רוני לינדר

פרופ' נחמן אש נכנס היום (ג') לתפקיד שאין בו אפילו 100 שניות של חסד - שמונה חודשים בתוך משבר הקורונה, כשרוב המשק עדיין במצב של סגר והילדים בבית, לציבור יש אפס סבלנות או רצון לפרגן. הציניות היא הסנטימנט המרכזי, עם חוסר האמון שמשהו יכול להשתנות לטובה.

מספיק ללמוד מהניסיון של פרופ' רוני גמזו, שנכנס לתפקידו עם המון תקווה והכרזה חשובה כל כך על חוזה חדש בין הציבור להנהגה - ושעות ספורות אחר כך קיבל את טבילת האש הראשונה שלו, כשנדרש "לבלוע" החלטה על הכנסת 17 אלף סטודנטים ובני ישיבות מחו"ל בתנאים מיוחדים. אחר כך הגיעה פרשת אומן, פתיחת לימודים בערים אדומות ועוד ועוד. זמן לא רב לאחר שהתקבל בברכות חמות התחילו השרים ומקורבי ראש הממשלה לתדרך נגדו מאחורי הקלעים - ולפעמים גם בראיונות גלויים בתקשורת. חסד לא היה פה, אפילו לא ברמז.

ובכל זאת, אש וגמזו נכנסים לתפקיד פרויקטור הקורונה של ישראל בתנאי פתיחה שונים לגמרי - גמזו היה נושא בשורת ה"רק לא סגר" (ובסוף הבין כי אין ברירה אלא להטיל סגר), ואילו אש אמנם לא מרבה להתראיין או להתבטא ברשתות חברתיות, אבל מהמעט שפירסם עולה כי הוא דוגל בהפחתת תחלואה באמצעות מגבלות וסגרים. גמזו נכנס לתפקיד לא מוגדר שאפילו לא היה קיים ובנה אותו מאפס, ואילו אש נכנס לתוך נעליים שכבר קיימות, גם אם יכניס בהן שינויים כאלה ואחרים.

אש הוא אדם שקט ומופנם יחסית, אומרים עליו שהוא כמעט נטול אגו, אבל מדגישים שזה לא אומר שהוא פראייר. בלי חושים פוליטיים קשה להגיע לתפקידים בהם כיהן - קצין רפואה ראשי בצה"ל וראש חטיבת הבריאות במכבי. כדי להשיג את היעד של ניהול המגפה בלי להגיע לסגר שלישי או קטסטרופה בריאותית, עומדות בפניו כעת משימות עצומות: לבסס לעצמו מעמד מקצועי ומנהיגותי בתוך מערכת הבריאות ומול ראש הממשלה והשרים, להתגבר על הרתיעה שלו מתקשורת וחשיפה ולדבר אל הציבור. אש צריך ליצור תחושת אמינות, לבנות גשרים עם הקהילות השונות שמרכיבות את הציבור הישראלי - בלי לעשות ויתורים מסוכנים או להעלים עין מהפרות מצד אחד, ומבלי לשבור את האמון ואת היחסים מנגד.

פרופ' רוני גמזו
פרופ' רוני גמזוצילום: אמיל סלמן

וכמובן - יהיה על אש לתמרן בים הפוליטי שורץ הכרישים. זו משימה מאתגרת במיוחד, אם מביאים בחשבון שלאש, בניגוד למשה בר סימן טוב(מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר) ולגמזו למשל, אין היכרות עמוקה קודמת עם עבודת הממשלה. מנגד, זה גם הופך אותו להרבה פחות מאיים על הפוליטיקאים מהשניים האחרונים.

אש מביא עמו לתפקיד שני יתרונות גדולים: הראשון הוא ההיכרות שלו מלפני ומלפנים עם המערכת הצבאית והתרבות הארגונית שלה. לאור התפקיד המרכזי שהצבא תופס בניהול המשבר, ועקב החשדנות שלפעמים אף לא מוסתרת בין הגופים - זה יתרון חשוב. היתרון השני הוא ההיכרות העמוקה עם קופות החולים הממלאות תפקיד מפתח בניהול המגפה - אבל קולן כמעט ולא נשמע ולא זוכות כמעט לקשב ניהולי.

הלקח מגמזו

גמזו חוזר עכשיו לאיכילוב אחרי שלושה חודשים סוערים בתפקיד. אפשר להגיד עליו הרבה דברים: הוא לא הצליח למנוע את הסגר, לפעמים לא הצליח לשכנע את מקבלי ההחלטות בעמדתו המקצועית - והתקוטט עם פוליטיקאים ועם מנהיגי החרדים. אבל אי אפשר לקחת ממנו את העובדה שהתייצב בלי תנאי לתפקיד המורכב במדינה ולא נרתע גם כשטינפו עליו או לא קיבלו את המלצותיו, שירד לשטח ולא ניהל את המערכה דרך מסכים.

גמזו גם בנה כמה מערכים חשובים שאפשר לקוות שיישארו גם אחריו, כמו ועדת הברומטר או קבינט המומחים המייעץ. הוא גם יצר את תוכנית הרמזור שאמנם לא היתה מסוגלת לבלום את התפשטות המגפה, אבל תהיה תשתית חשובה לשגרת החיים לאחר הורדת רמות התחלואה.

את הלקח מכהונתו של גמזו אש צריך ללמוד היטב: הפרויקטור הוא לא קוסם, לא מופע של איש אחד ולא יכול להחליף ממשלה שמתקשה לתפקד. בסופו של דבר הוא יכול לעשות את המיטב בתחום אחריותו: להיות איש המקצוע שמביא את עמדתו המקצועית, ודואג ליישום שלה בשטח.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker