העמק, עפולה
מחלקת יולדות בבית חולים העמק, עפולהצילום: רמי שלוש

"ההורים הם מקור הכוח של התינוק", מוסיפה מורג. "אנחנו יודעים שאצל פגים לא רק שהגוף קטן אלא שהמוח לא בשל, וחשיפה לגירויים בפגייה משפיעה על האופן שבו הוא יתפתח. המודל מסתכל גם על זה: במסגרת המודל הכניסו לפגיות צוותים שהפכו את הצוות המטפל מצוות טיפול נמרץ לצוות שמסתכל גם על התינוק וההורה, ומלמד אותם איך לגעת בפגים, איך להחזיק אותם, איך לקרב את ההורים לתינוק. ויש גם השקעה בצוותים עצמם, לא רק בהורים שבמשבר אלא גם בצוותים שזקוקים לעזרה בהתמודדות עם מוות, בשורות מרות, שחיקה. זה נותן המון כוח".

לישון לצד הפג

המספרים לא משקרים: מציון ממוצע של 33 לכלל הפגיות ב–2014 טיפס ב–2019 הציון הממוצע ל–93, וחלק מהפגיות אפילו הגיעו ל–100 עגול. בשש שנים הושקעו בפגיות 260 מיליון שקל "צבועים" שמימנו בין השאר תקנים, ציוד מתקדם, תשתיות, והכשרות עובדים. הפגיות מצוידות יותר ונמצאות בחזית הטכנולוגיה, נהנות מהרבה יותר יותר כוח אדם מבעבר, מתשומת לב ניהולית גדולה פי כמה מכפי שהיה בעבר ותהליכי עבודה משופרים. לא פחות מהתחרות על הכסף, המודל הצליח לייצר תחרותיות בריאה על מוניטין, כמו שמעידות ההודעות הנרגשות לעיתונות של הפגיות שמגיעות לדירוגים הגבוהים ביותר. "אם אני עדיין מקבל טלפונים ב–23:00 וב–6:00 ממנהלי בתי חולים עם שאלות והתייעצויות על איך אפשר להשתפר. זה מראה עד כמה הצלחנו לרתום את ההנהלות למטרה וזה מחמם את הלב", אומר כבהה.

שיעור אירועי אלח דם נרכש בפגיות בישראל

עם זאת, כל מי שהתראיין לכתבה מסכים כי המשימה של שיפור מצב הפגיות רחוקה מלהסתיים: "למרות השיפור, עדיין חסר כוח אדם בפגיות, עדיין היחס בין מספר האחיות למספר התינוקות לא גבוה מספיק — מצב שבו יש אחות אחת על שניים־שלושה פגים בטיפול נמרץ ואחות על עד שבעה פגים 'בגדילה' (פגים גדולים יותר שנמצאים בסיכון מופחת; ר"ל) הוא לא מספיק טוב", אומרת מורג. היא מוסיפה שהגיע הזמן לקיים מעקב אחרי הפגים לאחר שחרורם מהפגייה: "מה שאנחנו רואים עכשיו זה את הפגיעות המיידיות בפגים — זיהומים, מוות, דימומים. אבל חשוב ללמוד גם איך כל זה משפיע על העתיד של הפג. לרוב מדינות המערב יש מעקב מסודר ומאגרי נתונים, ובישראל עדיין אין".

לדבריה, גם הגיע הזמן לשים יותר דגש על נושא הפרטיות והתנאים של המשפחה: "הראייה שצריכה להנחות אותנו היא שהפג והמשפחה אחד הם, ושלא ניתן להפריד ביניהם. לשם כך יש צורך בחדרים בודדים שבהם ההורה יכול לשהות 24/7 ליד התינוק שלו בתנאים סבירים. ככה נראות הפגיות בכל המדינות המפותחות".

ההצלחה של מודל תמרוץ הפגיות, שהצליח בסכום לא גבוה לשדרג משמעותית תחום מוזנח, גרמה למשרד הבריאות לאמץ את המודל גם לתחומים אחרים במערכת שנחשבים קשים לפיצוח

שחורי מחזקת את דבריה: "ביקרתי בפגייה בפינלנד עם נציגות של אחיות ורופאים מהארץ וראינו פגייה שיש בה חדרים שבהם הורים יכולים לישון עם הפג 24/7. הייתי רוצה לראות תוכנית לאומית כזאת גם בישראל, כי יש לזה השלכות עצומות בהיקשרות בין ההורים והמשפחה לפג, אחרי הטלטלה העצומה של לידה מוקדמת".

לדברי מורג, "פשוט אין ברירה. השקעה היום תביא לילדים שמשתלבים במערכות החינוך בצורה טובה יותר, אנשים מתפקדים בחברה. המוח צריך סביבה אוהבת כדי להתפתח".

כבהה אומר שהעובדה שפגיות הגיעו לציונים של 100 או קרוב לכך גורמת למנהלי התוכנית לאתגר את המערכת שוב: "השנה עומד להיות שינוי דרסטי במודל כדי 'להרחיק את הגזר' מהפגיות ולגרום להן לעבוד עוד יותר קשה כדי להצטיין", הוא אומר. "המודל החדש צפוי להיות שונה ומאתגר יותר עם התמקדות בפרמטרים חדשים, כמו טיפול תומך בפגים ושביעות רצון של המשפחות".

יש לו סבלנות: "מבחינתי זה כמו ההמצאה של המטוס: המטוס התחיל עם מנוע אחד ובכל שנה משדרגים אותו עוד קצת, מוסיפים מנוע, אחר כך עוברים למנועי סילון. השאיפה היא להגיע לחלל בסוף. כשאקום ב–6:00 ולא אראה טלפון ממנהל בית חולים — אבין שהתוכנית מיצתה את עצמה".

המטרה הבאה: חדרי המיון

ההצלחה של מודל תמרוץ הפגיות, שהצליח בסכום לא גבוה לשדרג משמעותית תחום מוזנח, גרמה למשרד הבריאות לאמץ את המודל גם לתחומים אחרים במערכת שנחשבים קשים לפיצוח. אחד מהם הוא נושא הזיהומים, שבמסגרתו מופעלת בהצלחה התוכנית למניעת זיהומים נרכשים בבתי החולים, והנושא השני הוא שדרוג המחלקות לרפואה דחופה (חדרי מיון) למבוגרים וילדים.

חדר מיון. למצולמים אין קשר לכתבה
חדר מיון. למצולמים אין קשר לכתבהצילום: אליהו הרשקוביץ

בשני המקרים המדינה נותנת ציונים ומתקצבת לפי פרמטרים של תשתיות, כוח אדם ותהליכי עבודה. מדובר בפרויקטים גדולים וסבוכים מהפגיות — אך גם בהם מתחילים לראות שיפור. ד״ר סיגל ליבראנט־טאוב, ראש אגף רפואה כללית במשרד הבריאות, אומרת כי "אנחנו מפעילים את המודל התחרותי בנושא הזיהומים זו השנה הרביעית, וכבר רואים תוצאות יפות. כמו בפגיות, נותנים לבתי החולים ציונים ומתקצבים אותם בהתאם לציונים ורואים תוצאות, אף על פי שלפנינו עוד הרבה עבודה".

בנושא חדרי המיון, מסבירה ליבראנט־טאוב, "המטרה שלנו היא לשפר גם את איכות השירות וגם את זמני ההמתנה במיון. זמן ההמתנה הממוצע בישראל אמנם לא רחוק מהעולם, שלוש שעות וחצי עד החלטה על שחרור או אשפוז, אבל אנחנו רוצים להגיע למצב שאין קצוות כמו אנשים שממתינים שעות ארוכות מאוד". בשלב זה, במסגרת המודל נמדדים חדרי המיון לפי משתנים כמו משך הזמן שעובר עד שהמטופל רואה רופא, עד שעוברים טריאז' על ידי אחות, עד שמחליטים על אשפוז או שחרור, וכמה זמן אמבולנסים מחכים עד שהם יכולים לפרוק את המטופלים. ליבראנט־טאוב מודה: "אנחנו לא רואים פה שינוי דרמטי כמו בפגיות, זה הולך לאט יותר, אבל רואים שיפור משנה לשנה. חדרי המיון מושפעים גם ממחלקות פנימיות וממה שקורה בקהילה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker