תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המיליארדים שנשפכו - והמיליארדים שחסרים: העשור המבוזבז של החינוך בישראל

לכתבה

ראש הממשלה היה בעבר איש חזון, שהבין עד כמה מערכת החינוך זקוקה לרפורמות ולתוכנית פעולה מפורטת, אך זה היה כשכיהן כיו"ר האופוזיציה ■ בעשר השנים שעברו מאז נתניהו מתעלם מהפיגור שבו שרויה המערכת ואת המיליארדים הוא מייעד לשרידותו הפוליטית

54תגובות

לפני כעשור ערך חבר הכנסת בנימין נתניהו, אז יו"ר האופוזיציה, סבב פגישות עם מומחים ועיתונאים כשבאמתחתו מצגת ותוכנית: בתוך עשר שנים ישראל תיהפך לאחת מ–10 המדינות המובילות בתחום החינוך.

נתניהו של 2008 הציג תוכנית מפורטת לשיפור מערכת החינוך הישראלית. הוא דיבר המון עליה ועל הצורך הדחוף בשינוי המערכת. כמה חודשים לאחר מכן נבחר נתניהו לראשות הממשלה, המצגת נמחקה מאתר האינטרנט שלו — ומאז הוא לא עשה כמעט דבר בתחום החינוך.

במשך עשור שבו הוא מכהן כראש ממשלה, הוא כמעט לא הביע עניין או עמדה מובהקת באף נושא הקשור לחינוך בישראל, ובשתי הממשלות האחרונות הוא העביר את תיק החינוך לשרים מחוץ למפלגתו. מדי שנה הוא מקפיד להצטלם בבית ספר שנבחר בקפידה ביום הראשון ללימודים — וזהו פחות או יותר.

ראש הממשלה נתניהו אחראי במידה רבה לעשור המבוזבז בחינוך בישראל — עשור שבו תקציבה של מערכת החינוך הוכפל, אחרי שהושקעו בה 30 מיליארד שקל נוספים (כיום תקציב החינוך מסתכם בכ–60 מיליארד שקל), אך ללא הועיל — בסופו של דבר, מערכת החינוך הישראלית נותרה ארכאית ומפגרת אחרי העולם המערבי. בסכומים כאלה היה אפשר לסגור את מערכת החינוך הקיימת ולהקים חדשה, כמעט להכפיל את שכר המורים, או לשלוח את כל התלמידים והמורים לסמסטר בפינלנד. התלמידים שמתחילים היום ללמוד יכלו כבר ליהנות מהשינוי ומקידום המערכת. במקום זאת, הם ייכנסו לאותה מערכת — עם אותן בעיות מוכרות.

לאן עובר הכסף?

למרות תוספת התקציב הניכרת בעשור החולף, מערכת החינוך הישראלית עדיין חנוקה מבחינה תקציבית — וחסרים לה עשרות מיליארדי שקלים כדי להשוות את התנאים בה לאלה המקובלים במדינות הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD). הדו"חות האחרונים של ארגון המדינות המפותחות קובעים שעל ממשלת ישראל להשקיע משאבים רבים נוספים במערכת החינוך — בין השאר בשינוי משמעותי בשיטות ההוראה, בחיזוק החינוך החרדי והערבי, בסגירת פערים מולם ומול המדינות המפותחות ובקידום המורים.

בראיונות שערכנו באחרונה עם שני בכירים ב–OECD, הם אמרו דברים דומים. בארגון כבר מדברים על הנזקים העצומים שמערכת החינוך מחוללת לכלכלת ישראל — וכיצד היא משפיעה לרעה על הפערים בחברה, הכישורים הנמוכים של העובדים והפריון הנמוך. הכלכלן האחראי על ישראל בארגון, פטר ג'ארט, אמר כי "אם אתם רוצים לשמור על היתרונות של תעשיית ההיי־טק, אתם צריכים שההון האנושי שלכם יהיה משכיל, אבל בישראל זה לא המצב". ואולם נתניהו, כך נראה, ממשיך באדישותו, ונשאר אחד המנהיגים הבודדים בעולם שלא מציג חזון חינוכי כלשהו.

לפני כמה ימים בישר משרד החינוך האוסטרלי, שמערכת החינוך שלו נחשבת טובה, על רפורמת ענק במערכת החינוך — שאותה קידם באופן אישי ראש הממשלה לשעבר (מלקולם טרנבול), וצפויה להוסיף מיליארדי דולרים לתקציב החינוך במדינה בעשור הקרוב. בישראל, לעומת זאת, הכריז נתניהו על "תפישת הביטחון 2030", שתוסיף כ–30 מיליארד שקל למערכת הביטחון בעשור הקרוב; לשר האוצר משה כחלון, כך נראה, יש חזון, אך הוא ממוקד בתחום התחבורה, עם תוכנית בשם "תשתיות 2030" בעלות של מיליארדי שקלים לסלילת כבישים ומחלפים, מנהרות וגשרים; ושר החינוך הנוכחי, נפתלי בנט, היה עסוק בתוכנית הדגל שלו לחיזוק מתמטיקה 5 יחידות, אך בכך בערך מתסכמת תרומתו למערכת החינוך בטווח הארוך.

תקציב משרד החינוך

הפערים החמורים ביותר: בגילי 3–6

תוספות התקציב העצומות שניתנו בעשור האחרון למערכת החינוך הישראלית לא ניתנו לחינם. היה צריך להגדיל את שכר המורים ולמלא את הבטחת הממשלה משנות ה–80 לחינוך חינם מגיל 3, בעיקר אחרי לחצי המחאה החברתית ב–2011. ואכן, בעשור האחרון מערכת החינוך הצליחה להשתפר בחלק מהמדדים — אך לא מספיק.

אפשר להשתמש בנתונים האלה כתירוץ להפסקת ההשקעה בחינוך, אבל הסיבה האמיתית לכך שהתוצאות לא היו מספקות היא שתוספות התקציב חולקו ללא סדר עדיפויות וללא ניהול אמיתי, בפזרנות — וללא מהלך אסטרטגי וללא קו מנחה, אלא באקראיות, ולא פעם כמענה ללחצים שונים. במבחן התוצאה, משרד החינוך מתמודד כיום עם מחסור עצום במורים איכותיים בכל הארץ, ועם מחסור גדול גם במנהלי בתי ספר.

למה זה קורה? את התשובות מצאנו אצל נתניהו עצמו, אך לא בכובעו כראש הממשלה כיום, אלא בכובעו כיו"ר האופוזיציה ב–2008. "הכנסת משאבים ללא תוכנית, ללא מהפכה אמיתית וללא מדדים שמעודדים הישגיות — לא תעזור", הוא אמר אז בראיון ל–TheMarker. "צריך שינוי בחינוך. יש ללמוד ממדינות שהצליחו לשנות את מצבן", אמר אז. בסופו של דבר, תחת כהונתו כראש ממשלה לא למדנו ממדינות אחרות, והמשכנו לפגר אחריהן.

נתניהו דיבר אז גם על הצורך לעלות את רף המורים, על ידי "מיון קפדני של המועמדים, כמו ביחידות המובחרות בצבא" — ואולם בתקופתו כראש ממשלה תנאי הקבלה דווקא ירדו. הוא הוסיף: "נדרשת העצמת מנהלים. אחריות ללא סמכות היא מתכון לכישלון. צריך להאציל למנהלים סמכויות" — אך גם זה לא קרה.

פערים גדולים לעומת OECD

תפישת הביטחון שהציג באחרונה לא תאפשר להקפיץ את מערכת החינוך של ישראל לאחת מעשר המובילות בעולם, גם לא באיחור של עשור או שניים. הסיבה לכך היא שכבר כיום, לפי בדיקת TheMarker, מערכת החינוך הישראלית מתמודדת עם פער של יותר מ–25 מיליארד שקל בינה לבין ההשקעה הממוצעת במדינות OECD. הבדיקה מבוססת על ההשקעה הממוצעת בתלמידים בישראל בהשוואה לממוצע במדינות הארגון. ההשקעה של ישראל בתלמידי היסודיים נמוכה ב–20% מההקשעה הממוצעת במדינות הארגון, והפער מסתכם ב–7 מיליארד שקל. בבתי הספר העל־יסודיים ההשקעה בתלמידים נמוכה ב–33%, והפער הוא 9 מיליארד שקל.

אחד הפערים החמורים הוא דווקא בגילי 3–6 — תחום שכבר שנים נחשב לשלב החינוך הקריטי ביותר. בישראל משקיעים הרבה פחות בתלמידי הגנים מאשר במדינות המפותחות, והפער מסתכם בכ–7 מיליארד שקל נוספים. בשנים האחרונות תקציב החינוך המשיך לגדול, כך שייתכן שבפועל הפער קטן יותר — אך הוא עדיין משמעותי. בנוסף, לא ידוע בכמה מדינות אחרות הגדילו באותה תקופה את השקעתן בחינוך.

הנתון הקשה ביותר נוגע למערכת החינוך בגיל הרך (0–3) בישראל: הפער בין ההשקעה בילדי הגיל הרך במעונות בישראל, הסובלים מהזנחה, לבין התלמידים ב–OECD הוא יותר מ–60%. כאן, על פי החלטת נתניהו, התלמידים אפילו לא נמצאים באחריות משרד החינוך — אלא במשרד הרווחה. יידרשו 3 מיליארד שקל לפחות כדי להשוות את תקציבי תלמידי המעונות לתקציבים המקובלים במדינה מפותחת. זאת, רק אם מתחשבים בשיפור תנאי הילדים הלומדים במעונות המפוקחים בלבד, ולא בשאר התלמידים הנמצאים במסגרות הפרטיות.

מספרי משרד החינוך

אם הממשלה תרחיב את חוק חינוך חובה לגיל 0, יידרשו 15 מיליארד שקל כדי להשוות את תנאי כל ילדי הגיל הרך בישראל לאלה שמקובלים ב–OECD, והפער כולו יגדל לכ–40 מיליארד שקל. זהו פער מטורף שמדינת ישראל לא תצליח לסגור בעתיד הנראה לעין.

שר החינוך נפתלי בנט
אלכס קולומויסקי

"להשקיע את התקציב בהעדפה מתקנת"

נחום בלס ממרכז טאוב, החוקר את תחום החינוך כבר יותר מ–45 שנה, מציע הערכה שמרנית יותר המבוססת על הפער בין ההשקעה הממוצעת לתלמיד בישראל ביחס לתמ"ג לנפש, בהשוואה למקובל ב–OECD — ולא לסכומים האבסולוטיים. לפי הערכה זאת, תידרש תוספת הדרגתית של כ–8 מיליארד שקל — וייתכן שגם סכום נמוך יותר — כדי לסגור את הפער היחסי באופן הדרגתי, אך הסכום הזה לא מתייחס לגני הילדים והגיל הרך.

נחום בלס, חוקר חינוך במרכז
טאוב
מיכל פתאל

הפער העצום הזה הוא גם תוצאה של שיעור הילודה בישראל. אין עוד מדינה במערב, אפילו לא בסעודיה, שהילודה בה גבוהה כל כך, ובעולם שבו החינוך רק מתייקר ומשתכלל — מדינות נדרשות להשקיע יותר בכל ילד. מה שבטוח: כל סכום שיושקע במערכת החינוך צריך להיות מושקע בתבונה, במסגרת תוכנית אסטרטגית מקיפה — ולא באקראי וכתגובה ללחצים פוליטיים.

בלס סבור כי יש להצמיד את תקציב החינוך לתמ"ג לנפש ולהגדיל אותו בהתאם לגידול של התמ"ג — בדומה לתוכנית שהציג נתניהו להגדלת תקציב הביטחון. ואולם לדבריו, "לא נוכל להגדיל את תקציב החינוך בהתאם להוצאה הממוצעת ב–OECD, כי מספר הילדים בישראל גבוה בהרבה מאשר במדינות הארגון, והן גם לא נדרשות להשקיע כל כך הרבה בביטחון. הצמדת התקציב לתמ"ג לנפש תבטא את החשיבות הלאומית שהממשלה מייחסת לחינוך, ותגדיל את ההשקעה בחינוך ככל שהמשק יתפתח, עד שנגיע ליחס הממוצע של ההשקעה לתלמיד ביחס לתמ"ג המקובל ב–OECD".

בלס מוסיף כי יש להשקיע את תקציבי החינוך בצמצום הפערים ובהעדפה מתקנת (תקצוב דיפרנציאלי) בכל מערכת החינוך ועל כל מרכיבי ההוצאה. עם זאת, לדבריו, ניתן לעשות זאת גם ללא הגדלה משמעותית של תקציב החינוך.

מיכל כהן, מנכ"לית קרן רש"י
מוטי מילרוד

"להשקיע מיליארדים בחינוך לגיל הרך"

לדברי מיכל כהן, מנכ"לית משרד החינוך לשעבר וכיום מנכ"לית קרן רש"י, הפועלת בתחומי החינוך והרווחה, "יש שיח על כך שהתקציב גדל, אבל לא קיבלנו תוצאות". לדבריה, "אי־אפשר להתייחס למבחנים הבינלאומיים כמדד היחיד לשיפור המערכת, ויש להעניק מקום ראוי להיבטים נוספים שיש להם השפעה ישירה על איכות מערכת החינוך — ואנחנו רואים צעדים של התקדמות במובנים רבים".

כהן טוענת כי "הצעד הדרמטי ביותר שיש לבצע הוא בתחום החינוך לגיל הרך (גילי 0–3; ל"ד). נדרשת עבודה מקיפה, יסודית ומגובה בתקציבים כדי לשנות את המציאות. הערכתי פעם שצריך להשקיע 1.4 מיליארד שקל רק כדי להתאים את התקן של מספר המטפלות במעונות לזה שב–OECD, כך שכל מטפלת תטפל בארבעה ולא בשישה ילדים — ויידרשו מיליארדים נוספים כדי לקבוע סטנדרט הולם ואיכותי לטיפול בהם".

בנוסף, היא אומרת, "מערכת החינוך צריכה לשים דגש גם על הכשרה ופיתוח של מורים — לא רק על תוספת שכר. יש להמשיך להגדיל את שכר המורים, אך גם לדאוג עבורם לסביבה ותנאי עבודה ראויים, ולתחומים נוספים כמו הכשרת מורים במכללות להוראה; לימוד שיטות הוראה חדשניות; הגדלת המוטיבציה של המורים וביסוס תחושת השליחות והאהבה למקצוע". כהן הוסיפה כי לצד כל אלה יש להמשיך לפעול לצמצום הפערים בין התלמידים וליישם תקצוב דיפרנציאלי גם בתיכונים.

שר האוצר משה כחלון
אלכס קולומויסקי

"להשקיע רק במורים, במורים ובמורים"

שלומית עמיחי, יו"רית תוכנית
חותם
אוליבייה פיטוסי

שלומית עמיחי, מנכ"לית משרד החינוך לשעבר ויו"רית תוכנית חותם להכשרת אקדמאים מצטיינים להוראה, אומרת: "דעתי בנושא נחרצת — צריך להשקיע רק במורים, במורים ובמורים. צריך להמשיך להשקיע גם בשכר שלהם, כי בעוד כיום אנשים עם רמת השכלה ממוצעת יכולים להגיע למשכורות עתק בשוק הפרטי, צעירים וצעירות מוכשרים שירצו לעסוק בחינוך יצטרכו להסתפק בשכר הנמוך שמקבלים המורים".

פרט לשכר, לדבריה, "צריך להשקיע גם בהכשרה איכותית וייחודית של מורים, בליווי צמוד בשנים הראשונות במקצוע, וגם בהגדלת היכולת שלהם להיקלט כמורים ביישובים, בעיקר בפריפריה. הייתי בונה ברשויות המקומיות מערכות שקולטות את המורים ובני משפחותיהם בצורה ראויה. המורים יכולים להתאגד לחבורות מגובשות, שבונות משימה במטרה לקדם את החינוך בכל עיר. צריך גם להקל על אלה שבוחרים ללמד ביישובים מרוחקים, למשל על ידי סיוע באיתור עבודה לבני או בנות זוגם".

עמיחי מוסיפה כי "לצד פיתוח המורים אנחנו צריכים לפתח את החינוך כדי שיהיה אישי יותר ומותאם לילדים. אפשר לעשות זאת על ידי למידה בקבוצות קטנות ולא בכיתות ענק, כך שהלימודים יתאימו גם לצרכים החברתיים והתרבותיים של התלמידים, ולא רק לצרכים הלימודים שלהם".

אלי הורביץ, מנכ"ל קרן
טראמפ
מוטי מילרוד

"הגיע הזמן שנסמוך על המורים והמנהלים"

אלי הורביץ, מנכ"ל קרן טראמפ — השותפה בתוכנית של המשרד החינוך לחיזוק לימודי מתמטיקה 5 יחידות ופועלת לשיפור איכות ההוראה בבתי הספר, אומר כי "הקשר בין גודל התקציב לבין איכות החינוך הוא עניין חמקמק. יש מדינות שהגדילו את תקציב החינוך, הקטינו כיתות, הגדילו משכורות — והתאכזבו לגלות שההישגים הלימודיים לא עלו בהתאם. הסיבה לכך היא שבסופו של דבר הילדים בכיתה לא פוגשים תקציב, אלא מורה — והמורה הוא זה שעושה עבורם את כל ההבדל".

לדבריו, "להמיר כסף להוראה איכותית היא לא משימה שעושים בכספומט, מדובר במשימה מורכבת יותר ובמקצוענות חינוכית. כדאי להפוך את תקציב החינוך מתקציב תשומות לתקציב תפוקות. במקום לתקצב שעות לימוד, כיתות ושכר — שכבר למדנו שלא מזיזים את המערכת — צריך לעבור לממן תוכניות עבודה שנתיות של מנהלי בתי ספר ופרויקטים של קהילות וצוותי מורים".

הורביץ מחזק את הצוות החינוכי בבתי הספר ואומר כי "המנהלים והמורים הם אנשי מקצוע רציניים. הם מכירים את התלמידים שלהם יותר טוב מכל אחד אחר, והגיע הזמן שנסמוך עליהם. היפוך התקציב יאפשר למערכת לעבור מתפישה תעשייתית, ריכוזית ומיושנת של חינוך במידה אחת לכולם לגישה של 'חנוך לנער על פי דרכו', המותאמת לצרכים, לערכים ולעדיפויות של כל קהילה וכל תלמיד. גישה כזו תאפשר ליצור סדרי עדיפויות ברורים, לתמרץ עשייה חינוכית מוצלחת, לזהות קשיים ולתת לתלמיד כתף".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות