פרופ' דרור מבורך רואה את העומס בעיניים: "גם צעירים מידרדרים למצב קשה, יש יותר חולים עם עודף משקל"

פרופ' דרור מבורך מנהל את אחת ממחלקות הקורונה העמוסות ביותר כרגע בישראל בבית החולים הדסה בירושלים ■ בשיחה עם TheMarker מסביר מה שונה הגל הנוכחי מהגל הראשון, אילו טעויות נעשו בהתכוננות לגל הזה, ומה האתגרים הצפויים לנו בקרוב?

רוני לינדר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
פרופ' דרור מבורך, המנהל הרפואי של אנלייבקסצילום: אוהד צויגנברג
רוני לינדר

בחודש מאי האחרון פרופ' דרור מבורך מהדסה כבר היה בטוח, כמו כולם, שהגל הראשון של הקורונה מאחורינו ושהשגרה האינטנסיבית והמוכרת של עבודת בית החולים חזרה. אך הרגיעה היתה קצרצרה וההמשך ידוע.

"לפני ארבעה שבועות היו לנו בהדסה שלושה חולי קורונה בטיפול נמרץ ומחלקות קורונה סגורות. עכשיו יש לנו קרוב ל-80 חולי קורונה, מהם 60 חולים במצב קל (20%) בינוני (60%) וקשה (20%), ועוד 17 חולים בטיפול נמרץ במצב קשה עד קריטי, מהם עשרה מונשמים", מספר פרופ' מבורך בשיחה עם TheMarker. "ברביעי בלילה, למשל, העברתי חולה שהיה במצב בינוני-קשה לטיפול נמרץ - ולמחרת הוא כבר היה מונשם כי מצבו הידרדר".

לפי דיווחי משרד הבריאות, הדסה הוא נכון לעכשיו, המרכז הרפואי עם תפוסת הקורונה הגבוהה ביותר - 150%. זה נובע, בין היתר, ממיקומו של בית החולים - באזור התפרצות מרכזי באזור ירושלים. בימים אלה מבורך מנהל במקביל שתי מחלקות: לצד התפקיד הקבוע שלו כמנהל מחלקה פנימית ב' בבית החולים, הוא מתפקד גם כמנהל מחלקת קורונה ב' - אחת משתי מחלקות הקורונה של בית החולים. בנוסף לשתי המחלקות הללו פועלת גם מחלקת טיפול נמרץ ייעודית לקורונה בה מאושפזים החולים הקשים והמונשמים.

לא רק מבורך מבצע תפקיד כפול, אלא גם צוות הרופאים והרופאות של ארבע המחלקות הפנימיות בהדסה, שכעת אחראים על שתי מחלקות הקורונה ההולכות ומתמלאות. לצדם, צוות מתוגבר של אחיות ואחים. גם טיפול נמרץ קורונה מופעל על ידי צוות הטיפול הנמרץ הקבוע של בית החולים. 

צעיר הולך ליד שלט של משרד הבריאות ברמת גןצילום: AFP

מחלקות הקורונה, אגב, נמצאות בכלל בבניין אחר, כך שהמעבר של הצוות בין הפנימית לביניהן דורש גם דילוג בין בניינים.

הטיפול בחולי הקורונה, שמתווסף למאושפזים במחלקה הפנימית, הוא שונה ומורכב, מכיוון שהם מבודדים ורוב הקשר איתם נעשה מרחוק, דרך מסכים. "הטיפול בהם אמנם פחות אינטנסיבי לעומת הטיפול בחולי הקורונה שבטיפול נמרץ, אך יש להם מצוקות ייחודיות שדורשות טיפול והרבה תשומת לב, חלקן נפשיות", הוא אומר.

העומס הזה נופל על מחלקה שגם בשגרה מתוחה עד לקצה גבול היכולת מבחינת כוח אדם, ובמיוחד על המתמחים והמתמחות. "לא רק שהבסיס של תורניות של 26 שעות קשה - נוספו כעת תורנויות על אותו צוות מתמחים שגם כך מתוח עד הקצה", אומר מבורך. "רק השבוע, מבין עשרה מתמחים במחלקה, חסרים ארבעה: שניים בחופשת לידה, רופאה ורופא שאשתו ילדה, אחת בחופשה לפני בחינת ההתמחות, ועוד אחת בבידוד כי נחשפה לחולה מחוץ לבית החולים. בית החולים מנסה לעזור אז שולחים לנו רופאים ממחלקות אחרות, אבל בסך הכל יש עומס אדיר על הצוות".

לעומס הזה יש גם משמעות פסיכולוגית גדולה. "בחודשיים הראשונים של הגל הראשון היתה התגייסות עצומה. היתה תחושה של מלחמה, של אדרנלין. ואז זה ירד, ועכשיו זה חזר ואנחנו לא יודעים כמה זמן זה יקח. היתה תיאוריה שכמו הסארס הקודם, אולי גם הקורונה תדעך לבד, אבל ראינו שזה לא כך, ושגם החום לא עצר את הנגיף. עושה רושם שזה ישאר לתקופה אולי ארוכה יותר ממה שהיה נדמה בהתחלה".

דרייב אין לבדיקות קורונה בלודצילום: AFP

מה מאפיין את החולים בגל הנוכחי?

"מבחינת הגיל, יש הפעם יותר צעירים מאשר בגל הראשון. אני מעריך שזה בגלל שהמבוגרים והזקנים למדו להיזהר. מבחינת המאפיינים של החולים - עדיין רואים יותר אנשים שמנים, עם עודף משקל משמעותי. עוד לא ברור מה הסיבה, אבל ברור שיש השפעה מטאבולית. אז החולים יותר צעירים, אבל אם בהתחלה חשבנו שצעירים לא נעשים קשים - אז היום אנחנו רואים שבהחלט חלקם מתדרדרים למצב קשה וגם להנשמה". 

ומה מבחינת תמהיל החולים?

"בהתחלה, לפני כמה שבועות, אכן רבים מהמאושפזים היו קלים ופה ושם היה חולה בינוני וקשה - אבל ככל שנקף הזמן זה השתנה. בשלושה השבועות האחרונים רואים עלייה אמיתית בחולים הקשים וביניהם יש שמגיעים גם להנשמה".

טכנאי עם בדיקת קורונה במעבדה באור יהודהצילום: AFP

ומה לגבי התמותה?

"כשעוקבים אחר שיעור המתים רואים דבר מעניין. בארץ היינו סביב ה-1.2% תמותה - שיעור שנחשב נמוך מאוד בעולם. בגל הנוכחי ירדנו ל-0.9%. מה הסיבה? במחלה הזאת לוקח 6-4 שבועות עד שמתים, ויכול להיות שבעוד שבועיים נראה את שיעור התמותה חוזר ל-1.2%. אם לא נראה את זה - אז אולי ההתפרצות הנוכחית קצת 'יותר טובה' מבחינת שיעור תמותה. יכול להיות שזה נובע מגיל החולים, ואולי למדנו יותר טוב איך לטפל. אם כי נכון להיום, למעט רדמסיביר, אין אינדיקציה ברורה לשום תרופה".

אז איך מטפלים בחולים?

"עם הקלים - רק עוקבים אחריהם ולא עושים כלום. לבינוניים עם מחלות רקע ולקשים בלי מחלות רקע נותנים רמדסיביר. זו לא תרופה נטולת בעיות, היא יכולה להיות רעילה, אבל הוכח שהיא מקצרת קצת את ימי המחלה ולכן לא צריך לתת אותה לכל אחד. תרופה נוספת היא הסטרואידים - המחקר לגבי זה עוד לא פורסם אלא רק התקציר, אבל אנשים נוטים לתת את הסטרואידים כי אין להם משהו יותר טוב בארגז הכלים".

אחות במחלקת קורונה בוושינגטוןצילום: Elaine Thompson/אי־פי

מבורך נשמע קרוע בין הביקורת הרבה שיש לו על התנהלות הממשלה במשבר הקורונה לבין התחושה שלו שזה זמן חירום לאומי. "היו כמה אנשים שרצו להשבית את המחלקות הפנימיות בגלל העומס המטורף, אבל אמרתי את דעתי: יש עכשיו 800 אלף איש שעוד מעט אין להם מה לאכול, עובדות סוציאליות ואחיות שובתות, זה לא הרגע שאפשר לעשות את זה".

עם זאת, הוא אומר כי "עברה כבר שנה מאז שוועדת טור-כספא בנושא המחלקות הפנימיות המליצה על תוספת תקנים והשקעה במחלקות הפנימיות ושום דבר לא קרה. אם היינו היום עם תשתיות יותר איתנה ברפואה הפנימית, היינו יכולים לספוג יותר בקלות מאמצים כאלה. אבל התשתית שלנו רעועה וכל אירוע שחורג קצת מהבסיס תובע המון מאמץ נוסף מהצוותים. אני גם נאלץ לפגוע בהתמחות של המתמחים, כי אני מחזיר אותם מהרוטציות (התנסות במחלקות אחרות שהיא חלק מההתמחות - ר.ל) כדי לתגבר את העבודה".

איך אתה רואה את העתיד הקרוב? מה יקרה? ומה צריך לקרות?

"אני חושב שקודם כל צריך לעצור את קצב ההדבקה. ברור שפתחו הכל בצורה לא מבוקרת, ועכשיו צריך לעצור את ההדבקה, בין אם על ידי סגר לשבועיים או הגבלות אחרות. אבל בסופו של דבר, הבעיה הגדולה עוד לפנינו: ה-1 בספטמבר בבתי הספר והחורף. אני המום מכך שאחרי חמישה חודשים, החקירות האפידמיולוגיות עדיין נעשות בצורה כל כך עלובה ועדיין לא הוקם מערך יעיל לקטיעת ההדבקות. שפכו כסף על כל כך הרבה דברים במגיפה ודווקא על זה לא?"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker