התרחיש הדרמטי שהוצג לנתניהו צופה 25-10 אלף מתים - אך הפתרון עדיין לא יושם

המומחים שהכינו עבור משרד הבריאות את התרחישים של פגיעת הקורונה סבורים שצמצום התוצאות הקשות תלוי בשני צעדים: הגדלת מספר הבדיקות ל-10,000 ביום ויותר - ובידוד האוכלוסייה הפגיעה של מבוגרים מעל גיל 60 וסובלים ממחלות רקע

מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מחלקה שהוקמה בחניון בית החולים תל השומר לחולים קשים שנפגעו מקורונה
מחלקה שהוקמה בחניון בית החולים תל השומר לחולים קשים שנפגעו מקורונהצילום: אייל טואג

במקרה הריאלי ימותו בישראל כ-25 אלף איש ממגפת הקורונה. במקרה האופטימי ימותו כ-10,000. זהו, בקצרה, התרחיש שהגיש השבוע משרד הבריאות, בראשות יעקב ליצמן, לראש הממשלה, בנימין נתניהו — ובכך דחף להחלטה על החרפה נוספת של הסגר הכבד ממילא.

את התרחיש הזה גיבש עבור משרד הבריאות ד"ר מיכאל אסף, ביחד עם פרופ' ינון אשכנזי — שניהם ממכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית. אסף מתמחה בפיזיקה סטטיסטית ואינטראקציה בין חלקיקים. זה הביא אותו לעסוק גם בתחום זמן החיים של מחלות — ומכאן גם הפנייה של משרד הבריאות אליו כדי שיכין להם תרחישי קורונה מעודכנים.

התרחיש של אסף מפחיד. הוא צופה כי המשך המצב הקיים, עם הגבלות הסגר הנוכחיות, יביא את שיאה של התפרצות הקורונה בישראל ליותר מ–10,000 חולים קשים ביום הזקוקים להנשמה. מאחר שלישראל אין מספיק מכונות הנשמה, הרי מרבית המונשמים ימותו וכך נגיע ליותר מ–20 אלף מתים — כשהשיא יהיה בעוד כחודשיים.

הדגש הוא שהתחזית הזו מתבססת על המצב הקיים, אחרי שהופעל סגר חלקי על האוכלוסייה במשך שבוע. בעקבות הסגר קצב הגידול של מספר החולים צפוי לרדת מ–1.27 (גידול יומי של 27% במספר החולים המאובחנים) לסביב 1.18 — הקצב שאיטליה הגיעה אליו, אחרי שהפעילה סגר כמעט מוחלט. אסף מניח שגם ישראל תרד לקצב דומה, של 1.15– 1.18, שהוא קצב מתון יחסית, שמגיעים אליו רק כתוצאה מהפעלת הסגר על האוכלוסייה. גם בקצב הזה אנחנו נגיע לשיא של יותר מ–20 אלף מתים.

קרוב למיליון

איך מסבירים את הפער

אלא שהתרחישים של אסף מעוררים לא מעט שאלות, בחלקן אסף מודה בעצמו. הוא מדבר על הידבקות של מחצית האוכלוסייה לפחות, על שיעור תמותה ממוצע של 0.7% עד 1% (כלומר 0.4% מהתושבים ימותו — פוטנציאל תמותה מרבי של כ–40 אלף איש), ועל שיעור תמותה של קרוב למחצית מהחולים הקשים. זה מביא למספרים המבהילים של 30–40 אלף מתים ויותר אם לא נעשה דבר, ושל 10,000 מתים אם נהיה יעילים במיוחד.

איך המספרים הללו מסתדרים עם 3,300 איש שמתו בסין בווהאן — עיר של 15 מיליון איש שהמגפה השתוללה בה בתחילה באין מפריע? איך הם מסתדרים אפילו עם הטרגדיה הכאוטית של איטליה, שקברה עד כה כ–6,600 מתים. בהתבסס על התחזית של אסף, צפויים יותר מ-200 אלף מתים באיטליה, וכנראה 1.5 מיליון בארה"ב.

יכול להיות שהמגפה נמצאת רק בתחילתה, ואנחנו צועדים לקראת מיליוני מתים ברחבי העולם. עם זאת, יכול להיות שאנחנו פשוט לא מבינים היטב את המספרים של המגפה: אנחנו לא באמת יודעים מהו המספר האמיתי של החולים, כי כנראה מרבית הנדבקים בנגיף כלל לא יגלו סימני מחלה. ההערכה היא שמספר הנדבקים האמיתי גבוה פי ארבעה ממספר החולים המאובחנים, אבל יש גם מי שמנחשים שהמספר גבוה פי עשרה.

זה כבר יכול להסביר את הפער. אם מספר החולים האמיתי הוא פי ארבעה מהמדווח, הרי שיעור התמותה אינו 1% — כי אם רק 0.25%. במקרה כזה, שיעור המתים המרבי בישראל אינו 40 אלף, אלא רק 10,000 — ואם נפעל נכון נוכל להפחיתו לכ–5,000. אם מספר החולים האמיתי גבוה פי עשרה — המספרים צונחים ל–4,000 לכל היותר, ול–2,000 אם נפעל נכון.

אז מהו צפי המתים שלנו — 2,000, 10,000, 25 אלף או 40 אלף? בהיעדר בדיקות של האוכלוסייה כולה, מתברר שאיש אינו יודע את התשובה. עם זאת, לראש הממשלה הוצגו המספרים של 10,000 עד 25 אלף מתים.

ליצמן ונתניהו במוקד משרד הבריאות, בשבוע שעבר
ליצמן ונתניהו במוקד משרד הבריאות, בשבוע שעברצילום: אילן אסייג

חוסר הוודאות העצום לגבי המספרים המדויקים של המגפה הוא מוקד לביקורת על משרד הבריאות. זוהי ביקורת כפולה: גם משום שהמשרד נוטה לאמץ את הרף הגבוה של המספרים, וגם משום שלא עשה עד כה דבר כדי לברר את המספרים האמיתיים — כלומר לא בדק את שיעור התחלואה באוכלוסייה.

בדרכו המדעית, גם אסף שותף לביקורת הזו. מתברר שהוא אמנם בנה את התרחישים עבור משרד הבריאות — אבל הוא חולק על המדיניות שנוקט המשרד: החרפת הסגר כפתרון היחיד לבלימת המגיפה.

אומדן לחסינות העדר

יש גם אסטרטגיה אחרת לטיפול בהתפרצות הקורונה — מוצלחת בהרבה מהחרפה מתמשכת של הסגר על כל האוכלוסייה. זוהי אסטרטגיה דו־ראשית: עריכת מספר גדול מאוד של בדיקות — 10,000 בדיקות ביום ויותר — כדי לזהות באופן מיטבי את מי שנדבקו, ואז לבודד אותם. אסטרטגיה זו ממוקדת בבידוד האוכלוסייה הפגיעה — מבוגרים מעל גיל 60, ומי שסובלים ממחלות רקע.

לב הניתוח של אסף הוא ההשפעה שתהיה לבידוד של האוכלוסייה הרגישה: הקטנת המגעים החברתיים של הקשישים (בני 60 ויותר) לרבע או שמינית ממצב רגיל. מדובר על סגר הרמטי של הפגיעים — בלי סופרמרקט, בלי בית כנסת ובלי מקווה. הם נכנסים הביתה ולא יוצאים במשך שלושה חודשים רצופים. במקרה כזה, התרחיש שלו מלמד על הצטמקות מספר המונשמים לחצי ואפילו לרבע בנקודות השיא — מה שיאפשר לנו כנראה לטפל בכולם באופן מיטבי.

מחלקת קורונה בתל השומר
מחלקת קורונה בתל השומרצילום: אייל טואג

זה אומר ששיעור התמותה הצפוי יקטן בחצי לפחות. יישום אסטרטגיה של סגר מוחלט על האוכלוסייה הפגיעה יעיל פי כמה מיישום האסטרטגיה של הטלת סגר חלקי על האוכלוסייה כולה. גם לפי המספרים המפחידים של אסף, מדובר על צניחה ממספר צפוי של כ–25 אלף מתים בקצב הנוכחי, לכ–10,000 מתים אם נפעל נכון. 60% ממקרי המוות נחסכים, בזכות שינוי האסטרטגיה.

מדובר, כמובן, על אסטרטגיה של שילוב צעדים. נהיה חייבים להמשיך לקיים ריחוק חברתי, כלומר סגר חלקי דומה למצב השורר כיום, לגבי יתר האוכלוסייה — כי אחרת יהיה קשה מאוד למנוע הידבקות של קשישים (בכל זאת, המטפל האישי של הקשיש צריך להיכנס לטפל בו, וצריך להביא לו אוכל וכו'). נהיה גם חייבים להגביר את קצב הבדיקות, כי ככל שנבדוק יותר נדע לזהות חולים טוב יותר, נדע לזהות את השינויים בקצב התחלואה — דבר שעשוי לאפשר הקלות בסגר על האוכלוסייה הכללית — ובעיקר נדע כמה אנחנו קרובים למצב של חסינות עדר.

במקום החרפת הסגר, אסף ממליץ להתמקד בשני הצעדים העיקריים: המוני בדיקות, והכנסה לסגר בעיקר של האוכלוסייה הפגיעה (בני 60 ויותר, וצעירים בעלי מחלות רקע). להערכתו, שני הצעדים האלה יחד יכולים "לשנות באופן קיצוני את שיפוע הגרף" — כלומר להרחיק אותנו אפילו מהתחזית של 10,000 מתים בכל מקרה. רק שלשם כך משרד הבריאות, ובעיקר ראש הממשלה, צריכים לקבל את ההחלטות הנכונות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker