האיוולת של הכשרת הרופאים - 37% למדו בחו"ל, רובם בפקולטות גרועות - בריאות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האיוולת של הכשרת הרופאים - 37% למדו בחו"ל, רובם בפקולטות גרועות

בישראל יש מחסור חמור ברופאים, אבל במקום להכשיר יותר סטודנטים לרפואה, אנחנו מעמידים רף קבלה בלתי אפשרי - ואחר כך מתפשרים וקולטים שליש מהרופאים הישראלים שלמדו בחו"ל, רובם המכריע בפקולטות גרועות יותר ועם ציון פסיכומטרי בינוני בלבד

257תגובות
אלון רון

הממונה על השכר במשרד האוצר, קובי בר נתן, הקדיש בדו"ח בשנתי האחרון שחיבר פרק שלם לשכר הרופאים. על פי נתוניו, שכר הרופאים עלה בעשור בין 2008 ל–2017 ב–42% ריאלית (עלייה נומינלית של 59%) — הרבה יותר מהעלייה של 21% בשכר במגזר הציבורי כולו, או 11% עלייה ריאלית בשכר הממוצע במשק.

ואולם נתוני הממונה על השכר מוטים כלפי מטה, משום שהם בוחנים רק את שכר הרופאים בבתי החולים. הוא אינו בודק מה קרה עם שכר הרופאים בקופות החולים (הן נמצאות במרוץ מטורף אחר רופאים, ועוקפות את בתי החולים בשכר שהן מציעות למומחים), וכמובן שאינו בודק מה קרה להכנסות הרופאים ברפואה הפרטית.

את שני הנתונים האחרונים בדק אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר — במסגרת עבודת מחקר שנעשתה בידי אלכסי בלינסקי, גלית בן נאים ויואב הכט — בהתיחס לנתוני 2016. אגף הכלכלן הראשי מצא כי בין 2007 ל–2016 שכר הרופאים בישראל עלה ריאלית ב–76%, מתוכם עלייה של 84% ברפואה הציבורית (בתי החולים וקופות החולים) ועלייה של 59% ברפואה הפרטית. כל אלה הביאו את הרופאים ב–2016 לשכר ממוצע של 66 אלף שקל בחודש, 47 אלף מהם ברפואה הציבורית. הנתונים הללו מעמידים את הרופאים הישראלים במערכת הציבורית כשיאני שכר במדינות ה–OECD (בלי ארה"ב, שבה כמעט ואין רפואה ציבורית).

מספר הסטודנטים הישראלים בחו"ל שעברו את הבחינה לרשיון רפואה

כל מקבלי ההחלטות משפשפים את עיניהם בתדהמה לנוכח האינפלציה בשכר הרופאים בעשור האחרון, ומתגוננים בטענה ש"לא ידענו". אז אמנם הזינוק בשכר הרופאים נובע משני הסכמי שכר שנחתמו עמם ב–2007 וב–2011, בעלות של עשרות מיליארדי שקלים, אבל מקבלי ההחלטות טוענים כי הגלישה בשכר הרופאים גבוהה בהרבה מכפי שנצפה בעת שההסכמים נחתמו, ונובעת מירידה בשיעור האינפלציה.

זהו הסבר משעשע. הרבה יותר מתקבל על הדעת שהעלייה המדהימה בשכר הרופאים היתה בלתי נמנעת, בשל מדיניות מכוונת — ושגויה להפליא — של הטלת טבעת חנק על מספר הרופאים. בשני העשורים האחרונים ישראל הפסיקה להכשיר רופאים, ומספר הסטודנטים לרפואה ביחס לגודל האוכלוסייה נמצא בצניחה חופשית.

הצניחה הזו נבעה מהתלכדות של שני אינטרסים: אגף התקציבים במשרד האוצר, שרואה ברופאים לובי דורסני, החזיק בדעה שהמשמעות של פחות רופאים היא פחות הוצאות לשכר; וראשי הגילדה — דקאני בתי הספר לרפואה, מנהלי בתי החולים, מנהלי המחלקות וההסתדרות הרפואית — שהצרו את שער הכניסה למועדון הסגור, במטרה לשפר את כוח המיקוח של המעטים שזוכים להיכנס אליו.

הבדלים עצומים

התוצאה של שני אלה היא תנאי קבלה בלתי אפשריים לבתי הספר לרפואה (ציון פסיכומטרי של 735 לפחות), הרבה פחות מדי סטודנטים לרפואה (720 סטודנטים ב–2018), וכוח מיקוח אימתני בידי הרופאים המאפשר להם לסחוט מהמדינה כל הסכם שכר שהם רק חפצים בו.

גם הפוליטיקה מסבכת

מחקר של המועצה הלאומית לכלכלה, בראשות פרופ' אבי שמחון, חשף כי מספר סטודנטים לרפואה שהמדינה מכשירה הוא כמחצית עד כשני שלישים ממספרם במדינות המפותחות. זאת בשעה שכבר כיום מספר הרופאים ל–1,000 נפש בישראל הוא מהנמוכים במדינות המפותחות — 3.1 לעומת ממוצע של 3.65 ב–OECD.

האיוולת במדיניות הזאת כפולה. האחת, במו ידינו אנחנו מעצימים את כוח המיקוח של הרופאים, ומלבים את ההשתוללות בשכרם. השנייה, בסופו של דבר אי אפשר להתעלם מהצרכים, ואנחנו מגדילים את מספר הרופאים לנפש. רק שבמקום שהרופאים יהיו ישראלים בוגרי הפקולטות לרפואה המעולות שלנו, הם ישראלים בוגרי הפקולטות הגרועות במזרח אירופה.

המועצה הלאומית לכלכלה חשפה כי 37% ממקבלי רישיון רפואה ב–2016 למדו בחו"ל. ולא, הם לא למדו באוקספורד או בהרווארד. 60% מהם למדו ברומניה, מולדובה, רוסיה, איטליה ואוקראינה. אלה מדינות מפגרות ברמת ההכשרה הרפואית שלהן, ויעידו על כך שיעורי המעבר בבחינת הרישיון הישראלית שהם נדרשים לה: רומניה 39%, רוסיה 40%, אוקראינה 45%, מולדובה 45% ואיטליה 51%. לשם השוואה, שיעורי המעבר בבחינה של בוגרים שלמדו במדינות שבהן לימודי הרפואה מתקדמים יותר, כמו הונגריה וירדן, מגיעים ל–75%. שיעור המעבר של אלה שלמדו בישראל הוא 93%.

אבי שמחון
תומר אפלבאום

אין אף מדינה אחרת ששיעור גדול כל כך מהרופאים שלה מגיע מחו"ל, ועוד מפקולטות נחותות. אם כבר, יש מדינות שנותנות ויזות הגירה לרופאים משום שהן רוצות לקלוט רופאים מעולים שלמדו במערכות הטובות ביותר בעולם, ולא במערכות פחות טובות משלהן.

אז הנה האיוולת הישראלית בשיאה: אנחנו חוסמים את שער הכניסה למקצוע, ולכן מכשירים מעט מאוד רופאים מצטיינים. כתוצאה מכך נוצר לנו מחסור אדיר ברופאים — ואז אנחנו מתפשרים וקולטים למערכת 37% של רופאים חלשים שלמדו במדינות חלשות, שהציון הפסיכומטרי הממוצע שלהם הוא 650, וששיעורי המעבר שלהם בבחינות הרישוי הישראליות הוא פחות מ–50%.

מי אשם באיוולת הזו? שמחון אינו מהסס להצביע על האשמים לדעתו: הדקאנים של בתי הספר לרפואה, שאף כי קיבלו תקציבים להגדיל את מספר הסטודנטים — הם מתעצלים לעשות כן. שמחון מייחס זאת לנרפות ניהולית של הדקאנים; אנחנו נייחס זאת גם לרצון של הגילדה לשמור את שערי הכניסה למקצוע חסומים.

לעומת זאת, באוניברסיטאות ובמשרד הבריאות מאשימים את משרד האוצר, וטוענים כי בתי הספר לרפואה לא יכולים לקלוט יותר סטודנטים בשל מחסור בתקנים במערכת הבריאות — אין די רופאים שיכשירו את הסטודנטים במהלך הלימודים ובהתמחות לאחריהם, ואין גם די מיטות חולים להתמחות.

שמחון דוחה את הטענות הללו, גם משום שבעולם מכשירים סטודנטים ומתמחים בתקנים הרבה יותר צפופים (עשרה סטודנטים על כל מיטת חולה, אם צריך), וגם משום שעובדה היא שבסוף מספיק רופאים מקבלים הכשרה בישראל, רק ההרכב של הרופאים הוא בעייתי. "המערכת צריכה 1,600 רופאים נוספים בשנה, ואין לה ברירה אלא לקלוט 1,600", אומר שמחון. "אז אם יש 800 בוגרים מצוינים מישראל יקלטו אותם, ויתפשרו על היתרה — עוד 800 פחות טובים שיגיעו מחו"ל. זה טמטום".

שמחון גם מציין את הנזק הכבד שגורם ההרכב הלא אופטימלי של הרופאים שנקלטים במערכת. מטבע הדברים, בתי החולים החזקים באזור המרכז שואבים את הבוגרים הישראלים המצטיינים, ומשאירים לבתי החולים בפריפריה את הבוגרים החלשים שחוזרים מחו"ל. בכך אנחנו מעמיקים את פער השירות הרפואי בין המרכז לפריפריה.

העבודות לבניית הפקולטה לרפואה באריאל, אתמול
תומר אפלבאום

גם הפוליטיקה נכנסת כדי לשבש עוד יותר את העניינים. בתי הספר לרפואה הסכימו להגדיל את מספר הסטודנטים, בתמורה לפיצוי כספי (הטענה היא שסטודנטים לרפואה הם גירעוניים לאוניברסיטאות), אבל ההגעה להסכם תקועה בגלל המלחמה על פתיחתו של בית ספר לרפואה באריאל. הועדה לתכנון ותקצוב הפועלת במועצה להשכלה גבוהה אינה מקדמת את הההסכם על מספר הסטודנטים כל עוד אין הסכמה על פתיחת הפקולטה באריאל, וכך הסכסוך הישראלי־פלסטיני משבש גם את מספר הרופאים.

"להכפיל את מספר הסטודנטים לרפואה"

בלי לפסוק בוויכוח מי אשם באיוולת, ברור שנדרש תיקון. המועצה הלאומית לכלכלה ממליצה להכפיל את מספר הסטודנטים לרפואה הלומדים בישראל לכ-1,200–1,500 עד 2026 לעומת 800 כיום. כדי שלא יהיה צוואר בקבוק בהכשרה שלהם, בשל מחסור בתקנים בבתי החולים, ההמלצה היא לשקול הכשרה גם בקופות החולים (בקהילה), ולא רק בבתי החולים. זאת בנוסף להגדלת המשאבים לבתי החולים כדי לאפשר הכשרה של יותר סטודנטים במחלקות, והגדלת מספר התקנים לרופאים כדי שיהיה היכן להעסיק את המספר הגדל של בוגרי בתי הספר לרפואה.

המועצה ממליצה גם על הכבדת הקליטה של ישראלים שלמדו בחו"ל באמצעות פסילת בתי ספר בחו"ל שאיכותם נמוכה, פרסום הנתונים כדי שישראלים ידעו לא לפנות ללימודים באותם מוסדות והגבלת מספר הפעמים שניתן לגשת למבחני הרשיון הישראלי.

הגיע הזמן שנודה שאנחנו צריכים יותר רופאים ונתחיל להכשיר את מספר הרופאים הנחוץ לנו. המחירים — ירידת קרנו של המקצוע (שומו שמים — רף הקבלה יהיה ציון 700 בפסיכומטרי ולא 735), בלימת שכר הרופאים, פגיעה במי שלמדו בחו"ל ויתקשו להתקבל לעבודה בארץ והגדלת ההשקעה הציבורית בבתי החולים ובקופות החולים — סבירים לחלוטין.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#