7 שאלות לשי פירון

גם בתחומי האחריות שנותרו למשרד החינוך הוא לא מצליח להציג הישגים בעצמו

ליאור דטל
ליאור דטל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
ליאור דטל
ליאור דטל

מערכת החינוך הממלכתית בישראל הולכת ונעלמת. חוק החינוך הממלכתי שעל פיו פועל משרד החינוך קובע אמנם כי החינוך הממלכתי ינתן "מאת המדינה על פי תוכנית הלימודים, ללא זיקה לגוף מפלגתי, עדתי או ארגון אחר מחוץ לממשלה", אבל הנתונים מצביעים על מגמה אחרת. מאות גופים פרטיים - בתי ספר, גנים, עמותות, חברות קבלן וחברות פרטיות - פועלות כיום במערכת במקום משרד החינוך.

גם בתחומי האחריות המצומצמים שנותרו למשרד, בתקציב ענק ועם כ–2,000 עובדים, הוא לא מצליח להציג יכולות והישגים בעצמו. התפקוד שלו נמוך והתלמידים מקבלים פחות מהמינימום הנדרש. יכול להיות שבמשרד פשוט מחכים לבנקים, לבעלי ההון ולחברות טכנולוגיה ושיווק, שייכנסו אל בתי הספר ויצילו את המצב. לא תמיד שמדובר במדיניות רשמית אך אסטרטגיית מיקור החוץ שבה נוקט כיום המשרד נועדה לייעל את עבודתו ואת המערכת, לחסוך תקציבים ולשפר את איכות השירותים שניתנים לתלמיד. הנה כמה שאלות שהמדיניות הזאת מעוררת.

שי פירוןצילום: מוטי מילרוד

1. מי אחראי?

משרד החינוך נסוג מאחריותו בתחומים רבים ומגלגל אותה לעמותות וחברות חיצוניות. כשאין אחריות אין דאגות ואין מי שיתן דין וחשבון לציבור למשל על החינוך בציבור הערבי, בקהילה האתיופית, בפריפריה – הכל הופרט, תפנו בבקשה לחברה שמנהלת את התוכנית. התחושה הזאת זורמת גם למורים בשטח.

2. מי שווה יותר?

האם היינו מוכנים לקבל מצב שבו שני תלמידים בכיתה יזכו ליחס שונה ושאחד מהם יקבל יותר מורים שילוו אותו, יחס אישי ושיעורי העשרה? לא. אבל בכל זאת, אנחנו מוכנים לממן מכספי ציבור את בתי הספר והגנים הפרטיים ולעתים גם חינוך פרטי בתוך בתי הספר, שניתן באמצעות שיעורי העשרה מכספי ציבור ותשלומי הורים גבוהים.

המימון הפרטי בהוצאות החינוך עלה ב–2013 לשיא של 29%. ככל שהמימון הפרטי במערכת יותר גבוה כך יש יותר פערים, ופחות אחריות של המדינה. ישראל אגב נמצאת כמעט בראש הטבלה מבחינת מימון פרטי – שנופל על ההורים - במדינות OECD. בפינלנד ובשוודיה המימון נמוך מ–3%.

3. מי משלם יותר?

ההורים. כשהמדינה מעבירה את האחריות לגופים חיצוניים היא מאפשרת בקלות רבה יותר לגבות יותר תשלומי הורים על שיעורי העשרה, למשל, שניתנים בבתי הספר, על קייטנות בחופש הגדול, ועל צהרונים.

4. מי מרוויח?

חברות הקבלן, חברות שמתמחות באספקת שירותים במיקור חוץ, גורפות הכנסות של מאות מיליוני שקלים בשנה. חברות מסחריות שמגיעות לסייע לתלמידים משיגות יחסי ציבור ופרסום בקרב האוכלוסיות הצעירות. גם עמותות שפועלות במערכת החינוך משיגות כך תקציבים, פרסום והכרה בפעילותן, מה שעשוי לקדם אותן בקרב תורמים פוטנציאלים.

5. מיהם המורים?

העובדים בחברות הפרטיות, והמורים שמלמדים בפרויקטים כמו תוכניות העשרה של קרן קרב, תוכנית היל"ה לנוער מנותק, או התוכנית למגזר הערבי הם לא מורים של משרד החינוך אלא מורי קבלן. בנוסף, אליהם , השימוש בחברות חיצוניות מגביר את ההשענות של המשרד על עובדי קבלן בנושאים רבים. המורים האלה, מפוטרים מדי שנה ומועסקים ללא ביטחון תעסוקתי, תנאי השכר שלהם נמוכים יותר משל המורים במערכת, והם לא מקבלים משכורות בחגים ובחופשות. לפי דו"ח סודי של משרד החינוך, שנחשף ב"הארץ" אחד מעשרה מורים הוא עובד קבלן. מדובר, בהערכה שמרנית, ב–16 אלף מורים, אבל ידוע שאלפי מורים ועובדי קבלן נוספים מועסקים במערכת.

לפני כשנה וחצי, עם היבחרו לתפקיד, הבטיח שר החינוך שי פירון שבתוך שנתיים לא יהיו יותר מורי קבלן. ההבטחה הזאת לחיסול תופעת מורי הקבלן, מופיעה גם במצע של יש עתיד. עם זאת, מאז רק הגביר המשרד את הסתמכותו על חברות המעסיקות את מורי הקבלן. לאחרונה הסתיים המכרז להעסקת מורי קרן קרב, כ–4,000 עובדים, עם מנפאואר ומרמנת. המשרד לא קלט אותם במערכת אלא פירסם מכרז חדש והעביר אותם לגוף אחר.

6. כמה חסכנו?

לא בטוח שחסכנו ויכול להיות שהציבור משלם יותר כדי לממן את המדיניות הזאת שבסופו של דבר פוגעת במערכת. המשרד מעביר דמי ניהול לגופים מסוימים ומאפשר לחברות לגזור רווחים מהפעילות החינוכית, לעתים הוא משלם לחברה אחרת על הפיקוח, ולפעמים לא מפקח בעצמו על השימוש בכספים ועל טיב השירות. מבקר המדינה עסק בנושא כמה פעמים, ומצא שבמקרים רבים של מיקור חוץ במשרד החינוך התלמידים נפגעו, המשרד לא פיקח, ולעתים גם שילם יותר על השירות. לא בטוח שגם התייעלנו. עובדי המשרד מתמודדים עם עבודה משותפת עם מאות גופים, בתי ספר, וחברות. במקרים רבים במשרד לא מצליחים אפילו לנסח את כל המכרזים הדרושים בסיום כל תקופת התקשרות ולכן חלק מההתקשרויות - במאות מיליוני שקלים בשנה - הם בכלל בפטור ממכרז.

7. ומה בכלל השגנו?

ואי אפשר שלא להתייחס בשורה התחתונה למבחן התוצאה: האם מדיניות מיקור החוץ הזאת שיפרה במשהו את מערכת החינוך? הנתונים האומללים ידועים לכולם. בעשור האחרון זרמו כספים רבים לגופים פרטיים אבל אין שיפור בהישגי התלמידים, אין צמצום פערים, אין שיפור ממשי בנתוני הזכאות לבגרות. דווקא העמותות והקרנות הפילנתרפיות שפועלות בבתי ספר ומנהלי בתי ספר שגייסו סיוע חיצוני הצליחו ברוב המקרים לשפר את המצב ללא משרד החינוך (ולעתים ללא מורי קבלן) וזה צד חיובי – אבל אין תוכנית אחת שמיושמת בכל המערכת ושאר בתי הספר נותרו מאחור.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

RUSSIA EV CHARGERS

שוד הנחושת: מה קרה ל-7,000 טונות של המתכת - ולמה זה צריך להדאיג אותנו

ג'ניפר דודנה

התגלית שלה שינתה את העולם. איך צריך להשתמש בה?

אילוסטרציה קולג' סטודנטים

מה היא הדרך להשיג חיים טובים? הנוסחה שמזעזעת את הצעירים

בית למכירה

המתווכת מצאה קונה שמוכן לשלם יותר - והרגיזה את בעלת הדירה: "קילקלתי לה את התוכניות"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

לימור סוקניק. "המעבר מחיים כשכירה לעצמאית היה מטורף"

"הייתי בכלוב של זהב. איך ששמעו שאני עוזבת – מיליון איש קפצו על התפקיד"

אחרי שהריבית עלתה, הפיקדונות הבנקאיים נעשו אטרקטיביים יותר

הטבלה המלאה | מהבנק הנדיב ועד הקמצן ביותר: פערי הריביות העצומים נחשפים